3.8.2018

כותב היום ב'הארץ', פרופ' זאב שְׁטֶרְנְהֶל, יליד 1935, פרופ' אמריטוס למדע המדינה באוניברסיטה העברית, מומחה בינלאומי לחקר הפשיזם, שאמו ואחותו נרצחו לנגד עיניו בימי הנאצים, וכשעלה לארץ כנער יתום בשנת 1951 השלים את לימודיו, התגייס והיה קצין המבצעים של חטיבת שריון במלחמת יום הכיפורים וקצין מבצעים במפקדת גיס משוריין 446 במלחמת לבנון הראשונה.

"בשנת 1927 פירסם ז'וליין בנדה את ספרו "בגידת האינטלקטואלים", שהפך עד מהרה לקלסיקה. המחבר מתח ביקורת קשה על האינטלקטואלים, בעיקר הצרפתים אך גם הגרמנים ואחרים, שמפרשת דרייפוס ועד למלחמת העולם הראשונה והמשברים שבעקבותיה, בגדו בתפקידם: הגנה על ערכים אוניוורסליים. באותה עת באיטליה הפשיזם כבר היה בשלטון, גרמניה היתה ערב התמוטטותה של רפובליקת ויימאר, ואילו בצרפת התנהלה מערכת הסתה נגד המורשת הליברלית, שהגיעה לשיאה בימי משטר "המהפכה הלאומית" של וישי, כפי שנקרא המשטר האנטישמי.

הקריאה של בנדה לפני 90 שנה כוונה לאינטלקטואלים כיוצרי תרבות: סופרים, אמנים, פרופסורים, עיתונאים. היום מעגל האינטלקטואלים כולל גם צרכני תרבות. אינטלקטואל הוא כל אדם חושב שספג תרבות, ולכן מסרב לבלוע ללא ביקורת דברי תעמולה, דמגוגיה ושקרים. אלה הם האנשים שחייבים להתקומם ראשונים נגד חיסולו של העיקרון שלפיו לכל בני אדם שמורות אותן זכויות לחירות ולשוויון. מי שכופר בעיקרון הזה הופך את ישראל באופן פורמלי למדינת אפרטהייד. ונגד מדינה כזאת חייבים להתקומם. שלב הניתוח הסתיים ועל חוק הלאום נאמר כבר הכל, עתה הגיע הזמן להכין אמצעי לחימה ולהפעילם.

למאבק יש שתי חזיתות: בחזית הפנימית כל אדם, כל קבוצה, כל ארגון וכל מפלגה, המודעים לעובדה שהחוק משנה את פניה של ישראל, חייבים להתגייס למחאה רחבה, אמיצה וגלויה. אילו היינו באמת חברה פתוחה, ספוגה בערכים אוניוורסליים, היינו עדים כבר להתקוממות כללית, מהאוניברסיטאות והמכללות והאקדמיה הלאומית למדעים, דרך ארגוני המורים וועדי הורים ועד לתנועות הנוער. אילו הנושא היה בוער בעצמותינו, גם כיכר רבין היתה מתמלאת כבר מזמן.

כאן ייאמר, שכאשר נרמסים הערכים האוניוורסליים הבסיסיים, שהם נשמת אפם של חיים קולקטיביים ראויים, החסמים הרגילים וכללי הריסון העצמי המסורתיים אינם רלוונטיים יותר. המוסדות האקדמיים אינם יכולים להסתגר בדלת אמותיהם, כי הם אינם קיימים רק כדי לספק ידע, אלא גם כדי להילחם על עתידה של הארץ הזאת. האקדמיה הלאומית למדעים אינה קיימת רק כדי לשמש מעין בית לורדים, המנפק דו"חות שנתיים על מצב המדע, אלא גם כדי להיאבק על עיצוב פני החברה. כן היה ראוי שהאגודות הישראליות למדעי החברה והרוח יהיו הראשונות להתכנס לשם ביטוי מחאה וגם יזעיקו את האגודות הבינלאומיות המקבילות להן.

הימין, למדנו מהניסיון, אינו מכיר בכללי משחק, אלא רק בכוח. חוק הלאום הוא שימוש בכוח גס על מנת לשלול את זכויות האדם של מי שאינם יהודים. לכן הוא חסר לגיטימיות ומחייב התנגדות. על כל אחד ממתנגדי חוק האפרטהייד, שיש לו קשרים בחו"ל, מוטלת החובה להפעילם על מנת לצלצל בפעמוני אזעקה. גם החזית הבינלאומית דורשת השקעה מיידית של אנרגיה ואמצעים: צריך לכתוב בעיתונים, להופיע בתקשורת בחו"ל, לקיים כנסים פתוחים לציבור בבריסל ובבירותיהן של מדינות האיחוד האירופי, וכמובן גם לקיים פעילות אינטנסיבית באוניברסיטאות. העולם מצפה שאנשים שהם בעלי שם בתחומם ינצלו אותו גם לטובת הכלל ולא רק לקידום עצמי.