Skip to content

1VSDAT

שני, 02 אוגוסט 2010 17:58

תחילת שרות הלויים

דרג מאמר זה
(6 מדרגים)
אין דבר יותר מוחלט מהציווי האלוהי, זאת אומרת, כל עוד צרכי השעה אינם כופים על גורמים בוגרים ואחראיים לעדכן את מצוותיו של האל ולהתאימם למציאות המשתנה.
 
 
התורה קבעה את גיל הסף ללוויים העושים את מלאכת יהוה בשני מקומות שונים:
 
וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל משֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר. נָשׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי קְהָת מִתּוֹךְ בְּנֵי לֵוִי לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם. מִבֶּן שְׁלשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה וְעַד בֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה כָּל בָּא לַצָּבָא לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד.[א]
וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל משֶׁה לֵּאמֹר. זֹאת אֲשֶׁר לַלְוִיִּם מִבֶּן חָמֵשׁ וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה יָבוֹא לִצְבֹא צָבָא בַּעֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד.[ב]
 
יהוה מנחית שתי הוראות סותרות ולנו לא ברור באיזה גיל הלוויים אמורים להתחיל את עבודתם במשכן, בגיל שלושים או בגיל עשרים וחמש. לפרשנים אין כמובן כל קושי עם הנושא אף שהם אינם מסוגלים להתאפס על הסבר בודד וכל אחד מהם מאמץ תירוץ אחר להחלקת המבוכה. אחדים פותרים את הקושי בכך שבגיל עשרים וחמש הלוויים באים ללמוד הלכות עבודה וחמש שנים מאוחר יותר הם מתחילים לעבוד את האל בפועל.[1] אחרים מאמינים שהסתירה תתפוגג אם רק נבין שבגיל עשרים וחמש הלוויים יכולים לעסוק רק במלאכות קלות, דוגמת מלאכת השמירה והשירה, בעוד שבגיל שלושים הם רשאים להשתתף גם בעבודת המשא.[2] כנגד שני אלו יש גם מי שטוען שהסתירה מלמדת שכל לוי רשאי לבא ולעזור בעבודות המשכן כבר בהגיעו לגיל עשרים וחמש אבל אסור למנותו למנהל עבודה עד שיגיע לגיל שלושים.[3]
 
ניחא, האל אולי אינו מומחה לניסוחים ברורים אבל הצלחנו להבין את כוונותיו ועתה אנו יודעים שהלוויים רשאים להתקרב לעבודת האל כבר בגיל עשרים וחמש. כיצד, אם כן, נופלים עלינו לפתע הפסוקים הבאים:
 
אֵלֶּה בְנֵי לֵוִי לְבֵית אֲבוֹתֵיהֶם רָאשֵׁי הָאָבוֹת לִפְקוּדֵיהֶם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת לְגֻלְגְּלֹתָם עֹשֵׂה הַמְּלָאכָה לַעֲבֹדַת בֵּית יְהֹוָה מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמָעְלָה. כִּי אָמַר דָּוִיד הֵנִיחַ יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לְעַמּוֹ וַיִּשְׁכֹּן בִּירוּשָׁלִַם עַד לְעוֹלָם.[ג]
וּבַשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְבוֹאָם אֶל בֵּית הָאֱלֹהִים לִירוּשָׁלַם בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי הֵחֵלּוּ זְרֻבָּבֶל בֶן שְׁאַלְתִּיאֵל וְיֵשׁוּעַ בֶּן יוֹצָדָק וּשְׁאָר אֲחֵיהֶם הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְכָל הַבָּאִים מֵהַשְּׁבִי יְרוּשָׁלַם וַיַּעֲמִידוּ אֶת הַלְוִיִּם מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה לְנַצֵּחַ עַל מְלֶאכֶת בֵּית יְהֹוָה.[ד]
 
האם דוד המלך, זרובבל בן שאלתיאל וישוע בן יוצדק לא היו מודעים להוראות המפורשות של ספר במדבר? האם הם החליטו לעשות דין לעצמם? האם ציווייו של האל הם רק בגדר המלצה? המלב"ים והמצודת דוד אינם מוכנים להסחף ולהערכתם דוד הסיק שהציוויים בספר במדבר ניתנו כאשר הלוויים נדרשו לשאת את הארון, משימה שדורשת מאמץ פיזי ניכר וראוי להטילה רק על בני השלושים ומעלה, אבל לאחר שהנדודים פסקו והארון הובא לירושלים אין עוד סיבה להגביל את עבודת האל רק לבני עשרים וחמש ומעלה וניתן להגמיש את תנאי הסף ולתיר את השתתפותם של כוהנים צעירים יותר.[4]
     
לנו אין כמובן שום הסתייגות מעדכון ציווייו הנצחיים של האל בהתאם לנסיבות המשתנות של התקופה אבל מה התועלת בכל האקרובטיקה הפרשנית אם כל דור ודור יכול לשנות את הכללים כראות עיניו? האל, לאחר שלבטח שקל את הנושא שקול היטב, החליט שהגיל המינימלי ללימוד מלאכת הקודש (רש"י והמזרחי), לעשית מלאכות קלות (אבן עזרא, הרשב"ם, רבי יוסף בכור שור, והחזקוני) או לסיוע במלאכת הקודש (הרמב"ן) הוא עשרים וחמש. דוד המלך, זרובבל וישוע החליטו לעומת זאת שניתן להוריד את גיל הסף בחמש שנים נוספות וזאת בהנחה שהאל עצמו היה נוהג כמוהם לו רק היה מבין שהוראותיו התיישנו ועם תום הנדודים במדבר אין כבר שום סיבה להגביל את גיל המשרתים וניתן לגייס למשימה גם את בני העשרים ומעלה. 
 
 


[א]       
במדבר ד:א-ג
[ב]       
במדבר ח:כג-כד
[ג]        
דברי הימים א' כג:כד-כה
[ד]        
עזרא ג:ח


[1]       
רש"י והמזרחי על במדבר ח:כד
[2]       
אבן עזרא, הרשב"ם, רבי יוסף בכור שור והחזקוני על במדבר כד:ח, רבי יוסף בכור שור על במדבר ד:ג
[3]       
הרמב"ן על במדבר ח:כד
[4]       
מלב"ים על דברי הימים א' כג:כד ומצודת דוד על דברי הימים א' כג:כה
נקרא 2039 פעמים

השאר תגובה

אנא ודא שהינך מקליד השדות המסומנים ב-*

התגובות האחרונות

המאמרים האחרונים