הידעתם שהודות לגופים בהם תמכה הקרן החדשה לישראל, נחקקו כ-500 חוקים בנושאים חברתיים, בהם חוק פנסיה חובה והכפלת תקציב סל התרופות.

תקראו את הכתבה המצורפת על עו"ד טליה ששון ועל הקרן החדשה לישראל ואולי תשנו את דעתכם

במשך שבעה חודשים הוצבה שמירה מחוץ לביתה בבית זית, וזה הרבה לפני שהצטרפה לקרן החדשה לישראל. אחרי שלוש שנים בראשות הקרן, ששון מספרת איך השפיעה עליה המתקפה מימין, מהם הקווים האדומים שלה משמאל, ולמה על אף שהקדישה את חייה לישראל, לא היתה רוצה להיות היום פרקליטת המדינה

ראש הטופס

תחתית הטופס

ראש הטופס

תחתית הטופס

04.10.2018 11:52 עודכן ב: 16:14

האיום להרוג את טליה ששון הגיע יומיים אחרי שנבחרה לכהן כנשיאת הקרן החדשה לישראל, ביולי 2015. בחשבון המייל של הקרן נחת איום: מישהו אמר שיבוא עם M16 להרוג אותה ואת כל העובדים. "את יודעת כמה המייל הזה עלה לנו? המון", סיפרה ששון בראיון ל"הארץ", לקראת תום כהונתה ב–14 באוקטובר. "שמנו שומר, וטלוויזיה במעגל סגור ודלתות ביטחון ומה שאת רוצה". היא הזכירה את האפיזודה הזאת רק כבדרך אגב, בפגישה השנייה שלנו. בין השאר התברר שבשנתיים האחרונות חמישה ארגונים שהקרן תורמת להם נזקקו לאבטחה, בשל איומים. "לא רוצה לנקוב בשמות הארגונים. אבל כשיש בעיות כאלו לארגונים שאנחנו תומכים בהם, אז אנחנו משתתפים איתם בנטל". הוצאות בלתי צפויות אלו באו בהכרח על חשבון מטרות אחרות. זו דוגמה קטנה ליכולתם של איומים להשפיע על חלוקת התקציב. המאיימים בוודאי מרוצים.

ששון לא רצתה ולא ביקשה שמירה אישית — לא כשראש הממשלה בנימין נתניהו תקף את הקרן באפריל השנה (תוך הטחת האשמות כוזבות על מעורבותה כביכול בסיכול הסכם עם רואנדה לקליטת הפליטים), ולא כשהתקפותיו פינו את מקומן לקמפיין תוקפני של אם תרצו נגד הקרן ונגד ששון באופן אישי. עניין השמירה "עלה בצורה מסוימת", היא ענתה בניסוח מתחמק, ואז הרשתה לעצמה להיות קצת יותר אישית ולתמצת זיכרון רע: "אלוהים שבשמים. אני פשוט שונאת את התקופות האלו בחיים".

תקופות? בלשון רבים? ששון העדיפה שלא לפרט, ואז הסכימה לגלות טפח, ואילו אני הבטחתי שלא לפרט. היו איומים כלשהם בשנות ה–90, כשעבדה בפרקליטות המדינה, ולכן הרכיבו בביתה לחצן מצוקה. אחר כך בא דוח המאחזים שראש הממשלה דאז אריאל שרון הטיל עליה לכתוב ב–2004. בדוח הקפדן, שמחזיק 343 עמודים, היא חשפה את המעורבות העמוקה של משרדי ממשלה וגופים רשמיים אחרים בהקמת המאחזים הבלתי־חוקיים בגדה המערבית. בשל הדוח נודע שמה, הרבה מעבר לחוגי המשפטנים ועורכי הדין שהכירו אותה עוד קודם כאדם ישר וכפרקליטה עניינית, ומאוד מערכתית וממסדית, כלשון אחד מהם. "רשויות המדינה ורשויות ציבוריות — הן שהפרו את החוק, הכללים והנהלים שקבעה המדינה עצמה", היא כתבה בסיכום חוות הדעת שהגישה לשרון במרץ 2005. ואז, במשך שבעה חודשים הוצבה שמירה סביב ביתה במושב בית זית. "זה היה ממש סיוט. היתה פה משטרה בלי סוף. כמה פעמים ביום".

היו איומים לפגוע בך?

"אני לא יודעת. בדרך כלל, מהיכרותי את הרשויות, לא מודיעים לבן אדם שיש עליו איומים".

כך שניתן להסיק שהיו.

"אני לא יודעת כמה ולמה, אבל זו תקופה מאוד לא נעימה. כל מי שבא אליך — בודקים, והוא מחויב להזדהות ומי היה ומי בא ומי הלך ומי חזר והילדים שלך. ושתי הילדות היו בבית".

ובודקים גם את החברים של הילדות?

"החברים של הבנות לא באו לפה בכלל".

בגלל זה?

"אני לא יודעת. תראי. זה בוודאי פוגע בתחושת הפרטיות והחיים הפרטיים שלך".

כשעבדה בפרקליטות — קודם במחוז ירושלים ואחר כך בפרקליטות המדינה — היא למדה ש"כשאתה פועל בתוקף תפקידך אתה צריך לשים מסך על עצמך. לא אוהב ולא שונא. לא חבר ולא אויב. אתה עושה כמיטב יכולתך כדי למלא בדיוק את התפקיד שהתחייבת למלאו".