Print this page
ראשון, 01 אוגוסט 2010 18:17

הנס הגדול ביותר בתנ"ך

דרג מאמר זה
(9 מדרגים)

הכתוב אינו חושף במפורש את הנס הגדול ביותר בתנ"ך אבל כל מי שאינו מסתפק בקריאה שטחית יגלה עד מהרה שהאל הגדול, הגיבור והנורא הצליח להרוג את מקנה מצריים לא רק פעם אחת ולא רק פעמיים אלא שלוש ואולי אפילו ארבע פעמים שונות. פרשני ימי הביניים מעולם לא היססו לגייס לטובת המיתוסים שלהם את הפרשנויות האבסורדיות ביותר אבל במקרה זה הם משום מה החליטו לא לייחס את הניסוחים המבולבלים לכוחותיו האינסופיים של האל. לנו לא נותר אלא להצטער ולקוות שבבא היום יימצאו רבנים אמיצים שיסמכו את ידיהם על הפירוש הפשוט ויעניקו לאל את מלא התהילה שמגיעה לו.

 

 

מהו הנס הגדול ביותר בתנ"ך? בריאת העולם? שאיבתו של חנוך לשמיים? המבול? בלבול הלשונות בימי מגדל בבל? התעברותה של שרה בת התשעים מאברהם בן המאה? אחד מהניסים האחרים המתוארים בתנ"ך?

 

מרשימת המועמדים נוכל להוציא את כל הניסים ששוחזרו על ידי חרטומי מצריים. מטה שהופך לנחש אינו יכול להיחשב לנס אלוהי גדול במיוחד אם גם מכשפי מצרים היו מסוגלים לבצע את אותו התעלול. באותה מידה ניתן לוותר גם על כל האירועים שזכו להסבר מדעי כלשהו. לשם דוגמה, אירוע בריאת הארץ, השמיים, התהומות, המאורות, הצמחים, החיות, האדם והתנינים הגדולים היה יכול להיחשב כנס אדיר אלמלא סברו המדענים שחוקי הטבע לבדם מסוגלים לברוא עולם מקביל גם ללא שום התערבות אלוהית. לאל אמנם נדרשו רק שבעה ימים ולחוקי הטבע מיליארדי שנים אבל כבר נמצאו דורשי טוב שהסבירו שיומו של האל שקול לאלפי, רבבות או אולי אפילו מיליוני שנות אדם ולכן גם לממד הזמן אין הרבה משמעות בהקשר זה.

 

תרצנים מודרניים שהצליחו להעניק לניסי התנ"ך הסברים מדעיים מאפשרים לנו לייחס גם אירועים נוספים לפעילותו של הטבע: מבול כלשהו נחרט בזיכרון לאחר שהציף אזורים נרחבים במרכז אסיה; ים סוף נחצה עקב רוחות שנשבו בכיוונים שונים; המן גדל במקומות רחוקים באופן טבעי; חומות יריחו נפלו מתהודת החצוצרות והלמות פעמיהם של רבבות אנשים שצעדו בקצב אחיד; אליהו רק העיר את בן הצידונית שהתעלף והדובים היו טורפים את הילדים גם ללא התערבותו של אלישע.

 

גם מכות מצריים, כל אחת כשלעצמה, חייבות לרדת מרשימת המועמדים לתואר הנס הגדול ביותר. את מכת הצפרדעים המקרא מייחס לאצבע האלוהים אבל כולנו הרי יודעים שמזיקים נוהגים להתרבות גם ללא מעורבותו הישירה של בורא העולם. בדומה, אין צורך לערב את האל במכת הכינים שהרי הטפילים הללו אוהבים לפשוע בשערותינו גם ללא הכוונה ממרומים. אדרבה, גבורת האל הייתה מומחשת טוב יותר אם במקום להרבות את הכינים הוא היה מצליח להדביר אותם ברגע אחד מכל גני הילדים בארץ מצריים. נסיבות חריגות, אך עדיין טבעיות, יכולות להסביר גם את שאר המכות ואם נרצה נוכל להניח שהחיות הרעות באו מעצמן במכת הערוב, שמגפת הדבר והשחין התפרצו באופן ספונטני, שנחילי הארבה נחתו על ארץ מצריים כשם שהם נהגו לנחות בשנות החמישים על שטחים נרחבים בארץ ישראל ושהחושך השתרר בארץ מצריים עקב סופות חול ואבק שעדיין משחירות לעיתים את עין השמיים.

 

לשווא נחפש את הנס הגדול ביותר בתנ"ך ברשימת הניסים המוכרים. למעשה, המקרא אפילו לא תיאר נס זה במפורש ואנו לומדים עליו רק באקראי, כאילו האל עצמו ביקש להצניע את גבורותיו האמיתיות ולחשוף בפני הבריות רק ניסים משניים אותם ניתן להסביר גם ללא סיוע מכוחות על-טבעיים. את הנס הגדול ביותר נוכל לחשוף רק אם נצרף יחדיו מספר אירועים שונים ונזהה בין השורות את פעולותיו הכבירות של האל.

 

נתחיל בתיאור מכת הדבר שניחתה על ארץ מצריים:

 

וַיַּעַשׂ יְהֹוָה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה מִמָּחֳרָת וַיָּמָת כֹּל מִקְנֵה מִצְרָיִם וּמִמִּקְנֵה בְנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא מֵת אֶחָד.[א]

 

נמשיך בתיאור מכת השחין:

 

וַיִּקְחוּ אֶת פִּיחַ הַכִּבְשָׁן וַיַּעַמְדוּ לִפְנֵי פַרְעֹה וַיִּזְרֹק אֹתוֹ משֶׁה הַשָּׁמָיְמָה וַיְהִי שְׁחִין אֲבַעְבֻּעֹת פֹּרֵחַ בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה.[ב]

 

מכאן נעבור למכת הברד:

 

וַיַּךְ הַבָּרָד בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם אֵת כָּל אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה וְאֵת כָּל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה הִכָּה הַבָּרָד וְאֶת כָּל עֵץ הַשָּׂדֶה שִׁבֵּר.[ג]

 

ונקנח במכת בכורות:

 

וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וַיהֹוָה הִכָּה כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכֹר פַּרְעֹה הַיּשֵׁב עַל כִּסְאוֹ עַד בְּכוֹר הַשְּׁבִי אֲשֶׁר בְּבֵית הַבּוֹר וְכֹל בְּכוֹר בְּהֵמָה.[ד]

 

אם קראנו בעיון את ארבעת הקטעים הללו נוכל לזהות בנקל את הנס הגדול ביותר של כל הזמנים: יהוה אלוהי ישראל, ללא כל סיוע מאל נכר, המית במכת הדבר את כל מקנה מצריים ובכל זאת הוא הצליח מאוחר יותר לזרוק באותו מקנה שחין אבעבועות פורח, להכותו בברד ולהרוג את כל בכורי הצאן והבקר. מי אם לא אלוהינו מסוגל להשמיד את אותן הבהמות שלוש או ארבע פעמים שונות? האם יש עוד אל שמסוגל לחולל נס כה גדול ונפלא? פה ושם כבר נתקלנו ביחידי סגולה שמתו וקמו לתחייה אבל אפילו אותו האיש שהילך בין הבריות לאחר ששהה שלושה ימים במעמקי השאול אינו יכול להתגאות בנס גדול יותר מהנס שהתרחש בעת שרבבות בהמות מתות קמו על רגליהן בכדי למות פעם שניה, שלישית ואולי אפילו רביעית!

 

הפרשנים משביתי השמחות לא מצאו בקרבם את העוז הדרוש להכרה בנס העצום ובמקום להתגאות בגבורותיו של הכל-יכול הם העדיפו לשפר את ניסוחיו המעורפלים ולהסביר שבמכת הדבר מתו רק אותן בהמות שהיו בשדות בעוד שהבהמות שהוברחו לבתים נמלטו מהדבר וניצלו[ה] או לחליפין, שהביטוי 'וַיָּמָת כֹּל מִקְנֵה מִצְרָיִם' מלמד רק שהבהמות שמתו השתייכו למקנה מצריים ולא למקנה ישראל ואין להבין ממנו שכל הבהמות של המצרים אמנם שבקו חיים.[ו]

 

כאן אסור לנו להבליג ועלינו להתקומם ולשאול - מדוע דווקא הרבנים הם אלו שבחרו לגמד נס שאין גדול ממנו? האם הם חושבים שהאל אינו מסוגל להמית ולהחיות, להמית ולהחיות? האם בורא העולם צריך לבקש מהם רשות לפני שהוא מחליט להתערב בטבע ולהשיב בהמות מתות לחיים? האם עלינו להגביל את אמונתנו למסגרות הצרות שפרשנים חסרי הדמיון קבעו עבורנו או שהגיע הזמן שנפרוץ את תקרת הזכוכית ונתעלה לאמונה כנה בדבריו המפורשים של האל. אין סיבה להיסחף לפלפולים מיותרים. אם התורה קובעת במפורש 'וַיָּמָת כֹּל מִקְנֵה מִצְרָיִם' עלינו לקבל את הדברים כפשטם ואל לנו להסתבך עם תירוצים חסרי שחר. דברי האל הם קדושים ואסור לנו לכפות עליהם את הגיוננו הדל.

 

חכמינו ז"ל דווקא כן מיהרו להבין את הכתוב במשמעותו המילולית כל אימת שהם הצליחו לסחוט מהפסוקים מוסרי השכל שישרתו את מטרותיהם. יונתן בן עוזיאל, לשם דוגמה, תרגם את הפסוק: 'וַיּוֹצֵא משֶׁה אֶת הָעָם לִקְרַאת הָאֱלֹהִים מִן הַמַּחֲנֶה וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר'[ז] באופן שבתרגום חוזר נראה כך:

 

הוציא משה את העם לקראת האלוהים מן המחנה ומיד תלש אדון העולם את ההר והעמידו באוויר, והיה צלול כזכוכית לבנה ומאירה ועמדו תחת ההר.[ח]

 

תרגומו הפרשני של יונתן בן עוזיאל מזמין הבנה מילולית של הביטוי 'וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר' ורב אבדימי לא היסס לנצל את ההזדמנות:

 

'וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר' - אמר רב אבדימי בר חמא בר חסא: מלמד שכפה הקדוש ברוך הוא עליהם את ההר כגיגית ואמר להם: אם אתם מקבלים התורה מוטב ואם לאו - שם תהא קבורתכם.[ט]

 

רב אבדמי הבין את התרגום כפשוטו ולמד ממנו שהאל הניף את הר סיני מעל בני ישראל ואיים שאם הם לא יקבלו את התורה הוא ישמוט את ההר על ראשיהם. מבחינתו, כל קריאה אחרת היא חסרת כל שחר או ביסוס. את כוונותיו האמיתיות של האל, לפחות על פי תרגום יונתן, ניתן להבין אך ורק בדרך שבה הבינם רב אבדימי וכמוהו גם אנו חייבים ללכת עד הסוף, להתעלם מצווי ההיגיון ומניסיונות הטשטוש של פרשני ימי הביניים, ולדבוק בתורת האמת שהאל הנצחי חשף בכתביו המקודשים.

 

 

טעיתי, עיוותי, השמטתי, סילפתי, שכחתי, הולכתי שולל, לא הבנתי או לא הצגתי תמונה מלאה? במנגנון התגובות שבהמשך תוכלו להעיר על המאמר, לחשוף את טעויותיי ולהוסיף כל מידע שנראה לכם חשוב או רלוונטי. אינכם חייבים להזדהות בשמכם האמתי אבל עליכם לספק כתובת מייל תקינה. את ההשמצות אבקש לשלוח לדף התגובות הכלליות. דעותיכם חשובות לי אז אנא הגיבו למאמר, דרגו אותו ועשו לייק לדף האתר בפייסבוק.

 

 



[א]        

שמות ט:ו

[ב]        

שמות ט:י

[ג]        

שמות ט:כה

[ד]        

שמות יא:כט

[ה]        

רש"י ואור החיים הקדוש על שמות ט:י

[ו]        

רבי יוסף בכור שור, בעלי התוספות והחזקוני על שמות ט:ו

[ז]        

שמות יט:יז

[ח]        

ואנפיק משה ית עמא לקדמות שכינתא דיי מן משריתא ומן יד תליש מארי עלמא ית טוורא וזקפיה באוירא והוה זייג הי כאספקלריא ואתעתדו תחותי.

(תרגום יונתן לשמות יט:יז)

[ט]        

שבת פח:א

נקרא 7041 פעמים

פריטים קשורים לפי תג

8 תגובות