Skip to content

1VSDAT

שני, 02 אוגוסט 2010 17:43

שאול ודוד

דרג מאמר זה
(5 מדרגים)
שאול מצביע על דוד ושואל את אבנר בן נר, 'בֶּן מִי זֶה הַנַּעַר' בדיוק פרק אחד לאחר שהכתוב מספר 'וַיָּבֹא דָוִד אֶל שָׁאוּל וַיַּעֲמֹד לְפָנָיו וַיֶּאֱהָבֵהוּ מְאֹד וַיְהִי לוֹ נֹשֵׂא כֵלִים'. האם שאול לא זיהה את נושא כליו האהוב? האם הוא לא ידע עם מי יש לו עסק? הפירושים מיהרו להעלות תירוצים מתירוצים שונים אבל כולם יחד אינם מסוגלים להרחיק את התחושה שבידנו שתי מסורות שונות שבני תמותה כמוני כמוכם מיזגו יחד לטכסט מבולבל אחד.
 
 
שאול מבקש מעבדיו להביא אליו איש מטיב לנגן ואחד מנעריו ממליץ על בנו של ישי בית הלחמי ולאור המלצה זאת:
וַיִּשְׁלַח שָׁאוּל מַלְאָכִים אֶל יִשָׁי וַיֹּאמֶר שִׁלְחָה אֵלַי אֶת דָּוִד בִּנְךָ אֲשֶׁר בַּצֹּאן. וַיִּקַּח יִשַׁי חֲמוֹר לֶחֶם וְנֹאד יַיִן וּגְדִי עִזִּים אֶחָד וַיִּשְׁלַח בְּיַד דָּוִד בְּנוֹ אֶל שָׁאוּל. וַיָּבֹא דָוִד אֶל שָׁאוּל וַיַּעֲמֹד לְפָנָיו וַיֶּאֱהָבֵהוּ מְאֹד וַיְהִי לוֹ נֹשֵׂא כֵלִים.[א]
 
דוד הופך לנושא כליו של המלך וכל אימת שפקדה את שאול רוח רעה הוא היה אמור לקחת את הכינור ולנגן עד ששאול ישוב לעשתונותיו וירווח לו.
 
בלי כל קשר אנו קוראים גם סיפור אחר: גלית הפלשתי, שגבהו שש אמות וזרת, משקל שריונו חמשת אלפים שקלים נחושת ולהבת חניתו שש מאות שקלים ברזל, מחרף את מערכות ישראל ומציע להכריע את המלחמה באמצעות קרב ביניים בינו לבין לוחם ישראלי. בדיוק באותו רגע מגיע לשדה הקרב הנער דוד שנשלח על ידי אביו להביא לאחיו צידה ולמפקדם תשר והנער שומע את גידופי הפלשתי ואת הבטחת המלך להעניק למכניע הפלשתי את בתו לאשה. דוד שוקל להתנדב למשימה וכששאול שומע על כך הוא מזמן אותו ובין השנים מתפתחת שיחה:
 
וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל שָׁאוּל אַל יִפֹּל לֵב אָדָם עָלָיו עַבְדְּךָ יֵלֵךְ וְנִלְחַם עִם הַפְּלִשְׁתִּי הַזֶּה. וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל דָּוִד לֹא תוּכַל לָלֶכֶת אֶל הַפְּלִשְׁתִּי הַזֶּה לְהִלָּחֵם עִמּוֹ כִּי נַעַר אַתָּה וְהוּא אִישׁ מִלְחָמָה מִנְּעֻרָיו. וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל שָׁאוּל רֹעֶה הָיָה עַבְדְּךָ לְאָבִיו בַּצֹּאן וּבָא הָאֲרִי וְאֶת הַדּוֹב וְנָשָׂא שֶׂה מֵהָעֵדֶר. וְיָצָאתִי אַחֲרָיו וְהִכִּתִיו וְהִצַּלְתִּי מִפִּיו וַיָּקָם עָלַי וְהֶחֱזַקְתִּי בִּזְקָנוֹ וְהִכִּתִיו וַהֲמִיתִּיו. גַּם אֶת הָאֲרִי גַּם הַדּוֹב הִכָּה עַבְדֶּךָ וְהָיָה הַפְּלִשְׁתִּי הֶעָרֵל הַזֶּה כְּאַחַד מֵהֶם כִּי חֵרֵף מַעַרְכֹת אֱלֹהִים חַיִּים. וַיֹּאמֶר דָּוִד יְהֹוָה אֲשֶׁר הִצִּלַנִי מִיַּד הָאֲרִי וּמִיַּד הַדֹּב הוּא יַצִּילֵנִי מִיַּד הַפְּלִשְׁתִּי הַזֶּה וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל דָּוִד לֵךְ וַיהֹוָה יִהְיֶה עִמָּךְ.[ב]
 
דוד יוצא לקרב הביניים. הוא וגלית מחליפים קללות והנער יפה העיניים משחרר חלוק אבן שפוגע במצחו של הענק הפלשתי והורגו. הפלשתים רואים את גיבורם נופל ופותחים במנוסה. בני ישראל דולקים אחריהם עד שערי עקרון[ג], ואז:
 
וְכִרְאוֹת שָׁאוּל אֶת דָּוִד יֹצֵא לִקְרַאת הַפְּלִשְׁתִּי אָמַר אֶל אַבְנֵר שַׂר הַצָּבָא בֶּן מִי זֶה הַנַּעַר אַבְנֵר וַיֹּאמֶר אַבְנֵר חֵי נַפְשְׁךָ הַמֶּלֶךְ אִם יָדָעְתִּי. וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ שְׁאַל אַתָּה בֶּן מִי זֶה הָעָלֶם. וּכְשׁוּב דָּוִד מֵהַכּוֹת אֶת הַפְּלִשְׁתִּי וַיִּקַּח אֹתוֹ אַבְנֵר וַיְבִאֵהוּ לִפְנֵי שָׁאוּל וְרֹאשׁ הַפְּלִשְׁתִּי בְּיָדוֹ. וַיֹּאמֶר אֵלָיו שָׁאוּל בֶּן מִי אַתָּה הַנָּעַר וַיֹּאמֶר דָּוִד בֶּן עַבְדְּךָ יִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי.[ד]
 
מהסיפור הראשון אנו לומדים ששאול מינה את דוד לנושא כליו לאחר שהוא שלח שליחים אל ישי וביקש 'שִׁלְחָה אֵלַי אֶת דָּוִד בִּנְךָ אֲשֶׁר בַּצֹּאן'. הסיפור השני, לעומת זאת, מגלה לנו שעל אף ששאול ודוד ניהלו שיחה ארוכה לפני שדוד יצא לקרב הגורלי, שאול למד על מוצאו של הנער רק לאחר שדוד הרג את גלית. האם השניים הכירו בעת שהמלך מינה את דוד לעוזרו האישי או רק לאחר נצחונו של דוד? רש"י מזהה את הבעיה ומנסה להחליקה:
'בֶּן מִי זֶה הַנַּעַר'[ה] - וכי לא היה מכירו? והלא כתוב 'וַיֶּאֱהָבֵהוּ מְאֹד וַיְהִי לוֹ נֹשֵׂא כֵלִים'[ו]. אלא ראה שאול את דוד מתנהג בגינוני מלכות ואמר: אם דוד בא ממשפחת פרץ סימן שיהיה מלך שכן המלך פורץ גדרות לעשות לו דרך ואין מוחים בעדו אבל אם דוד בא ממשפחת זרח הוא יהיה רק אדם חשוב ולכן הוא לא יסכן את מלכותי.[1]
 
מה אנחנו צריכים לחשוב, ששאול לא ידע לאיזו חמולה משתייך דוד כששלח שליחים אל ישי ואמר לו 'שִׁלְחָה אֵלַי אֶת דָּוִד בִּנְךָ אֲשֶׁר בַּצֹּאן'? יתר על כן, אם הוא היה מוטרד ממשחק המילים 'פרץ' – 'פורץ גדרות' מדוע הוא התעקש לקחת לעצמו נושא כלים דווקא מחמולת פרץ? פרשנים פחות תמימים היו מודעים לקשיים הללו וחלקם סבר שיש להרחיק את המבוכה באמצעות תירוצים טובים יותר:
רבי יוסף קמחי:
שאול רצה לאמוד את סיכוייו של דוד ולכן הוא שאל את אבנר אם גם אביו של הנער שיצא להלחם בגלית היה בשעתו גיבור חייל. אבנר, שלא הכיר את גבורות ישי בדור הקודם, אמר 'חֵי נַפְשְׁךָ הַמֶּלֶךְ אִם יָדָעְתִּי'[2]
רלב"ג:
לשאול המלך היו עיסוקים רבים ואנשים רבים באו לפניו וממילא הוא לא היה מסוגל להכיר ולזכור כל אחד ואחד מהם.[3]
 
מצודת דוד:
הרוח הרעה שהשתלטה על שאול גרמה לו לשכוח את שם אביו של הנער והוא שלח את אבנר לברר עבורו את שם האב.[4]
 
מלבי"ם:
על דוד התלבשה רוח הגבורה וזהר אלוהי עטף אותו. דמותו השתנתה במידה כזאת ששאול לא הצליח לזהותו והיה עליו לשאול את אבנר מי הוא איש הרוח הזה. לחלופין, אם נצמד רק לפשט הפסוק נאלץ לפרשו כדלקמן: כשדוד יצא לקרב התחוור לשאול שהוא בעצם הבטיח לתת לו את בתו לאשה ולכן הוא רצה לדעת מה יחוסו ומעלתו של מי שעלול להיות חתנו לעתיד. השאלה 'בֶּן מִי זֶה הַנַּעַר' באה לברר אם ישי מיוחס, נכבד ונשוא פנים ואבנר, שעדיין לא הכיר את כבודו של ישי, נאלץ לענות 'חֵי נַפְשְׁךָ הַמֶּלֶךְ אִם יָדָעְתִּי'.[5]
 
הסתירה, אם כן, אינה כה עמוקה כפי שחשבנו ונראה שניתן להסבירה בקלות רבה יחסית. חבל רק שרוח הנבואה החליטה לדבוק בעמימות ולהמנע מניסוח קצת יותר חד-משמעי דוגמת: 'וְכִרְאוֹת שָׁאוּל אֶת דָּוִד יֹצֵא לִקְרַאת הַפְּלִשְׁתִּי אָמַר אֶל אַבְנֵר שַׂר הַצָּבָא, בדוק עם הנער הזה יכול לסכן את כסאי' או 'וְכִרְאוֹת שָׁאוּל אֶת דָּוִד יֹצֵא לִקְרַאת הַפְּלִשְׁתִּי אָמַר אֶל אַבְנֵר שַׂר הַצָּבָא, בדוק אם גם אביו היה גיבור חיל' או 'וְכִרְאוֹת שָׁאוּל אֶת דָּוִד יֹצֵא לִקְרַאת הַפְּלִשְׁתִּי אָמַר אֶל אַבְנֵר שַׂר הַצָּבָא, הנער נראה לי מוכר הזכר לי מי הוא' או ' וְכִרְאוֹת שָׁאוּל אֶת דָּוִד יֹצֵא לִקְרַאת הַפְּלִשְׁתִּי אָמַר אֶל אַבְנֵר שַׂר הַצָּבָא, אני בדיכי ושכחתי מי אביו של הנער' או ' וְכִרְאוֹת שָׁאוּל אֶת דָּוִד יֹצֵא לִקְרַאת הַפְּלִשְׁתִּי אָמַר אֶל אַבְנֵר שַׂר הַצָּבָא, מיהו איש הרוח הזה' או 'וְכִרְאוֹת שָׁאוּל אֶת דָּוִד יֹצֵא לִקְרַאת הַפְּלִשְׁתִּי אָמַר אֶל אַבְנֵר שַׂר הַצָּבָא, בדוק אם אביו של הנער ראוי להיות מחותן של המלך' או משהו בנוסח זה. דקת מחשבה נוספת היתה מקלה על הפרשנים, מוסיפה שינה לעיני האברכים ושוללת מאיתנו את התחושה שהתנ"ך נכתב על ידי בני תמותה שנוטים לשכוח ולהתבלבל ולא בהשראתו של מי שאמור לחשוף בפנינו רק אמיתות מוחלטות ונצחיות.
 
 


[א]       
שמואל א' טז:יט-כא
[ב]             
שמואל א' יז:לא-לז
[ג]        
שמואל א' יז:א-נד
[ד]        
שמואל א' יז:נה-נח
[ה]       
שמואל א' יז:נה
[ו]        
שמואל א' טז:כא


[1]       
'בֶּן מִי זֶה הַנַּעַר' - וכי לא היה מכירו? והלא כתיב 'וַיֶּאֱהָבֵהוּ מְאֹד וַיְהִי לוֹ נֹשֵׂא כֵלִים', אלא ראהו מתנהג בטכסיסי מלכות, אמר שאול: אם בא ממשפחת פרץ, מלך יהיה, שהמלך פורץ גדר לעשות לו דרך ואין ממחין בידו, ואם ממשפחת זרח בא, חשוב יהיה.
(רש"י על שמואל א' יז:נה וראה גם הרד"ק על פסוק זה)
[2]       
רבי יוסף קימחי, אביו של הרד"ק, מצוטט בפירוש הרד"ק על שמואל א' יז:נה
[3]       
רלב"ג על שמואל א' יז:נה
[4]       
מצודת דוד על שמואל א' יז:נה
[5]       
מלבי"ם על שמואל א פרק יז פסוק נה
נקרא 4663 פעמים

השאר תגובה

אנא ודא שהינך מקליד השדות המסומנים ב-*

התגובות האחרונות

המאמרים האחרונים