Skip to content

1VSDAT

שישי, 27 יולי 2018 11:37

על מה לא דיברנו (רחל אליאור)

דרג מאמר זה
(0 מדרגים)

על מה לא דיברנו

 

בערב תשעה באב תשע"ג התבקשתי להנחות פאנל שדנו בו על יחסי חרדים וחילונים. הרעיון של מארגני האירוע, כנס שדרות ומכללת ספיר, היה למצוא את שביל הזהב המחבר ביניהם ואני נעניתי להנחיות ולרוח המפויסת של היוזמים והנחיתי דיון שהשתתפו בו ארבעה דוברים שומרי מצוות, ביניהם שני רבנים חרדים, ושני אקדמאים דתיים. בדיון לא השתתפו חילונים או נשים כדוברים ואילו אני כמנחה השתדלתי כמיטב יכולתי לתת לכל משתתף להביע את עמדתו בבהירות ומתוך כבוד הדדי ולהציג שאלות שיעוררו דיון פורה.

 

כאשר הסתיים הדיון בין ארבעת הדוברים בנוכחות קהל של כמאתיים וחמישים איש בבית גשר בירושלים חשבתי על כל מה שלא נאמר בו:

 

לא דיברו על השסע העמוק בין מאמינים החיים לנוכח ציווי אלוהי לבין חופשיים ממצוות שמאמינים בהכרעות מוסריות אוניברסליות מעשה ידי אדם.

 

לא דיברו על הפער בין אנשים שרואים בתורה מן השמים שניתנה לעם נבחר ערך עליון וחיים על פי המתחייב מן הכתוב בו לפי דעתם, לבין אנשים שאינם מאמינים בעמים נבחרים ובמקור אלוהי לספר כתוב, אלא מאמינים בערכים אוניברסליים של צדק שוויון וחירות, חופש בחירה וכבוד האדם החלים בשווה על כל התושבים ועל כל האזרחים ורואים בכל הספרים כולם, גם המופלאים שבהם, מעשה ידי אדם, הכפופים לביקורת אנושית ולתמורות ההיסטוריה.

 

לא דיברו על הלאומנות ועל ההתבדלות ועל ההתנשאות הגזענית המחפירה הכרוכה בתודעה הדתית הקשורה בארץ האבות ובעם נבחר וכרוכה בהתעלמות מזכויותיהם של תושבי הארץ שאינם יהודים ואינם נבחרים,

 

לא דיברו על עמדות העולם החרדי ביחס לכיבוש ולהתנחלות, או למשמעות האנושית הקשורה להטלת משטר צבאי במשך 46 שנים על האוכלוסייה הפלשתינאית בשטחים הכבושים מאז מלחמת 1967.

 

וכמובן לא דיברו על אפליית נשים יהודיות וערביות המעוגנת בחוק הדתי, בדיני המעמד האישי ובבתי הדין הרבניים, השרעיים, הדתיים והחרדיים של העדות השונות ולא דיברו על כפיית חוקי צניעות דמיוניים על ילדות נערות ונשים בנות כל הגילים, ולא דיברו על הדרת נשים מרשות הרבים ומכל מקום שמוחלטות בו החלטות של חשיבות ומשמעות, ולא דיברו על שמירת בלעדיות סמכות הדעת לגברים ושמירת לימודי גמרא לגברים בלבד ושמירת המשרות הרבניות הקשורות בהוראה ופסיקה, בשליטה ובהכנסה לגברים בלבד, ולא דיברו על השותפות באחריות לקיומה של המדינה ולביטחונה שהעולם החרדי לא לוקח בו חלק.

 

קיוויתי שהמשתתפים החרדים יאמרו דבר מה על יחסם ליהודים שאינם חרדים, אולם מלבד הדימוי של יחסי שכנים קורקטיים כשכל אחד חי על פי דרכו במרחב שלו ושומר על יחסים מתוקנים עם זולתו במרחב המשותף, והטענה שרק למשפחות חרדיות יש סיכוי לראות דור המשך בעוד כמה דורות, לא התקרבו הדוברים בדרך כלל לאף שאלה מהותית או עקרונית בדבר המשותף והמפריד.

 

נדמה לי שבמקום להפריח סיסמאות על השוויון בנטל ועל לימודי ליבה אולי כדאי לכלל הציבור להתחיל לשאול מה באמת משותף לאנשים החרדים לדבר ה' ולאנשים שאינם מכירים בקיומה של חרדה זו? אבל חרדים מאד לכבוד האדם של כל אדם, ולשאול מה משותף למי שרוצה בדמוקרטיה ליברלית הומניסטית ובשוויון ובצדק וחירות לכל לבין מי שמפריד הפרדות מהותיות לאומניות וגזעניות בין יהודים לערבים ובין נשים לגברים על יסוד דעת תורה?

 

מה המשותף למי שמקפיד הקפדה אין סופית על מה שנכנס לתוך פיו וכופה על כלל האזרחים מנגנוני כשרות מהודרים המכניסים כסף רב למנהליהם, לבין מי שמקפיד הקפדה יתרה על מה שיוצא מפיו ולא יעלה על דעתו לקרוא למי שאינו מסכים עמו בשם "עמלק" או "אוכלי שפנים וחזירים" ו"בועלי נידות" וכיוצא באלה אמרי שפר מבית מדרשו של עובדיה יוסף ומקורביו או לקרוא ליהודי נשמה ולערבי בהמה כנהוג בחוגי הרב בצרי וחבריו.

 

יש עוד היבטים רבים לשאלת יחסי חרדים וחילונים ולשאלת יחסי הגומלין ביניהם במרחב הציבורי ואין בדבריי שום יומרה למצות אותם, אבל בזמן שבשכונות חרדיות מיידים אבנים על חיילי צה"ל מהעדה החרדית ורודפים אחרי נשים ונערות שלבושן אינו צנוע דיו לטעמם המחמיר של הרודפים החרדים ובזמן שבשכונות חילוניות חרדים מאד מהשתלטות מדינת הלכה ובניית בית מקדש שלישי והשתלטות מוסר ההתנחלויות הניזון מאתחלתא דגאולה וקירוב ביאת המשיח, בניית בית הבחירה והכחדת עמלק, על חיינו, אולי כדאי להתחיל ללבן את הדברים ולשאול מי אנחנו ומה יחסנו לאלה השונים מאתנו בסדרי העדיפויות שלהם, במקור הסמכות שלהם, ובמושגי הערך שלהם, והאם אמנם יש שביל זהב בינינו ומה בכלל משותף לנו?

נקרא 205 פעמים

השאר תגובה

אנא ודא שהינך מקליד השדות המסומנים ב-*

התגובות האחרונות

המאמרים האחרונים