אין לך סיפור שלא קדם לו רישומו
ש"י עגנון

השבת קוראים בפרשת נוח שהררים תלויים בה, החל בסיפור לוח השנה הקשור בשנה תמימה שנוח היה בה בתיבה, סיפור הבא ללמדנו את חישוב חודשי לוח השנה, עבור בסיפור חטא העירים שגרם לחמס שגרם לעונש המבול וזיקתו ליום הכיפורים ולשעיר לעזאזל, וכלה בשאלת הכרעתו המוסרית של האל על חורבן עולמו, אשר נברא יפה ומושלם להלל ברצונו, רק עשרה דורות קודם לכן, ושאלת הצלת משפחה אחת מכל משפחות האדמה ועוד מאה שאלות על חיים ומוות, מוסר וצדק, חטא ועונש, כיליון וחורבן כל העולם, וראשיתה החדשה של משפחת האדם משפחת נוח ושלושת בניו, נשותיהם וצאצאיהם, המתחילה בסיפור חטא אונס/סירוס/עריות ועונש עבדות עולם . מכל המכלול המורכב הזה אבקש להעיר בקיצור נמרץ רק על סיפור אחד, מהאוסף העשיר של ספר בראשית שאין לו קץ, הטמון בפרשה זו, עליה כתבתי בספריי על מגילות מדבר יהודה ובמאמרים על לוח השנה השמשי בן 364 הימים .

אני מבקשת להוסיף זווית שונה לגמרי לסיפור קללת נוח את בנו חם ונכדו כנען על יסוד קריאה דקדקנית בספר היובלים, שנכתב בחוגים כוהניים באמצע המאה השנייה לפני הספירה. כדאי תמיד לזכור: אין סיפורים תמים או תמימים וכל סיפורי 'הכל נשאר במשפחה' במקרא ובמיתולוגיה, מסופרים תמיד בכוונת מכוון סמויה וגלויה. לכל סיפור במקרא תכלית מרחיקת לכת המתבארת בהשתלשלות הסיפור ההיסטורי ובחשבונו.

ויָּחֶל נֹחַ, אִישׁ הָאֲדָמָה; וַיִּטַּע כָּרֶם. וַיֵּשְׁתְּ מִן-הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר; וַיִּתְגַּל בְּתוֹךְ אָהֳלֹה.
וַיַּרְא חָם אֲבִי כְנַעַן אֵת עֶרְוַת אָבִיו; וַיַּגֵּד לִשְׁנֵי-אֶחָיו בַּחוּץ. וַיִּקַּח שֵׁם וָיֶפֶת אֶת-הַשִּׂמְלָה, וַיָּשִׂימוּ עַל-שְׁכֶם שְׁנֵיהֶם, וַיֵּלְכוּ אֲחֹרַנִּית, וַיְכַסּוּ אֵת עֶרְוַת אֲבִיהֶם; וּפְנֵיהֶם אֲחֹרַנִּית, וְעֶרְוַת אֲבִיהֶם, לֹא רָאוּ.
וַיִּיקֶץ נֹחַ מִיֵּינוֹ; וַיֵּדַע אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה לוֹ בְּנוֹ הַקָּטָן. וַיֹּאמֶר: אָרוּר כְּנָעַן: עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו. וַיֹּאמֶר: בָּרוּךְ ה' אֱלֹהֵי שֵׁם; וִיהִי כְנַעַן, עֶבֶד לָמוֹ. יַפְתְּ אֱלֹהִים לְיֶפֶת, וְיִשְׁכֹּן בְּאָהֳלֵי-שֵׁם; וִיהִי כְנַעַן, עֶבֶד לָמוֹ.

תכלית הסיפור הנורא של קללתו המשולשת של נוח שהתפכח משכרונו וקילל את בנו ונכדו, היא להבאיש את ריחם של הכנענים [שלא חטאו על פי פשט הסיפור המקראי, שהרי המקולל הוא חם החוטא, באמצעות הפיכת בנו, כנען, החף מכל פשע, לעבד עולם לאחיו!].

הכנענים בני חם, אבי כנען, הם האויב הגדול של בני ישראל שמוצאם מבני שם דרך אביהם הקדמון אברהם. ספר היובלים מספר שכנען גנב את נחלתו של שם, שכן הוא, כנען ואביו חם, נחלו את אפריקה ליבשת בה ישבו, בעוד שצאצאי שם נחלו את אסיה, וצאצאי יפת נחלו את אירופה, כמפורט בסיפור חלוקת הנחלות לשלושת בני נוח בסוף סיפור המבול בספר היובלים. כנען עצר בדרכו מהר אררט לאפריקה, בארץ ישראל, ארצם המובטחת של בני שם, צאצאי אברהם, יצחק ויעקב, וחמד את נחלתם היפה והטובה וגנבה מהם והשתכן בה, שכן שמע מדבריות יבשת אפריקה, על הבצורת והצימאון הקשורים בהם, אולי הגיע לאוזניו.
לכן, במציאות הפוליטית שבה בני ישראל, שהם צאצאי אברהם מבני בניו של שם בן נוח, כמפורט בשושלת הדורות בספר בראשית, נאבקים בבני כנען, הלא הם שבעת עממי כנען על ירושת הארץ וההתנחלות בה, ראוי מאד לדעת בעל ספר היובלים, במפורש, ולדעת בעל ספר בראשית, במובלע, להתחיל את סיפור אבי כל שבטי כנען - כנען בן חם - בסיפור גילוי עריות של אבי כנען וקללת עבדות עולם על כנען בן חם וכל צאצאיו. חטאי צאצאי כנען מתוארים בפרשת אונס דינה כי שכם בן חמור הוא מבני כנען שמולם חייבים להציב גבולות התבדלות חד-משמעיים, כזכור מדברי רבקה על בנה עשיו החוטא המתחתן בבנות הארץ. כדאי לזכור שהצידוק הדתי מוסרי לעבדות השחורים בידי אדוניהם הלבנים מבני יפת ובני שם, היה בקללת נוח לחם על אודות בנו כנען שעליו נאמר: "ארוּר כְּנָעַן: עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו". אין סיפורים תמים, אף לא אחד.