Print this page
שישי, 26 נובמבר 2010 12:27

לידתו של ספר

דרג מאמר זה
(5 מדרגים)
לכל מי שעדיין לא התעבדק לחלוטין צריך להיות ברור ששום אל בדעתו הצלולה לא היה כותב תורה עמוסה בכל כך הרבה כפילויות, בלבולים, וסתירות. הרבה יותר סביר להניח שבתקופת בית ראשון, וייתכן אף מאוחר יותר, נמצאו לא מעט בני תמותה שמצאו לנכון לבחוש בקדירה ולכתוב ספרים חדשים או להוסיף לספרים קיימים את הציוויים והתקדימים החביבים עליהם. אין כמובן שום דרך להוכיח את הטענה ההגיונית הזאת אבל סיפור אחד שהשתמר במקורותינו מדגים את הקלות בה ניתן היה להחדיר לכתבי הקודש ספר חדש לחלוטין ולאורו של סיפור זה נוכל לבדוק בשנית את ההשערה שחלקים נכבדים מהתורה נכתבו על ידי גורמים אינטרסנטים שמצאו הזדמנויות לשלב במקרא סיפורים וציוויים חדשים ומשופרים שקידמו את מטרותיהם.
 
 
להלן הסיפור:
 
וַיְהִי בִּשְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ יֹאשִׁיָּהוּ שָׁלַח הַמֶּלֶךְ אֶת שָׁפָן בֶּן אֲצַלְיָהוּ בֶן מְשֻׁלָּם הַסֹּפֵר בֵּית יְהֹוָה ...
 
וַיֹּאמֶר חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל עַל שָׁפָן הַסֹּפֵר סֵפֶר הַתּוֹרָה מָצָאתִי בְּבֵית יְהֹוָה וַיִּתֵּן חִלְקִיָּה אֶת הַסֵּפֶר אֶל שָׁפָן וַיִּקְרָאֵהוּ. ...
 
וַיַּגֵּד שָׁפָן הַסֹּפֵר לַמֶּלֶךְ לֵאמֹר סֵפֶר נָתַן לִי חִלְקִיָּה הַכֹּהֵן וַיִּקְרָאֵהוּ שָׁפָן לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ.
 
וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ אֶת דִּבְרֵי סֵפֶר הַתּוֹרָה ויִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו.
 
וַיְצַו הַמֶּלֶךְ אֶת חִלְקִיָּה הַכֹּהֵן וְאֶת אֲחִיקָם בֶּן שָׁפָן וְאֶת עַכְבּוֹר בֶּן מִיכָיָה וְאֵת שָׁפָן הַסֹּפֵר וְאֵת עֲשָׂיָה עֶבֶד הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר.
 
לְכוּ דִרְשׁוּ אֶת יְהֹוָה בַּעֲדִי וּבְעַד הָעָם וּבְעַד כָּל יְהוּדָה עַל דִּבְרֵי הַסֵּפֶר הַנִּמְצָא הַזֶּה כִּי גְדוֹלָה חֲמַת יְהֹוָה אֲשֶׁר הִיא נִצְּתָה בָנוּ עַל אֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ אֲבֹתֵינוּ עַל דִּבְרֵי הַסֵּפֶר הַזֶּה לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַכָּתוּב עָלֵינוּ.
 
וַיֵּלֶךְ חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן וַאֲחִיקָם וְעַכְבּוֹר וְשָׁפָן וַעֲשָׂיָה אֶל חֻלְדָּה הַנְּבִיאָה אֵשֶׁת שַׁלֻּם בֶּן תִּקְוָה בֶּן חַרְחַס שֹׁמֵר הַבְּגָדִים וְהִיא יֹשֶׁבֶת בִּירוּשָׁלַם בַּמִּשְׁנֶה וַיְדַבְּרוּ אֵלֶיהָ.
 
וַתֹּאמֶר אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אִמְרוּ לָאִישׁ אֲשֶׁר שָׁלַח אֶתְכֶם אֵלָי.
 
כֹּה אָמַר יְהֹוָה הִנְנִי מֵבִיא רָעָה אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וְעַל יֹשְׁבָיו אֵת כָּל דִּבְרֵי הַסֵּפֶר אֲשֶׁר קָרָא מֶלֶךְ יְהוּדָה.
 
תַּחַת אֲשֶׁר עֲזָבוּנִי וַיְקַטְּרוּ לֵאלֹהִים אֲחֵרִים לְמַעַן הַכְעִיסֵנִי בְּכֹל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם וְנִצְּתָה חֲמָתִי בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְלֹא תִכְבֶּה.
 
וְאֶל מֶלֶךְ יְהוּדָה הַשֹּׁלֵחַ אֶתְכֶם לִדְרשׁ אֶת יְהֹוָה כֹּה תֹאמְרוּ אֵלָיו ...[א]
 
הימים הם ימי המלך יאשיהו. ממלכת שומרון החזקה והעשירה נפלה בידי האשורים ורבים מתושביה נסו אל ממלכת יהודה הצחיחה והמבודדת. אוכלוסייתה של ירושלים הוכפלה ועימה גם חשיבותו של המקדש הירושלמי וכוחם של כוהניו. כוהני הממלכה הצפונית שאיבדו את מקדשיהם ובמותיהם לא התחרו עוד עם כוהני המקדש הירושלמי והללו, בשיתוף עם אצילי ופקידי חצר המלוכה, החליטו לנצל את ההזדמנות ולהעניק לאל שברשותם מעמד מונופוליסטי. הברית בין כוהני המקדש לחצר המלוכה הייתה רצויה לשני הצדדים ושניהם ניצלוה לצרכיהם: כוהני המקדש, בגיבוי מלכותי, יכלו לחסל את מתחריהם המוחלשים ולוודא שזרם התרומות, המעשרות והמתנות יגיע רק לידים הנכונות בעוד שהמלוכה זכתה בשירותי ההשקטה ויחסי הציבור שרק הכוהנים ידעו לספק. בתנאים אלו הקליקה השלטת: שפן בן אצליהו הסופר, חלקיהו הכהן, אחיקם בן שפן, עכבור בן מיכיה, עשיה עבד המלך, שלום בן תקוה, שומר הבגדים המלכותי, ואשתו חולדה הנביאה החליטו ליטול יזמה ולהפיק ספר חדש שיעניק את הגושפנקה האלוהית לצעדיהם המתוכננים.
 
ככה, בפשטות ובקלות, נוסף לאסופת ספרי התנ"ך ספר חדש ובלתי מוכר. הספר נמצא 'במקרה' על ידי בעל עניין אחד, נמסר למלך על ידי בעל עניין שני ואומת על ידי אשתו של בעל עניין שלישי. יאשיהו לא שמע מעולם על קיומו של הספר, שפן, חלקיהו, אחיקם, עכבור, עשיה ושלום לא הכירו את הספר וכמוהם גם כל שאר בני ישראל שהציתו את חמת יהוה 'עַל אֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ אֲבֹתֵינוּ עַל דִּבְרֵי הַסֵּפֶר הַזֶּה לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַכָּתוּב עָלֵינוּ'. למען האמת, אלמלא חולדה, שנסמכה רק על רוח הנבואה ולא על שום מסורת או ידע מוקדם, היינו עוד עלולים לחשוב שהספר נוצר יש מאיין, אולי אפילו על ידי חלקיהו הכוהן הגדול שהספיק לסיימו שעות ספורות לפני מציאתו.
 
הפרשנים המסורתיים מתעקשים שבבדק הבית חלקיהו הכוהן הגדול מצא עותק של כל חמשת חומשי התורה שנגנזו בימי המלך החוטא אחז, סב סבו של יאשיהו, אבל לחוקרים יש סיבות טובות להניח שבאותו מעמד חלקיהו מצא במשכן רק את הספר המכונה היום בשם 'ספר דברים'. את ההנחה הזאת ניתן לסמוך על מספר ממצאים: ראשית, ספר מלכים מתייחס שוב ושוב רק לספר בודד לו הוא קורא במגוון שמות דוגמת 'סֵפֶר הַתּוֹרָה'[ב], 'סֵפֶר הַבְּרִית'[ג], 'תּוֹרַת מֹשֶׁה'[ד], וכדומה[ה]. ספר דברי הימים, בסיפור המקביל, מתייחס אף הוא לספר אחד בלבד ומכנה אותו בשם 'סֵפֶר תּוֹרַת יְהֹוָה בְּיַד מֹשֶׁה'[ו] או 'סֵפֶר מֹשֶׁה'[ז]. אם התורה באמת נגנזה בימי אחז היא הייתה אמורה להכיל חמישה ספרים ולהיכתב על מספר מגילות קלף. הכתוב, בתנאים אלו, היה אמור להתייחס לממצא בלשון רבים והעובדה שבכל המקרים הוא בוחר לדבר על ספר אחד בלבד מרמזת שליאשיהו לא הוצגו כל חמשת החומשים אלא רק אחד מהם.
 
בנוסף, ידוע לנו ששפן הקריא את הספר ליאשיהו[ח] והמלך בתורו הקריא את הספר לכל יושבי ירושלים[ט] ובשני המקרים מתקבל הרושם שהספר הוקרא ברצף אחד ולא כל הפסקות. הקראה רציפה של כל חמשת החומשים אורכת זמן רב וקשה לראות את כל העם עומד ומקשיב במשך שעות ארוכות לפרקים מעייפים מספר ויקרא או ספר במדבר. את ספר דברים בלבד, לעומת זאת, ניתן להקריא תוך זמן סביר מבלי למתוח את סבלנותם של 'הַכֹּהֲנִים וְהַנְּבִיאִים וְכָל הָעָם לְמִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל'[י].
 
מעניינת לא פחות העובדה שאת המונח 'סֵפֶר הַתּוֹרָה' לא ניתן למצוא בספרים בראשית, שמות, ויקרא ובמדבר אלא רק בספר דברים לבדו והשימוש הייחודי מחזק את הקשר בין הספר שנמצא במקדש לספר דברים. לבסוף, חולדה הנביאה באומרה: 'לְמַעַן הַכְעִיסֵנִי בְּכֹל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם'[יא], 'יַעַן רַךְ לְבָבְךָ וַתִּכָּנַע מִפְּנֵי יְהֹוָה'[יב] ו-'לִהְיוֹת לְשַׁמָּה וְלִקְלָלָה'[יג]. השתמשה במילה שנגזרה מהשורש 'כעס', בביטוי 'רַךְ לְבָבְךָ' ובמילה 'קְלָלָה' – שלושה שימושים ייחודיים לספר דברים שלא ניתן למצוא באף אחד מארבעת ספרי התורה האחרים.
 
למעשה, אוצר המילים של ספר דברים דומה יותר לאוצר המילים של ספרי הנביאים מאשר לאוצר המילים של הספרים שמות, ויקרא ובמדבר. לשם דוגמה, בין המושגים, השמות ומטבעות לשון שניתן למצוא רק בספר דברים, ולא בספרים שמות, ויקרא ובמדבר, ניתן למנות את: אוצר, איד, 'אין עוד', 'אישון עין', 'אלוהים חיים', אסם, אפאיהם, אקו, 'אש אוכלה', אשדת, 'אשר יהיה בימים ההם', אשרה, 'אשת חיק', 'בכל לבבך ובכל נפשך', 'במתי ארץ', 'בן בליעל', 'בערת הרע', ביצים, 'בצר במדבר', 'ברכה וקללה', ברק, 'גוים רבים', גילגל, גרזן, 'דאבון נפש', דישון, דלקת, 'דם נקי', 'הסגת גבול', 'הסתרת פנים', 'הר גריזים', 'הר האמורי', 'הר עיבל', זדון, זולת, זמר[יד], זעוה/זועה, זרוע, 'לחיים וקיבה', 'חוסר כל', 'חזק ואמץ', 'חליצת נעל', חלמיש, חֹרב, חרחר, חרמש, חתי[טו], טנא, 'יד חזקה וזרוע נטויה', 'ידאה הנשר', ידיד, יורה, יחמור, 'ירח ימים', ירקון, ישורון, 'כור הברזל', כרים[טז], 'לב השמים', 'לוחות הברית', לחי, לענה, מארה, 'מבוא השמש', מדוה, מהומה, 'מהפכת סדום ועמורה', מושיע, 'מזי רעב', מלקוש, מסד, מעון, מעון קודש, מעונן, 'מעשה יד', מצור, 'משל ושנינה', 'משלוח יד', 'משפט מות', 'מתי מעט', 'סורר ומורה', 'ספר התורה', 'ספר כריתות', סרה, 'עול ברזל על צואר', 'עז פנים', עלימו, 'עם סגולה', 'עם קדוש', ענוג/ה, עפולים, 'עץ רענן', 'עצם יד', עקש[יז], ערש, 'עשתרות צאן', פסילים, פרעות, פתלתל, פתן, 'צבא השמים', צבי, ציפורן, צלצל, 'קטב מרירי', 'קצה השמים', קריה, רביבים, 'רבת בני עמון', 'רום לב', רוש, רשף, שד, שדמה, שומר הברית והחסד, שורש, שחק, שיד[יח], שידפון, שליה, שמיטה, שרירות לב, תאו, 'תאוה נפשך' או 'אות נפשך', 'תועבת יהוה', תחלואים, 'תל עולם', תמהון ותנובה.
 
בנוסף ספר דברים עושה שימוש רב גם בפעלים יחודיים שאינם משמשים בחומשים האחרים, למשל: אוה (רצה), אזל (נגמר), אנף (כעס), אתה או יתא (בא), בלה (נשחת, נפגם), בעט, בצק (תפח), גדע, דאב/דבא (כאב), דשן (שמן, התמלא כל טוב), הצף, הרף (עזב), זמם, זנב, חבט, חטב, חלל, חפף (כיסה), חפר (ריגל), חצב, יגע (עייף), יסר, יסת, כמס (הסתיר), מדד, מוט (נדנד, זעזע), נדח (גרש, סילק, הגלה), נמס, נקל (זלזל), נשל (גרש), ספן (החביא), סתר[יט], עבט, עבר (כעס), עמר (התעמר), ערף (נטף, נזל), ערץ (הפחיד), צוק (הציק), קדח (בער), קפץ, רגן, רגע, רנן, רצץ, שגל, שגע, שיש (שמח), שמט ותגר.
 
כל המושגים והפעלים הייחודיים הללו נוטעים בליבנו את התחושה שספר דברים נכתב בעת שעם ישראל ישב על אדמתו ולא בימי הנדודים במדבר. תחושה זאת מתעצמת על ידי הממצאים הבאים:
 
*
לעיתים ניתן למצוא הבדלים מהותיים בין הסיפורים המסופרים בספר דברים למקבליהם בספרים שמות, ויקרא ובמדבר. לשם דוגמה, בספר במדבר אהרון הכהן מת בהור ההר בעוד שבספר דברים הוא מת במוסרה[כ], שני הספרים מתארים מקומות שונים וסדר שונה של תחנות בעת המסעות במדבר[כא], בספר דברים האל נותן את תורתו לבני ישראל ב'הר חורב' בעוד שבספר שמות הוא מתגלה ונותן את התורה ב'הר סיני'[כב] ושני הספרים אינם מסכימים להתאפס גם על האופן בו הוקראו הדברות[כג].
 
*
הברזל, היה אמנם מוכר גם לבעל ספר ויקרא ולבעל ספר במדבר[כד] אבל ניתן להבין שהמתכת השימושית ביותר בספרים שמות, ויקרא ובמדבר היא דווקא הנחושת ולא הברזל: הנחושת היא המתכת העיקרית ששימשה בבניית המשכן[כה], ספר ויקרא מכיר שני סוגים של כלים שמשמשים לבישול קורבן החטאת, כלי חרס וכלי נחושת אך לא כלי ברזל[כו] ומשה יצק את הנחש הפלאי מנחושת ולא מאף מתכת אחרת[כז]. המתכת העיקרית בספר דברים, לעומת זאת, היא הברזל ולא הנחושת ובעל ספר דברים כבר יודע לספר על ערש הברזל[כח], כור הברזל[כט], גרזן מברזל[ל] ועול ברזל[לא].
 
*
ספר דברים מרבה להשתמש במושג 'עבר הירדן'[לב] אבל מושג זה יכול לציין את צידו המזרחי של הירדן רק למי שכבר נמצא בצידו המערבי. לפני הכניסה לארץ ישראל המושג 'עבר הירדן' היה אמור לציין את האזור שנמצא מצידו השני של הירדן, היינו, את צידו המערבי של הירדן ולא את צידו המזרחי.
 
*
בעל ספר דברים נוקט במונח 'עַד הַיּוֹם הַזֶּה' בארבע הזדמנויות שונות[לג] כשהבולטת שבהן היא 'וַיָּמָת שָׁם משֶׁה עֶבֶד יְהֹוָה בְּאֶרֶץ מוֹאָב עַל פִּי יְהֹוָה. וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּי בְּאֶרֶץ מוֹאָב מוּל בֵּית פְּעוֹר וְלֹא יָדַע אִישׁ אֶת קְבֻרָתוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה'[לד]. הביטוי מצביע על התמשכותם של תופעות מסוימות עד לימי כתיבת הספר והוא מחזק את החשד שספר דברים נכתב שנים רבות לאחר המאורעות המתוארים בו.
 
הבדל נוסף בין ספר דברים לחומשים האחרים לא רק ממחיש את מקורו הייחודי של ספר דברים אלא גם מפנה זרקור לאינטרסים המיוחדים של כותביו: בעוד ששמות, ויקרא ובמדבר אינם מהססים להשתמש במושג 'מקדש'[לה], ללא כל התייחסות למקום הקמתו, ספר דברים אינו מנצל כלל את המילה 'מקדש' ונראה שאת עיקר מעייניו הוא מקדיש למיקומו הפיזי של מרכז הפולחן. בביטויים 'הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם מִכָּל שִׁבְטֵיכֶם לָשׂום אֶת שְׁמוֹ שָׁם'[לו], 'בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם'[לז] או 'הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם'[לח] בעל ספר דברים למעשה שולל את הלגיטימיות של כל המקדשים שמוקמו באתרים בהם יהוה אלוהיהם לא בחר לשכן את שמו וייחד לפולחן הלגיטימי מקדש אחד בלבד, המקדש אותו הזכיר האל בבואו אל נתן הנביא בחלום הלילה:
 
לֵךְ וְאָמַרְתָּ אֶל עַבְדִּי אֶל דָּוִד ....כִּי יִמְלְאוּ יָמֶיךָ וְשָׁכַבְתָּ אֶת אֲבֹתֶיךָ וַהֲקִימֹתִי אֶת זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ וַהֲכִינֹתִי אֶת מַמְלַכְתּו. הוּא יִבְנֶה בַּיִת לִשְׁמִי וְכֹנַנְתִּי אֶת כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ עַד עוֹלָם.[לט]
 
הלא הוא המקדש שנקשר לספר דברים גם בנאומו של שלמה המלך:
 
אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת דָּוִד אָבִי כִּי לֹא יָכֹל לִבְנוֹת בַּיִת לְשֵׁם יְהֹוָה אֱלֹהָיו מִפְּנֵי הַמִּלְחָמָה אֲשֶׁר סְבָבֻהוּ עַד תֵּת יְהֹוָה אֹתָם תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלָו. וְעַתָּה הֵנִיחַ יְהֹוָה אֱלֹהַי לִי מִסָּבִיב אֵין שָׂטָן וְאֵין פֶּגַע רָע. וְהִנְנִי אֹמֵר לִבְנוֹת בַּיִת לְשֵׁם יְהֹוָה אֱלֹהָי כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָה אֶל דָּוִד אָבִי לֵאמֹר בִּנְךָ אֲשֶׁר אֶתֵּן תַּחְתֶּיךָ עַל כִּסְאֶךָ הוּא יִבְנֶה הַבַּיִת לִשְׁמִי.[מ]
 
האל ציווה להקים בירושלים את הבית הלגיטימי היחיד בו ניתן לשכן את שמו ולכן לא אמור לקום שום ספק בכך שרק לכהונה הירושלמית מגיע מעמד מונופוליסטי, בדיוק כפי שצוין בספר שרק במקרה נמצא על ידי חלקיהו הכוהן הגדול, מנהיגו של הפלג הכוהני שכרת ברית עם חצר המלוכה והשתלט על כל הקורבנות, המעשרות והתרומות של עם ישראל.
 
 
אם אתם חושבים שטעיתי, עיוותי, השמטתי, סילפתי, שכחתי, הולכתי שולל, לא הבנתי או לא הצגתי תמונה מלאה תוכלו לנצל את מנגנון התגובות בכדי להעיר על המאמר, להפנות את תשומת לב הקוראים לטעויותיי ולהוסיף כל מידע שנראה לכם חשוב או רלוונטי. אינכם צריכים להירשם מראש ואינכם צריכים אפילו להזדהות בשמכם האמיתי. עם זאת, אודה לכם אם את ההשמצות האישיות תפנו לדף הנקרא 'תגובות כלליות', אליו תוכלו להגיע באמצעות המשבצת הירוקה הנקראת 'הפניות' שנמצאת בשמאלו של דף הבית.
 
דעותיכם חשובות לי אז אנא הגיבו למאמר ודרגו אותו. בנוסף, אשמח אם תצביעו בסקר שבדף הבית. אני חושב שצריך להפיץ ברבים את בשורת הספקנות ולכן אם המאמר מצא חן בעיניכם אנא שתפו אותו עם חבריכם ברשת החברתית אליה אתם משתייכים. לנוחיותכם, תמצאו בסוף המאמר כפתורי שיתוף שיקשרו אתכם באופן אוטומטי לכל רשת חברתית שרק תרצו.
 


[א]             
מלכים ב' כב:ג-כ, 'וְיִתְּנֻהֻ' – קרי: 'וְיִתְּנֻהוּ', 'בבֵּית' – קרי: בֵּית
[ב]             
מלכים ב' כב:ח, מלכים ב' כב:יא
[ג]             
מלכים ב' כג:ב
[ד]             
מלכים ב' כג:כה
[ה]             
מלכים ב' כב:י, מלכים ב' כב:יג, מלכים ב' כב:טז, מלכים ב' כג:ג, מלכים ב' כג:כא, מלכים ב' כג:כד
[ו]             
דברי הימים ב' לד:יד
[ז]             
דברי הימים ב' לה:יב
[ח]             
מלכים ב' כב:י
[ט]             
מלכים ב' כג:ב
[י]             
מלכים ב' כג:ב
[יא]            
מלכים ב' כב:יז
[יב]            
מלכים ב' כב:יט
[יג]            
מלכים ב' כב:יט
[יד]            
סוג של בהמה כשרה
[טו]            
וכן גרגשי אמורי וכו'
[טז]            
כבשים שמנים
[יז]             
נפתל, הפכפך, עקום
[יח]            
סיד
[יט]            
בספר שמות אנו אמנם מוצאים את הפסוק 'וַיֹּאמֶר אָנֹכִי אֱלֹהֵי אָבִיךָ אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב וַיַּסְתֵּר משֶׁה פָּנָיו כִּי יָרֵא מֵהַבִּיט אֶל הָאֱלֹהִים' (שמות ג:ו) אבל מופע יחיד זה מתגמד לנוכח השימוש המרובה בספר דברים, בספרי הנביאים הראשונים, בספר ישעיה ובספר ירמיה ונראה שהמונח היה שגור בפיהם של נביאי הבית הראשון יותר מאשר על פיו של בעל ספר שמות או שהפסוק הוכנס לספר שמות בעת עריכה מאוחרת.
[כ]             
ראה המאמר 'מקום מותו של אהרון'
[כא]           
ראה המאמר 'מקום מותו של אהרון'
[כב]            
ראה המאמר 'מקום מתן תורה'
[כג]            
ראה המאמר 'מעמד מתן תורה'
[כד]            
ויקרא כו:יט, במדבר לא:כב, לה:טז
[כה]           
בשמות כו-לא ניתן למצוא את הוראות ההרכבה של המשכן ולהיווכח שהקרסים, האדנים, ציפוי המזבח, כלי הפולחן, המכבר וטבעותיו, היתדות, הכיור וכן הכיור היו כולם עשויים מנחושת.
[כו]            
ויקרא ו:כא
[כז]            
במדבר כא:ט
[כח]           
דברים ג:יא
[כט]           
דברים ד:כ
[ל]             
דברים יט:ה
[לא]           
דברים כח:מח
[לב]            
דברים א:א, א:ה, ג:ח, ג:כ, ג:כה, ד:מו, מ:מט, יא:ל
[לג]            
דברים ב:כב, ג:יד, י:ח, לד:ו
[לד]            
דברים לד:ה-ו
[לה]           
שמות טו:יז, כה:ח, ויקרא יב:ד, טז:לג, יט:ל, כ:ג, בא:יב, כא:כג, כו:ב, כו:לא, במדבר ג:לח, י:כא, יח:א, יט:כ
[לו]            
דברים יב:ה, יב:יא
[לז]            
דברים יד:כג
[לח]           
דברים טז:ו, טז:יא, כו:ב
[לט]           
שמואל ב' ז:ה, יב-יג
[מ]             
מלכים א' פרק ה:יז-יט 'רַגְלָו' – קרי: 'רַגְלָי'
נקרא 9940 פעמים

פריטים קשורים לפי תג

50 תגובות