יגאל בן–נון 

(התפרסם בעיתון הארץ 04.01.2018)

הנרטיב הלאומי קובע שהעם היהודי התקיים ברציפות מאברהם אבינו עד היום בזכות היהדות ששמרה עליו. קביעה קטגורית זו היא בגדר מיתוס, וכמו כל המיתוסים הלאומיים היא רחוקה מן העובדות. היהדות לא שמרה על עם ישראל, היא שינתה אותו לבלי הכר. יהדות לא היתה קיימת בממלכות ישראל ויהודה. בספרי המקרא לא קיים כלל רעיון מונותיאיסטי, שמכיר בקיומו של אֵל אחד בלבד, מופשט, ששולט בעולם כולו ופוסל את עצם קיומם של אֵלים אחרים. בהדרגה ובהשפעת התרבות הפרסית, ששלטה בכל העולם הקדום, החלו לדבר על "אל עליון", שהתרכזו בו התכונות של אֵלים רבים. תפישת האלוהות בימי קדם שונה מתפישותינו היום.

היא היתה שוויונית: לכל עם יש אֵל או אֵלים משלו. אף ממלכה לא מצאה לנכון לכפות את אֵליה על ממלכה אחרת. לכל היותר, ממלכה מסוימת היתה עשויה לחשוב שאליה יעילים וחזקים יותר מאֵלי יריביה.

היהדות צמחה רק אחרי הפסקת הקורבנות בבית המקדש הירושלמי. לעומתה, האימפריה הרומית־ביזנטית הפכה למונותיאיסטית באופן סופי רק במחצית הראשונה של המאה השישית לספירה, בימי הקיסר יוסטיניאנוס. עד אז, בעולם העתיק התקיים פולחן שכלל אֵלים, שיוצגו בפסלים להם הגישו מנחות וקורבנות דם. ממלכות ישראל ויהודה לא היו שונות מכלל העמים באימפריה האשורית, הבבלית, הפרסית או היוונית־רומית, וגם בהן עבדו אֵלים שונים שיוצגו בפסלים ובתבליטים.

מן המאה השנייה לפני הספירה, יהודאים וישראלים (תושבי ממלכות יהודה וישראל) גלו מרצון למרכזי תרבות חדשים באלכסנדריה, קירני, קרתגו ואנטיוכיה. הרמה וההיקף של האסופה המקראית שתורגמה ליוונית באלכסנדריה הלהיבה את דמיונם של תושבי האימפריה ההלנית־רומית. אוצר ספרותי זה, שכלל מאות יצירות, גרם להלנים רבים להסתפח ליהודאים עד כדי כך כש-10% מן האוכלוסייה באימפריה הרומית נחשבו ליהודים. כתוצאה מכך רוב היהודים היום אינם צאצאיהם של תושבי ממלכות ישראל ויהודה. כך נוצר בעולם ההלני־רומי המעבר מן העם על פי המוצא האתני הטריטוריאלי מימי שתי הממלכות לדת יהודית אוניברסלית, שכמעט כבשה את העולם.

בעולם הקדום המקדש היה ביתו של האל שם הגישו לו מזון בצורת מנחות וקורבנות מן החי. קשה לדמיין מקדש באותם ימים ללא פסלי אֵלים וללא מזבחות. מראה דגם המקדש במוזיאון ישראל עלול להטעות. בתקופה הרומאית הוא לא היה אלא מכלאה אדירה של צאן ובקר, משחטה של חיות מובלות למותן, עם געיות צורמות שגברו על מקהלת הלויים, ריח של בשר חרוך שנמהל בניחוחות הקטורת, ונחלי דם שזרמו בתעלות לנחל קדרון. ביתו של האל היהודאי רחוק ממראה פסטורלי של מקדש רוחני לאלוהות מופשטת.

כדי להבין את הכתוב בספרי המקרא כפשוטם, כלומר על פי כוונת מחבריהם, על הקורא להסיר מפניו את המשקפיים האוטמות את מבטו ולהשתחרר מכובד ירושת חז"ל שרובצת עליו. רק כך אפשר להפריד בין משמעות הטקסט לבין הפרשנות המפליגה של המדרש. אין זו מלאכה קלה. עולמו התרבותי של הישראלי ספוג באגדות, מדרשים, מזמורים, תפילות, פתגמים ומנהגים גלותיים, שמקשים עליו את הקריאה.

קשה לנו לעכל את העובדה שכל מלכי ישראל ויהודה, כל הנביאים וכל הכוהנים לא היו נימולים, לא הניחו תפילין, לא התעטפו בטלית, לא נישקו מזוזות, לא צמו ביום כיפור, אכלו ללא היסוס בשר עם חלב ונשותיהם לא הפרישו חלה. יתר על כן, אם בניהם של משה, יהודה, יעקב, יוסף, דוד או שלמה היו מגיעים היום לארץ, הרבנות לא היתה מכירה בהם כיהודים, כיוון שנולדו לנשים נוכריות. על פי המקרא, ההשתייכות האתנית נקבעת על פי האב, לעומת חז"ל שהחליטו שיהדותו של אדם נקבעת על פי המוצא האתני של האם, ולא של האב.

חז"ל הדירו את התנ"ך מן היהדות. הם יצרו דת חדשה שתתאים למיעוט יהודי שחי בקרב נוכרים. קודמיהם הרוחניים, הפרושים, יצרו את "התורה שבעל פה", שלטענתם ניתנה למשה בסיני ולכן היא בעלת תוקף לא פחות מן התורה שבכתב. הם ניהלו לעתים מאבק נגד אצולת כוהנים מושחתת, אך גם נישלו את התרבות האנושית מספרייה ענפה של יותר מ-500 יצירות שיריביהם הכוהנים היו מופקדים עליהן. עם ביטול מעמד הכוהנים אחרי חורבן המקדש גנזו חז"ל את רוב הספרים של יריביהם, שחלקם השתמר רק בזכות תרגומם לשפות אחרות בידי כיתות נוצריות.

עם הזמן, "התורה שבעל פה" נהפכה ליצירה כתובה. כך נוצרה היצירה המונומנטלית של המשנה והגמרא, שנכפתה על העולם היהודי. זמן רב דחו רוב היהודים את התורה שבעל פה, והם נכנעו לחוקי התלמוד רק במאה ה-12 לספירה או לאחר מכן. תורה חדשה זו עוררה את התנגדותן של רוב הקהילות שספגו את התרבות ההלניסטית, והתפזרו בעולם אחרי מרד התפוצות 115-117 לפני הספירה). לא רק שזנחו את חוקי המקרא, חז"ל יצרו תיאולוגיה חדשה שאין לה זכר בתנ"ך. ההלכה לא הפסיקה להשתנות, ובמאה ה-16 חובר ה"שולחן ערוך", שמצוותיו קובעות עד היום את מהלך חייו של היהודי הדתי.

למרות הצימאון בישראל לידע במקרא ובארכיאולוגיה, הרבנים מדירים את התנ"ך מן הישיבות. עם זאת, הם מתקשים להתאים את היהדות למסגרת מדינית שרוב אוכלוסייתה יהודית. חוקי חז"ל במשנה ובתלמוד ודיני השולחן ערוך אינם ישימים במדינת ישראל הריבונית. למרבה האירוניה היהדות לא מתאימה למדינה יהודית. הדת היהודית מעולם לא ידעה משבר תיאולוגי כה עמוק המערער את אושיותיה. קשה לדעת איך היא תתאושש ממשבר אמוני זה, אך ברור שהוא לא ייפתר בכך שהרבנים יעסקו באופן אובססיבי באורח חייהם של החילונים. מוטב שנציגי הדת יעסקו בענייני אמונה וישחררו את הציבור הישראלי מכפייתם. העולם שבו אנו חיים היום משתנה בקצב שהאנושות לא הכירה בעבר. קרוב לוודאי שהדתות לא ייעלמו, אבל הן יתאימו את עצמן למציאות. דת חז"ל לא תשרוד להערכתי את הזעזועים הפוקדים אותה, והיא צפויה להשתנות לבלי הכר.

פרופ' בן־נון הוא היסטוריון, מחבר הספר "קיצור תולדות יהוה"