איך אפשר לבקר ספר על יהוה מבלי לנקוב בשם המפורש? – תגובות

צבי עצמון – הארץ 04.12.2017

עוונותי כנראה כבדים מאוד. פעם הוטל עלי, בעוונותי, ללמד קבוצה של מורים ומורות, רובם בני המגזר החרדי, על מערכת השמש. הקורס היה חלק מתוכנית של משרד החינוך להסבתם למורים למדעים. תוכלו לנחש שלימדתי אותם על השמש, הירח, אסטרואידים, הפלנטה הננסית והחביבה פלוטו, הפלנטות הארציות נוגה ומאדים, הפלנטה הענקית צדק, ואיך אפשר בלי הפלנטה ארץ, הסובבת על צירהּ כל 23 שעות ו–56 דקות ומקיפה את השמש במהירות הממוצעת של כ–107 אלף קמ"ש? הסברתי מה מחזיק את כדור הארץ, ואותנו איתו, במסלול ההקפה סביב השמש, מדוע אנו נעים במהירות מטורפת ואיך כל זה התפענח מאז ניקולאוס קופרניקוס ובעזרת גלילאו גליליי, יוהנס קפלר, אייזק ניוטון ושורה של מדענים נוספים.

"הכל טוב ויפה", ניגשה אלי בסוף השיעור אחת המורות המשתלמות — והיתה זו התלמידה המצטיינת בכל קבוצת המורים ההיא. "אני מבינה את זה. אבל הרבי מלובביץ' שמעולם לא טעה ולוּ בדבר אחד, אומר שלמרות כל ההוכחות והחישובים השמש היא שסובבת אותנו, ולא אנחנו אותה". כמורֶה למדענים, וכמי שאמור לכבד את תלמידיו ולהכיל את אמונותיהם, נסתתמו טענותי, אף שציינתי בפניה כי אפילו הקב"ה עצמו הודה בטעות שעשה ("ניצחוני בני" בסיפור התלמודי "תנורו של עכנאי"), קל וחומר בן אנוש.

נזכרתי בכך למקרא סקירתו של הלל בן ששון ("ספרים" 28.9)  על ספרו של יגאל בן־נון, "קיצור תולדות יהוה". יהוה? השם המפורש!? חלילה, לא כך גורס בן ששון, כתבו יהו־ה.

נניח שאדם קורא בעיון מאות רבות של מקורות היסטוריים מחקריים כדי לכתוב ביוגרפיה של גלילאו גליליי, ממניחי יסודות המדע המודרני, ומכנה אותה בפשטות "קיצור תולדות גלילאו". הוא מצביע על הטעויות של גלילאו (והיו לו כאלו, שהרי אין בן אנוש שלא טועה) ועל שטויות שעשה (למשל, חיבור פואמה ארוכה ומחורזת — 301 שורות שיר, פרודיה על תקנה שחייבה את המרצים באוניברסיטת פיזה באותם ימים ללבוש גלימה אקדמית מגוחכת).

והנה, כשיוצאת לאור הביוגרפיה מעריץ שרוף של גלילאו מפרסם סקירה קטלנית על הספר ומקפיד שלא לציין את השם המפורש של מושא הערצתו, אלא כותב גלילא־ו. מדוע אתה עוסק בהסבר המוטעה של גלילא־ו לתופעת הגאות והשפל, תוהה הסוקר. מדוע אתה כותב כי גלילא־ו חי בחטא ולא נשא את מרינה גמבה, אֵם ילדיו, לאשה? והוא ממשיך בלהט: הרי מה שבאמת חשוב ב"קיצור תולדות גלילא־ו" אינו פרטים אלה, אלא מה שהיה אחר כך: למשל, שניוטון הגאון אמר כי עמד על כתפי גליליא־ו וכך הצליח לראות למרחוק, ושאלברט איינשטיין הכתיר אותו כאבי המדע המודרני. אז מה אתה עוסק בזוטות חייו?

"בתמקדותו במקרא בלבד מאמץ בן־נון את הפריזמה הצרה להחריד..." טוען בן ששון. בהמשך הוא כותב: "מרגעי חתימתו של הקנון המקראי ועד היום, שם יהו־ה נהפך להיות אחד מעמודי התווך של השפה הדתית היהודית, הרבה יותר מאשר בטקסט המקורי". לאמור: בן־נון, למה אתה בכלל מתעסק במקרא? הוא בסך הכל שולי. וכדי לבסס סופית טענה בדבר טעות מהותית )מה שבן ששון מכנה, הכשל השני) של בן־נון בספרו הוא מסתמך על סרטי "אינדיאנה ג'ונס". וזו, כמובן, הנמקה אולטימטיבית!

זכותו של בן ששון להימנע מפגיעה במה שקדוש בעיניו ולכתוב יהו־ה (מרצה שלי נהג לכתוב יקוק), אבל הייתי מצפה שיימנע מכתיבת סקירה על ספר שכוונתו מדעית, אם ידיו שלו כבולות מטעמי אמונה. אבל אופן הכתיבה של שם האל הוא רק סממן חיצוני, שמעיד כי הסוקר אינו יכול - גם אם היה מאוד רוצה - לקרוא בפתיחות ובכובד ראש את ספרו של בן־נון.

מאחר שאיני במעמד של סוקר, אני חש חופשי להביע דעה אישית לחלוטין: יש בספרו של בן־נון טענות שנראות בעיניי (הבלתי מקצועיות בעליל) ספקולטיביות, ובכך אני מקבל את ביקורתו של בן ששון. אבל בעיניי הספר ככלל הוא מכוות אור, פתיחת חלון גדול, חוויית התגלות של תובנה. ספר חובה למי שפתוח לקוראו, ולו קריאה ביקורתית.

תגובה

בן-נון: אולי תוציא מהדורה לדתיים של ״קיצור תולדות יהוה״? אפשר להוסיף מקפים בשינוי גלובלי. קראתי את הספר והוא פותח עיניים ברמה אדירה. אני מקווה שיצאו מהדורות נוספות משופרות. למי שלא קרא: חוץ מהתולדות (שבן-נון מעתיק ישר מהתנ"ך ומוסיף הסברים), בן-נון מסביר איך הגיעה היהדות לאל מחוץ לטבע, לא גשמי, לא נראה, ונשמע רק בחלום לנביאים. ספר חובה! בעצם, את המהדורה הדתית כדאי להדפיס בכתב רשי, את המילה "היה" במשפט הקודם לקצר כמו שהחרדים עושים (כי יש בסוף "יה") ולהתחיל ב - בס"ד או בע"ה. שינוים קטנים כאלו יכפילו את המכירות לפחות.

הרצל