Skip to content

1VSDAT

שלישי, 03 אוגוסט 2010 11:37

שלמה האהוב

דרג מאמר זה
(4 מדרגים)

קשה להבין את הנפש האלוהית גם כשמגיעים למלך שלמה שכן המלך האהוב לא בחל בפשעים שונים ומגוונים דוגמת מסירת שטחים מארץ ישראל לידי נוכרים, רציחות פוליטיות, דיכוי עם יהוה בשוטים ובניית במות לשיקוצי הגויים. הדעת גם נותנת שאלמלא תושייתה של אחת הנשים הוא היה עוד ממשיך וגוזר תינוק חי לשניים. כמו אביו, גם שלמה היה חתרן לא קטן ובעזרת אימו, הממסד הדתי ושכירי החרב הזרים הוא הצליח לגזול את המלוכה מאחיו הבכור ולהפוך למלך מיתולוגי, בעל חכמה כמעט אינסופית שבנה לעצמו היכל ענק ולאלוהיו מקדש מעט יותר צנוע שבלט בין כל הבמות שנשותיו הקימו לאלוהיהן. למרות שהמקרא מתאר את חטאיו בצורה ברורה וחד-משמעית, הרבנים סרבו לקבל את האפשרות ששלמה לא היה צדיק גמור ולכן גם במקרה שלו הם הניחו שהציבור לא יזהה את התרמית ויאמין ש'שלמה המלך לא חטא'.

 

 

 

שלמה, בנו העריץ של נעים הזמירות, התמחה ברציחות פוליטיות, דוגמת אלו של אחיו אדוניהו[א], שמעי בן גרא[ב] ויואב בן צרויה, גיבור שבט יהודה[ג] . ידו לא בחלה גם במסירת שטחים ניכרים מארץ ישראל לידי נוכרים[ד],, דיכוי עם יהוה בשוטים[ה], בניית במות לכמוש שיקוץ מואב ולמולך שיקוץ בני עמון[ו] ונהיה אחר עשתורת אלוהי הצידונים ומלכום שיקוץ העמונים[ז]. בין השורות ניתן לזהות גם את הפוטש שהעלה אותו לכס המלוכה:

 

הנסיך החתרן

 

צפרדעים רבים נאלץ לבלוע האל שקשר את עצמו לגורלו של בית דוד אבל כל המרורים שנבחריו השביעוהו לא מנעו ממנו לאהוב את הרך הנולד שלמה, בנו העשירי של דוד המלך, כפי שנאמר: וַיְנַחֵם דָּוִד אֵת בַּת שֶׁבַע אִשְׁתּוֹ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ וַתֵּלֶד בֵּן וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שְׁלֹמֹה וַיהֹוָה אֲהֵבוֹ'.[ח] האהבה הזאת גרמה לאל להעלים עיין מכל מגרעותיו של שלמה והוכיחה בשנית שהאל נהג להתייצב אוטומטית לצידם של השותפים הקואליציוניים מבית דוד, במיוחד אם המלכים הללו גם דאגו לטפח את אינטרסים של כוהני המקדש הירושלמי.

 

הריח הרע מתחיל לנדוף כבר בסיפור הכתרתו של שלמה: אדוניהו בן חגית, הגדול בבני דוד שנותרו בחיים ומי שלבטח נחשב כיורש העצר הטבעי, החל לנקוט בגינוני המלכות הראויים למי שעתיד עוד מעט לרשת את כסאו של אביו הקשיש. דוד אינו מוחה כאשר אדוניהו מתחיל להופיע בציבור מלווה בפמליה גדולה[ט] ויש להניח שהעם הסיק מההודעה שבשתיקה שברכתו של המלך כבר ניתנה לבנו בכורו.

 

בבא היום, אדוניהו לקח עימו את אביתר הכהן ואת יואב בן צרויה, מפקדם של הגדודים השבטיים, והללו, בלוויית כל הנסיכים ושועי האומה המליכו את היורש הטבעי על כל שבטי ישראל[י]. לטכס לא הוזמנו ראשי האופוזיציה - נתן הנביא, צדוק הכהן ובניהו בן יהוידע, מפקדם של שכירי החרב הזרים, והללו, בעזרת בת שבע, מיהרו לשכנע את המלך הזקן מאד[יא] שהמלוכה בעצם הובטחה בשעתו לבנו העשירי, שלמה. המלך, שעד אותו רגע כלל לא זכר את ההבטחה שכביכול הבטיח, נכנע ללחצים ושלושת האופוזיציונרים לקחו את הנסיך הצעיר לברכת הגיחון שם, בנוכחות הכרתי והפלתי, הם משחו אותו למלך על כל שבטי ישראל.

 

מעצם העובדה שנתן הנביא יעץ בתחילה לבת שבע למלט את נפשה ואת נפש בנה[יב] ניתן ללמוד על טיבה של אותה התארגנות חתרנית ששמה לה למטרה להכתיר את שלמה ולהשתלט על עמדות המפתח של הממלכה. אם החונטה לא חתרה מתחת ליורש החוקי מדוע היה על בת שבע לחשוש לחייה ולחייו של בנה בשעה שכל שאר הנסיכים שמחו בשמחתו של אדוניהו (בת שבע עצמה הודתה שבטכס ההכתרה השתתפו כל בני המלך[יג])? יותר מכך, כיצד זה שאיש לא ידע על הכוונה להמליך את שלמה ואפילו בני המלך לא העלו על דעתם שהוא היורש המיועד? אם הכל היה פשוט וברור מדוע נתן הנביא היה צריך לתכנן ולביים את המפגש עם המלך[יד]? זאת ועוד, אם היה חשש שהמלך הקשיש שכח את ההבטחה שהוא כביכול נתן לבת שבע כיצד נוכל להניח שהוא היה בדעה צלולה וחופשי מכל לחץ כשהוא נזכר לפתע במחויבות שניתנה שנים רבות קודם לכן? לבסוף, חוץ מהמורדים רק אבישג השונמית הייתה נוכחת בעת שהמלך הודיע על הבחירה בשלמה ותשובתו של שלמה לבקשת אימו לאפשר את נישואי אדוניהו לאבישג:

 

וְלָמָה אַתְּ שֹׁאֶלֶת אֶת אֲבִישַׁג הַשֻּׁנַמִּית לַאֲדֹנִיָּהוּ וְשַׁאֲלִי לוֹ אֶת הַמְּלוּכָה כִּי הוּא אָחִי הַגָּדוֹל מִמֶּנִּי וְלוֹ וּלְאֶבְיָתָר הַכֹּהֵן וּלְיוֹאָב בֶּן צְרוּיָה.

(מלכים א' ב:כב)

 

מעידה כאלף עדים על החשש מעדותה. גם רציחתם של אדוניהו ויואב בן צרויה מוכיחה ששלמה ראה לנכון לא רק להעלים את מתנגדיו הפוטנציאליים אלא גם את כל מי שיכל לסתור את סיפור הכיסוי שהוא הפיץ ברבים והטמיע בספר הספרים.

 

מהסיפור בוקעת זעקת החתרנות והמרד – השלטון נלקח מהיורש החוקי מהאצולה השבטית וניתן, בכוח חרבותיהם של שכירי החרב היווניים, לחונטה חתרנית שמיהרה לחסל את כל יריביה ולהשתיק את כל מי שהיה מסוגל לפגוע באינטרסים שלה.

 

לסיפור זה מתלווה קוריוז משעשע שמלמד על מצוקותיהם של חכמינו שלא ששו לחשוף ברבים את העובדה שהפלתי והכרתי, בדומה למשמר הפרטורי של קיסרי רומא, הורכב משכירי חרב זרים ששימשו כשומרי ראשו של המלך היהודי.

 

רב יוסף, לשם דוגמה, התעקש להסביר שבניהו בן יהוידע, כראש הסנהדרין, היה מופקד על 'הכרתי והפלתי', הלא הם חכמי הסנהדרין שזכו לשמם כיוון שהם 'כורתים דבריהם', היינו מחליטים על הלכות פסוקות, ו'מופלאים בדבריהם'[טו]. רש"י, שכנראה לא הקפיד על הנוסח המדויק של דברי התלמוד, החליט שרב יוסף הגדיר את הכרתי והפלתי כ'אורים ותומים'[טז] אבל במקום אחר הוא קובע שאכן מדובר באנשי הסנהדרין[יז]. אחרים סברו שייתכן שהכרתי והפלתי 'שתי משפחות היו מישראל שהיו סרים אל משמעת המלך ורואים פניו תמיד'[יח]. עם זאת, אפילו רש"י נאלץ להודות שתרגום יונתן מתייחס למושג 'הכרתי והפלתי' כאל 'קשתיא וקלעיא', היינו 'קשתים וקלעים'[יט] ובהגינותו הוא מוסיף:

 

על הכרתי והפלתי – פתרונו: אומות היו כדכתיב 'הוֹי ישְׁבֵי חֶבֶל הַיָּם גּוֹי כְּרֵתִים'[כ] ומאומותם היו עם דוד אנשים גבורי חיל ובניהו עליהם.

 

(רש"י על דברי הימים א' יח:יז)

 

בעל מצודת דוד כבר נאלץ להודות שבניהו לימד את הכרתי והפלתי לירות בקשת ולקלוע באבנים אבל רק המלבי"ם היה אמיץ דיו להסביר:

 

כי סביב המלך הלכו הכרתי והפלתי לשמרו - בין מני צר בין מאנשי חילו בל ימרדו בו, ולרוב היה בוחר לזה אנשי חיל מארץ אחרת שלא ישתתפו עם אנשי חילו במרד.

 

(מלבי"ם על שמואל א' כח:א)

 

בעקבות הסבר זה אנו לומדים בעקיפין שאת שלמה הכתירו כידוניהם של שכירי החרב הזרים ולא תשואותיהם של שועי וגיבורי שבט יהודה.

 

 

שלמה המלך לא חטא

 

שלמה, בנו של המלך הצדיק דוד ואהובו של יהוה, לבטח לא היה מסוגל לחטוא ואם אנו נתקלים בקטע ממנו משתמע ששלמה לא ממש עשה את 'הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְהֹוָה' אנו חייבים להסיק שהסיפור האמיתי מתחבא בעומקי הסיפור הגלוי וטוב עשו חכמינו זיכרונם לברכה כשחשפו את ההוכחות שמאפשרות לנו לזכות את המלך המופתי מכל אשמה.

 

שלמה, בנו של המלך הצדיק דוד ומי שזכה באהבתו של האל לבטח לא היה מסוגל לעשות את הרע בעיני יהוה ולכן באיזה שהוא מקום חייב להסתתר תירוץ טוב שמסביר מדוע אנחנו בכל זאת נתקלים בקטע הבא:

 

וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה אָהַב נָשִׁים נָכְרִיּוֹת רַבּוֹת וְאֶת בַּת פַּרְעֹה מוֹאֲבִיּוֹת עַמֳּנִיּוֹת אֲדֹמִיֹּת צֵדְנִיֹּת חִתִּיֹּת.

מִן הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אָמַר יְהֹוָה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא תָבֹאוּ בָהֶם וְהֵם לֹא יָבֹאוּ בָכֶם אָכֵן יַטּוּ אֶת לְבַבְכֶם אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶם בָּהֶם דָּבַק שְׁלֹמֹה לְאַהֲבָה.

וַיְהִי לוֹ נָשִׁים שָׂרוֹת שְׁבַע מֵאוֹת וּפִלַגְשִׁים שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וַיַטּוּ נָשָׁיו אֶת לִבּוֹ.

וַיְהִי לְעֵת זִקְנַת שְׁלֹמֹה נָשָׁיו הִטּוּ אֶת לְבָבוֹ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְלֹא הָיָה לְבָבוֹ שָׁלֵם עִם יְהֹוָה אֱלֹהָיו כִּלְבַב דָּוִיד אָבִיו.

וַיֵּלֶךְ שְׁלֹמֹה אַחֲרֵי עַשְׁתֹּרֶת אֱלֹהֵי צִדֹנִים וְאַחֲרֵי מִלְכֹּם שִׁקֻּץ עַמֹּנִים.

וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה הָרַע בְּעֵינֵי יְהֹוָה וְלֹא מִלֵּא אַחֲרֵי יְהֹוָה כְּדָוִד אָבִיו.

אָז יִבְנֶה שְׁלֹמֹה בָּמָה לִכְמוֹשׁ שִׁקֻּץ מוֹאָב בָּהָר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרוּשָׁלָם וּלְמֹלֶךְ שִׁקֻּץ בְּנֵי עַמּוֹן.

וְכֵן עָשָׂה לְכָל נָשָׁיו הַנָּכְרִיּוֹת מַקְטִירוֹת וּמְזַבְּחוֹת לֵאלֹהֵיהֶן.

 

(מלכים א' יא-ו-ח)

 

מעניין אבל לא באמת מרשיע כי ברור לנו שכשם שהרבנים הצליחו ללמד זכות על הבריון האלים דוד הם ימצאו את ההתפתלויות הדרושות לזיכויו של בנו הרודן. רבי יוסי מדגים היטב את הנטייה:

 

(על הפסוק) הרבה לו נשים שנאמר 'וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה אָהַב נָשִׁים נָכְרִיּוֹת רַבּוֹת וְאֶת בַּת פַּרְעֹה'[כא].

רבי יהושע בר לוי אמר: על שם 'וְלֹא תִתְחַתֵּן בָּם'
[כב].

רבי שמעון בר יוחאי אומר: 'לְאַהֲבָה' - אהבה ממש (כלומר) לזנות.
רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר: כתיב 'גַּם אוֹתוֹ הֶחֱטִיאוּ הַנָּשִׁים הַנָּכְרִיּוֹת'
[כג] מלמד שהיה בועלן כשהן נדות ולא היו מודיעות אותו.
רבי יוסי בן חלפתא אומר: 'לְאַהֲבָה' - להאהיבן לאהבן ולקרבן ולגיירן ולהכניסן תחת כנפי השכינה.

 

(שיר השירים רבה א:י)

 

מעלתו של רבי יוסי מודגשת על רקע נוקשותם של שלושת הרבנים האחרים שאינם מוצאים בליבם ולו פתח קטן לזיכויו של המלך. רבי יהושע בן לוי מקפיד הקפדה יתרה וקובע ששלמה עבר על איסור מאיסורי התורה, רבי שמעון בר יוחאי אינו מוכן להרחיק עד כדי כך ודי לו להחשיד את החכם באדם בנהייה אחר זנות וזימה ורבי אליעזר, בנו של רבי יוסי הגלילי, אינו מוצא בפסוקנו אלא הוכחה ניצחת לחיבה המיוחדת שהמלך רחש למשכבי נידה. לעומת שלושת חמורי הסבר הללו רבי יוסי בוקע כקרן שמש ביום סגריר ודי לו במילה אחת בכדי להבין שהמאהב הגדול הִרבה נשים רק על מנת שיוכל לגיירן, להחדיר בהן את אהבת האל, להכניסן תחת כנפי השכינה ולהפכן לצדיקות חסודות שמכוונות את ליבן לעשות רק את הישר בעיני יהוה.

 

רבי יונתן והמוסרים בשמו הגבירו את המאמצים והצליחו, בסופו של דבר, להביא לזיכויו המוחלט של המלך הבעייתי:

 

 אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: כל האומר שלמה חטא אינו אלא טועה שנאמר 'וְלֹא הָיָה לְבָבוֹ שָׁלֵם עִם יְהֹוָה אֱלֹהָיו כִּלְבַב דָּוִיד אָבִיו'[כד] (ועלינו להבין מכך) הוא דלא הוה מיחטא נמי לא חטא (הוא לא היה שלם עם אלוהיו כדוד אביו אך לחטוא הוא לא חטא). אלא, מה אני מקיים (כך יש להבין את הפסוק) 'וַיְהִי לְעֵת זִקְנַת שְׁלֹמֹה נָשָׁיו הִטּוּ אֶת לְבָבוֹ'[כה] ההיא כרבי נתן (כמו שאתר רבי נתן). דרבי נתן רמי (משליך מה)כתיב 'וַיְהִי לְעֵת זִקְנַת שְׁלֹמֹה נָשָׁיו הִטּוּ אֶת לְבָבו' והכתיב 'כִּלְבַב דָּוִיד אָבִיו'[כו] (ולומד משניהם:) כלבב דוד אביו הוא דלא הוה מיחטא נמי לא חטא (כשם שלבב דוד אביו הרחיקו מהחטא גם שלמה בנו לא חטא).

הכי קאמר
(כך יש להבין את דברי האומר): 'וַיְהִי לְעֵת זִקְנַת שְׁלֹמֹה נָשָׁיו הִטּוּ אֶת לְבָבוֹ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים'[כז] - ולא הלך (נשותיו הטו את ליבו אבל הוא לא הלך אחריהן).

(שואלים:) והכתיב (האם מכך שכתוב) 'אָז יִבְנֶה שְׁלֹמֹה בָּמָה לִכְמוֹשׁ שִׁקֻּץ מוֹאָב[כח] (איננו צריכים להבין ששלמה חטא)?
(משיבים:) שבקש לבנות ולא בנה (בפועל).

(ממשיכים להקשות:) אלא (אם כך) מעתה (עלינו להבין מהפסוק) 'אָז יִבְנֶה יְהוֹשֻׁעַ מִזְבֵּחַ לַיהוָה'[כט] שבקש (יהושע) לבנות ולא בנה (בפועל)? אלא (אבל כיוון שידוע לנו שיהושע) דבנה (את מזבח) הכא נמי דבנה (גם כאן ברור ששלמה בנה במה לכמוש)?
(משיבים:) אלא כדתניא (כפי שלמדנו): רבי יוסי אומר: (כתוב) 'וְאֶת הַבָּמוֹת אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרוּשָׁלַם אֲשֶׁר מִימִין לְהַר הַמַּשְׁחִית אֲשֶׁר בָּנָה שְׁלֹמֹה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לְעַשְׁתֹּרֶת שִׁקֻּץ צִידֹנִים וְלִכְמוֹשׁ שִׁקֻּץ מוֹאָב וּלְמִלְכֹּם תּוֹעֲבַת בְּנֵי עַמּוֹן טִמֵּא הַמֶּלֶךְ (יאשיה)'[ל]. אפשר (האם ייתכן ש)בא (המלך הצדיק) אסא ולא ביערם, (המלך הצדיק) יהושפט ולא ביערם (והבמות עמדו על תילן) עד שבא יאשיה וביערם? והלא כל עבודה זרה שבארץ ישראל אסא ויהושפט (כבר) ביערום? אלא (רבי יוסי) מקיש ראשונים לאחרונים מה אחרונים לא עשו (לא באמת ביערו את הבמות) ותלה בהן לשבח (ולמרות זאת הכתוב משבח אותם ומייחס להם את ביעור הבמות) אף ראשונים (שלמה המלך ובני דורו) לא עשו (לא בנו את הבמות) ותלה בהן לגנאי (והכתוב בכל זאת מגנה אותם ומייחס להם את בניית הבמות).

(מקשים שוב): והכתיב (והלא כתוב) 'וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה הָרַע בְּעֵינֵי יְהֹוָה'[לא] (האם אין זאת הוכחה לכך ששלמה המלך באמת חטא)?
(משיבים:) אלא מפני שהיה לו (הוא חטא רק בכך שהיה עליו) למחות בנשיו ולא מיחה (ולכן) מעלה עליו הכתוב כאילו חטא.

אמר רב יהודה אמר שמואל נוח לו (היה יותר טוב) לאותו צדיק שיהא שמש לדבר אחר (שבאמת יעבוד עבודה זרה) ואל יכתב בו (ולא ייכתב עליו) 'וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה הָרַע בְּעֵינֵי יְהֹוָה'.

 

אמר רב יהודה אמר שמואל: בשעה שנשא שלמה את בת פרעה הכניסה לו אלף מיני זמר ואמרה לו כך עושין לעבודה זרה פלונית וכך עושים לעבודה זרה פלונית ולא מיחה בה (על הדברים שאמרה).

 

(שבת נו:ב)

 

אי אפשר להתעלות לרמה גבוהה יותר של פלפולי סרק חסרי כל שחר. התנ"ך מתאר מערכת סינקרטית[לב] בה אמונות שונות היו מסוגלות לחיות בשלום זו עם זו וכל אחד היה חופשי לסגוד לאל החביב עליו (במידה רבה כמו בארצות הברית של ימינו). הרבנים סרבו להפנים שהמלך, אותו האל אמור היה לאהוב כבר מלידתו והמייצג האולטימטיבי של החכמה והצדק, לא היה קנאי חשוך כמוהם ולכן הם הפעילו את קסמיהם ומצאו דרכים שונות ומשונות להעלים את חטאיו ולהתאימו למתכונת הרצויה להם.

 

מההתגייסות הכמעט אוטומטית של הרבנים להסרת הכתמים שדבקו בדמויות המופת של המיתולוגיה היהודית אנו יכולים ללמוד שהם אינם משרתים את האמת, המוסר והצדק אלא אך ורק את האינטרסים של הגילדה אליה הם משתייכים. לא האמת ההיסטורית מעניינת אותם וכל שהם מחפשים במקורותיהם הם דמויות שמתנהגות כמו רבנים מופתיים שמגבים את כל טיעוניהם ויומרותיהם. במקרה של שלמה המלך הם עמדו בפני דילמה קשה: מצד אחד שלמה מתואר כחוטא לא קטן ומצד שני המקרא קובע שהאל אהב אותו והטיל עליו לבנות את בית מקדשו. את הדיסוננס הרבנים פתרו, כהרגלם, על ידי הוצאת פסוקים מהקשרם, היסקים מופרכים ואקרובטיקה פרשנית נועזת עליה רק הם מסוגלים להביט מבלי להתבייש.        

  

 

טעיתי, עיוותי, השמטתי, סילפתי, שכחתי, הולכתי שולל, לא הבנתי או לא הצגתי תמונה מלאה? במנגנון התגובות שבהמשך תוכלו להעיר על המאמר, לחשוף את טעויותיי ולהוסיף כל מידע שנראה לכם חשוב או רלוונטי. אינכם חייבים להזדהות בשמכם האמתי אבל עליכם לספק כתובת מייל תקינה. את ההשמצות אבקש לשלוח לדף התגובות הכלליות. דעותיכם חשובות לי אז אנא הגיבו למאמר, דרגו אותו ועשו לייק לדף האתר בפייסבוק.

 

 



[א]                 

מלכים א' ב:כד-כה

[ב]                 

מלכים א' ב:מד-מו

[ג]                  

מלכים א' ב:כח-לד

[ד]                 

מלכים א' ט:יא

[ה]                 

מלכים א' יב:יד

[ו]                  

מלכים א' יא:ז

[ז]                  

מלכים א' יא:ה

[ח]                 

שמואל ב' יב:כד, 'וַיִּקְרָא' - קרי 'וַתִּקְרָא'.

[ט]                 

מלכים א' א:ט

[י]                  

מלכים א' א:ט

[יא]                

מלכים א' א:טו

[יב]                

מלכים א' א:יב

[יג]                 

מלכים א' א:יט

[יד]                

מלכים א' א:יג-יד

[טו]                

ברכות ד:א

[טז]                

רש"י על שמואל ב' ח:יח

[יז]                 

רש"י על תהילים ג:א

[יח]                

רד"ק על שמואל ב' ח:יח וראה גם רלב"ג על פסוק זה

[יט]                

רש"י על שמואל ב' ח:יח

[כ]                 

צפניה ב:ה

[כא]               

מלכים א' יא:א-ב

[כב]            

דברים ז:ג

[כג]                

נחמיה יג:כו

[כד]                

מלכים א' יא:ד

[כה]               

שם

[כו]                

שם

[כז]                

שם

[כח]               

מלכים א' יא:ז

[כט]               

יהושע ח:ל

[ל]                 

מלכים ב' כג:יג

[לא]           

מלכים א' יא:ו

[לב]            

ראה הערך 'סינקרטיזם' בויקיפדיה

 

נקרא 3454 פעמים

השאר תגובה

אנא ודא שהינך מקליד השדות המסומנים ב-*

4 תגובות

  • קישור לתגובה שבת, 16 מאי 2020 19:39 הוסף ע״י הודעת מערכת

    התגובות הבאות נלקחו מהמאמר 'שלמה המלך לא חטא' ששולב במאמר זה:

    ---------------------------------------------------------------------------------

    רביעי, 30 מאי 2018 19:38 הוסף ע״י עדי אביר

    י. אוחיון,

    מסכים איתך לחלוטין שצריך להתעלם מכל התרגילים הדרשניים של הרבנים. מבחינתי כל המדרשים הם חסרי ערך לחלוטין ולא מפריע לי שאני שופך את התינוק עם המים ופוסל גם את מדרשי ההלכה. האם גם אתה חושב שההלכות שמתבססות על דרש רבני הן לא יותר מאשר המצאות אנושיות?

    עדי אביר

    ---------------------------------------------------------------------------------

    רביעי, 30 מאי 2018 05:03 הוסף ע״י י.אוחיון

    לצערי אני מאמין בפשט ככתבו וכלשונו ומסיק שהתורה מדגישה את היות שלמה בשר ודם למרות כל מעלותיו כשם שנולד לחיות ולמות כך גם לעשות מצוות וגם לחטוא וכל מעלותיו בצד חסרונותיו וכאמור בתהלים ארור הגבר אשר יבטח באדם וגם אין צדיק ולא יחטא וכשם שהמצוות נבראו כן גם החטחאות בבחינת אם תאבו ושמעתם ואם תמאנו ומריתם וכך ראינו את עם ישראל בגדולתו וגם בגלותו

  • קישור לתגובה ראשון, 25 דצמבר 2016 15:11 הוסף ע״י עדי אביר

    משה,

    אתה צודק בהחלט. סביר להניח שאם אדוניהו היה מולך הוא היה מוציא להורג את שלמה. בפועל שלמה תפס את השלטון והוציא להורג את אדוניהו.

    אנחנו לא באמת יודעים מה היה בימי שלמה. אנחנו אפילו לא יודעים אם באמת היה מלך בשם שלמה אף שברור לחלוטין שאפילו אם היה מלך זוטר בשם זה הוא לבטח לא מלך ממבוא חמת עד נחל מצרים. ספר מלכים א' נכתב על ידי לבלרים ששירתו את המלוכה הירושלמית והללו התאמצו לגבות את הנרטיב של מלכי יהודה במיתוסים על דוד ושלמה ולכן יש להתייחס בערבון מוגבל לפסוקים דוגמת: 'יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל רַבִּים כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל הַיָּם לָרֹב אֹכְלִים וְשֹׁתִים וּשְׂמֵחִים.'

    עדי אביר

  • קישור לתגובה ראשון, 25 דצמבר 2016 14:14 הוסף ע״י דיין שם משה

    מלכים א א21: "וְהָיָה כִּשְׁכַב אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ עִם אֲבֹתָיו וְהָיִיתִי אֲנִי וּבְנִי שְׁלֹמֹה חַטָּאִים" ככה אמרה בת שבע למלך דוד ושניהם ידעו כי אם אדוניהו ימלוך הוא יוציא להורג את שלמה ובת שבע כי אדוניהו יוכל להגיד כי בת שבע נאפה עם דוד ובנו שלמה ממזר ולכן יש להמית החטאים
    ---
    אגיד גם כי בימי שלמה היה הטוב ביותר שיכול להיות לעם ישראל כי אכלו ושתו ועשו משפט וצדקה שזו המשמעות של השמחה
    מלכים א ד20: "יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל רַבִּים כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל הַיָּם לָרֹב אֹכְלִים וְשֹׁתִים וּשְׂמֵחִים"

  • קישור לתגובה ראשון, 02 דצמבר 2012 01:11 הוסף ע״י קשה

    לא קשה להבין מה יהוה מצא דווקא בגברים, דווקא בבריונים, דווקא בעריצים. הרי הם בראו אותו בצלמם כדמותם. ואם פה ושם מתגלה יהוה כאל רגיש יותר, הרי שחדרו לכתבים דמויות של אלים אחרים וסחפו אליהם מאמינים של אלות/ים אחרות/ים או שהמשכתבים והעורכים עידנו אותו מאות שנים לאחר שכבר היו סיפורי אב-טיפוס מיתולוגיים (וכמובן יתכן שגם להיפך).

התגובות האחרונות

המאמרים האחרונים