12.9.18

על מה עלינו לשוב בתשובה?

"למה?! למה הוא ימשול בה אף על פי שהיא נבונה ממנו, שקולה ממנו, מודעת למעשיה, אחראית ממנו וסולידרית ממנו?" שאלה לפני שנים רבות חברת־הכנסת שולמית אלוני (1927-2014) ,שהייתה מחנכת, משפטנית, עיתונאית ושדרית רדיו לפני שכיהנה כשרת החינוך והמדע, ואף הייתה מראשוני המובילות של מאבקי זכויות האדם בכלל וזכויות האשה בפרט.

שאלה זו נותרה בתוקפהּ כאז כן היום: למה ומדוע גברים אלימים מכים נשים, כפי שמלמדים אלפי התיקים על אלימות נגד נשים הנפתחים במשטרה מדי שנה, כפי שמלמדים המקלטים לנשים מוכות העולים על גדותיהם וכפי שמלמד תיעוד אלפי הפניות למרכזי הסיוע לנפגעות אלימות.

מדוע ולמה ובאיזה תוקף גברים כוחניים ושתלטניים בעלי סמכות, מעמד, חוק, משפט והון תרבותי וסמלי בלעדי, חושבים שהם זכאים לקבוע לנשים שומרות מצוות מה ללבוש ואיך לטבול?

 
מדוע רבנים מחרחרי מדנים יכולים לרדוף ולבזות נשים רפורמיות שרוצות להתפלל בכותל?
מדוע על נשים להסכים לכך שגברים מבוגרים כוחניים יתחתנו עם קטינות בחסות החוק, יילכו לבתי זונות מחוץ לחוק או יאנסו נשים בנישואין ומחוצה להם, כחוק ושלא כחוק, יכו אותן, יהרגו אותן ויצַפו מהן לשתוק? מדוע אנו מסכימים לנישואי בוסר ולהריונות במחצית הראשונה של העשור השני המסכנים את חיי הילדות סכנת מוות ומעוותים את גופן? למה אנו שותקים כחברה בדבר אלימות נגד נשים בכלל ואלימות על רקע "כבוד המשפחה", שהוא שֵם מכובס לרצח נשים, בפרט?

על כל אלה כתבתי בספרי החדש "סבתא לא ידעה קרוא וכתוב: על הלימוד ועל הבורות, על השעבוד ועל החירות", ירושלים: כרמל תשע"ח.

הצילום של אמנית יפנית, ריוקו סוזוקי, 'קשורה', מהתערוכה 'כלואות' במוזיאון 'על התפר'. האמנית אומרת: "קשרתי את פני באמצעות גידי עור חזיר שנטבלו בצבע דם, בבואי להדגים ולתאר תרחישים של דיכוי נשים ביפן. מיום ליום קשה יותר ומתעתע שבעתיים להבין את מידת האכזריות והאפלייה המושרשת בחברה שלנו ובתרבות שלה כלפי נשים המתקיימת מזה דורות מתחת לפני השטח הגלויים. הסדרה 'קשורה' היא הדרך שלי לבטא את מצב הנשים ביפן של היום שאינן מורשות לקבל החלטות עצמאיות במסגרת הנוקשה של המשפחה המסורתית ובמצב הקיים".

*לא רק ביפן גם בישראל. בבתי הדין הרבניים, בדיני המעמד האישי, בעולמן של נשים מוכות, נאנסות ומסורבות גט. בעולמן של נשים בזנות ובסחר אדם, בעולמן של נערות הנאלצות להתחתן בנישואי שידוך בעשור השני לחייהן.

על פי נתוני משטרת ישראל, במהלך השנים (2014-2016 עד סוף אוקטובר 2016) נרצחו בישראל 71 נשים. כ-%75 מהן נרצחו על-ידי בני זוגן (30 נשים) או על רקע משפחתי אחר (23 נשים). בחודשים ינואר-אוקטובר 2016 נפתחו במשטרת ישראל 18,907 תיקים בגין תלונות על אלימות בין בני זוג, מהם כשני שלישים (12,477 תיקים) בגין תלונות נשים. בכל שנת 2015 נפתחו בסה"כ-683 ,21 תיקים בגין תלונות על אלימות בין בני זוג, מהם כשני שלישים (992,13 תיקים) היו בגין תלונות נשים.