- אתם כאן:
-
דף הבית
- מבוכות תנכיות
מבוכות תנכיות
כשם שאין כל בלבול במחשבותיו של האל כך לא תיתכן גם כל סתירה בדברים שהוכתבו מפיו או שנכתבו בהשראתו. עם זאת, הקורא בתנ"ך אינו יכול שלא להתקל במאות או אולי אפילו אלפי אמירות סותרות וניסוחים מבלבלים שמעוררים את הצורך להסביר כיצד הצליחו הסתירה והבלבול למצא את דרכם לספרים שנכתבו בהשגחתה של השלמות הגבוהה ביותר. חכמי ישראל לא נרתעו מהמשימה ובפירוש אחר פירוש הם ניסו להחליק את הניסוחים הסותרים ולהסביר את האמירות המביכות. מתירוציהם שבה ועולה הטענה הרבנית הגורסת שכל מה שנראה להדיוטות כסתירה ובלבול הוא למעשה קצה הקרחון של אמת אלוהית עמוקה ונסתרת שהבנתה תפתור את כל הסתירות ותאייד את כל המבוכות. עיון מעמיק יותר בתירוצים הללו מגלה שאת הסתירות המהותיות ניתן ליישב רק על חשבונו של האל שהרבנים, כנראה מבלי משים, מציגים פעם אחר פעם כמחבר מבולבל וכושל שאינו מסוגל לנסח את עצמו בצורה בהירה ומדוייקת. פרק זה ידון בחלק מהסתירות והבלבולים שפוזרו ביד נדיבה בין דפי התנ"ך ובנזקים שהרבנים גרמו במאמציהם לתרץ את הסתירות ולהדחיקן אל מתחת לשטיח.
תת קטגוריות..............................................................................................................................
מאבקי גרסאות
תנ"ך שנכתב על ידי האל או בהשראתו אינו אמור להכיל גרסאות שונות, ולעיתים סותרות, של אותם סיפורים או ציוויים. הסיפורים והציוויים מרובי הגרסאות שבכל זאת מצאו את דרכם לכתבי הקודש דרשו את התערבות הפרשנים והללו לא התקשו להכניס קצת סדר לניסוחים המבולבלים, למזג יחדיו גרסאות שונות ולמצא את המאחד בהוראות הסותרות. עתה לא נותר לנו אלא לבדוק אם הפרשנים מצליחים לשכנע גם אותנו ואם כמוהם, גם אנחנו מסוגלים לראות רק את חצי הכוס המלאה.
אישים מטרידים
עיניים שעדיין לא סֻמאו על ידי מסכי העשן שהרבנים אוהבים לפזר סביב כל סיפור מביך אינן יכולות שלא להבחין בחולשותיהם ומגרעותיהם של רבים מגיבורי התנ"ך. לחכמי ישראל, לעומת זאת, היה חשוב לרומם את הדמויות הללו לדרגה של רבנים מופתיים ולכן הם התאמצו להכשירם ולתרץ את כל עוולותיהם. במאמרים הבאים נראה עם מי באמת יש לנו עסק וכיצד חכמי ישראל הצליחו למרקם, לייפותם ולהפכם לאידיאלים רבניים.
סטיות תיאולוגיות
חכמי התלמוד דרשו מפסוקי התנ"ך את רבבות המצוות וההלכות שהם המיטו על עם ישראל ושומרי האמונים למדו לקדש את ההוראות הרבניות ולא לסטות מהן ימינה או שמלאה. מוזר, אם כן, לגלות שדווקא דמויות המופת התנכיות, והאל בראשן, לא תמיד הקפידו על קלות כחמורות ובמקרים לא מעטים הם פעלו בסתירה מוחלטת לתכתיבי המקרא.
סיפורים משעשעים
לא תמיד יוצא לתנ"ך לספר סיפור ברור ומסודר ובמקרים לא מעטים אנחנו נאלצים להתמודד עם סיפורים מבולבלים וכמעט חסרי כל פשר. למזלנו קמו לנו פרשנים מסורים שהכניסו קצת סדר בניסוחים התמוהים ובעזרתם גם אנחנו נוכל להבין את סיפורי המקרא בשנים, שלושה ולעיתים אפילו עשרים מובנים שונים. בפרק זה נסקור מספר דוגמאות בולטות ונשאל מדוע האל לא ביטא את עצמו מלכתחילה בניסוחים הברורים והמובנים של פרשניו.
פרוש אביר למקרא
הרבנים רוצים שכולם יבינו את המקראות אך ורק על פי הפרשנות שלהם ולכן הם ממהרים לקבוע שכל מי שאינו מצטט במדוייק את רבני ימי הביניים הוא בור גמור שאינו מבין דבר בדת היהודית. האמת, כרגיל, היא שונה לחלוטין והפרשנות הרבנית רק מעוותת, מסרסת ומדחיקה את מובנם הפשוט וההגיוני של הפסוקים, ובמיוחד של אותם הפסוקים שאינם משתפים פעולה עם הטענות האינטרסנטיות של בעלי העניין האינטרסנטים שהשתלטו על הדת היהודית. בפרק זה אני מציע פרשנויות שאינן עולות בקנה אחד עם האינטרסים הרבניים ומשאיר לקוראים לקבוע בעצמם אם הפרשנויות הללו הן יותר, או פחות, נכונות מהפרשנויות הרבניות.
התגובות האחרונות