בתשעה באב, ביום המנציח את זכר חורבן בית ראשון וחורבן ירושלים בשנת 586 לפני הספירה ואת חורבן בית שני בשנת 70 לספירה ואת חורבן ביתר בשנת 132 לספירה ראוי לזכור שהעם היהודי בחר להתאבל באבל כללי לדורות רק על אסונות שאנחנו חוללנו במו ידינו, בשל הנהגה כושלת (ראו ירמיהו פרק נב על נסיבות החורבן הראשון; וראו יוסף בן מתתיהו , תולדות מלחמת היהודים ברומאים לגבי חורבן בית שני), בשל טיפשות, קיצוניות, התלהמות, חוסר אחריות, אטימות לסבל, השתקת קולות ביקורתיים או מתנגדים והתנכרות לצרכי הציבור והתעלמות מצדק חברתי, מדעת, אמת, חירות ושוויון שהביאו לשבירת המכנה המשותף ולתחושת שותפות גורל, נשיאה בעול ואחריות משותפת.

בימים שהממשלה שאנחנו חיים תחת שלטונה, חוטאת בדיוק בחטאים אלה ומפליאה לעשות בהסתה נגד פעילי שלום וארגוני צדק חברתי לכל ובהתעלמות ממצוקת הציבור בכללו וממצוקת תושבי השטחים הכבושים, מהם נשללת חירות ונשלל שוויון ונשללות כל הזכויות המתנות את כבוד האדם, ראוי לחשוש מאד מחורבן בית שלישי.

ממשלה שמסרבת לפתוח במשא ומן לשלום עם שכניה ועוסקת בהכפשות של חלקים מהציבור ובהתנכרות לסבל הציבור, בהשתקת קולות ביקורתיים, בטיפוח כובשים ומתנחלים הגוזלים אדמות ומים משכניהם, ומתנכרים למצוקתם הקיומית ועוסקת בטיפוח חוגים המסרבים לקחת חלק בנשיאה בנטל או בכאלה המשיתים על שכניהם 'תג מחיר' של התעללות וסבל, אל לה להתפלא שלא יהיה מי שיתייצב לצדה ביום פקודה.

ממשלה שלא זוכרת שלכל אדם יש זכות שווה לחירות הנרחבת ביותר העולה בקנה אחד עם חירות דומה לאחרים ולא רק למתנחלים ולתלמידי ישיבות חרדיים, ממשלה שאיננה זהירה בכבוד האדם ובזכויות האזרח של כל תושבי הארץ בלי הבדל דת וגזע, לאום , מין ומגדר, וממשלה שכולאת בין חומות אנשים שאת אדמתם כבשה, ומשפילה חדשות לבקרים את מי שלא נולד יהודי, או את מי שנוהג כיהודי ישר דרך שלא על פי הגדרתה הפונדמנטליסטית, צרת האופקים, אל לה להתפלא שתוגדר כמדינת אפרטהייד שתושביה יחדלו מלהזדהות עמה.

ביום הזיכרון לחורבן הבית צריך לזכור שממשלה השוללת זכויות אדם ואזרח מפלשתינאים ומונעת מהם חירויות יסוד וממשלה השוללת מאזרחיה שלה תחושת צדק, שוויון ותקווה לחיים של כבוד ואמת, חורצת לא רק את דינה אלא גם את דיננו.