|
הרעיון המרכזי של תורת האבולוציה בת זמננו הוא שמגוון החיים הוא תוצר של תהליך שמפיקיו העיקריים הן מוטציות (שינויים קטנים בגנום) וברירה טבעית. המוטציות הן הכוח ה"יצירתי" של האבולוציה שמעלה לבמה יצורים חדשים. הברירה הטבעית היא "מערכת הביקורת" שמורידה מן הבמה יצורים שאינם מתאימים לסביבתם.
תכונות רבות וחשובות של אורגניזמים שונים הן תוצר של פעילותם המשותפת של מספר גנים.
טענת המורכבות הבלתי פריקה היא שחלק מן התכונות הנ"ל דורשות סדרת מוטציות שאף אחת מהן בפני עצמה אינה מקנה לאורגניזם יתרון ולכן הסיכוי שכולן תפגשנה באותו גנום ותענקנה לאורגניזם את התכונה שהן יכולות להקנות לו רק כשכולן קיימות הוא אפסי.
פירוט נוסף על מושג המורכבות הבלתי פריקה אפשר למצוא, למשל, בתיאור המונח בויקיפדיה. שם גם תוכלו למצוא רשימה של תכונות לגביהן הועלתה טענה זו והפנייה לתשובות שנתנו לה ביחס לכל אחת מהן.
האפשרות לטעון למורכבות בלתי פריקה לכאורה גדלה, שבעתיים כאשר התכונה המורכבת דורשת הדדיות ומעניקה לבעליה יתרון רק אם יצורים אחרים ניחנו בתכונה תואמת.
דוגמאות לתכונות כאלו[א] ולהצעתי לאופן ההתמודדות אתן תוכלו למצוא במאמר על התפתחות השפה ובמאמר על אמפתיה ואלטרואיזם.
דוגמה לתכונה נוספת מסוג זה היא תכונת הרבייה המינית. כמו לתכונות הדדיות אחרות, הוצעו הסברים לעובדה שיכולת זו שורדת באבולוציה אבל קשה הרבה יותר להסביר איך נוצרה מלכתחילה. על ההסברים להישרדות הרבייה המינית תוכלו לקרוא, למשל, בערך המתאים בויקיפדיה וגם במאמר הבא.
בערך בויקיפדיה תוכלו למצוא גם ספקולציות על אופן התפתחות תהליך דמוי יחסי מין (העתקת גנים מחיידק אחד למשנהו) בחיידקים אבל אינני מכיר שום הצעה שמנסה להסביר את אופן התפתחותה של הרבייה המינית ביצורים רב תאיים.
בריאתנים לא החמיצו פער הבנה זה כדי לדחוף לתוכו את אלוהי הפערים ולא מעט מאמרים שכתבו הציגו את הרבייה המינית כדוגמה מובהקת למורכבות בלתי פריקה שמפריכה את הטענה שהאבולוציה אחראית להתפתחות כל התכונות. דוגמאות למאמרים מסוג זה תוכלו למצוא כאן, כאן וגם כאן.
מטרת המאמר הנוכחי היא לסגור את הפער הזה ולהראות כיצד יכלה הרבייה המינית להיווצר בתהליך אבולוציוני וללא מעורבותו של חבר דמיוני[ב].
ראשית, רצוי להבין שבניגוד לבעלי חיים רב תאיים, אצל חד תאיים, ברירת קבוצות היא פעמים רבות הסבר מניח את הדעת להתפתחותן של תכונות שהפקת היתרון מהן דורשת הדדיות וזאת מכיוון שדי בהתרחשותה של מוטציה באורגניזם בודד כדי שזמן קצר לאחר היווצרותה כבר תהיה קבוצה גדולה של אורגניזמים הנושאים את אותה מוטציה וממוקמים כמעט באותו מקום (ולכן יכולים להפיק את היתרון שהמוטציה מקנה).
עובדה זו עומדת מאחורי סבירותם של ההסברים המופיעים בויקיפדיה לגבי קיומה של העתקת גנים בין חיידקים.
מה קרה כשנוצרו רב תאיים? כדי לענות לשאלה זו יש לשאול ראשית – כיצד התרבו הרב תאיים הראשונים.
ככל הנראה, תאים שנשרו מהם/הופרשו על ידם התפתחו לאורגניזמים רב תאיים חדשים – בדיוק כשם שהרב תאי הראשון מסוגם התפתח מחד תאי[ג].
פירוש הדבר הוא שאם האורגניזם הרב תאי התפתח מחד תאי שמסוגל לחילופי גנים עם חד תאיים אחרים מסוגו – גם התאים שהופרשו מהאורגניזם הרב תאי והתפתחו לרב תאי חדש[ד], ניחנו בתכונה זו.
לא קשה לדמיין את ההמשך:
עם "המצאת" תהליך התמיינות הרקמות – נשתמרה רקמה שתפקידה להפריש תאי רביה.
התפתחו אורגניזמים שתאי הרבייה שלהם התמחו בהחדרת הגנים שלהם לתאים אחרים (זכרים) ואורגניזמים שתאי הרבייה שלהם התמחו בקליטת גנים מאחרים (נקבות)[ה].
זכרים ששמרו בזמן הפרשת תאי הרבייה על קרבה מקסימאלית לתאי הרבייה של הנקבות זכו ליתרון[ו].
"זיהוי" היתרון שבהפריית התאים הנקביים סמוך ככל האפשר למקור הוביל בסופו של דבר להפריה פנימית[ז].
מיכאל רוטשילד |
שלמיטב ידיעתי חמקו מעיני הבריאתנים
כשהתחלתי לכתוב את המאמר חשבתי שמעולם לא הוצע פתרון לבעיה.
אחרי שכתבתי גרסה ראשונה שלו ושלחתי לחברים להערות, מצאתי את המאמר הזה שמציע הסבר דומה לשלי.
אחד האנשים שהגיבו לגרסה ראשונית של המאמר אותה הפצתי להערות, שאל אותי מדוע אני חושב שהם התרבו כך ולא, למשל, על ידי היפרדות אוספים שלמים של תאים.
לתשובתי שני חלקים:
הראשון הוא העדויות שמעיד המצב הנוכחי:
כל הרב תאיים הקיימים כיום מתרבים בצורה כזאת והחד תאיים, מן הסתם, אינם יכולים אחרת. לא נראה שהרב תאיים "שכחו" את דרך ההתרבות הזאת לזמן מה רק כדי לגלות אותה מחדש (יותר מפעם אחת) ולבחור בה בהמשך.
השני הוא שיקול תהליכי:
כדי שקבוצת תאים שלמה תוכל להתנתק בצורה מתואמת צריך להתפתח מנגנון שלם שיסנכרן אותם.
מנגנון כזה צריך להתפתח באבולוציה וכדי שתהיה אבולוציה צריכים הרב תאיים להיות מסוגלים להשתכפל גם בלעדיו.
תאים שראויים להיקרא תאי רביה.
הסדר לא חשוב. יתכן שהנקבות נוצרו קודם.
שלב זה ייחודי לאורגניזמים ניידים וכבר ראוי להיקרא הפריה חיצונית.
העובדה שגם הרב תאיים בני זמננו מתרבים באמצעות תאי רבייה שהם חד תאיים, מאששת את הסיפור. למעשה ניתן לטעון שברמה הבסיסית ביותר אנחנו בסך הכל מושבות של חד תאיים (תאי הרבייה( שפתחו לעצמם אברים נוספים. מעניין לשים לב לעובדה נוספת: התהליך המוצע כאן, של התפתחותו של הצאצא הרב תאי מתא הרבייה כחיקוי של היווצרות הרב תאי הראשון הוא כנראה זרעה (תרתי משמע) של התופעה שכונתה Recapitulation theory.
התגובות האחרונות