16.9.2018

הכוהן הגדול, הכרובים והמלאכים נזכרים במסורת המיסטית העתיקה הדנה ביום הכיפורים, שראשיתה מצויה בדברי הכוהן יהושע בן סירא, שכתב בראשית המאה השנייה לפסה"נ, בתקופה שבה כוהני בית צדוק כיהנו בקודש:

"ברוך הבוחר בבני צדוק לכהן" ותיאר את מראה הכוהן הגדול ביום הכיפורים: "מה נהדר בהשגיחו מאהל, ובצאתו מבית הפרוכת. ככוכב אור מבין עבים" (בן סירא נ, 6-7).

מסורת זו בדבר תפארתו חוצה הגבולות של המשרת בקודש הקדשים, מתוארת גם בברכות לכוהן הגדול ב'סרך הברכות' שנמצא בקומראן הפותחות בלשון נשגבת:

"ואתה כמלאך פנים במעון קודש
וכבוד אלוהים לפניכה
ותפארתו
עליך תהיה סביב
משרת בהיכל מלכות
ומפיל גורל עם מלאכי פנים
ועצת יחד עם קדושים ל]מט[עת עולם
ולכל קצי נצח",

(סרך הברכות, דף 4, שורות 26-25, מגילת הסרכים, מהדורת יעקב ליכט, מוסד ביאליק, עמ' 285-284).

לפני אלפי שנים, בשנת 175 לפני הספירה בערך, כוהני בית צדוק
שכתביהם נמצאו במערות קומראן, קבעו שיש להתמקד בכפרה בעד הארץ המוטלת על עצת היחד, שהיא עדה בעלת הנהגה כוהנית המגדירה עצמה כ'בית קודש לישראל וסוד קודש קודשים לאהרון', המנסחת את תנאי הכפרה לכלל ולפרט:

"ובתכון העת בהיות אלה בישראל
נכונה עצת היחד באמת למטעת עולם,
בית קודש לישראל וסוד קודש קודשים לאהרון,
עדי אמת למשפט ובחירי רצון לכפר בעד הארץ
ולהשב לרשעים גמולם".

נדמה לי שגם לנו מאד כדאי להתמקד ב'כפרה בעד הארץ' לאור החטאים המשותפים שאנחנו כתושביה אחראים עליהם מאז 1967.

המסורת על הווייתו חוצת הגבולות של הכהן הגדול נשמרה גם אחרי חורבן המקדש. ר' ישמעאל בן אלישע היה כהן גדול אחרי שהמקדש חרב אולם הוא מתואר כנכנס לקודש הקודשים. זו ברכת הכהן הגדול ביום הכיפורים בעת שנכנס לקודש הקודשים לפי ספרות ההיכלות ולפי הגמרא.

 
שימו לב לברכתו המופלאה, ברכת הרחמים המשולשת, היפה במיוחד ליחסי הורים וילדים, ברכה שתוקפה נותר בעינו, כאז כן היום:

"תניא: אמר רבי ישמעאל בן אלישע:
פעם אחת נכנסתי להקטיר קטורת לפני ולפנים, וראיתי אכתריאל יה ה' צבאות שהוא יושב על כיסא רם ונישא, ואמר לי: ישמעאל בני, בָּרְכֵנִי! אמרתי לו: יהי רצון מלפניך שיכבשו רחמיך את כעסך, ויגולו רחמיך על מדותיך, ותתנהג עם בניך במדת הרחמים, ותכנס להם לפנים משורת הדין. ונִענע לי בראשו..." (בבלי, ברכות דף ז' עמוד א').

לפני ולפנים הוא שמו של קודש הקודשים בספרות חכמים.
קודש הקודשים, הקשור לגן עדן, שאליו נכנס הכוהן הגדול ביום הכיפורים, מתואר בספרות המיסטית המאוחרת שהתחברה בימי הביניים בתיאורים רבי יופי ואומרי סוד, המדגימים את החיל והרעדה, 'המיסטריום טרמנדום' שבמגע עם הקודש:

"אמר רבי אבא [..] לפני ולפנים הוא דוגמתו של גן עדן,
וכשנכנס הכוהן לשם נכנס בנשמה ולא בגוף. באימה ביראה ברתת בזיע בנקיות בטהרה והכרובים עומדים שם שוערים כדוגמת אותם הכרובים העומדים בשערי גן עדן. זכה הכוהן — נכנס שם בשלום, לא זכה — מבין שני הכרובים יוצא להב וישרף וימות בפנים".

(זוהר חדש, בראשית, לד ע"ב(