לתשומת לבה של שרת המשפטים החסרה השכלה משפטית ולתועלת כל אלה מחבריי וחברותיי בפייסבוק שאינם מבינים את הבעייה שבחוק הלאום אני מביאה את דבריו של אחד המומחים הגדולים בארץ, פרופ' למשפטים מרדכי קרמניצר מהאוניברסיטה העברית, העוסק בין שאר תחומי מחקרו גם במשפט חוקתי.

"הדיון בכנסת על הצעת חוק היסוד: ישראל - מדינת הלאום של העם היהודי, הוא הרה גורל. לא היה חשוב ממנו מאז הכרזת העצמאות. ההצעה, אם תתקבל, תחולל מהפכה בישראל - לא פחות. ייסתם הגולל על ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית המחויבת לעקרונות שבהכרזת העצמאות (קביעה שהיתה קיימת בנוסח קודם והוסרה מן ההצעה). יבוא לסופו הרעיון שישראל מחויבת לערכים אוניברסליים וליברליים - שאת מקורותיהם ניתן למצוא בתרבות ישראל כמו גם בתרבויות אחרות בעולם - גם אם אינה מגשימה אותם בפועל באופן מושלם. את המדינה הזו תחליף מדינה יהודית, לאומנית-דתית, אנטי-הומניסטית ואנטי-ליברלית.

בניגוד למה שמצוין בשם החוק ובתוכנו, מדינת ישראל איננה רק מדינת הלאום של העם היהודי. ישראל היא מדינתם של כל אזרחיה, וכן - גם של אזרחיה הערבים. אם לא כן, היא איננה דמוקרטיה. חוק יסוד המתנכר למציאות זו הוא חוק מדיר ומשפיל, שמזמין דחייה גמורה שלו, ובשאט נפש. כך גם ההסמכה החוקתית והגזענית להקים יישובים "טהורים" על בסיס של דת או לאום, ולמעשה - יישובים יהודיים המדירים ערבים. לא רק מי שאינם יהודים יידחו את החוק, אלא כל אדם שיש בו שמץ של אנושיות והגינות.

יתרה מזו, מדינה שגבולותיה אינם סופיים אינה כשירה כלל לקבוע את זהותה. אם יסופחו השטחים, תוכל ישראל להגדיר עצמה כמדינת הלאום של העם היהודי? ייתכן שכן, אבל רק לפי בית המדרש של ה"אפרטהיידסטים" המאיימים להשתלט על כנסת ישראל, ובשל התחרות הנלוזה להיות הכי קיצוני בימין.

ספק רב אם הכנסת מוסמכת לנקוט במהלך מהפכני כזה, העוקר באחת את תשתיתה הערכית היסודית של המדינה. שיטה משפטית שאינה מחויבת לשוויון לא יכולה להיחשב לשיטת משפט.

על הפסול שבהצעת החוק יעידו גם ההסברים הסותרים והשקריים שניתנו בנוגע לתכליתה. מצד אחד, נטען כי היא נועדה לתת ביטוי לאופייה של ישראל כמדינת הלאום היהודי - כלומר, נתניהו מכריז מחדש על הקמתה של מדינת ישראל. מצד שני, נטען כי היא באה לשנות את האיזון באופייה הלאומי של המדינה, שבית המשפט העליון רמס כי נתן משקל יתר לזכויות האדם, לטובת אופייה היהודי.

זו טענת כזב. זכויות האדם הם שטעונים חיזוק בישראל. בין היתר כיוון שאין לישראל חוקה, אין בה זכויות יסוד משוריינות, אין זכויות מפורשות של שוויון וחופש ביטוי, אין סמכויות משוריינות לבית המשפט שנמצא תחת התקפה מתמדת. בית המשפט בישראל מאפשר הריסת יישוב ערבי כדי להקים יישוב יהודי תחתיו, ולאפשר שכמעט חצי מהגוף הקובע את מדיניות הקצאת הקרקעות בישראל יהיה מורכב מנציגי קק"ל, המחויבת לאינטרסים של יהודים בלבד.

במציאות זו, לחוקק חוק יסוד משוריין שניתן יהיה בשמו להצדיק פגיעות בשוויון ובזכויות אחרות הוא מעשה חזירות של הרוב. השיח של חברי כנסת התומכים בחוק, כמו יוזמו אבי דיכטר ויו"ר ועדת החוקה ניסן סלומינסקי, המלינים כקוזק הנגזל שליהודים אין די זכויות בישראל - פתטי ומגוחך. לתפיסתם, בניגוד למקובל ומוכר בעולם, הרוב היהודי - ולא המיעוט הקבוע - זקוק להגנה חוקתית מיוחדת.

אם יעבור חוק היסוד הזה, תעבור ישראל לעמדת הובלה בין המדינות הלאומניות כמו פולין והונגריה, שעמן היא מתחברת לאחרונה, ותתרחק ממדינות המערב המתוקנות. אפילו במדינות הלאומניות ביותר, החוקה מעניקה מעמד למיעוטים או מתחייבת לשוויון, ולו רק כדי לשמור על חזות של הגינות. ישראל חפצה להיות "חושך לגויים", להסיר את המסכה ולהציג את הפרצוף המכוער של ישראל הלאומנית במלוא כיעורו. מי שחפצים כביכול להאדיר את יהדות המדינה עושים את ההפך. אם משמעותה היסודית והקבועה של המדינה היהודית, מכוח תעודת הזהות החוקתית, הוא יחס מדיר ומשפיל כלפי המיעוט הקבוע, הערבי, מי יוכל שלא לבקרה? אם היא מתנכרת בשם הלאומנות למסורת זכויות האדם, מי יוכל לא להתנגד למהות זו?

בחוק היסוד הזה כורתת המדינה גט כריתות ליהדות העולם הליברלית. הנוסח האחרון של ההצעה, כנראה לפי דרישת החרדים, מחזק את ההתנכרות ליהודי העולם. לפי הנוסח החדש, רק בתפוצות תפעל המדינה לשימור הזיקה עם בני העם היהודי. בישראל, היא תוכל להמשיך לפגוע בקשר זה, כפי שהיא עושה כל העת.

ראש הממשלה בנימין נתניהו, בקידום חוק הלאום, מציב עצמו בעמדה הופכית לזו של נשיא המדינה ראובן ריבלין. האחרון מבקש לאחד וללכד את שבטי ישראל השונים, כדי שתוכל להתקיים בישראל חברה אזרחית. הראשון זורע פירוד ופלגנות, בין יהודים לערבים (קשה לתאר מעשה יותר מנכר ומעורר עוינות מהחוק הזה, שבנוסחו האחרון אף החריף את הפגיעה בלשון הערבית), בין מדינת ישראל ליהודי העולם, בין חילוניים לדתיים, בין ליברליים למי שאינם כאלה. כנראה שנתניהו וחבריו בליכוד החליפו את רוח ז'בוטינסקי בהליכה אחרי סמוטריץ' וחבריו. ממשלה שכך נוהגת לא יכולה להתיימר להיות ממשלתם של כלל הישראלים. כנסת שכך נוהגת לא תיהנה מלגיטימיות ציבורית. מי שזורע את הרוח הרעה שנושבת מן החוק הזה, יקצור סופה".