Skip to content

1VSDAT

שלישי, 28 יוני 2016 09:14

האם מוחנו "נועד" לעסוק במדע? (מעגלתו של חילוני)

דרג מאמר זה
(0 מדרגים)

שאלה זו עולה לעיתים קרובות בדיונים פילוסופיים פופולארים ובדרך כלל על ידי אדם שחושב שהתשובה היא שלילית. התשובה שלי היא דווקא חיובית.

 

אקדים ואומר שהמילה "נועד" מופיעה בין מרכאות כדי להדגיש את העובדה שתכונות בטבע לא באמת נועדו למשהו.

האמירה שתכונה מסוימת "נועדה" כדי לאפשר יכולת כלשהי היא ניסוח מקוצר של הטענה שתכונה זו התפתחה במקרה ומי שניחן בה זכה לעדיפות בברירה הטבעית בזכות אותה יכולת.

 

כל מה שאנחנו לומדים על העולם בכוחות עצמנו (כפרטים) הוא תוצאה של הפקת לקחים מהתנסויות וזה בפירוש מדע.
לכן, כל תינוק הוא מדען מלידה.

 

לקח שנלמד שימושי יותר ככל שהוא יכול להיות מיושם במצבים רבים יותר.

זו הסיבה לכך שמוחנו מצטיין בזיהוי תבניות (שהמצבים הפרטיים משתייכים אליהן).

 

מכיוון שזיהוי תבניות הוא דבר שמועיל להישרדות שיש לבצע מראש, המוח שלנו גם בנוי לאהוב את זה.

מכיוון שהוא אוהב לזהות תבניות, הוא חוקר בגלל ההנאה שזה גורם ולא בגלל שזה מועיל (בדיוק כשם שאנחנו ובעלי חיים אחרים מקיימים יחסי מין בגלל ההנאה שהם גורמים).

נקודה זו מורחבת בין השאר במאמר מטא יופי

 

לכן המוח שלנו בפירוש "נועד" לעסוק בכל הפעילויות הכרוכות במדע ולכן מדענים נהנים מעבודתם.

מה שאנחנו מכנים "השיטה המדעית" רק מיישם ברמת החברה את מה שאנחנו ממילא מיישמים ברמת הפרט.


מובן שהשיטה המדעית השתפרה בעקבות הפיכתה לכלי חברתי, הן בזכות שיתוף המידע (איזהו חכם – הלומד מניסיונם של אחרים), והן בזכות העובדה שעקרונות שונים שהפרט פעל על פיהם באופן אינטואיטיבי נוסחו באופן פורמאלי והקטינו את הסיכוי שמישהו ישכח להשתמש בהם.

גם היכולת לשתף פעולה עם אחרים וגם היכולת לתאר דברים באופן פורמאלי הן יכולות שהמוח נברר בברירה הטבעית בזכות התועלת שהן מביאות.

 

כאמור: אין למוח מטרה. הוא פועל באופן שהועיל לו בברירה הטבעית ומסתבר שהמחקר המתמיד (בפירוש מחקר לשמו!) הוא אסטרטגיה מוצלחת מבחינה הישרדותית.

 

רמה מסוימת של מחקר כזה מופגנת גם בקרב בעלי חיים ואחת המילים שהומצאו כדי לתאר את הדחף לביצועה היא "סקרנות".


מכיוון שגם הסקרנות היא תכונה מועילה, למדה החברה האנושית להעלות גם אותה מעבר לרמת הפרט ומדינות מתקדמות מממנות מחקר בסיסי שתוצאותיו לא ידועות מראש.

במילים אחרות: אין שום פרט בפעילות המדעית שמוחנו לא "נועד" לו והפעילות המדעית של החברה נועדה (בלי מרכאות) להקנות לחברה כולה את היתרונות שהיכולת לעסוק בפעילות מדעית מעניקה לפרט!

 

ראוי, עם זאת, לציין שלמרות שמוחותינו נבררו לחקור, לא כולנו מצטיינים בכך.

 

הסיבות לכך הן רבות ובוודאי שהצירוף של כישרון טבעי והנטייה לבחור בעיסוק שמצטיינים בו הוא אחת מהן אבל לדעתי יש סיבה חשובה יותר שהיא גם הסיבה לכך שיש הטוענים שמוחנו לא "נועד" לעסוק במדע:

 

העיסוק במדע מאמץ!

 

דניאל כהנמן, בספרו "לחשוב מהר, לחשוב לאט" מתאר את המוח כצירוף של שתי תת מערכות:


מערכת 1: בלתי מודעת, זריזה, יעילה אנרגטית, אינטואיטיבית ולא מדויקת שנועדה לאפשר לנו קבלת החלטות מהירה (כיוון שבהרבה מאד מצבים בחיינו לא עומד לרשותנו הזמן הדרוש כדי לנתח באופן מסודר את דרכי הפעולה האפשריות ולבחור את הטובה ביותר).

 

מערכת 2: מודעת, מדויקת, אנליטית, איטית והרבה פחות יעילה אנרגטית, לה אנו נדרשים כשעומד לרשותנו הזמן הדרוש וחשוב לנו לקבל החלטה נכונה ככל האפשר.

 

בנוסף לתיאור תכונותיהן של שתי המערכות, מראה כהנמן לגביהן את שלושת הדברים הבאים:

 

אנשים שונים משתמשים בשתי המערכות הללו במינונים שונים. יש כאלה שמשתמשים במערכת הראשונה כמעט באופן בלעדי ויש כאלה שמשתמשים בשנייה ביתר נדיבות.

 

השימוש במערכת הראשונה הוא נתון. איננו יכולים להימנע ממנו. השימוש במערכת השנייה הוא תוצאה של החלטה.

 

מדענים נוטים, אם באופן טבעי ואם כתוצאה מן החינוך המדעי שקיבלו, להפעיל את המערכת השנייה יותר מאחרים[א].

 

מיכאל רוטשילד

 



[א]             

זה נכון בעיקר לזמן בו המדען עוסק במדע. בחיי היום יום הוא לפעמים מרפה את הרסן.

 

 

נקרא 1257 פעמים שונה לאחרונה ב- ראשון, 05 אוגוסט 2018 08:10

השאר תגובה

אנא ודא שהינך מקליד השדות המסומנים ב-*

5 תגובות

  • קישור לתגובה שני, 04 יולי 2016 11:50 הוסף ע״י חילוני (מעגלתו של)

    אריאל:

    לא ברור לי מה כוונתך בכך ש"אינך מקבל" משפט מסוג זה או אחר.

    אם ניקח את המשפט הבודד שהוצאת מהקשרו, הרי שהוא מנומק היטב (ולמעשה הצבעתי על מאמר שלם שמרחיב את הנימוקים התומכים בו).

    כשם שאנשים ובעלי חיים מקיימים יחסי מין – לא בגלל שהם מחויבים לצורך הבאת צאצאים (רוב בעלי החיים בכלל לא יודעים שיחסי מין מביאים ליצירת דור חדש) וכשם שאנחנו אוכלים בגלל תחושות כמו רעב וטעם טוב ולא בגלל שגופנו זקוק לאנרגיה (שוב: רוב בעלי החיים בכלל לא יודעים מהי אנרגיה), כך גם כל הפעולות האחרות שהאבולוציה "גילתה" שהן נחוצות להישרדותנו.
    "גילוי" נחיצותה של פעולה להישרדות – הוא למעשה תמיד התפתחות של דחף שדוחף אותנו לבצע אותה (ויצורים שלא ניחנו בדחף הזה אינם מבצעים אותה ולכן שורדים פחות טוב).

    כמו לכל פעולה אחרת, זה נכון גם לזיהוי תבניות – בין אם המשפט מקובל עליך ובין אם לא.

    אגב:
    לכל זה אין כמובן קשר לרמה החברתית. אבולוציה המתרחשת כתוצאה משינוי גנטי בפרט בודד ואינה הופכת לנחלת החברה במקרים בהם המוטציה אינה מועילה לפרט הבודד.

  • קישור לתגובה שני, 04 יולי 2016 08:36 הוסף ע״י אריאל

    אני מאוד נהנה לקרוא הגיגים בנושאים אלו. אינני מסכים עם המעברים המהירים שאתה עושה, כך שאינני יכול לקבל את מסקנתך (תוצאתך רצויה, אבל לא הוכחת אותה). אינני מקבל משפט כזה: "מכיוון שזיהוי תבניות הוא דבר שמועיל להישרדות שיש לבצע מראש, המוח שלנו גם בנוי לאהוב את זה". לא תוכל לבסס תיאוריה אנושית על גרימת הנאה כטוב שבעולם. זה מורכב מזה. להערכתי לא תוכל לנתח את זה ברמת המיקרו, כאינדיבידואל, אלא רק ברמה חברתית-קבוצתית - אדם כחלק מקבוצה. לגבי כהנמן - ההסתכלות שלו בה מחשבה היא פעולה הצורכת אנרגיה לעומת אינטואיציה שהיא פעולת חינם - זה בהחלט יכול להיות בסיס לניתוח למשל הקשר בין רמת חיים גבוהה - לחוסר מאמץ - לרמת חשיבה נמוכה, זה, בתוספת המורכבות של הבנת כל דבר בחיים - ממש מתאר מה שקורה היום.

  • קישור לתגובה חמישי, 30 יוני 2016 09:08 הוסף ע״י חילוני (מעגלתו של)

    משהו קשור (המדען הוא הסייר):
    http://www.ted.com/talks/julia_galef_why_you_think_you_re_right_even_if_you_re_wrong#t-31231

  • קישור לתגובה שלישי, 28 יוני 2016 19:43 הוסף ע״י חילוני (מעגלתו של)

    סולי: קשה לענות על שאלה זו כי היא דומה במשהו לשאלה "מתי תפסיק להכות את אשתך?" המופנית לאדם שאינו מכה את אשתו. יש בבלוג הרבה מאד מאמרים שדנים בבעיות קיומיות. למעשה - כל הפרק "ניהול המדינה" מוקדש לכאלו בעיות.

  • קישור לתגובה שלישי, 28 יוני 2016 14:42 הוסף ע״י סולי תמרי

    מיכאל ידידי,
    אין ספק שלך מוח חכם, ואני מסכים אם הרבה ממה שאתה אומר כאן ובאופן כללי. לפני שאנסה לאתגר אותך רק אוסיף לגבי הספר של פרופסור כהנמן שהמעבר משימוש ממוח מספר 2 - החושב - למוח מספר 1 - האינסטינקטיבי - הוא בעצם תהליך הלמידה שלנו על כל דבר שימושי, כגון נהיגה, ניגון בכינור, לימוד שפה ולימוד הליכה. כך גם נושאים מדעיים.

    ועכשיו לאתגר: בנוסף להגיגים אינטלקטואליים, למה שלא תחשוב איך לפתור בעיות קיומיות - כמו איך להפסיק אלימות בעולם. אלה חלק מהדברים שמטרידים אותי.

    תודה

התגובות האחרונות

המאמרים האחרונים