Skip to content

1VSDAT

ראשון, 01 אוגוסט 2010 19:04

קללת בלעם

דרג מאמר זה
(4 מדרגים)

מדוע האל שכביכול כתב את התורה לא היה מסוגל לספר סיפור בעל מוסר השכל פשוט, מבלי להעמיס על הסיפור משמעויות מוזרות ובלתי רצויות? לשם משל, הסיפור על קללת בלעם האל מנסה כנראה להראות שהאל מגן על בניו מפני תחבולותיהם של אויביו וחבל שתוך כדי כך הוא נאלץ לחשוף את עובדה שהאל היהודי נוהג להתרגז, מרבה לשנות את דעתו וחושש מהאלים הזרים שקללתו של בלעם עלולה להפעיל נגד עמו הנבחר.     

 

 

 

הסיפור על בלעם משתלב יפה עם שאר המבוכות שמקשטות את המקרא:

בלק בן ציפור, מלך מואב, שולח את זקני מואב וזקני מדיין לבלעם בן בעור כדי לשכור את שירותיו ולבקש ממנו לקלל את עם ישראל ולגרום לכך שהמדיינים והמואבים יוכלו לגרש את בני ישראל מתחומם. בלעם מבקש מהשליחים להמתין לתשובה עד למחרת בבוקר. בלילה אלוהים בא אליו ושואל אותו 'מִי הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה עִמָּךְ'
[א]. בלעם כנראה אינו מצפה שהאל ידע בעצמו מי הם הבאים ומה רצונם והוא מפרט את זהות השליחים ואת מטרת הביקור. האל שומע את דברי בלעם ומצווה עליו: 'לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם לֹא תָאֹר אֶת הָעָם כִּי בָרוּךְ הוּא'[ב]. בבוקר בלעם מודיע לזקני מואב ומדיין שהאל של העברים, בו הוא והם לא מאמינים, אינו מרשה לו להיענות לבקשתם והם חוזרים לבלק ומספרים לו את החדשות המעציבות. בלק אינו מתייאש והוא שולח לבלעם משלחת שניה, מכובדת מהראשונה. גם הפעם בלעם מעכב את תשובתו עד לאחר שהאלוהים יתגלה אליו בלילה. במקרה זה האל חשב על טקטיקה חדשה והוא מרשה לבלעם ללכת עם שליחי בלק: 'אִם לִקְרֹא לְךָ בָּאוּ הָאֲנָשִׁים קוּם לֵךְ אִתָּם וְאַךְ אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ אֹתוֹ תַעֲשֶׂה'[ג].

בלעם קם בבוקר, חובש את אתונו ומתלווה לשרי מואב אבל האל הספיק בינתיים לשנות שוב את דעתו, כפי שנאמר 'וַיִּחַר אַף אֱלֹהִים כִּי הוֹלֵךְ הוּא וַיִּתְיַצֵּב מַלְאַךְ יְהֹוָה בַּדֶּרֶךְ לְשָׂטָן לוֹ'
[ד]. אתונו של בלעם נעצרת באמצע הדרך ובלעם אינו מצליח לגרום לה להמשיך. התעלומה מתחוורת כאשר יהוה מגלה את עיניו של בלעם והוא רואה שהדרך נחסמה על ידי מלאך שמנופף בחרבו השלופה. בלעם המבולבל אומר למלאך: 'חָטָאתִי כִּי לֹא יָדַעְתִּי כִּי אַתָּה נִצָּב לִקְרָאתִי בַּדָּרֶךְ וְעַתָּה אִם רַע בְּעֵינֶיךָ אָשׁוּבָה לִּי'[ה] אבל המלאך בוחר לסיים את מפגן הכוח העקר ולומר לבלעם: לֵךְ עִם הָאֲנָשִׁים וְאֶפֶס אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ אֹתוֹ תְדַבֵּר'.[ו]

 

נראה שלאלוהים קשה לגבש מדיניות עקבית לגבי בלעם: בתחילה הוא אוסר עליו להתלוות לשליחיו של בלק, אחר כך הוא משנה את דעתו ומרשה לבלעם ללכת בתנאי שיעשה רק את שיצווה אותו. בלעם אינו חורג מתנאי ההיתר אבל אלוהים מחליט בכל זאת להתרגז ובחרון אפו הוא שולח מלאך חמוש בחרב שלופה. בלעם מניח שמדובר פה באי הבנה והוא כבר מוכן לוותר על כל הפרויקט אבל מלאך יהוה מחליט, למרות הכל, לאפשר לו להמשיך בדרכו.

 

ברור שהאל ושלוחיו אינם רפי-שכל מבולבלים כפי שהם מתוארים בסיפור ולכן ברור שאמור להימצא כאן יותר מהנראה לעיין ובמעמקי הסיפור לבטח ניתן למצוא שפע של אמתות נצחיות, מחממות לב ופוקחות עיניים. גם אני חושב שניתן להפיק מהסיפור שתי תובנות עמוקות, אף שברור לי שאף פרשן שראוי לשמו לא ימהר לאמץ אותן:

 

1.

האל סיכל את המזימה כי הוא באמת ובתמים האמין שבלעם נהנה מכוחות על-טבעיים ושקללתו אכן תזיק לבני עמו הנבחר. קללה של בני אדם היא לא יותר מאשר הבל פה, אלא אם כן המקללים מסוגלים לעורר באמצעותה אלים רבי כוח שמתגייסים לעזרתם. סביר להניח, אם כן, שהאל היהודי חשב שבלעם באמת עלול להפעיל אל זר כלשהו ולגרום לו לסייע למואבים והמדיינים במלחמתם נגד בני ישראל. כדי להקדים רפואה למכה האל שלנו מן הסתם החליט להטיל מורא בבלעם המסכן, להפכו לסוכן כפול ולגרום לו לברך במקום לקלל.

 

2.

אלים נצחיים ומושלמים אינם מספרים סיפורים מבולבלים וכל אל תקני לבטח היה יכול לעצב סיפור הרבה יותר מוצלח שיעביר בדיוק את אותם המסרים. ברור, אם כן, שאת הסיפור כתב בן תמותה שחשב שיש להתגאות באל שמסוגל לסכל מזימות באמצעות המורא והפחד שהוא מטיל בליבם של חורשי הרעות.   

 

סיפורי התנ"ך נכתבו במטרה להמחיש מחשבות והתנהגויות כוהניות, להעביר איומים סמויים, לחשוף תקדימים שמצדיקים את הדרישות של הכוהנים ולכוון לדרך הישר שאמורה לזכות את התמימים בהשגחה אלוהית. סיפור בלעם, לשם משל, מלמד אותנו שהאל שלנו משגיח על עמו ומסכל את המזימות של אויביהם ולכן על בני ישראל לנהוג כבלעם המפוכח, למלא את חוקיו ומצוותיו של האל, וכפועל יוצא, גם לשמוע בקול כוהניו. באותו אופן, גם סיפורי ילדים מנסים לחנך את הקוראים, להחדיר בהם פחדים שירחיקו אותם מסכנות עתידיות ולהרגילם בדפוסי חשיבה נורמטיביים. אבל, עם כל הכבוד לסיפורים הילדותיים של המקרא, סיפורי הילדים עושים עבודה טובה יותר. כשהילדים מגלים שאין בעולם זאבים רשעים ופיות טובות הם לומדים לחשוב בכוחות עצמם, להבדיל בין טוב לרע ולהפוך לבוגרים רציונליים. סיפורי המקרא, לעומת זאת, מטפחים אמונה עיוורת וצייתנות אין קץ. תכונות רצויות לאנשי הדת והרסניות לחברה בכללותה.  

סיפורי המקרא משקפים את הפשטנות של תקופת כתיבתם ומהרגע שהם קודשו הם לא המשיכו להתעדכן. היום אנחנו עדיין קוראים סיפורים פשטניים שנועדו לקהל הרבה פחות מתוחכם והרבה יותר נאיבי. הפרשנים אינם רוצים שנחשוב על הסיפורים הנושנים כנאיביים, פשטניים ומלאי סתירות ולכן הם תמיד מוצאים דרכים חדשות ונועזות לסבך אותם, לצקת לתוכם עומקים, משמעויות ותובנות חדשות ולהפכם לכלים הרבה יותר מושחזים שימשיכו לשרת אותם במאמציהם להשליט על התמימים את האמונה ואת השררה הרבנית שתמיד מתלווה אליה.  

 

 

טעיתי, עיוותי, השמטתי, סילפתי, שכחתי, הולכתי שולל, לא הבנתי או לא הצגתי תמונה מלאה? במנגנון התגובות שבהמשך תוכלו להעיר על המאמר, לחשוף את טעויותיי ולהוסיף כל מידע שנראה לכם חשוב או רלוונטי. אינכם חייבים להזדהות בשמכם האמתי אבל עליכם לספק כתובת מייל תקינה. את ההשמצות אבקש לשלוח לדף התגובות הכלליות. דעותיכם חשובות לי אז אנא הגיבו למאמר, דרגו אותו ועשו לייק לדף האתר בפייסבוק.

 



[א]      

במדבר כב:ט

[ב]      

במדבר כב:יב

[ג]      

במדבר כב:כ

[ד]      

במדבר כב:כב

[ה]      

במדבר כב:לד

[ו]       

במדבר כב:לה

נקרא 5191 פעמים
למאמר הבא ולקודם: « קולו של האל

השאר תגובה

אנא ודא שהינך מקליד השדות המסומנים ב-*

5 תגובות

  • קישור לתגובה שלישי, 27 דצמבר 2016 05:26 הוסף ע״י דיין שם משה

    כל הסעיפים שכתבת נכונים מלבד סעיף 8
    8. אתון דיברה בשפת בני אדם לפחות פעם אחת.
    לא! כי האתון ובלעם והמלאך דברו בשפת אלהים
    וכי דברי האתון כפי שהם תורגמו משפת אלהים ונחקקו בלשון המקרא
    וכי תמיד החיות מדברות גם כעת בדור הזה רק צריך לדעת את שפתם להתחבר אליהם באמצעות שפת אלהים שהיא שפה וקוד קודש לכל יצורי אלהים
    לגבי סעיף 9
    9. התורה מתארת חזיונות כאירועים שהתרחשו בפועל.
    התורה מתארת ארועים בפועל שהם למעשה חזיונות
    אכן נכון כי כשתהיה אתה בחזון בחלום חזיון לילה או בנבואה גם אתה תחייה ב"מציאות" הזאת של החלום ואם יהיה לך פחד בחלום אתה תפחד וגופך יפריש כל מיני הורמונים בהתאם ואם תחשוב על סקס בחלום אז יכול להיות שתפלוט זרע בחלום
    ואם למשל בחזון אחרית הימים תהייה תחיית המתים ואיך יהיה מקום לכולם על פני הארץ לכן נא הבן כי מדובר בחזון במרחב הרוחני ועל כן יש מקום לכל נשמות הצדיקים לחיות בגן עדן כאשר האדם הראשון חי גם הוא בחזון בטרם נפקחו עיניו מעץ הדעת
    גם כיום בדורנו כל אדם חי על פי תפיסת המציאות האישית שלו ולאוו דווקא על פי אמת אלהים
    יש אנשים שרואים שחור גם כשאין סיבה לכך וכי זה רק דמיון ומחשבות לבם אבל זו המציאות שלהם עד שיפקחו עיניהם
    לכן יש להבין את דברי הנביא מלאכי שאומר ככתוב:
    מלאכי ג10: "הָבִיאוּ אֶת כָּל הַמַּעֲשֵׂר אֶל בֵּית הָאוֹצָר וִיהִי טֶרֶף בְּבֵיתִי וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת אָמַר יהוה צְבָאוֹת אִם לֹא אֶפְתַּח לָכֶם אֵת אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה עַד בְּלִי דָי"
    והמשמעות היא שאם אתם בני ישראל תעבדו את האלהים השוכן בכהניו הקדושים משיחיו ונביאיו הצדיקים נביאי האמת לשמוע בקולם אז אלהים יעשה חסד עמכם ויפתחו לכם ארובות השמים לאמור מערכת החושים שלכם תתפתח מאד עד להבנת המציאות של השמים ולא לפי המבט הצר שניבט מהזוית הראיה של האדם אלא זוית ראיה של איש אלהים אשר חש ברכה בכל מעשה ידיו

  • קישור לתגובה שני, 26 דצמבר 2016 19:31 הוסף ע״י עדי אביר

    משה,

    אני מבין מתגובתך האחרונה שאתה מאמין בדברים הבאים:

    1. יש אלוהים.

    2. האלוהים הזה ברא את הנפשות של החיות.

    3. קיים גן עדן והאדם הראשון שכן בו עד שגורש.

    4. כל החיות, ובכללם הרמשים, נהגו לדבר ופיהם נסכר ביום שהאדם גורש מגן עדן.

    5. חיות מדברות בשפת האהבה (מאידך, אם תתבונן בערוץ נשיונל גיאוגרפיק תגלה שהדבר היחיד שחיות הטרף אוהבות זה בשר. מציע לך אישית לא לחפש אהבה אצל קרוקודילים וצבועים. גם לא אצל דרקוני קומודו.)

    6. היה קיים פעם שטן קדמון.

    7. השטן הקדמון פתח את פי הנחש.

    8. אתון דיברה בשפת בני אדם לפחות פעם אחת.

    9. התורה מתארת חזיונות כאירועים שהתרחשו בפועל.

    10. כל דברי התורה הם אמת.

    אני לצערי לא מסוגל לאמץ את אמונותיך כי מבחינתי כולן נשענות על מיתוסים שבאו אלינו מהאלף הראשון לפני הספירה וממילא כל קשר בינם לבין המציאות הוא לכל היותר מקרי בלבד.

    עדי אביר

  • קישור לתגובה שני, 26 דצמבר 2016 16:43 הוסף ע״י דיין שם משה

    שלום עדי
    אני מאמין באלהים אשר ברא באהבתו כל נפש חי והעניק להם מנפשו
    ויש אהבה גדולה בנפש החיה ואף כי נסכר פיהם
    ובספר היובלים פרק ג כתוב:
    [הגירוש מגן עדן]


    (מ) ויעש להם בגדי עור וילבישם בהם וישלחם מגן עדן. (מא) וביום ההוא, בצאת האדם מגן עדן, הקריב לריח ניחוח קטורת לבונה וחלבנה נטף ושחלת בבוקר כצאת השמש ביום אשר כיסה את ערוותו. (מב) וביום ההוא נסכר פי כל חית הארץ ופי הבהמה ועוף השמים ופי כל הולך על ארבע וכל הרמש, לבל יוכלון לדבר עוד, כי כולם דברו יחדיו שפה אחת ולשון אחת.
    [סוף ציטוט] שפת האלהים היא שפת רגש אהבה
    בראשית ג1: "וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר עָשָׂה יהוה אֱלֹהִים
    לאמור כי כל חיות השדה ערומים ודעת להם
    משלי יג16: "כָּל עָרוּם יַעֲשֶׂה בְדָעַת וּכְסִיל יִפְרֹשׂ אִוֶּלֶת"
    צריך לדעת לתקשר עם נפש החיה בשפת היסוד של בורא עולם והיא שפת האהבה של יהוה שיכולה להתבטא בכל מערכת החושים שנמצאים בפנים של החיות
    אם יש בך אהבת אלהים כאשר יש גם בנפש החיה תוכל לתקשר עמם בדברים וכן החיות יודעות לדבר בדעת אלהים אמנם לא שפה ככל העמים אך שפת אלהים כי יצורי אלהים הם ואם תהיה איש אלהים תוכל גם אתה לדעת לתקשר בשפת האלהים הזאת שאינה מוגבלת רק לבני אדם אלא לכל יציר הבריאה
    השטן הקדמון כמלאך רשע המורד במלכות ניצל לרעה את כישורי האלהים שבו ופתח את פי הנחש לפתות בפיו את חוה אשת האדם
    ובמקרה אחר אלהים פתח את פי האתון ונא הבן כי כשהאתון ראתה את המלאך ובתורה באים ומספרים לך זאת שתבין כי המראה היה כחזון לאמור במראות אלהים שהיו שותפים בו מלאך אדם-נביא וחיה ופתיחת פי האתון וראותה את מלאך האלהים בא ללמדנו כי החיה טובה מן האדם וגם מנביא אם זה לא ירא את האלהים ובחסר רגש מכה לשוא את אתונו כמתעלל בנפש החיה
    במדבר כב33: "וַתִּרְאַנִי הָאָתוֹן וַתֵּט לְפָנַי זֶה שָׁלֹשׁ רְגָלִים אוּלַי נָטְתָה מִפָּנַי כִּי עַתָּה גַּם אֹתְכָה הָרַגְתִּי וְאוֹתָהּ הֶחֱיֵיתִי"
    ובפסוק זה למעשה המלאך כבר גזר את דינו של בלעם למות
    עוד בטרם יעץ בלעם עצה לרעת ישראל
    מיכה ו5: "עַמִּי זְכָר נָא מַה יָּעַץ בָּלָק מֶלֶךְ מוֹאָב וּמֶה עָנָה אֹתוֹ בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִן הַשִּׁטִּים עַד הַגִּלְגָּל לְמַעַן דַּעַת צִדְקוֹת יהוה"
    מִן הַשִּׁטִּים עַד הַגִּלְגָּל
    במדבר כה1: "וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב"
    מִן הַשִּׁטִּים עַד הַגִּלְגָּל - כי בגלגל עשו ברית מילה ושבו לאלהים
    יהושע ה9: "וַיֹּאמֶר יהוה אֶל יְהוֹשֻׁעַ הַיּוֹם גַּלּוֹתִי אֶת חֶרְפַּת מִצְרַיִם מֵעֲלֵיכֶם וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא גִּלְגָּל עַד הַיּוֹם הַזֶּה"
    כל דברי התורה הם אמת אם כי רבים מהסיפורים כמו בסיפור זה התרחשו בחזון ולא ניתן להבינם בעיני אדם כי אם בעיני אלהים
    --
    ואגיד לך בנוסף כי גם הצמחים שאתה אוכל מעבירים לך מסר לתת המודע שלך כאשר גם היין משמח אותך
    http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=13805

  • קישור לתגובה ראשון, 25 דצמבר 2016 18:52 הוסף ע״י עדי אביר

    משה,

    הניתוח שלך עמוק מאד אבל האם אתה עוסק בניתוח ספרותי או שאתה מאמין שהמסופר במקרא הוא תיאור עובדתי של המציאות?

    במילים אחרות, האם אתה מאמין בקיומם של אתונות מדברים ומלאכים שחושפים את עצמם רק בפני האתון ולא בפני הרוכב עליה?

    להערכתי, סיפורי התנ"ך הם נפלאים אבל אסור להתבלבל ולחשוב שהם התרחשו בפועל. אתונות אינן יכולות לדבר, יש להם בעייה במיתרי הקול כפי שאתה לבטח יודע, ולכן כל סיפור בו אתה פוגש אתון מדברת דומה במהותו לסיפור בו אתה מוצא זאב מדבר, חתול במגפיים וילדה שמצטמקת לאחר שהיא שותה טיפת משקה וצומחת לאחר שהיא עושה ביס בעוגייה. אלו הם סיפורים, מיתוסים, מעשיות - לא אמיתות היסטוריות.

    עדי אביר

  • קישור לתגובה ראשון, 25 דצמבר 2016 16:59 הוסף ע״י דיין שם משה

    האלהים הראה מלאך כדי להחדיר יראה ופחד לבלעם כדי שידבר ככתוב אפס את הדבר לאמור בדיוק ככל אשר יורה אותו אלהים
    וכשבלעם רכב על אתונו לקלל את ישראל
    במדבר כב21: "וַיָּקָם בִּלְעָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת אֲתֹנוֹ וַיֵּלֶךְ עִם שָׂרֵי מוֹאָב"
    אז נזכרה זכותו של אברהם אבינו בעקדת יצחק לברך את ישראל
    בראשית כב3: "וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת חֲמֹרוֹ וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ וְאֵת יִצְחָק בְּנוֹ וַיְבַקַּע עֲצֵי עֹלָה וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים"

    ההבדל הגדול בין אברהם אבינו הקדוש לבין בלעם הקוסם

    במדבר כב21: "וַיָּקָם בִּלְעָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת אֲתֹנוֹ וַיֵּלֶךְ עִם שָׂרֵי מוֹאָב"

    במדבר כב22: "וַיִּחַר אַף אֱלֹהִים כִּי הוֹלֵךְ הוּא וַיִּתְיַצֵּב מַלְאַךְ יהוה בַּדֶּרֶךְ לְשָׂטָן לוֹ וְהוּא רֹכֵב עַל אֲתֹנוֹ וּשְׁנֵי נְעָרָיו עִמּוֹ"

    וּשְׁנֵי נְעָרָיו עִמּוֹ = ושני נעוריו עמו = ושנות נעוריו עמו כי בלעם היה כנער במלוא אונו לעשות הרע בעיני אלהים

    ולהבדיל:

    כי אברהם בזקנתו בגיל 125 הלך לשמוע בקול אלהים לעקוד את יצחק ואחרי שהצליח ביראת אלהים שב אל נעוריו אל מלוא אונו

    ---------- וכי אברהם שב אל נעוריו לזכות את ארחו לשמור דבר אלהים ----------

    בראשית כב19: " ***** וַיָּשָׁב אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו ***** וַיָּקֻמוּ וַיֵּלְכוּ יַחְדָּו אֶל בְּאֵר שָׁבַע וַיָּשָׁב אַבְרָהָם בִּבְאֵר שָׁבַע"
    וכשצדיק שב אל נעוריו הוא יכול לקחת אשה חדשה שתלד לו ילדים

התגובות האחרונות

המאמרים האחרונים