Skip to content

1VSDAT

שאול המלך

קשה להתעלם מהעובדה שרק החזירים והעמלקים הצליחו לעורר בליבו של עם ישראל שנאה כה עמוקה ומוחלטת. השנאה לחזיר היא הגיונית ומובנת וקשה להאמין שקיים אדם נורמטיבי שמסוגל לא לנטור טינה לחיה שאינה מעלה גירה. פחות מובנת השנאה הנצחית שעם ישראל רוחש לשבט הנוודים שאולי יצא אי פעם בהיסטוריה למלחמת מגן נגד הנחיל הישראלי שעמד לפלוש לתחומו. הפרשנות המסורתית אינה משאירה מקום לספק: העמלקים איכשהו הצליחו לעצבן את יהוה שגמר בליבו למחות את 'זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם'. פרשנות קצת יותר נועזת יכולה להעלות גם אפשרויות נוספות, למשל, שהשנאה לעמלקים נשתלה בתורה באופן רטרואקטיבי כדי להצדיק את הטבח ששבני שמעון ביצעו בעמלקים בימיו של המלך חזקיהו.

שלישי, 03 אוגוסט 2010 18:07

שיני הבנים תקהינה

האל שאמר 'לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים וּבָנִים לֹא יוּמְתוּ עַל אָבוֹת אִישׁ בְּחֶטְאוֹ יוּמָתוּ' הוא גם האל שהמית את תינוקו של דוד כעונש על חטא אביו, העלים עיין מהריגתם הזדונית של שבעה טוענים פוטנציאליים לכתר והעניש את עבדו בהריגתם של שבעים אלף נפשות חפות מפשע. 
 
 
שלישי, 03 אוגוסט 2010 11:12

דוד הנערץ

התנ"ך רומם את דוד המלך והפך את הבריון האלים וחסר המעצורים למודל של אמונה ודבקות באל. קשה להבין מדוע בורא העולם הנצחי בחר לדבוק דווקא בפושע מלחמה, רוצח, סחטן, נואף, מורד במלכות ועובד עבודה זרה אבל כנראה שלא הייתה לו ברירה. החצרנים והכוהנים היו תלויים בחסדיהם של מלכי יהודה והללו ציפו שמייסד השושלת יוצג בכתביהם לא רק כמנהיג אידיאלי אלא גם כמלך צדיק שנהנה מתמיכתו וחסדיו של האל. בעלי המקראות לא יכלו, כנראה, להתעלם מסיפורי עם מוכרים שהציגו את המלך באור פחות חיובי אבל הם שיפרו את האגדות הנושנות על ידי הוספת נופך אמוני שהפך את המלך לבן בריתו הקרוב ביותר והאהוב ביותר של האל. מאוחר יותר הרבנים השלימו את המלאכה, ניקו את הכתמים שהמקרא הדביק לדוד והכשירו את המלך לשמש כאחת הדמויות המופתיות ביותר והנערצות על כל עם ישראל.
שני, 02 אוגוסט 2010 17:54

בעיות גיל

לתנ"ך סברות שונות באשר לגיל עליתם למלכות של מלכים אלו או אחרים ולפרשנים הסברים טובים לכל אי ההתאמות. לאל אין ברירה אלא לאמץ באהבה את כל הלהג שהוטל על פתחו שאם לא כן עוד ימצאו כאלו שיעלו על דעתם שלפחות חלק מהתנ"ך הקדוש לא נכתב בהשראתו או על דעתו.
פורסם ב מאבקי גרסאות
שני, 02 אוגוסט 2010 17:43

שאול ודוד

שאול מצביע על דוד ושואל את אבנר בן נר, 'בֶּן מִי זֶה הַנַּעַר' בדיוק פרק אחד לאחר שהכתוב מספר 'וַיָּבֹא דָוִד אֶל שָׁאוּל וַיַּעֲמֹד לְפָנָיו וַיֶּאֱהָבֵהוּ מְאֹד וַיְהִי לוֹ נֹשֵׂא כֵלִים'. האם שאול לא זיהה את נושא כליו האהוב? האם הוא לא ידע עם מי יש לו עסק? הפירושים מיהרו להעלות תירוצים מתירוצים שונים אבל כולם יחד אינם מסוגלים להרחיק את התחושה שבידנו שתי מסורות שונות שבני תמותה כמוני כמוכם מיזגו יחד לטכסט מבולבל אחד.
 
 
שני, 02 אוגוסט 2010 13:26

ילדיה של מיכל העקרה

גם אם הרבנים הרשו לאל להמיר בחופשיות בן משפחה אחד בבן משפחה אחר עדיין נאלץ להתעמת לעיתים עם תירוצים שפשוט מזלזלים בכל יסוד מקודש של ההגיון האנושי. דוד היה יכול להקריב לגבעונים את חמשת בני מיכל העקרה רק אם הכתוב החליט להחליף בין האם הטבעית, מירב בת שאול, לבין אחותה, מיכל, שלדעת הפרשנים טיפלה בילדים וגידלה אותם. הבעיה היא שהפסוק הבעייתי מצין במפורש שמיכל ילדה את חמשת הילדים לבעלה של מרב וההגיון הרבני מחייב אותנו להניח שמירב למעשה ילדה את ילדיה בסתר בעוד שאחותה מיכל הסתגרה עם גיסה בחדר השינה קבל עם ועדה.
פורסם ב שמות מתחלפים
שני, 02 אוגוסט 2010 13:22

אבותיו של שאול

מנגנון השמות הנרדפים נקרא לשרת את צרכי הפרשנים גם במקרים מסובכים הרבה יותר, כמו למשל במקרה של שאול המלך לו מעניקים הכתובים סב בעל לפחות שני שמות שונים.
 
 
פורסם ב שמות מתחלפים

התגובות האחרונות

המאמרים האחרונים