מִשְׁפַּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם כַּגֵּר כָּאֶזְרָח יִהְיֶה כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם

אתם לא חייבים להסכים חבריי מימין תומכי חוק הלאום אבל נדמה לי שכדאי לכם לדעת מה אנשים שונים בציבור הישראלי הציוני המאמין במגילת העצמאות וסולד מכל לאומנות גזענית דתית מתנשאת ומפלה, חושבים על חוק הלאום שנועד להרחיק את "האחר" הערבי מהגוף הלאומי אזרחי של ישראל ולמחוק את נוכחותו הלאומית מהמרחב הציבורי והפוליטי שלה.

הנה כמה הערות שונות על חוק הלאום ומחוקקי גל החקיקה הגזענית והמופקרת:

סמי מיכאל: 'חש בחילה נוכח החוק הגזעני'

הסופר שלח ברכה לכנס היהודי-ערבי בחיפה. זו לשונה:

כאשר התחדדו הוויכוחים על הגדרתה של ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית או דמוקרטית יהודית, תיארתי בעיני רוחי איזו סערה היתה מתחוללת אילו צרפת היתה מגדירה את עצמה כמדינה קתולית דמוקרטית או ארצות-הברית היתה מגדירה את עצמה כמדינה נוצרית פרוטסטנטית דמוקרטית. לא שיערתי כי המחלוקת הלוהטת תשמש הכשרה לחוק הלאום שיפנה עורף לערכי יסוד של הדמוקרטיה, ושלפיו ישראל תוגדר כמדינת הלאום של העם היהודי, שמעמדה של השפה הערבית ייפגע והיא לא תיחשב יותר לשפה רשמית, ושתתאפשר הקמת יישובים קהילתיים על בסיס דת ולאום.

אני חש בחילה וחרדה נוכח החוק הגזעני הזה. הפגיעה שלנו היהודים במי שאינו יהודי היא אסון לאומי. אני מגדיר את עצמי כאזרח ישראלי וכיהודי-ערבי. אני סופר עברי אבל לא אשכח לעולם כי הערבית היא שפת אם שלי, השפה שדיברתי בה עם אמי עד יום מותה בגיל מופלג – 103. כשעמדתי מול קברה של אמי חשבתי עליה בשפה שינקתי בה.

אנו חיים במרחב ערבי עצום, ודיכוי של השפה הערבית הוא בבחינת עצימת עיניים והליכה על חבל בוגדני של בורות בכל הקשור בסביבה שבה אנו חיים. הפגיעה בשפה הערבית מנציחה את הבדידות שלנו באזור. גם האימפריה העותמנית רדפה את השפה הערבית ואפילו הגדילה לעשות כאשר הוציאה להורג סופרים שהעזו לכתוב בערבית. עשב באוש צמח על קברה של האימפריה ההיא ואילו השפה הערבית עודנה חיה וקיימת.

חוק הלאום מטיל פצצה קטלנית במתן לגיטימציה למדינה להקים יישובים קהילתיים מופרדים על בסיס של דת ולאום. זוהי התגשמות החלום הוורוד של המתנחלים, חלום של צפרדע השואפת לבלוע פרה. אנחנו מכירים היטב יישובים קהילתיים כאלה של הצרפתים באלג'יר, של האנגלים ברודזיה, של הולנדים בדרום אפריקה. יישובים אלה עברו מן העולם.

חוק שמתעלם מזכויות אדם לכלל האזרחים לא זו בלבד שהוא פוגע באזרחים שאינם יהודים, חוק זה פוגע גם ביהודים. זהו חוק התאבדות של עם אשר שגשג ושרד רק בזכות הגשרים שבנה עם עמים אחרים, עם תרבויות אחרות ועם שפות אחרות.

אם חפצי חיים אנו, ואם בראש מעייננו גורלה של המדינה, ואם מצפון לנו, ראוי לכולנו – יהודים וערבים – להוקיע את החוק הגזעני הזה ולפעול לביטולו, ויפה שעה אחת קודם.

***

"גם חוק הלאום בישראל לא מצהיר, באף אחד מסעיפיו, שהמשטר יתבסס מעתה על עליונות הגזע היהודי. אבל אוזן מוסיקלית תזהה את המנגינה: מדינה מחוקקת חוק יסוד שקובע את אופי המשטר שלה, ומתעקשת, על אף הסתייגויות רבות שהוגשו, כולל על ידי ח"כ בני בגין מהקואליציה, שלא לכלול בו את המילים שוויון ודמוקרטיה. זה איתות שאין ברור ממנו לגבי אופי המשטר שאליו המדינה מכוונת, גם אם זה לא יקרה מחר בבוקר". [אלק יפרמוב]

***

מיכאל בן יאיר:

 
"לא מנהיג. מדיח, משקר, מסית ומפלג. האדם שפגע בחברה הישראלית יותר מכל אדם אחר, ודירדר את מדינת ישראל לתהומות של היעדר המוסר. בושה לבוחריו, בושה למתנגדיו ובושה לאומה הישראלית כולה.

ומי שיאמר, שהכינוי שקרן אינו נכון או בוטה מדי, אשיב לו שהסטת הדיון על חוק הלאום למקומה של הציונות בציבוריות הישראלית (מיטב טיעונו המדיח של נתניהו) הוא מעשה שיקרי. איש מהמתנגדים לחוק הלאום אינו תוקף את הציונות או מתנכר לה. וכיצד בכלל ניתן להתנכר לה? הרי פסגת שאיפותיה של הציונות - הקמת מדינת העם היהודי - כבר התממשה לפני למעלה מ-70 שנה. עתה הדיון נסב על מהותה של המדינה שקמה - האם פניה כפני מייסדיה, מדינה המקנה שוויון מדיני וחברתי מלא לכל אזרחיה, או פניה כפני ה"בייס האלקטורלי" של נתניהו ובנט וליברמן, מדינת יהודיה בלבד, המקנה הטבות כאלה ואחרות לאזרחיה הנחותים כמידת רצונם של אזרחיה העילאיים ובאדיבותם".

***

יאיר שלג:

"בויכוח הגדול על חוק הלאום הוחמצה עובדה אחת חשובה, שכמדומני רבים בכלל לא מודעים לה.

תומכי החוק שנשאלים לגבי היעדר הסעיף שיבטיח שוויון זכויות לכלל האזרחים אומרים בדרך כלל שערכי הדמוקרטיה, ובמיוחד השוויון, מובטחים כבר דרך חוק כבוד האדם וחירותו.
זו טעות, ולפעמים גם הטעיה: בחוק כבוד האדם וחירותו מנויות זכויות שונות, אבל אין שם התייחסות לשוויון הזכויות בין כל האזרחים. ההיעדר הזה אינו מקרי: כבר עם חקיקת החוק ההוא התנגדו המפלגות הדתיות להכנסת סעיף השוויון, מחשש שהוא ימנע אפשרות להפלות בין גברים ונשים בבתי הדין הרבניים, או בין יהודים וערבים בחוקים אחרים.

במלים אחרות: מה שהיה טוב לכלל נציגי הציבור, מכל הזרמים, ב-1948, כבר לא היה טוב לנציגים הדתיים ב-1992, כשנחקק כבוד האדם וחירותו, ובוודאי לא היום, כשנציגי הקואליציה דחו במפורש הצעה להוסיף לחוק הלאום את המלים 'בהתאם לערכיה של מגילת העצמאות'. מה שאומר שישראל היא הדמוקרטיה היחידה בעולם שלא מסכימה להצהיר על שוויון זכויות בין כלל אזרחיה. אכן, עם סגולה...

חוק הלאום הולך ומסבך אותנו עם טובי ידידנו: עם הדרוזים מבפנים, ועם האלן דרשוביצים, עד היום סניגוריה הנלהבים ביותר של ישראל, מבחוץ.

מה עושים? מחשבים מסלול מחדש. מנסחים 'חוק יסוד מדינה יהודית ודמוקרטית', שיגדיר, ברוח מגילת העצמאות, מה פירושה של מדינה יהודית ומה פירושה של מדינה ודמוקרטית. ומכיון שאכן יש אפשרות למקרי התנגשות בין שני צידי ההגדרה, בלי אפשרות לקבוע מראש מה יכריע את הכף בכל אחד ממקרי ההתנגשות, החוק צריך לומר באופן כללי שכל מקרי ההתנגשות בין מערכות הערכים ידונו לגופם ברשויות הרלוונטיות: כנסת, ממשלה ומערכת המשפט.

עוד לא מאוחר לתקן..."

***

יהושע סובול - ‏29/07/2018:

חוק הלאום מגדיר את המדינה כמכשיר להעצמת הלאום, ואת הלאום כמקור ריבונות המדינה, מזכיר באופן מצמרר את החוק הידוע בשם:

Gesetz zur Behebung der Not von Volk und Reich

או בתרגום עברי: ״החוק לתיקון מצוקת הלאום והרייך״ (החוק נקרא בגרמנית גם Übermächtigunggesetz שפירושו ״חוק ההתגברות״). החוק העניק למנהיג ולמפלגה השלטת סמכות לגבור על חקיקת בית הנבחרים, ובעצם לבטל את אותם חוקי רפובליקת ויימאר שלפי התפיסה הלאומית-חברתית (=נאציונאל סוציאליסטית) הסבו אי-נחת ללאום. תפקיד ״חוק הלאום והמדינה״ היה על פי הגדרתו ״להבריא את הלאום״ (Behebung der Not von Volk ) .

״הבראת הלאום הגרמני״ בחוק לאום הזה באה על חשבון זכויותיהם של מיעוטים לאומיים ושל פרטים שהגדרת הלאום הגרמני הדירה אותם משייכות אליו. הבראת הלאום, שהחוק הזה הבטיח לקיימה, הסתיימה בחורבן. אבל מה שקרה לגרמנים בעקבות רוח השיטיון של אותו ״חוק הלאום והמדינה״ לא חייב לקרות לעם הנבחר, למרות שגם מחוקקי חוק הלאום הגרמני חשבו את הלאום שלהם לנבחר.

מישל קישקה