4 תגובות

• קישור לתגובה ראשון, 04 ינואר 2026 16:53 הוסף ע״י שי

  1. הטעות היסודית: בלבול בין לשון דיבור למטפיזיקה
  
  כל המאמר נשען על הנחה אחת שגויה אך נוחה:
  אם הטקסט מדבר בלשון ריבוי, היררכיה, שמות, דרגות ו”ישויות” – סימן שמדובר בריבוי אלוהויות.
  
  זו שגיאה קטגוריאלית.
  
  הקבלה מעולם לא דיברה בשפה אונטולוגית פשוטה. היא איננה ספר פילוסופיה של “כמה ישויות יש”, אלא שפה סימבולית־דינמית שמנסה לתאר:
  
  הופעה של אחדות אלוהית
  
  בדרגות תפיסה שונות
  
  ובאופני הנהגה שונים
  
  ביחס לעולם סופי
  
  מי שמחפש “כמה אלים יש” בקבלה, דומה למי שסופר כמה שמשות יש בפריזמה.
  
  2. ספרות ההיכלות: שמות ≠ אלים
  
  הרשימה הארוכה של שמות כמו
  טוטרוסיא״י, אדריהרו״ן, זבודיא״ל וכו’
  נועדה ליצור אפקט. היא אכן יוצרת. רק לא את זה שנדמה.
  
  א. מסורת חז”לית ברורה
  
  כבר בתלמוד ובמדרשים:
  
  “שבעים שמות יש לו להקב״ה”
  
  “כשם שאני נקרא כך אני נקרא כך”
  
  האם אין־ספור שמות = אין־ספור אלים?
  רק אם לא מבינים עברית, ארמית, או מחשבה דתית בסיסית.
  
  ב. שמות כתפקוד, לא כמהות
  
  בקבלה:
  
  שם = אופן פעולה
  
  שם = הנהגה
  
  שם = זיקה לבריאה
  
  השם “אל שדי” איננו ישות אחרת מ”הוי״ה”, אלא אותה אחדות מוחלטת בהקשר אחר.
  
  מי שקורא לזה פנתאון, פשוט משליך קטגוריות יווניות על טקסט יהודי.
  
  3. “נעשה אדם” – כמה אלוהים? התשובה כבר בתורה שבעל פה
  
  זו לא קושיה חדשה, לא בזוהר ולא בפייסבוק.
  
  כבר רש”י, חז”ל, והמדרש עוסקים בזה:
  
  “דרך ענוה – נמלך במלאכי השרת”
  
  והעיקר:
  
  “אין כאן ריבוי רשויות, אלא פתחון פה למינים – והתורה לימדה דרך ארץ”
  
  הקבלה לא סותרת את זה, אלא מעמיקה את המשל.
  
  4. הזוהר: “עילה על כל העילות” ≠ אל נוסף
  
  כאן מתבצע המהלך הבעייתי ביותר במאמר:
  קריאה פילוסופית־מערבית לתוך שפה קבלית.
  
  א. אין־סוף איננו “אל”
  
  האין־סוף איננו ישות, לא סובייקט, לא אובייקט, ולא “אל גבוה יותר”.
  
  הוא:
  
  שלילת ההגדרה
  
  שלילת הספירה
  
  שלילת היכולת לדבר
  
  לקרוא לאין־סוף “אלוהות נוספת”
  זה כמו לקרוא לשתיקה “דובר בכיר”.
  
  ב. ספירות ≠ אלים
  
  הספירות הן:
  
  כלים
  
  אופני הופעה
  
  מערך הנהגה
  
  הן לא עצמאיות, לא נפרדות, ולא בעלות רצון נבדל.
  
  הרמב”ם היה חותם על זה בלי למצמץ, למרות שלא אהב קבלה.
  
  5. היררכיה ≠ פוליתאיזם
  
  זה אולי החלק הכי מוזר במאמר:
  הרעיון שברגע שיש “למעלה” ו”למטה” – נגמר המונותאיזם.
  
  אבל גם בפילוסופיה הקלאסית:
  
  סיבה ראשונה
  
  שכלים נבדלים
  
  השתלשלות
  
  ועדיין:
  אחדות מוחלטת במקור
  
  הקבלה פשוט מדברת על זה בשפה אחרת, לא פחות קפדנית.
  
  6. הרמב״ם לא “נבהל מהזוהר”
  
  הרמב״ם:
  
  לא הכיר את הזוהר
  
  לא כתב נגד הקבלה
  
  ונלחם בפוליתאיזם פילוסופי, לא מיסטי
  
  שלוש־עשרה העיקרים אינם “חומת מגן נגד רשב״י”, אלא סינון רעיוני מול הנצרות, האיסלאם והניאו־אפלטוניזם.
  
  לגייס אותו נגד הזוהר זה אנכרוניזם אינטלקטואלי.
  
  7. השורה התחתונה
  
  המאמר מרשים, עשיר, ומצטט יפה.
  אבל הוא עושה דבר אחד בעקביות:
  
  1. מתרגם שפה קבלית לשפה שלא שייכת לה
  2. מודד מיסטיקה יהודית בכלים של תאולוגיה פשטנית
  3. ומכריז “פוליתאיזם!” בכל פעם שמופיעה מורכבות
  
  הקבלה איננה פנתאון.
  היא לא ריבוי אלים.
  והיא ודאי לא סוד שמישהו “מסתיר”.
  
  היא ניסיון נואש, עמוק, ומבריק
  לדבר על אחדות מוחלטת
  בעולם שמסרב להישאר פשוט.
  
  אם זה גורם לאי־נוחות – מצוין.
  אמונה רצינית לא אמורה להיות נוחה.
  אבל אי־נוחות איננה הוכחה לכפירה.
  
  וזה כל הסיפור.
• קישור לתגובה שבת, 03 ינואר 2026 13:36 הוסף ע״י גידי גלבוע

  הסוד הכי סודי של תורת הסוד
  בוקר אחד התעוררה מדונה
  בוקר אחד התעוררה מדונה ושמעה בת קול שהורתה לה להחליף את שמה לאסתר וללמוד קבלה, או, בשפת המקור ובהטעמה: .KAAABBBAALLLA
  והיא לא לבד. יחד איתה למדו ולומדים גווינית' פאלטרו, בריטני מרפי, מיק ג'אגר, קורטני לאב, רוזאן ואליזבט טיילור ועוד רבים וטובים.
  מה יש בה בתורת הסוד היהודית שגורם ליחצנים הוליוודיים לעודד את הברנז'ה לענוד שרוכים אדומים על פרקי ידיה, להשתטח על קברי צדיקים ולהשליך נרות אל תוך האש ?
  התשובה בגוף השאלה.
  יש בה סוד.
  ולא סוד בלבד אלא אף איסור רבני לעסוק בה מתחת לגיל 40 וגם אז רק למי שאינם יכולים להתאפק, כפי שפסק הרב משה בן שלמה בן שמעון מבורגוס, שהיה הראשון לקבוע כי גבר בגיל העמידה "כבר התחילה לכבות בו שלהבת התאווה הגופנית... והוא מגיע לִזְמַן יישוב דעת ובינה כי בן ארבעים לבינה".
  סוד ואיסור בחבילה אחת ? הכול כלול ? דיל מפנק ? לא צריך יותר מזה כדי לגרום להמונים לנהור אל כל מה שסודי ואל כל מה שאסור.
  בהפוך על הפוך, קשה להשתחרר מן הרושם כי דווקא רבני האורתודוקסיה היו אלה שהעצימו (ועדיין מעצימים) את המציצנות, וממשיכים לפמפם את האיסור בציוויים כגון: "במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור ! במה שהורשית התבונן ואין לך עסק בנסתרות !" (תלמוד בבלי חגיגה י"ג א').
  או: "כל המסתכל בארבעה דברים, ראוי לו כאילו לא בא לעולם: מה למעלה - מה למטה - מה לפנים - ומה לאחור" (משנה חגיגה ב' א').
  ועכשיו הפתעה - אין בה שום סוד !
  מכל מקום, לא כזה שבהגדרתו הוא כזה.
  על מנת שתכנים יהפכו לסודות הם צריכים להילחש מפה לאוזן, וגם אז בסיוע שתי כפות ידיים שמחפות על תנועת השפתיים.
  ואילו תורת הסוד היהודית מופצת ונמכרת לכל דורש, החל מספרות ההיכלות והמרכבה (תיכף נדבר על זה) ועד ספר הזוהר (גם על זה נדבר).
  האם הגיוני להניח כי דווקא משום היות הסודות גלויים לעיני כל, הם מסתתרים בין המילים, ממש כמו ה – 'נעלמים' בציוריו של ג'קי המנוח ?
  האם ייתכן כי כבר הרמב"ם, בחברו את 13 עיקריו, צפה בראיית העתיד שלו כי הסודות הצפונים באותם טקסטים, עלולים לטלטל את כסאה של הרבנות האורתודוקסית, ולכן טרח להדגיש ב 5 מתוך 13 עיקריו את ייחודו ואת יחידותו של האלוהים היהודי (ציטוט):
  1. וְהוּא לְבַדּוֹ עָשָׂה וְעוֹשֶׂה וְיַעֲשֶׂה לְכָל הַמַּעֲשִׂים.
  2. וְהוּא לְבַדּוֹ אֱלֹוהֵינוּ.
  3. וְאֵין לוֹ שׁוּם דִּמְיוֹן כְּלָל.
  4. הוּא רִאשׁוֹן וְהוּא אַחֲרוֹן.
  5. וְאֵין רָאוּי לְהִתְפַּלֵּל לְזוּלָתוֹ.
  
  מבט חטוף בספרות ההיכלות והמרכבה (תיכף, תיכף), ומבט מעמיק יותר בספר הזוהר, חושפים את הסוד שהרבנות האורתודוקסית מתאמצת להסתיר והוא (אתם יושבים ?): ריבוי אלוהויות !
  לא אלוהים אחד אלא מספר לא מבוטל של אלוהימים שמופיעים זה אחר זה בספרות דנן ומהווים (איך לא) כפירה בעיקר.
  נדבך חשוב בתורת הסוד היהודית הוא ספרות 'ההיכלות והמרכבה'
  ספרות ההיכלות והמרכבה היא שם כולל ל – 25 טקסטים אזוטריים שחוברו בחמש המאות הראשונות לספירה, אשר חלקם עוסק בהתעלות מיסטית, מעין נְסִיקָה וְהַמְרָאָה, של מיסטיקן בודד, אל רקיעים עליונים, והתוודעותו לישויות אלוהיות השוכנות בהם.
  המונח 'היכלות' מייצג שבעה רקיעים שבכל אחד מהם שוכן בית מקדש (היכל) המקביל לזה שהיה בירושלים, ואילו המילה 'מרכבה' מצביעה על זיקה בין חבורת ה – 'ממריאים' לבין חזון המרכבה של הנביא יחזקאל, ועניינה הוא מסעה של הנשמה אל העולם שמעבר באמצעות תַּנָּאִים שכונו 'יורדי המרכבה' שהיו, בעצם, 'ממריאי המרכבה'.
  המיסטיקן המתעלה וממריא (במקרה שלנו הַתַּנָּא רבי ישמעאל בן אלישע) חולף בדרכו (ראו ספר היכלות רבתי) על פני רקיעים הצופנים מידע ניבויי כגון: "למי משפילים ולמי מגביהים, למי מרפים ולמי מגבירים, למי מרוששים ולמי מעשירים, למי ממיתים ולמי מחיים, למי נוטלים ממנו ירושה ולמי נותנים לו ירושה".
  כמו גם על פני רקיעים המכילים מידע חושפני כגון: "כל הבריות לפניו ככסף לפני צורף: איזהו כסף פסול ואיזהו כסף טהור. (כך הוא גם) צופה במשפחה כמה גרים יש, כמה פצועי דכא יש, כמה כרותי שופכה יש, כמה בני נידה, כמה עבדים וכמה ערלים".
  ובאשר לענייננו הוא פוגש שם ישויות אלוהיות ששמותיהן הינם:
  הדריא"ל ה' אלוקי ישראל.
  אוריה"ם ה' אלוקי ישראל.
  אוהיהי"ם ה' אלוקי ישראל.
  נדי"ב מתרצע"ן ה' אלוקי ישראל.
  טוטרוסיא"י ה' אלוהי ישראל.
  אדר"ו אט"ה סע"ן עוד"י פצ"ת ה' אלוקי ישראל.
  נוסף על אלה הוא נחשף לאלוהויות ששמן: אדריהרו"ן. צורת"ק. זבודיא"ל. טוטרביא"ל. געש"ת. עכשנ"ה. בעשפט"ש. פטריא"י. זהפטריא"י. כבפא"ל. אטרגיא"ל. בנגא"ל. ענפיא"ל... ועוד ועוד ועוד ....כולן ה' אלוקי ישראל.
  ולמי שתהה מגיע גם הסבר שלפיו: "אדם המבקש לירד למרכבה היה קורא אותו לסורי"ה שר הפנים ומשביעו מאה ושנים עשר פעמים בטוטרוסיא"י ה' שהיה נקרא טוטרסיא"י צורט"ק טוטרכיא"ל טופג"ר אשרויליא"י זבודיא"ל וזהרריא"ל טנדא"ל שוק"ד הוזי"א דהיבורי"ן ואדירירו"ן ה' אלוקי ישראל".
  כל אלה בתוספת אזהרה תמוהה: "שלא יוסיף על מאה ושנים עשר פעמים ולא יגרע מהם. אם מוסיף או גורע דמו בראשו ! אלא פיו יוציא שמות, ואצבעות ידיו מאה ושנים עשר יספרו, ומיד יורד ושולט במרכבה".
  נדמה כי לא רק יהודי אורתודוקסי, אלא אף קונסרבטיבי ואפילו רפורמי, ואתם יודעים מה ? אפילו חילוני גמור, עלולים, איך לומר, לחוש לא בנוח (בלשון המעטה) לנוכח (אין דרך להימלט מלומר את זה) פנתאון האלים היהודי שנגלה לעיניהם.
  אז נכון שאפשר לתרץ ולהסביר כי עסקינן במלאכים ולא בָּרִיבּוֹן, שהרי גם במעמד 'הסנה הבוער' הַמֻּנָּחִים 'מלאך' ו – 'אלוהים' מתחלפים זה בזה כזהים זה לזה, אך עדיין נותרנו עם אדר"ו אט"ה סע"ן עוד"י פצ"ת ה' אלוקי ישראל.
  מאידך, שום הסבר מפותל לא יוכל לתרץ את אשר מופיע בספר 'הזוהר' במילים חדות ונחרצות ועוד מפיו של (כך על פי אמונת החסידים) רבי שמעון בר יוחאי.
  תורת הסוד היהודית וספר 'הזוהר'
  לא תהיה זו הגזמה לטעון כי ספר 'הזוהר' הינו התנ"ך של תורת הסוד היהודית, וכל אשר כתוב בו, כך לדברי חסידיו, הינו דברי אלוהים חיים הישר מקולמוסו של רבי שמעון בר יוחאי.
  חלקיו העיקריים של הזוהר הינם מדרשים על התורה הנחלקים לפי פרשות השבוע, ולענייננו עסקינן בפרשת בראשית דף כ"ב עמוד א' בו מופיעה דמות מסתורית, המכונה "זְקַן הַזְּקֵנִים" של חבורת הלומדים, ופונה אל רבי שמעון בר יוחאי ושואלת: "מִי הוּא שֶׁאָמַר וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם ? מִי הוּא כָּאן אֱלֹהִים זֶה ?"
  הסוגייה שהונחה לפתחו של רבי שמעון בר יוחאי אינה כה תמימה כפי שניתן לשער ממבט ראשון, אלא מכילה שתי מהמורות:
  המהמורה הראשונה, ולכאורה הפחות ממולכדת, סובבת סביב המילה "נַעֲשֶׂה" שנאמרה בלשון רבים (בראשית פרק א' פסוק כ"ו), בעוד אשר בפסוקים שקדמו לפסוק זה (בראשית פרק א') הדברים נאמרו בלשון יחיד ובציווי:
  "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר".
  "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם".
  "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד".
  "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע".
  "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם".
  "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה".
  "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ".
  
  והנה לפתע לשון רבים "נַעֲשֶׂה אָדָם" ולא לשון יחיד שאף אמורה להיאמר בציווי 'יהי אדם', ולא כך נאמרה.
  אלא שהמהמורה השנייה שהונחה לפתחו של רשב"י, כבר מכילה חומר נפץ של ממש בהציגה שאלה שְכּוֹפֶלֶת את עצמה והיא:
  "מִי הוּא שֶׁאָמַר... ?"
  "מִי הוּא כָּאן אֱלֹהִים זֶה ?"
  
  תשובתו של רבי שמעון בר יוחאי ניתנת שם בעמוד ב' באמצעות פסוק משירת האזינו (דברים ל"ב פסוק ל"ט):
  "רְאוּ עַתָּה, כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא,
  וְאֵין אֱלֹהִים, עִמָּדִי.
  אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּהָ.
  מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא.
  וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל".
  
  עכשיו הגיע תורו של רשב"י להקשות קושיות והוא פונה אל חבורת הלומדים ושואל: "מִי זֶה שֶׁאָמַר: רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא ?"
  
  ורשב"י גם משיב: "זהו עילה על כל העליונים".
  רשב"י משתמש במילה "עילה" בכוונת 'סיבה' (עילה = סיבה) ומכאן פירוש דבריו הוא: 'זו הסיבה המופקדת על כל העליונים'.
  
  בהמשך מבחין רשב"י ומבדיל בין שתי צורות של "עילה":
  הראשונה: "ההוא הנקרא עילת העילות" שהיא שוות ערך ל- 'ההוא שנקרא סיבת הסיבות', והוא זה שאמר: "נעשה אדם"
  השנייה: "ההוא שנקרא העילה-על-כל-העילות" שהיא שוות ערך ל – 'ההוא שנקרא הסיבה על כל הסיבות', והוא זה שאמר: "ראו עתה כי אני אני הוא".
  
  הווה אומר כי רשב"י מצביע על שתי אלוהויות נפרדות: זו שאמרה "נעשה אדם" וזו שאמרה "ראו עתה כי אני אני הוא".
  
  רשב"י אף מחדד ואומר: "נעשה" (?) ודאי ! על שניים נאמר: (כפי) שאמר זה ל - ההוא שלמעלה ממנו: "נעשה", ולא עשה כלום אלא ברשות ובאמירה של ההוא שלמעלה ממנו, וההוא שלמעלה ממנו לא עשה כלום עד שנטל עצה מחברו.
  
  ואילו ההוא הנקרא עילה-על-כל-העילות, שאין למעלה ממנו ואין למטה שווה לו...אמר: "ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלוהים עימדי", אשר נוטל ממנו עצה, כגון ההוא שאמר: "ויאמר אלוהים נעשה אדם".
  
  וכאשר הלומדים מתקשים ומבלבלים בין האלוהויות השונות, אומר להם רשב"י: "תשמענה אוזניכם מה שפיכם מדבר. האם לא אמרתי לכם עכשיו, שיש (מי) שנקרא 'עילת העילות', ואין הוא מי שנקרא 'העילה-על-כל-העילות', כי ל – 'עילה-על-כל-העילות' אין לו שני שנוטל עצה ממנו, (מכיוון) שהוא יחיד, קודם לכול, ואין לו שותף. ולפיכך אמר: 'רְאוּ עַתָּה, כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא, וְאֵין אֱלֹהִים, עִמָּדִי', שנוטל עצה ממנו, (מפני) שאין לו שני, ולא שותף ולא חשבון". (ציטוטים ממשנת הזוהר של פרופ' תשבי).
  
  המקובלים נוהגים לכנות את ה – 'עילה-על-כל-העילות' בשם 'אין סוף'. מתחת ל – 'אין סוף' מופיע אילן הספירות שבראשו ספירת 'כתר'. תחתיה ספירת 'חוכמה', תחתיה ספירת 'בינה' ומשם הספירות 'חסד', 'גבורה', 'תפארת', 'נצח', 'הוד,' 'יסוד' ו – 'מלכות'.
  
  מכל האמור לעיל עולה כי הזוהר מכיר מספר אלוהויות ולפחות ארבע שהן: ההוא שאמר "נעשה אדם" (ככל הנראה ספירת בינה), ופנה אל מי שלמעלה ממנו כדי לקבל את רשותו (ספירת חוכמה), שמצידו ביקש עצה מחברו (ספירת כתר), ומעל כולם ההוא שנקרא 'העילה-על-כל-העילות' (אין סוף).
  
   אם לתמצת ולהתרכז בעיקר, יש לומר כי ר' שמעון בר יוחאי מניח את קיומו של מבנה אלוהויות היררכי, ולטובת הדיון הוא מתמקד בשתי אלוהויות מתוך מבנה זה: האלוהות הבכירה מבין השתיים מכונה בפיו בשם 'העילה-על-כל-העילות', ואילו הפחות בכירה מכונה 'עילת העילות'.
   דברים אלה מדברים בעד עצמם. מאידך, קיימת להם פרשנות קבלית לפיה 'העילה על כל העליונים' היא בבחינת 'אין סוף ברוך הוא', שהיא 'העילה-על-כל-העילות', ואילו 'עילת העילות' היא בבחינת ספירות חוכמה או בינה, שהן מקור הספירות הפועלות בהנהגת העולם.
   ספירת חוכמה מכונה בקבלה בשם 'אבא', ואילו ספירת בינה מכונה 'אימא'.
   אם נשוב לאחור ונסקור את אשר נאמר כאן קודם לכן, משתמע כי 'אימא' אמרה ל – 'אבא': "נעשה אדם".
   מכאן נובע כי יש להעניק משמעות נועזת (שלא לומר הרפתקנית) לדברי קהלת שאמר: "כִּי גָבֹהַּ מֵעַל גָּבֹהַּ שֹׁמֵר וּגְבֹהִים עֲלֵיהֶם", כמו גם לדברי רבי שמעון בר יוחאי שפסק כי: 'עילת העילות' אינו זה אשר שמו הוא 'העילה-על-כל-העילות', "כי 'לעילה על כל העילות' אין לו שני אשר נוטל עצה ממנו, שהוא יחיד, קודם לכל, ואין לו שותף....שאין לו שני לא שותף ולא חשבון".
  
  כך או אחרת יהיו מי שירימו גבה.
  
  גידי גלבוע חוקר קבלה ומיסטיקה ומחבר הספר: 'ספר יצירה – תעלומה בהר הבית'
  
  gidigilboa21@gmail.com
  נייד 0505393571
• קישור לתגובה רביעי, 25 מרס 2020 17:04 הוסף ע״י הודעת מערכת

  הודעת מערכת:
  
  ל'סידרה הפולמוסית במקרא' של ד"ר יגאל בן נון נוספו חמישה סרטונים חדשים:
  
  * מי עשה מניפולציה בכתובת השילוח
  * מקדש ישראלי ליהוה ולאשרה בכונתילת עג׳רוד
  * שילה, ארון הברית ותאוריית התעודות
  * בית אל ותאוריית התעודות
  * אלכס צייטלין דורש תשובות מיגאל בן-נון על הממלכה המאוחדת
  
  תיהנו.
• קישור לתגובה ראשון, 01 מרס 2020 12:18 הוסף ע״י הודעת מערכת

  ד"ר יגאל בן נון, מהבולטים בקרב החוקרים העכשויים, מתעלם מהפרשנויות הרבניות ומאיר את המקראות באור חדש ומפתיע בסדרה של הרצאות חדשות:
  
  1. סיני הוא מקום פיקטיבי לצרכים סיפוריים
  2. הסעודה עם יהוה על הר האלוהים
  3. שמע ישראל: יהוה אלוהנו יהוה אחד
  4. עברי הוא שם גנאי בפי זרים במקרא
  5. האם מלכי ישראל היו נימולים?
  
  ההרצאות מומלצות מאד לכל מי שמוכן לחשוב על התנ"ך מזויות חדשות וכנראה גם הרבה יותר נכונות.