הרבנים רוצים שכולם יבינו את המקראות אך ורק על פי הפרשנות שלהם ולכן הם ממהרים לקבוע שכל מי שאינו דבק בתירוציהם של פרשני ימי הביניים הוא בור גמור שאינו מבין דבר בדת היהודית. האמת, כרגיל, שונה לחלוטין והפרשנות הרבנית רק מעוותות, מסרסות ומדחיקות את מובנם הפשוט וההגיוני של הפסוקים שאינם משתפים פעולה עם הטענות האינטרסנטיות של בעלי העניין שהשתלטו על הדת היהודית. בפרק זה אני מציע פרשנויות שאינן עולות בקנה אחד עם האינטרסים הרבניים ומשאיר לקוראים לקבוע בעצמם אם הפרשנויות הללו הן יותר, או פחות, הגיוניות מהפרשנויות הרבניות

התנ"ך אוהב להעניק לאותו אדם שנים או שלושה שמות שונים וכל מי שאינו פוסל מראש את האפשרות שהתנ"ך נכתב ונערך על ידי בני תמותה לא יתקשה לייחס את התופעה לגיבורים שונים שכיכבו בתעודות נפרדות שמוזגו יחדיו בעת עריכתו של הטקסט המקראי. הפרשנים, לעומת זאת, תמיד מצאו הסברים לכל חילופי השמות. התירוצים הללו שכנעו את הרבנים. האם הם ישכנעו גם אותנו?

לא את כל המבוכות התנכיות ניתן למיין לקטגוריות מוגדרות ולעיתים אין ברירה אלא לקבץ מספר בלבולים וסתירות לקטגוריה אחת ולהשאיר לקורא למצא את הקו המאחד בין כולם. הפרשנים הצליחו להתאים תירוץ לכל מבוכה, האם גם אנחנו נסכים להתפתל יחד איתם.