האושפיזה שלי היום היא הרבה רגינה יונאס מברלין, האשה הראשונה בעולם שהוסמכה כרב בשנת 1935 וכיהנה כרבה, משנת 1936 עד שנת 1944. הרבה רגינה יונאס הייתה אישה יראת אלוהים ושומרת מצוות , חכמה, אמיצה, למדנית, נחושה ודעתנית, בעלת תחושה עמוקה של ייעוד דתי עמוק, שגמרה בדעתה לכהן כרב בימים שדבר זה כלל לא עלה על הדעת.

היא למדה לימודי יהדות בבית הספר הגבוה בברלין, ולמדה במסלול לימודי רבנות, וכתבה עבודת תזה על השאלה : "האם האישה יכולה לכהן בתפקיד הרב?" כוונתה בעבודה זו הייתה לבחון את עמדת ההלכה ביחס לשאלה זו, שמעולם לא נשאלה קודם לכן ואף לא עלתה על הדעת בחברה המסורתית הפטריארכלית, ולא להסתמך על השקפות מודרניות חוץ הלכתיות שראו בחיוב אפשרות לשלב נשים. בסיום בירורה במסורת ההלכה הגיעה למסקנה ש:"למעט דעה קדומה והיעדר הרגל כמעט ואין דבר המתנגד מבחינה הלכתית לכהונת האישה במשרת הרב." אחרי שקיבלה סמיכה מהרב מקס דינמן 'הגאון מאופנבך', ראש היהדות הליברלית בגרמניה, כיהנה כרב בבתי החולים ובבתי האבות של הקהילה היהודית בברלין, לימדה במסגרות שונות ונשאה דרשות בבתי כנסת שונים בעיר.

כך כתבה במכתב למרטין בובר ב1938 כשתיארה את עבודתה: "אני מעניקה הדרכה רוחנית לחולים בבתי החולים ובבתי האבות בברלין, אני גם מרצה בבית הכנסת, עורכת הלוויות, ונושאת דרשות בבתי הכנסת של בתי האבות בברלין." עוד כתבה הרב רגינה יונס: "הגעתי למקצוע שלי מתוך תחושה דתית כי אלהים אינו מדכא אף אדם, ושהאיש אינו שולט, אפוא, על האישה ואינו אמור לתפוס עמדה של עליונות כלפיה. הגעתי למקצוע שלי מהרעיון של השוואת הזכויות הרוחנית, הנפשית והמוסרית המוחלטת והמלאה של שני המינים אשר נבראו על ידי אל צודק וטוב ..."

כרבים אחרים עבדה בעבודות כפייה בברלין בבית החרושת לקרטונים לפני שנשלחה לטרזינשטאט. כך כתבה בטרזינשטאט, לפני שנשלחה בטרנספורט המוות לאושוויץ באוקטובר 1944:

"עמנו היהודי נשתל על ידי אלהים אל תוך ההיסטוריה כעם ברוך. להיות 'ברוך' על ידי אלהים, פירושו להעניק ברכה, חסד, נאמנות לאן שלא מגיעים, בכל מצב בחיים. – ענווה בפני אלהים, אהבה אלטרואיסטית ומסורה לבריותיו, שומרות על העולם. תפקידו של ישראל היה ועודנו להקים את עמודי היסוד האלה של העולם – האיש והאישה, האישה והאיש לקחו על עצמם את החובה הזאת באותה הנאמנות היהודית. גם עבודתנו הקשה ורבת המבחנים בטרזיינשטט משרתת את האידיאל הזה להיות עבד אלהים וככזה אנו יוצאים מהספֵירה הארצית אל ספירות הנצח – מי ייתן וכל עבודתנו תהיה לברכה לעתיד ישראל (ולזה של האנושות). ... 'גברים יהודים' ישרים ו'נשים אצילות אמיצות' היו תמיד שומרי עמנו. מי ייתן ונימצא ראויים בפני אלהים להיכלל בחוג הנשים והגברים האלה ... השכר, הכרת התודה למצווה, למעשה גדול הוא המעשה המוסרי הגדול בפני אלהים. הרבה רגינה יונס – לפנים ברלין."

הרב רגינה יונס שפעלה בטרזינשטאט ב"מחלקה לפעילות רוחנית ופעילות בשעות הפנאי" וקיבלה את פני היהודים המיואשים שבאו בטרנספורטים, עודדה וניחמה אותם, השאירה רשימה זו לצד רשימה של הנושאים בהן עסקו עשרים וארבע מהרצאותיה, תחת הכותרת: "הרצאות האישה היחידה שכיהנה כרב: רגינה יונס". רשימת ההרצאות נמצאה במחנה לאחר השחרור, והיא נגישה לעיון בארכיון טרזינשטאט המצוי בבית טרזין. הרשימה המצוטטת לעיל נמצאת בארכיון בטרזיינשטט ותורגמה מגרמנית בידי תמר אברהם ממאמרה של הרבה אליזה קלפק Rabbi Dr. Elisa Klapheck, רבה באמסטרדם, שכתבה ביוגרפיה של הרב רגינה יונאס, תודתי נתונה לתמר אברהם על עבודתה בהכנת תרגום עברי של עבודת ההסמכה של יונאס.

החוקרת ד"ר מרגלית שלאין אמרה: "רגינה יונאס היתה אשה כריזמטית בצורה בלתי רגילה", . "דמות מופת של שליח-ציבור, גם בגרמניה של שנות השלושים וגם בטרזינשטט. בגטו היא קיבלה על עצמה תפקידים קשים ביותר וידעה לתת תקווה גם לאנשים שכל עולמם חרב עליהם. היא היתה בקיאה בכל מקורות היהדות, דיברה עברית על בוריה, נלחמה נגד הממסד היהודי בגרמניה שלא בקלות הסכים לתת לה הסמכה לרבנות. היא היתה האשה הראשונה בעולם שקיבלה הסמכה לרבנות. אני ממש לא מבינה מה עוד צריך בשביל להפוך אותה למיתוס.