Print this page
ראשון, 01 אוגוסט 2010 19:04

קללת בלעם

דרג מאמר זה
(4 מדרגים)

מדוע האל שכביכול כתב את התורה לא היה מסוגל לספר סיפור בעל מוסר השכל פשוט, מבלי להעמיס על הסיפור משמעויות מוזרות ובלתי רצויות? לשם משל, הסיפור על קללת בלעם האל מנסה כנראה להראות שהאל מגן על בניו מפני תחבולותיהם של אויביו וחבל שתוך כדי כך הוא נאלץ לחשוף את עובדה שהאל היהודי נוהג להתרגז, מרבה לשנות את דעתו וחושש מהאלים הזרים שקללתו של בלעם עלולה להפעיל נגד עמו הנבחר.     

 

 

 

הסיפור על בלעם משתלב יפה עם שאר המבוכות שמקשטות את המקרא:

בלק בן ציפור, מלך מואב, שולח את זקני מואב וזקני מדיין לבלעם בן בעור כדי לשכור את שירותיו ולבקש ממנו לקלל את עם ישראל ולגרום לכך שהמדיינים והמואבים יוכלו לגרש את בני ישראל מתחומם. בלעם מבקש מהשליחים להמתין לתשובה עד למחרת בבוקר. בלילה אלוהים בא אליו ושואל אותו 'מִי הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה עִמָּךְ'
[א]. בלעם כנראה אינו מצפה שהאל ידע בעצמו מי הם הבאים ומה רצונם והוא מפרט את זהות השליחים ואת מטרת הביקור. האל שומע את דברי בלעם ומצווה עליו: 'לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם לֹא תָאֹר אֶת הָעָם כִּי בָרוּךְ הוּא'[ב]. בבוקר בלעם מודיע לזקני מואב ומדיין שהאל של העברים, בו הוא והם לא מאמינים, אינו מרשה לו להיענות לבקשתם והם חוזרים לבלק ומספרים לו את החדשות המעציבות. בלק אינו מתייאש והוא שולח לבלעם משלחת שניה, מכובדת מהראשונה. גם הפעם בלעם מעכב את תשובתו עד לאחר שהאלוהים יתגלה אליו בלילה. במקרה זה האל חשב על טקטיקה חדשה והוא מרשה לבלעם ללכת עם שליחי בלק: 'אִם לִקְרֹא לְךָ בָּאוּ הָאֲנָשִׁים קוּם לֵךְ אִתָּם וְאַךְ אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ אֹתוֹ תַעֲשֶׂה'[ג].

בלעם קם בבוקר, חובש את אתונו ומתלווה לשרי מואב אבל האל הספיק בינתיים לשנות שוב את דעתו, כפי שנאמר 'וַיִּחַר אַף אֱלֹהִים כִּי הוֹלֵךְ הוּא וַיִּתְיַצֵּב מַלְאַךְ יְהֹוָה בַּדֶּרֶךְ לְשָׂטָן לוֹ'
[ד]. אתונו של בלעם נעצרת באמצע הדרך ובלעם אינו מצליח לגרום לה להמשיך. התעלומה מתחוורת כאשר יהוה מגלה את עיניו של בלעם והוא רואה שהדרך נחסמה על ידי מלאך שמנופף בחרבו השלופה. בלעם המבולבל אומר למלאך: 'חָטָאתִי כִּי לֹא יָדַעְתִּי כִּי אַתָּה נִצָּב לִקְרָאתִי בַּדָּרֶךְ וְעַתָּה אִם רַע בְּעֵינֶיךָ אָשׁוּבָה לִּי'[ה] אבל המלאך בוחר לסיים את מפגן הכוח העקר ולומר לבלעם: לֵךְ עִם הָאֲנָשִׁים וְאֶפֶס אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ אֹתוֹ תְדַבֵּר'.[ו]

 

נראה שלאלוהים קשה לגבש מדיניות עקבית לגבי בלעם: בתחילה הוא אוסר עליו להתלוות לשליחיו של בלק, אחר כך הוא משנה את דעתו ומרשה לבלעם ללכת בתנאי שיעשה רק את שיצווה אותו. בלעם אינו חורג מתנאי ההיתר אבל אלוהים מחליט בכל זאת להתרגז ובחרון אפו הוא שולח מלאך חמוש בחרב שלופה. בלעם מניח שמדובר פה באי הבנה והוא כבר מוכן לוותר על כל הפרויקט אבל מלאך יהוה מחליט, למרות הכל, לאפשר לו להמשיך בדרכו.

 

ברור שהאל ושלוחיו אינם רפי-שכל מבולבלים כפי שהם מתוארים בסיפור ולכן ברור שאמור להימצא כאן יותר מהנראה לעיין ובמעמקי הסיפור לבטח ניתן למצוא שפע של אמתות נצחיות, מחממות לב ופוקחות עיניים. גם אני חושב שניתן להפיק מהסיפור שתי תובנות עמוקות, אף שברור לי שאף פרשן שראוי לשמו לא ימהר לאמץ אותן:

 

1.

האל סיכל את המזימה כי הוא באמת ובתמים האמין שבלעם נהנה מכוחות על-טבעיים ושקללתו אכן תזיק לבני עמו הנבחר. קללה של בני אדם היא לא יותר מאשר הבל פה, אלא אם כן המקללים מסוגלים לעורר באמצעותה אלים רבי כוח שמתגייסים לעזרתם. סביר להניח, אם כן, שהאל היהודי חשב שבלעם באמת עלול להפעיל אל זר כלשהו ולגרום לו לסייע למואבים והמדיינים במלחמתם נגד בני ישראל. כדי להקדים רפואה למכה האל שלנו מן הסתם החליט להטיל מורא בבלעם המסכן, להפכו לסוכן כפול ולגרום לו לברך במקום לקלל.

 

2.

אלים נצחיים ומושלמים אינם מספרים סיפורים מבולבלים וכל אל תקני לבטח היה יכול לעצב סיפור הרבה יותר מוצלח שיעביר בדיוק את אותם המסרים. ברור, אם כן, שאת הסיפור כתב בן תמותה שחשב שיש להתגאות באל שמסוגל לסכל מזימות באמצעות המורא והפחד שהוא מטיל בליבם של חורשי הרעות.   

 

סיפורי התנ"ך נכתבו במטרה להמחיש מחשבות והתנהגויות כוהניות, להעביר איומים סמויים, לחשוף תקדימים שמצדיקים את הדרישות של הכוהנים ולכוון לדרך הישר שאמורה לזכות את התמימים בהשגחה אלוהית. סיפור בלעם, לשם משל, מלמד אותנו שהאל שלנו משגיח על עמו ומסכל את המזימות של אויביהם ולכן על בני ישראל לנהוג כבלעם המפוכח, למלא את חוקיו ומצוותיו של האל, וכפועל יוצא, גם לשמוע בקול כוהניו. באותו אופן, גם סיפורי ילדים מנסים לחנך את הקוראים, להחדיר בהם פחדים שירחיקו אותם מסכנות עתידיות ולהרגילם בדפוסי חשיבה נורמטיביים. אבל, עם כל הכבוד לסיפורים הילדותיים של המקרא, סיפורי הילדים עושים עבודה טובה יותר. כשהילדים מגלים שאין בעולם זאבים רשעים ופיות טובות הם לומדים לחשוב בכוחות עצמם, להבדיל בין טוב לרע ולהפוך לבוגרים רציונליים. סיפורי המקרא, לעומת זאת, מטפחים אמונה עיוורת וצייתנות אין קץ. תכונות רצויות לאנשי הדת והרסניות לחברה בכללותה.  

סיפורי המקרא משקפים את הפשטנות של תקופת כתיבתם ומהרגע שהם קודשו הם לא המשיכו להתעדכן. היום אנחנו עדיין קוראים סיפורים פשטניים שנועדו לקהל הרבה פחות מתוחכם והרבה יותר נאיבי. הפרשנים אינם רוצים שנחשוב על הסיפורים הנושנים כנאיביים, פשטניים ומלאי סתירות ולכן הם תמיד מוצאים דרכים חדשות ונועזות לסבך אותם, לצקת לתוכם עומקים, משמעויות ותובנות חדשות ולהפכם לכלים הרבה יותר מושחזים שימשיכו לשרת אותם במאמציהם להשליט על התמימים את האמונה ואת השררה הרבנית שתמיד מתלווה אליה.  

 

 

טעיתי, עיוותי, השמטתי, סילפתי, שכחתי, הולכתי שולל, לא הבנתי או לא הצגתי תמונה מלאה? במנגנון התגובות שבהמשך תוכלו להעיר על המאמר, לחשוף את טעויותיי ולהוסיף כל מידע שנראה לכם חשוב או רלוונטי. אינכם חייבים להזדהות בשמכם האמתי אבל עליכם לספק כתובת מייל תקינה. את ההשמצות אבקש לשלוח לדף התגובות הכלליות. דעותיכם חשובות לי אז אנא הגיבו למאמר, דרגו אותו ועשו לייק לדף האתר בפייסבוק.

 



[א]      

במדבר כב:ט

[ב]      

במדבר כב:יב

[ג]      

במדבר כב:כ

[ד]      

במדבר כב:כב

[ה]      

במדבר כב:לד

[ו]       

במדבר כב:לה

נקרא 5205 פעמים

פריטים קשורים לפי תג

5 תגובות