אין זה סוד שהדמויות התנכיות אהבו לדבר עברית וזאת השפה ששימשה אותם בשיחותיהם עם שאר הבריות, שוכני המרומים, נחשים ואתונות. אחדים מהם אמנם לא נחשפו קודם לכן לשפה הקדושה אבל עובדה זאת מעולם לא הפריעה להם לנסח את עצמם בעברית מקראית משובחת ולהתמודד בנקל עם ניבי לשון שבימינו כבר מסוגלים להכשיל את רוב התלמידים והאברכים שנקרים על דרכם. השימוש המופרז בעברית, גם במקרים בהם הנוגעים בדבר לבטח דיברו בשפות אחרות, מחייב אותנו לשאול אם סיפורי התנ"ך מתעדים אירועים שהתרחשו בפועל או שמא אין הם אלא עיבודים ספרותיים שאינם משקפים במדוייק את קורות אותם הימים. בעקבות זאת עלינו גם לברר אם אנחנו עדיין מאמינים שהתורה כולה נכתבה באצבע אלוהים ושאף גורם אנושי לא עזר לאל לתמצת את הטקסט ולהפכו ליצירה הרבה יותר קלילה ומעניינת.