Skip to content

1VSDAT

שלישי, 03 אוגוסט 2010 18:05

פסלים ותמונות

דרג מאמר זה
(3 מדרגים)
האל אסר עלינו לעשות לנו פסלים ותמונות שמתארים את היצורים שנמצאים בשמים ממעל, בארץ מתחת ובמים אשר מתחת לארץ אבל האיסור הזה כנראה לא כל כך הפריע למשה ושלמה שקישטו את המשכן והמקדש במגוון יפה של דמויות שמימיות וארציות.
 
 
בדיברה השניה אנו מוצאים ציווי ברור וחד-משמעי:
 
לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ.[א]
 
והדעת נותנת שניסוח כה פסקני היה אמור להרחיק מעלינו לצמיתות את כל הפסלים והתמונות שנועדו לתאר דמויות שמימיות, ארציות או תת-ימיות כלשהן. מפליא, אם כן, שעוד בטרם גמרו ליפול ארצה הנתזים האחרונים משני לוחות הברית אנו כבר מוצאים את האל מצווה:
וְעָשִׂיתָ שְׁנַיִם כְּרֻבִים זָהָב מִקְשָׁה תַּעֲשֶׂה אֹתָם מִשְּׁנֵי קְצוֹת הַכַּפֹּרֶת. וַעֲשֵׂה כְּרוּב אֶחָד מִקָּצָה מִזֶּה וּכְרוּב אֶחָד מִקָּצָה מִזֶּה מִן הַכַּפֹּרֶת תַּעֲשׂוּ אֶת הַכְּרֻבִים עַל שְׁנֵי קְצוֹתָיו. וְהָיוּ הַכְּרֻבִים פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה סֹכֲכִים בְּכַנְפֵיהֶם עַל הַכַּפֹּרֶת וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו אֶל הַכַּפֹּרֶת יִהְיוּ פְּנֵי הַכְּרֻבִים.[ב]
 
למה? מה קרה? האם הכרובים אינם יצורים שמימיים שאסור לחקקם ולציירם? כיצד אפשר לאסור משהו ומייד לצוות על עשייתו? האם המרומים אינם מתחשבים בבלבול שהם יוצרים בקרבנו?
מסורת ההתעלמות מהציווי המפורש נמשכה גם בימי שלמה המלך:
 
וַיַּעַשׂ בַּדְּבִיר שְׁנֵי כְרוּבִים עֲצֵי שָׁמֶן עֶשֶׂר אַמּוֹת קוֹמָתוֹ. וְחָמֵשׁ אַמּוֹת כְּנַף הַכְּרוּב הָאֶחָת וְחָמֵשׁ אַמּוֹת כְּנַף הַכְּרוּב הַשֵּׁנִית עֶשֶׂר אַמּוֹת מִקְצוֹת כְּנָפָיו וְעַד קְצוֹת כְּנָפָיו. וְעֶשֶׂר בָּאַמָּה הַכְּרוּב הַשֵּׁנִי מִדָּה אַחַת וְקֶצֶב אֶחָד לִשְׁנֵי הַכְּרֻבִים. קוֹמַת הַכְּרוּב הָאֶחָד עֶשֶׂר בָּאַמָּה וְכֵן הַכְּרוּב הַשֵּׁנִי. וַיִּתֵּן אֶת הַכְּרוּבִים בְּתוֹךְ הַבַּיִת הַפְּנִימִי וַיִּפְרְשׂוּ אֶת כַּנְפֵי הַכְּרֻבִים וַתִּגַּע כְּנַף הָאֶחָד בַּקִּיר וּכְנַף הַכְּרוּב הַשֵּׁנִי נֹגַעַת בַּקִּיר הַשֵּׁנִי וְכַנְפֵיהֶם אֶל תּוֹךְ הַבַּיִת נֹגְעֹת כָּנָף אֶל כָּנָף. וַיְצַף אֶת הַכְּרוּבִים זָהָב. וְאֵת כָּל קִירוֹת הַבַּיִת מֵסַב קָלַע פִּתּוּחֵי מִקְלְעוֹת כְּרוּבִים וְתִמֹרֹת וּפְטוּרֵי צִצִּים מִלִּפְנִים וְלַחִיצוֹן. וּשְׁתֵּי דַּלְתוֹת עֲצֵי שֶׁמֶן וְקָלַע עֲלֵיהֶם מִקְלְעוֹת כְּרוּבִים וְתִמֹרֹת וּפְטוּרֵי צִצִּים וְצִפָּה זָהָב וַיָּרֶד עַל הַכְּרוּבִים וְעַל הַתִּמֹרוֹת אֶת הַזָּהָב.[ג]
 
הפסוקים האחרונים אינם נהירים די צרכם והמפרשים, בכדי שלא נתעלם מהחטא שנוסף על הפשע, מיהרו להסבירם:
 
*
פתוחי מקלעות כרובים - חקוקי צורת כרובים ודקלים וחבלים ופרחים.[1]
 
*
קלע - שם במשקל דקדוקי 'פעל' ופירושו ציור. רוצה לומר, כי סביב הבית צייר ציורים כרובים מפותחים לא שהיו בולטין.[2]
*
קירות הבית - הם הצלעות שבפנים. מסב קלע - מסובב בציורים, וחוזר ומפרש מה היו הציורים, ואמר שהיו פתוחי ציורי כרובים וגומר.[3]
 
לשלמה כנראה לא היה די בפסלי הכרובים, בפיתוחי הכרובים ובציורי הכרובים ולכן הוא החליט להוסיף להם עוד אי אילו פסלים ותמונות שתיארו יצורים שנמצאים בשמים ממעל או על הארץ מתחת:
*
עֹמֵד עַל שְׁנֵי עָשָׂר בָּקָר שְׁלֹשָׁה פֹנִים צָפוֹנָה וּשְׁלֹשָׁה פֹנִים יָמָּה וּשְׁלֹשָׁה פֹּנִים נֶגְבָּה וּשְׁלֹשָׁה פֹּנִים מִזְרָחָה וְהַיָּם עֲלֵיהֶם מִלְמָעְלָה וְכָל אֲחֹרֵיהֶם בָּיְתָה.[ד]
 
*
וְעַל הַמִּסְגְּרוֹת אֲשֶׁר בֵּין הַשְׁלַבִּים אֲרָיוֹת בָּקָר וּכְרוּבִים וְעַל הַשְׁלַבִּים כֵּן מִמָּעַל וּמִתַּחַת לַאֲרָיוֹת וְלַבָּקָר לֹיוֹת מַעֲשֵׂה מוֹרָד.[ה]
 
*
וַיְפַתַּח עַל הַלֻּחֹת יְדֹתֶיהָ וְעַל ומִסְגְּרֹתֶיהָ כְּרוּבִים אֲרָיוֹת וְתִמֹרֹת כְּמַעַר אִישׁ וְלֹיוֹת סָבִיב.[ו]
 
מי, אם כן, היא הדמות הדומיננטית והקובעת - האל שאסר פסלים ותמונות של חיות או משה ושלמה שבחרו לקשט את המשכן והמקדש דווקא בפסלים והתמונות הללו?
 


[א]       
שמות כ:ד
[ב]       
שמות כה:יח-כ
[ג]        
מלכים א' ו:כג-כט,לב
[ד]        
מלכים א' ז:כה
[ה]       
מלכים א' ז:כט, 'לֹיוֹת' - רש"י: כמין זכר ונקבה מחוברין זה בזה
[ו]        
מלכים א' ז:לה-לו, 'ומִסְגְּרֹתֶיהָ' - קרי: 'מִסְגְּרֹתֶיהָ'


[1]          
רש"י על מלכים א' ו:כט
[2]          
רד"ק על מלכים א' ו:כט
[3]          
מצודות דוד על מלכים א' ו:כט
נקרא 3360 פעמים

השאר תגובה

אנא ודא שהינך מקליד השדות המסומנים ב-*

3 תגובות

  • קישור לתגובה שני, 05 ינואר 2015 00:38 הוסף ע״י ניר כהן

    תגיד עדי אתה רציני ?! אתה הולך ראש בקיר בלי לנסות להבין בפשטות
    אתה לא הבנת את חילוק העניין בין תעשה לך בכל אופן שהוא !!
    לבין תעשה לאחרים או לי לשמי ( לבורא)


    חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ.' (דברים טז:יג) - ברור ש'לְךָ' במקרה זה מתייחס למי שיש לו גורן ויקב והמצווה לבטח אינה חלה עלי.- בוודאי המצווה חלה עליך כי את המילה "לך" מיחסים לחג הסוכות הכוונה ציווי בפניה ישירה לאדם לעשות חג סוכות ,בין אם יש לך גורן ובין אם אין

    'גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה לָּךְ עַל אַרְבַּע כַּנְפוֹת כְּסוּתְךָ אֲשֶׁר תְּכַסֶּה בָּהּ.' (דברים כב:יב) – הניסוח המפורש קובע שאינך יוצא כדי מצווה כשאתה לובש טלית קטן שלא עשית במו ידיך שהאי הציווי מכוון 'לָּךְ'.- הבנת הנקרא שוב ,ציציות תדאג שיהיה בבגד עם ארבע כנפות ,ולא שדווקא אתה תעשה גם אחר שתופר לך ציציות זה נקרא בגדר " תעשה לך "

    'לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה לְמַעַן תִּשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַכָּתוּב בּוֹ כִּי אָז תַּצְלִיחַ אֶת דְּרָכֶךָ וְאָז תַּשְׂכִּיל.' (יהושע א:ח) – יהושע בן נון הצטווה להגות בספר התורה יומם ולילה, לא אני ולא אתה.- שוב שיחקת אותה ראש קטן
    הציווי בתורה הוא לא פרטי ליהושוע או משה ! את התורה כל עם ישראל מקימים ,לא כתוב רק יהושוע או משה ,כתוב לא ימוש ,,מפיך
    פה של כל אחד מעם ישראל לדורות ,


    גם בקשר ליציאת מצרים - הציווי הוא לכל עם ישראל ,אבותינו יצאו ואנחנו צאצאיהם ,יצאנו גם בזכותם ,כי אם לא היו יוצאים הינו נשארים שם עבדים לפרעה במצרים ,ואילו רק זה דיינו !!!!! הגדה של פסח

    ועל זה הדרך בכל הציווים תעשה לך ,לך ,לך ,לא משנה באיזה דרך או מי יסייע לך תדאג שתקיים את המצווה אתה וכל אחד מעם ישראל
    כפי שכתוב " ציצית על כנפי בגדיהם לדורותם - לכל הדורות "

    אני מרגיש שאתה מתחכם עדי ,אבל זה ממש לא מוסיף החלוקה אני מקווה מובנת כרגע שהחילוק היה בין לקיים מצווה לנשמתך ,לבין לעשות לבוראך ,,


    אגב בקשר לדבריך האחרונים
    " למיטב ידיעתי, לא מיהרו להשתמש בתירוץ הזה ומוטב שגם אתה תסתפק בפרשנותו של רבנו בחיי לשמות כ:ד: 'ומה שאמר לא תעשה לך פסל וכל תמונה ואחרי כן צוה במעשה כרובים, הפה שאסר הוא הפה שהתיר.' כלומר, האל עושה מה שבא לו והוא אינו חייב להסביר לנו מדוע הוא שותל במקורות סתירות כה רבות" -
    אני כתבתי על כך בתגובתי שהבורא אינו מתחייב לנהוג במצוות שציווה אותנו ,ונתתי דוגמא מהצווה הראשונה בתורה וכך הלאה ,אגב ידוע שהפה שאסר הוא שהתיר גם לגבי עקידת יצחק הבורא יכול לבקש מברואיו כל שירצה ,
    אגב רבינו בחיי לא כתב שיש סתירות זה סילוף שלך !! תתביש לבזותו במילים כאלה ,קלון
    הוא להיפך מיישב את העניין וכותב שבמקדש או במשכן, יש עניין מיוחד לעשיית הכרובים משום שהם מעידים על קיומם של מלאכים, שהם עושי דברו של הקב"ה" וכיוון שידוע שהם לשם השם אין בהם עבודה זרה ,כי דבר שנעשה לשם הבורא ובהסכמתו אינו עבודה זרה ,


    לבסוף, הרשה לי לשאול אותך מי התיר לחסידי חב"ד לתלות בבתיהם תמונות גדולות של הרבי מליובאוויטש? האם הם אינם עוברים על איסור 'לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה'? האם גם הם מפרשים כמוך את המושג 'לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ וגורסים שמותר לתלות תמונה שהודפסה על ידי מישהו אחר?

    תשובה : שוב זה לא משנה מי עשה את התמונה ,אין בתמונה של רב משום לא תעשה לך תמונה ,
    אין בזה עבודה זרה ,ויודע ואינו עובד לתמונה ,אגב פשט המנהג ,משום והיו עיניך רואות את מוריך !

    ההלכה : שולחן ערוך קמ :
    סעיף ומותר להצטלם בתמונה פוטוגרפית. ואין לחוש בזה משום הנאמר ''לא תעשה לך פסל וכל תמונה''. ואף לדעת המחמירים בצילום, יש להקל בצילום חצי גוף העליון בלבד. והוא הדין שיש להקל בצילום פרופיל, שרואים בתמונה רק צד אחד של הפנים, עין אחת ואוזן אחת. וכל זה ממשנת חסידות לשרידים אשר ה' קורא, אבל מעיקר ההלכה כבר פשט המנהג להקל בזה בכל אופן בצילום. בפרט כשיש צורך לחיבוב התורה. וכן נפוץ המנהג גם אצל החרדים לדבר ה'.

    סעיף ז תמונת אדם בולטת שנראה שם חצי גופו (פרופיל), כאדם השוכב על צדו, שאין נראה ממנו אלא עין אחת ואזן אחת ויד אחת ורגל אחת, וצד אחד של החוטם, מותרת, כיון שאין שם תמונת אדם בשלימותו. [הליכות עולם חלק ז' עמוד רפה].

    סעיף ח נוהגים לקשט הסוכה בחג סוכות בתמונות של צדיקים וגדולי הדור, וכן יש לתלות בביתם תמונות של גדולי תורה לקיים: והיו עיניך רואות את מוריך. והדין כן גם בציור של תמונת אדם, שאין איסור בציור זה, כל שאינה צורה בולטת. וכל שכן שמותר להשהות התמונה באלבום, או לתלות התמונה בחדרי משכיותיו. [יחוה דעת חלק ג' סימן סג. הליכות עולם חלק ז' עמוד רפב].

    סעיף ט מותר לתלות תמונות של חיות ועופות, על כותלי הבית, בין ציור בין תמונות מצילום, שכל שלא נעשו לשם עבודה זרה, ונעשו לשם נוי וכיוצא, יש להקל. ומותר להסתכל בתמונות אלה וליהנות מיופיין.

    סעיף י מה שנהגו להדפיס על שטרות כסף צילום דיוקנאות של בני אדם, אין לפקפק בזה, שכבר נתבאר שפשט המנהג להתיר צילום אדם ע''י פוטו-גרפי. [יבי''א ח''ד חיו''ד סי' כב אות ג].

    סעיף יא מותר לצייר צורות בהמות חיות ועופות ודגים וצורות אילנות ודשאים אפילו בציור בולט, מכל מקום בבית הכנסת אין ראוי לצייר כן על הכתלים, כדי שהדבר לא יבלבל את כוונת המתפללים. [ילקוט יוסף חלק ב' על הלכות קריאת התורה ובית כנסת].



    עד כאן לשונו

  • קישור לתגובה ראשון, 04 ינואר 2015 13:18 הוסף ע״י עדי אביר

    ניר שלום,

    בא נניח לרגע שהציווי 'לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה' מכוון 'לְךָ' ולא לאל שרשאי לעשות לשמו את אשר הוא אוסר עליך. נניח גם ששלמה המלך הציב 'בַּדְּבִיר שְׁנֵי כְרוּבִים עֲצֵי שָׁמֶן עֶשֶׂר אַמּוֹת קוֹמָתוֹ' (מלכים א' ו:כג) בהתבסס על ההתר 'וְעָשִׂיתָ שְׁנַיִם כְּרֻבִים זָהָב מִקְשָׁה תַּעֲשֶׂה אֹתָם מִשְּׁנֵי קְצוֹת הַכַּפֹּרֶת' (שמות כה:יח) - אבל איזו פרשנות מקלה התירה לו לעשות את המתואר בפסוקים הבאים:

    'וְאֵת כָּל קִירוֹת הַבַּיִת מֵסַב קָלַע פִּתּוּחֵי מִקְלְעוֹת כְּרוּבִים וְתִמֹרֹת וּפְטוּרֵי צִצִּים מִלִּפְנִים וְלַחִיצוֹן.'

    'וּשְׁתֵּי דַּלְתוֹת עֲצֵי שֶׁמֶן וְקָלַע עֲלֵיהֶם מִקְלְעוֹת כְּרוּבִים וְתִמֹרֹת וּפְטוּרֵי צִצִּים וְצִפָּה זָהָב וַיָּרֶד עַל הַכְּרוּבִים וְעַל הַתִּמֹרוֹת אֶת הַזָּהָב.' (מלכים א' ו:לב)

    'וְקָלַע כְּרוּבִים וְתִמֹרוֹת וּפְטֻרֵי צִצִּים וְצִפָּה זָהָב מְיֻשָּׁר עַל הַמְּחֻקֶּה.' (מלכים א' ו:לה)

    'וַיַּעַשׂ אֶת הַיָּם מוּצָק עֶשֶׂר בָּאַמָּה מִשְּׂפָתוֹ עַד שְׂפָתוֹ עָגֹל סָבִיב וְחָמֵשׁ בָּאַמָּה קוֹמָתוֹ וְקָוה שְׁלֹשִׁים בָּאַמָּה יָסֹב אֹתוֹ סָבִיב. וּפְקָעִים מִתַּחַת לִשְׂפָתוֹ סָבִיב סֹבְבִים אֹתוֹ עֶשֶׂר בָּאַמָּה מַקִּפִים אֶת הַיָּם סָבִיב שְׁנֵי טוּרִים הַפְּקָעִים יְצֻקִים בִּיצֻקָתוֹ. עֹמֵד עַל שְׁנֵי עָשָׂר בָּקָר שְׁלֹשָׁה פֹנִים צָפוֹנָה וּשְׁלֹשָׁה פֹנִים יָמָּה וּשְׁלֹשָׁה פֹּנִים נֶגְבָּה וּשְׁלֹשָׁה פֹּנִים מִזְרָחָה וְהַיָּם עֲלֵיהֶם מִלְמָעְלָה וְכָל אֲחֹרֵיהֶם בָּיְתָה. וְעָבְיוֹ טֶפַח וּשְׂפָתוֹ כְּמַעֲשֵׂה שְׂפַת כּוֹס פֶּרַח שׁוֹשָׁן אַלְפַּיִם בַּת יָכִיל. וַיַּעַשׂ אֶת הַמְּכֹנוֹת עֶשֶׂר נְחֹשֶׁת אַרְבַּע בָּאַמָּה אֹרֶךְ הַמְּכוֹנָה הָאֶחָת וְאַרְבַּע בָּאַמָּה רָחְבָּהּ וְשָׁלֹשׁ בָּאַמָּה קוֹמָתָהּ. וְזֶה מַעֲשֵׂה הַמְּכוֹנָה מִסְגְּרֹת לָהֶם וּמִסְגְּרֹת בֵּין הַשְׁלַבִּים. וְעַל הַמִּסְגְּרוֹת אֲשֶׁר בֵּין הַשְׁלַבִּים אֲרָיוֹת בָּקָר וּכְרוּבִים וְעַל הַשְׁלַבִּים כֵּן מִמָּעַל וּמִתַּחַת לַאֲרָיוֹת וְלַבָּקָר לֹיוֹת מַעֲשֵׂה מוֹרָד.' (מלכים א' ז:כג-כט)

    את פסלי הבקר, האריות והכרובים שלמה הציב כקישוט בחצר ארמונו על דעתו בלבד, ללא כל ציווי אלוהי ובניגוד גמור לאיסור 'לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה'. מה מצדיק את צעדי הצדיק? האם יכול להיות ששלמה לא הכיר את האיסור האלוהי? האם הייתה בידו פרשנות רבנית שאפשרה לו לעשות את שאסור עלי ועליך?

    נעבור עתה לדון בטענה שתמיד צריך לשים לב למי מופנה הציווי, אותה אני מאמץ בשתי ידיים. בא נפעיל את ההיגיון שבדבריך על מקצת פסוקי התורה:

    'חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ.' (דברים טז:יג) - ברור ש'לְךָ' במקרה זה מתייחס למי שיש לו גורן ויקב והמצווה לבטח אינה חלה עלי.

    'גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה לָּךְ עַל אַרְבַּע כַּנְפוֹת כְּסוּתְךָ אֲשֶׁר תְּכַסֶּה בָּהּ.' (דברים כב:יב) – הניסוח המפורש קובע שאינך יוצא כדי מצווה כשאתה לובש טלית קטן שלא עשית במו ידיך שהאי הציווי מכוון 'לָּךְ'.

    'לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה לְמַעַן תִּשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַכָּתוּב בּוֹ כִּי אָז תַּצְלִיחַ אֶת דְּרָכֶךָ וְאָז תַּשְׂכִּיל.' (יהושע א:ח) – יהושע בן נון הצטווה להגות בספר התורה יומם ולילה, לא אני ולא אתה.

    עשרת הדברות קובעות: 'אָנֹכִי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים ... זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ ...'

    הדברים נאמרו במפורש לאלו 'אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים' וכיוון שאני מאמץ את שיטתך 'שתמיד צריך לשים לב למי מופנה הציווי' אכן שמתי לב שהציוויים הללו מופנים ליוצאי מצריים בלבד ועלי לא מוטלת החובה לקיימם וממילא מותר לי לעשות ביום השבת ככל העולה על רוחי, במיוחד כשבגרסה אחרת ושונה של עשרת הדברות נאמר 'וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיֹּצִאֲךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה עַל כֵּן צִוְּךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לַעֲשׂוֹת אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת.' (דברים ה:טו). אני לא הייתי עבד בארץ מצריים, איש לא הוציא אותי משם ביד חזקה ובזרוע נטויה ואף אל לא ציווה עלי לשמור את יום השבת ולכן אין ספק שאני פטור לגמרי מכל המגבלות שהרבנים המיטו עלינו להטרידנו.

    אסיים בקטע הבא:

    וַיְהִי כְּשָׁמְעֲכֶם אֶת הַקּוֹל מִתּוֹךְ הַחשֶׁךְ וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כָּל רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם וְזִקְנֵיכֶם. וַתֹּאמְרוּ הֵן הֶרְאָנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ אֶת כְּבֹדוֹ וְאֶת גָּדְלוֹ וְאֶת קֹלוֹ שָׁמַעְנוּ מִתּוֹךְ הָאֵשׁ הַיּוֹם הַזֶּה רָאִינוּ כִּי יְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם וָחָי. וְעַתָּה לָמָּה נָמוּת כִּי תֹאכְלֵנוּ הָאֵשׁ הַגְּדֹלָה הַזֹּאת אִם יֹסְפִים אֲנַחְנוּ לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹל יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ עוֹד וָמָתְנוּ. כִּי מִי כָל בָּשָׂר אֲשֶׁר שָׁמַע קוֹל אֱלֹהִים חַיִּים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ כָּמֹנוּ וַיֶּחִי. קְרַב אַתָּה וּשֲׁמָע אֵת כָּל אֲשֶׁר יֹאמַר יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וְאַתְּ תְּדַבֵּר אֵלֵינוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר יְדַבֵּר יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ אֵלֶיךָ וְשָׁמַעְנוּ וְעָשִׂינוּ. וַיִּשְׁמַע יְהֹוָה אֶת קוֹל דִּבְרֵיכֶם בְּדַבֶּרְכֶם אֵלָי וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֵלַי שָׁמַעְתִּי אֶת קוֹל דִּבְרֵי הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבְּרוּ אֵלֶיךָ הֵיטִיבוּ כָּל אֲשֶׁר דִּבֵּרוּ. מִי יִתֵּן וְהָיָה לְבָבָם זֶה לָהֶם לְיִרְאָה אֹתִי וְלִשְׁמֹר אֶת כָּל מִצְוֹתַי כָּל הַיָּמִים לְמַעַן יִיטַב לָהֶם וְלִבְנֵיהֶם לְעֹלָם. לֵךְ אֱמֹר לָהֶם שׁוּבוּ לָכֶם לְאָהֳלֵיכֶם. וְאַתָּה פֹּה עֲמֹד עִמָּדִי וַאֲדַבְּרָה אֵלֶיךָ אֵת כָּל הַמִּצְוָה וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תְּלַמְּדֵם וְעָשׂוּ בָאָרֶץ אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לָהֶם לְרִשְׁתָּהּ. וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשׂוֹת כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם אֶתְכֶם לֹא תָסֻרוּ יָמִין וּשְׂמֹאל. בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם אֶתְכֶם תֵּלֵכוּ לְמַעַן תִּחְיוּן וְטוֹב לָכֶם וְהַאֲרַכְתֶּם יָמִים בָּאָרֶץ אֲשֶׁר תִּירָשׁוּן. (דברים ה:כ-ל)

    האל מצווה במפורש 'וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשׂוֹת כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם אֶתְכֶם' וכיוון שאני שם לב בדיוק למי מופנה הציווי אני חייב להסיק שכל הציוויים האלוהיים כוונו רק לאלו שהיו נוכחים בעת שמשה נשא את דבריו והם אלו שהיו צריכים ללכת בדרכי האל אם ברצונם היה להאריך ימים בארץ אשר האל נותן להם לרשתה. אני הולך בדרכי הרופאים ולהערכתי תוחלת החיים שלי ושל הנוהגים כמוני גבוהה הרבה הרבה יותר מזו של יוצאי מצריים וכל שאר התמימים שסמכו רק על ההבטחות האלוהיות.

    אסכם ואומר שמסוכן לשלוף מהמותן סיסמאות דוגמת 'באמת שים לב בפסוקים תמיד למי מופנה הציווי!' כיוון שבמקרים רבים יסתבר לך שהסיסמאות הללו הן כחרב פיפיות שגורמת למחנה שלך הרבה יותר נזק מאשר תועלת. הפרשנים, למיטב ידיעתי, לא מיהרו להשתמש בתירוץ הזה ומוטב שגם אתה תסתפק בפרשנותו של רבנו בחיי לשמות כ:ד: 'ומה שאמר לא תעשה לך פסל וכל תמונה ואחרי כן צוה במעשה כרובים, הפה שאסר הוא הפה שהתיר.' כלומר, האל עושה מה שבא לו והוא אינו חייב להסביר לנו מדוע הוא שותל במקורות סתירות כה רבות.

    לבסוף, הרשה לי לשאול אותך מי התיר לחסידי חב"ד לתלות בבתיהם תמונות גדולות של הרבי מליובאוויטש? האם הם אינם עוברים על איסור 'לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה'? האם גם הם מפרשים כמוך את המושג 'לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ וגורסים שמותר לתלות תמונה שהודפסה על ידי מישהו אחר?

    עדי אביר

  • קישור לתגובה ראשון, 04 ינואר 2015 01:05 הוסף ע״י ניר כהן

    אוייש באמת שנבחרה באופן רנדומלי " קושיה זאת
    ואין פה שום קושיה עדי אביר!!!!
    כתוב " לא תעשה לך "
    "לך" בפירוש לא תעשה אבל לי ,לשמי תעשה
    במיוחד שמדובר על ציווי גדול הציווי ,מן ההשערה אם לעשות או לא ,
    באמת שים לב בפסוקים תמיד למי מופנה הציווי !
    ולא הבורא לא מחוייב לתורתו ,מהציווי הראשון רואים זאת " פרו ורבו ומילאו את הארץ " וכי חלילה הבורא מהציווי הראשון מצווה להוליד ?!
    כל מה שעשה הבורא כדוגמא לנו ,הוא רק לשם הוראה ,בלי לחייב את עצמו ,כגון שנח בשביעי ,ו" עבד" שישה ימים ,ומה שכתוב בגמרא שכביכול מניח תפילין ,

התגובות האחרונות

המאמרים האחרונים