Skip to content

1VSDAT

שני, 02 אוגוסט 2010 17:39

האבות והשם המפורש

דרג מאמר זה
(7 מדרגים)
האל, בסתירה גמורה לעשרות פסוקים מפורשים, אומר למשה: 'וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי וּשְׁמִי יְהֹוָה לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם'. הבלבול האלוהי חייב את הפרשנים לצלול לעומקם של הדברים ולחפש את התירוץ שיגאל את האל מהבור שהוא כרה לעצמו. שפע הפירושים שב ומלמד אותנו שברשות גדולי ישראל לא היתה שום מסורת קדומה שמסוגלת להסביר את הסתירה ושכל פרשן רשאי למעשה להמציא כל תירוץ קלוש שרק עולה על דעתו.
 
 
בספר בראשית אנו נתקלים בפסוקים רבים שמלמדים אותנו שהאבות, קרוביהם, מכריהם ואפילו עבדיהם הכירו היטב את השם המפורש. קיימת אמנם אי-ודאות קלה באשר לשימוש הראשון שנעשה בשם שכן המקרא קובע 'וּלְשֵׁת גַּם הוּא יֻלַּד בֵּן וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ אֱנוֹשׁ אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם יְהֹוָה'[א] בעוד שלנו ידוע שחוה אמנו הכירה את השם 'יְהֹוָה' שנים רבות קודם לכן והיא אפילו אמרה 'קָנִיתִי אִישׁ אֶת יְהֹוָה'[ב] בעת שהעניקה לאחיו הבכור של שת את השם 'קין'. מכל מקום ברור שהשם המפורש היה מוכר ללמך שקרא לבנו בשם נח כי 'זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אֵרֲרָהּ יְהֹוָה'[ג] ונח בתורו השתמש בשם המפורש כשאמר 'בָּרוּךְ יְהֹוָה אֱלֹהֵי שֵׁם וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָמוֹ'[ד]. השם 'יְהֹוָה' לא היה זר גם לבני דורו של נמרוד, נינו של נח, והללו היו נוהגים לומר 'כְּנִמְרֹד גִּבּוֹר צַיִד לִפְנֵי יְהֹוָה'[ה].
 
השימוש המקרי בשם המפורש הפך להיות למבול בימיו של אברהם. אברהם שמע את שמו של האל שלוש פעמים: פעם אחת כשהאל עצמו הזדהה בפניו ואמר 'אֲנִי יְהֹוָה אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָתֶת לְךָ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ'[ו]. פעם שניה כשהאל נעלב מצחוקה של שרה ואמר 'הֲיִפָּלֵא מֵיהֹוָה דָּבָר לַמּוֹעֵד אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וּלְשָׂרָה בֵן'[ז] ופעם שלישית כשהמלאך מנע ממנו לשחוט את בנו ואמר לו 'בִּי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם יְהֹוָה כִּי יַעַן אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידֶךָ'[ח]. גם אברהם עצמו לא היסס להשתמש בשם המקודש: לאחר שהאל הבטיח לתת לו את הארץ לרישתה אברהם רצה לדעת 'אֲדֹנָי יֱהֹוִה בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה'[ט], למלך סדום הוא אמר 'הֲרִמֹתִי יָדִי אֶל יְהֹוָה אֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ'[י] ולאל הוא אמר 'אֲדֹנָי יֱהוִֹה מַה תִּתֶּן לִי וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי וּבֶן מֶשֶׁק בֵּיתִי הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר'[יא]. כשהוא שלח את אותו אליעזר למצא אשה ראויה לבנו הוא ביקש ממנו לשים את ידו תחת ירכו ולהשבע ב'יהֹוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ'[יב] ובהמשך הוא הבטיח לו ש'יְהֹוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לְקָחַנִי מִבֵּית אָבִי וּמֵאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי'[יג] ישלח את מלאכו לפניו ויסיע לו למלא את משימתו. בשם המפורש אברהם נהג לקרא גם כאשר הוא בנה מזבחות או נטע עצים. כשיהוה הבטיח לזרעו את כל הארץ, אברהם הקים מזבח בין בית-אל לבין העי ושם הוא קרא בשם יהוה[יד]. הוא חזר וקרא בשם יהוה כששב לאותו המזבח[טו] וכן לאחר נטיעת האשל בבאר שבע[טז]. לבסוף, הוא העניק את השם 'יְהֹוָה יִרְאֶה' למקום בו נאחזו קרני האיל בסבך וזאת על שום שנאמר 'הַיּוֹם בְּהַר יְהֹוָה יֵרָאֶה'[יז].
 
כאביו, גם יצחק קרא בשם האל בעת שחנך בארות או מזבחות: 'וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם וַיַּחְפֹּר בְּאֵר אַחֶרֶת וְלֹא רָבוּ עָלֶיהָ וַיִּקְרָא שְׁמָהּ רְחֹבוֹת וַיֹּאמֶר כִּי עַתָּה הִרְחִיב יְהֹוָה לָנוּ וּפָרִינוּ בָאָרֶץ'[יח] ו-'וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא בְּשֵׁם יְהֹוָה'[יט]. רבקה, אשתו של יצחק, העידה כי שמעה את בעלה אומר 'הָבִיאָה לִּי צַיִד וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים וְאֹכֵלָה וַאֲבָרֶכְכָה לִפְנֵי יְהֹוָה לִפְנֵי מוֹתִי'[כ] ויצחק עצמו, כשטעה בריחו של יעקב, אמר 'רְאֵה רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ יְהֹוָה'[כא].
 
יעקב, כאביו וכסבו, זכה לשמוע את השם 'יְהֹוָה' לפחות פעם אחת, כשהאל התפרץ לחלומו והציג את עצמו במילים 'אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵאלֹהֵי יִצְחָק'[כב]. מאידך, הוא השמיע את השם לא אחת ולא שתיים: כשיצחק אביו ביקש לדעת כיצד הוא הצליח למצא צייד במהירות כה רבה הוא ענה 'כִּי הִקְרָה יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לְפָנָי'[כג], כשהוא הקיץ מחלום הסולם הוא אמר 'אָכֵן יֵשׁ יְהֹוָה בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי'[כד], כשהוא נדר שאם הוא ישוב בשלום לבית אביו הוא הבטיח 'וְהָיָה יְהֹוָה לִי לֵאלֹהִים'[כה], כשהוא שמע שאחיו בא לקראתו עם ארבע מאות איש הוא ציין 'אֱלֹהֵי אָבִי אַבְרָהָם וֵאלֹהֵי אָבִי יִצְחָק יְהֹוָה הָאֹמֵר אֵלַי שׁוּב לְאַרְצְךָ וּלְמוֹלַדְתְּךָ וְאֵיטִיבָה עִמָּךְ'[כו] ולברכת השבטים הוא הגניב את הפסוק 'לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְהֹוָה'[כז]. יש להניח שהשם עלה גם בשיחות משפחתיות, כשנשותיו סיפרו לו על השמות שבחרו לבניהן: לאה בחרה בשם ראובן 'כִּי רָאָה יְהֹוָה בְּעָנְיִי'[כח], בשם שמעון 'כִּי שָׁמַע יְהֹוָה כִּי שְׂנוּאָה אָנֹכִי'[כט] ובשם יהודה כיוון ש'הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת יְהֹוָה'[ל] ורחל העניקה ליוסף את שמו כבקשה ש'יֹסֵף יְהֹוָה לִי בֵּן אַחֵר'[לא].
לאור שפע הדוגמאות הללו קשה להבין מדוע האל החליט יום אחד להפתיע את משה רבינו ולהצהיר:
 
וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי וּשְׁמִי יְהֹוָה לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם.[לב]
 
האם הוא שכח את הפעמים בהם הוא זיהה את עצמו באופן מפורש בשם 'יְהֹוָה'? האם היתה לו סיבה להציג מצגת שוא? האם הוא התבלבל כשהשתמש בניסוח שיחייב כל פרשן עתידי להוציא את דבריו מפשטם?
 
הפרשנים לא יכלו להשאר חייבים ולכן הם הפשילו שרוולים והחלו להפיק את תילי התירוצים הדרושים לכיסויה, הרחקתה והשכחתה של הבעיה.
רס"ג:
התורה נוהגת לדבר בלשון בני אדם ולכן היא משמיטה לעיתים מילים שאמורות להיות מובנות מההקשר הכללי של המשפט. במקרה שלנו היא השמיטה את המילה 'לבדו' ואם רק נשיבה למקומה נראה שהפסוק המביך בעצם אומר 'וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי וּשְׁמִי יְהֹוָה לבדו לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם', כלומר, האל נודע לאבות לעיתים בשם 'אֵל שַׁדָּי' ולעיתים בשם 'יְהֹוָה' וברור מאליו שהוא לא נגלה להם בשם 'יְהֹוָה' לבדו.[1]
 
רש"י:
פסוק בספר ירמיה אומר 'לָכֵן הִנְנִי מוֹדִיעָם בַּפַּעַם הַזֹּאת אוֹדִיעֵם אֶת יָדִי וְאֶת גְּבוּרָתִי וְיָדְעוּ כִּי שְׁמִי יְהֹוָה'[לג] וממנו ניתן להסיק שהאל מאמת את הצהרותיו בעזרת שמו המפורש. מכאן שהאל נודע לאבות בשם 'אֵל שַׁדָּי' ולא בשם 'יְהֹוָה' כיוון שהשם 'יְהֹוָה' מקפל בחובו את המשמעות שהאל נאמן לדבריו ובשלב זה הוא עדיין לא קיים את הבטחתו לתת להם את ארץ ישראל.[2]
רשב"ם:
האל לא התגלה לאבות בעיקר שמו, 'יְהֹוָה', אלא בשם 'אֵל שַׁדָּי'. אל משה הוא כן נגלה בעיקר שמו כי בימיו הוא אמור היה לקיים את הבטחתו לתת לבני ישראל את ארץ כנען.[3]
אבן עזרא:
כשהאל אמר 'וּשְׁמִי יְהֹוָה לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם' הוא למעשה התכוון להגיד שבשמו 'יְהֹוָה' הוא לא נגלה לאבות כפי שהוא נגלה למשה. המונח 'שַׁדָּי' הוא רק שם תואר בעוד שבמונח 'יְהֹוָה' ניתן להשתמש גם כשם תואר וגם כשם עצם. האבות אמנם ידעו ש'יְהֹוָה' הוא שם תואר אבל הם לא ידעו ש'יְהֹוָה' משמש גם כשם עצם. האבן עזרא מוצא פתרון לבעיה גם בתורת הסוד. תורה זאת מלמדת אותנו שהאבות לא דבקו באל כמו משה שדיבר עימו פנים אל פנים ולכן הם לא יכלו לשנות את תולדות עולם השפל ולחדש אותות ומופתים כמו משה. מסיבה זאת האל השתמש באבות כדי לפרסם ברבים את השם 'אֵל שַׁדָּי' שפירושו 'מנצח המערכות העליונות' ובמשה כדי לפרסם את השם 'יְהֹוָה' שמציין שהאל פועל לא רק בעולמות העליונים אלא גם בעולמות התחתונים. מעיד על כך הפסוק 'לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי יְהֹוָה וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים'[לד] ממנו ניתן ללמוד שמשה נשלח לפרסם בקרב בני ישראל את השם 'יְהֹוָה' בתור מי שפעל למענם בעולמות התחתונים.[4]
 
רבינו בחיי:
האבות ושאר הנביאים הכירו את האל מתוך גילוי שכינה ומעלת נבואה זו, בה האל חושף את נסיו הנסתרים, היא מעלת הנבואה הנקראת 'אֵל שַׁדָּי'. משה לעומתם הכיר את מידת הרחמים של האל ונגלו לו הניסים האלוהיים שנועדו להתפרסם ברבים ולכן מעלת נבואתו נקראת בשם 'יְהֹוָה'. כשהכתוב מספר על נבואת האבות הוא משתמש בשורש 'ראה', למשל, 'וַיֵּרָא אֱלֹהִים אֶל יַעֲקֹב עוֹד בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ'[לה] אבל משה דיבר עם האל פנים אל פנים ולכן במקרה שלו הכתוב מרשה לעצמו להשתמש בשורש 'ידע' ולומר 'לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם' וכוונתו לומר לא נודעתי להם כפי שנודעתי לך.
 
רמב"ן:
לאבות האל נראה באספקלריה של 'אֵל שַׁדָּי' והם לא יכלו לראותו באספקלריה המאירה כמו משה. האבות אמנם ידעו את השם המפורש אבל הוא לא נודע להם בנבואה ולכן אברהם אומר 'אֲדֹנָי יֱהוִֹה'[לו] או רק 'לַאדֹנָי'[לז]. לאבות האל נגלה במידת הדין ולמשה במידת הרחמים שמאופיינת על ידי השם 'יְהֹוָה' ולאחר שהאל נגלה אליו בשם זה הוא לא הזכיר עוד את השם 'אֵל שַׁדָּי'.[5]
 
רבי יוסף בכור שור:
לאבות האל הראה שהוא 'אֵל שַׁדָּי', שְדי בברכותיו, והוא גם נודע להם בשם 'יְהֹוָה', שם שמסמל את עזרתו לעבדיו בעת צרה. סוף הפסוק, 'לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם' מלמד רק שהאל לא קיים בחיי האבות את מה שנדר להם.[6]
 
לתמציות התירוצים הללו ניתן להוסיף עוד לא מעט הסברים מפותלים שהועלו על ידי פרשנים פחות מרכזיים אבל מכולם צפה ועולה התחושה שקיים יחס ישיר בין גודל המבוכה להקף המלל. ככל שהסתירה ברורה יותר כך ידרש יותר להג להדחיקה מתודעת המאמינים ותגבר המעמסה שתוטל על כתפי חברת הלומדים.
 


[א]       
בראשית ד:כו
[ב]       
בראשית ד:א
[ג]        
בראשית ה:כט
[ד]        
בראשית ט:כו
[ה]       
בראשית י:ט
[ו]        
בראשית טו:ז
[ז]        
בראשית יח:יד
[ח]       
בראשית כב:טז
[ט]       
בראשית טו:ח
[י]        
בראשית יד:כב
[יא]       
בראשית טו:ב
[יב]       
בראשית כד:ג
[יג]       
בראשית כד:ו
[יד]       
בראשית יב:ח
[טו]       
בראשית יג:ד
[טז]       
בראשית כא:לג
[יז]       
בראשית כב:יד
[יח]       
בראשית כו:כב
[יט]       
בראשית כו:כה
[כ]        
בראשית כז:ז
[כא]      
בראשית כז:כז
[כב]      
בראשית כח:יג
[כג]       
בראשית כז:כ
[כד]       
בראשית כח:טז
[כה]      
בראשית כח:כא
[כו]       
בראשית לב:י
[כז]       
בראשית מט:יח
[כח]      
בראשית כט:לב
[כט]      
בראשית כט:לג
[ל]        
בראשית כט:לה
[לא]      
בראשית ל:כד
[לב]      
שמות ו:ב-ג
[לג]       
ירמיה טז:כא
[לד]       
שמות ו:ו
[לה]      
בראשית לה:ט
[לו]       
בראשית טו:ב
[לז]       
בראשית יח:לב


[1]       
הפירוש הארוך של הרס"ג לשמות ו:ג כפי שהובא בלקט פירושי רבינו סעדיה גאון על התורה שלוקט ותרגם על ידי הרב יוסף קאפח
[2]       
רש"י על שמות ו:ג ושמות ו:ט
[3]       
רשב"ם על שמות ו:ג
[4]       
אבן עזרא על שמות ו:ג
[5]       
רמב"ן על שמות ו:ב, רבינו בחיי בפרשנותו על שמות ו:ג מסכים עימו
[6]       
רבי יוסף בכור שור על שמות ו:ג
נקרא 4514 פעמים
למאמר הבא ולקודם: « תיבת נח משה וארץ ישראל »

השאר תגובה

אנא ודא שהינך מקליד השדות המסומנים ב-*

3 תגובות

  • קישור לתגובה שישי, 16 ינואר 2015 13:26 הוסף ע״י עדי אביר

    ניר,

    אתה שופך טונות של מילים אבל מניין אתה יודע את מה שאתה חושב שאתה יודע? האם אינך מבין שלסיסמאות אין שום משמעות אם אינך מגבה אותן בעובדות או בדברים שכביכול נבעו מפי הגבורה? מה בכל דבריך נשען על עובדות? מה נלמד מפי הגבורה?

    קח כל דבר שכתבת, למשל:

    'דוגמא הכי טובה לתגובתי הראשונה מצאתי דוגמא ששם אל - שדי נכלל בשם הויה והוכחה ניצחת שעם אברהם זה היה בזמנו אל-שדי,

    ויְהִי אַבְרָם בֶּן תִּשְׁעִים שָׁנָה וְתֵשַׁע שָׁנִים וַיֵּרָא יְהוָה אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי אֵל שַׁדַּי הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים.

    התגלה אליו השם בשם של חסד אבל, בהמשך השם מציין שזה שם של חסד לישועות זמניות (הגבלה ) - אל-שדי.'

    והסבר לי מניין אתה יודע שכל הסיסמאות שאתה מפזר הן נכונות. על סמך מה אתה קובע 'התגלה אליו השם בשם של חסד' מה זה 'שם של חסד' ומי קבע שאל שדי זה שם של חסד? אני בטוח שתמצא איזה רב שהלהיג את הדברים הללו אבל מניין הוא ידע שאל-שדי זה 'שם של חסד'?

    שים לב, במאמר ציטטתי שבעה פרשנים מרכזיים, ובכללם הרס"ג, רש"י והרמב"ן, שלא העלו את הטיעון שאתה העלת. האם הם לא ידעו את מה שאתה יודע? לא הבינו את מה שאתה מבין? האם להערכתך עיוותתי או לא הבנתי את דבריהם? האם ייתכן שאתה,אולי, לא ממש מבין את הבעייה?

    עדי אביר

  • קישור לתגובה שישי, 16 ינואר 2015 12:29 הוסף ע״י ניר כהן

    דוגמא הכי טובה לתגובתי הראשונה מצאתי דוגמא ששם אל - שדי נכלל בשם הויה והוכחה ניצחת שעם אברהם זה היה בזמנו אל - שדי ,


    וַיְהִי אַבְרָם בֶּן תִּשְׁעִים שָׁנָה וְתֵשַׁע שָׁנִים וַיֵּרָא יְהוָה אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי אֵל שַׁדַּי הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים."

    התגלה אליו השם בשם של חסד אבל ,בהמשך השם מציין שזה שם של חסד לישועות זמניות ( הגבלה ) - אל - שדי

  • קישור לתגובה שישי, 16 ינואר 2015 12:19 הוסף ע״י ניר כהן

    אין זה קושיה כי כידוע שלבורא 7 הנהגות ו...

    בספר 'קול אומר קרא' כתב כי מצינו אצל הקב"ה שני כוחות מנוגדים, והם ה'גדולה' ו'הענוה'. ושני כוחות אלו מצויים אצלו בתכלית השלימות, כמו שאמרו ז"ל (מגילה לא.) כל מקום שאתה מוצא גדולתו שם אתה מוצא ענוותנותו, ובכוחות אלו מנהיג הוא את עולמו, בגדולתו פועל ישועות נצחיות, ובענוותנותו פועל ישועות זמניות. והנהגות אלו מתגלים בשמותיו הנ"ל, שם הוי"ה הוא גדולה ונצחיות וישועות ללא גבול, ושם אל ש-די הוא צמצום, כמו שאמרו ז"ל (חגיגה יב.) שאילולי שם זה היה העולם מתרחב בלי גבול, עד שאמר לעולמו די.


    ויש לשעם לב למאמר חז"ל בחגיגה שאמרו כל מקום שאתה מוצא גדולתו( שם הויה) ,שם אתה מוצא ענוונותו ( שם אל שדי )
    על כך אומר השי"ת למשה, כי האבות הקדושים נושעו בישועות זמניות, כאברהם אע"ה בכבשן האש, ומלחמת המלכים. וכיצחק בבארות המים. ויעקב מלבן ועשיו. על כן נגליתי אליהם ב'אל ש-די' , אך שמי הוי"ה שהוא שם המשפיע ישועה נצחית, לא נודעתי להם.

    זהו שאמר משה, ואמרו לי מה שמו, מה אומר אליהם. אין ספק כי משה ידע את שמותיו של השי"ת, ואף ישראל הכירו בכך כמסורת מאבותיהם, ברם שואל משה את הקב"ה, האם כוונתך להמשיך באל ש-די ולהושיעם בישועה זמנית. או, שמא הגיע הזמן שישועתם תהא נצחית.
    והבורא אומר לו שהפעם לא תהיה זו ישועה זמנית כמו לאבות ,אלא ישועה נצחית לבניהם ,היינו
    שיציאת מצרים בה הם יוצאים כבר מהשעבוד לגמרי שהתחיל באבות ( ונושעו האבות בכל מאורעותיהם ,אבל זמנית כי אחריהם בניהם המשיכו להשתעבד בניהם עוד ) ,ונסתיים השיעבוד והעונש לגמרי
    מעתה השם יתברך מודיע למשה האבות לא זכו לשמי הויה, פשוט ,ובניהם עכשיו אני מושיע ממצרים ( לגמרי כי מתו על הים המצרים )
    ונותן להם את התורה לאחר מכן שהיא ישועה נצחית התורה - נצח .
    (
    (אגב שם אל -שדי הוא נכלל בשם הויה ,הוא גם שם של חסד , אבל חסד עם גבולות ,ולא חסד בלי גבולות ,ושהבורא מתגלה בו לישועה הוא אינו מציין זאת בפירוש ! למשל : "אני אל - שדי אשר כך וכך..." אלא הוא מתגלה בשם הויה בדיבורו והוא כולל אותו( שם אל -שדי) בשם הויה ונצרך להודיע פה למשה שעם האבות זה היה הנהגת אל-שדי )

    מקווה שעכשיו מובן
    למשכילים ינעם !

התגובות האחרונות

המאמרים האחרונים