|
לאחרונה פרסם שר החינוך נפתלי בנט סרטון, בו הוא קשר את פרשת השבוע לעמדתו הפוליטית. בסרטון טען:
"הקב"ה אומר לאברהם: לך תסתכל על הארץ הזו, לך ולזרעך אתננה עד עולם, כלומר הוא מבטיח שם, לפני 3800 שנה, שארץ ישראל שלך ושל צאצאיך עד עולם, לנצח נצחים...ולכן אני חושב שהגיעה העת להגיד משהו פשוט: זאת הארץ שלנו"[א].
הסרטון גרר תגובה של ליאור שליין מהתכנית "גב האומה" שגררה תגובה של שר החינוך, שגררה תגובות רבות של אנשים רבים[ב], וראיתי לנכון לברר לעומק האם שר החינוך צודק.
שר החינוך אינו לבד: דתיים רבים, בעיקר מהזרם הדת"ל והחרד"ל, מסתמכים על פירוש התנ"ך כהוכחה וכקושאן על ארץ הקודש, ועמדותיהם הפוליטיות והחלטותיהם האופרטיביות לגבי יישוב הארץ וחתימה על הסכמים שונים מול גופים לאומים שונים נגזרות ישירות מהפרשנות למקרא.
[גילוי נאות: גם אני מחשיב את דעותיי כשייכות לצד הימני של המפה הפוליטית. ימין פרגמטי, לא משיחי. את דעותי הפוליטיות לזיקתנו לחבל האדמה הזה אני מנסה לבסס על עובדות, הערכות, וגם על המסורת, אבל לא על פרשנויות לתנ"ך.]
הפרשנות המסורתית לתנ"ך היא אכן ימנית: הפירוש של רש"י לפסוק הראשון בתנ"ך מדבר במפורש על קשר בל ינתק בין עם ישראל לארץ ישראל:
"שאם יאמרו אומות העולם לישראל 'ליסטים אתם שכבשתם ארץ שבעה גויים' הם אומרים להם 'כל הארץ של הקב"ה היא- הוא בראה ונתנה לאשר הישר בעיניו, ברצונו נתנה להם, וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו'"[ג]
פירוש זה חוזר על עצמו שוב ושוב בקרב הזרם הדתי-לאומי. באותה מידה ראוי גם לציין את דבריו של פרופ' ישעיהו ליבוביץ' שנתן תשובה ניצחת לעמדה זו "..וברצונה נטלה מישראל ונתנה לרומאים, וברצונו נטלה מן הרומאים ונתנה לערבים וכו'... המשמעות העמוקה של אותו מדרש היא שאין לשום אומה זכות על שום ארץ"[ד].
זאת ועוד, עיון מדוקדק בפסוקים מראה שלאבי האומה- אברהם אבינו היה יחס שונה לגמרי כלפי ארץ ישראל וכלפי הדתות האחרות שהיו בתוכה ממה שמיחסים לו מאמינים שמתיימרים להיות ממשיכי דרכו, ומרתק לראות את הקשר בין אברהם לארץ ואת יחסי הגומלין בין אותו איש חסד, עמודו של עולם, אברהם אבינו, לבין העמים שישבו בארץ. אז מה באמת היו עמדותיו הפוליטיות של אברהם אבינו?
פרק יב: עולה חדש מגיע לארץ—ויורד מיד בגלל יוקר מחיה
בתחילת פרשת לך לך מצטווה אברהם אבינו (שאז עוד נקרא 'אברם') להגר לארץ ישראל, והוא אכן עושה זאת:
'וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת-שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת-לוֹט בֶּן-אָחִיו וְאֶת-כָּל-רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ וְאֶת-הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר-עָשׂוּ בְחָרָן וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן. וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ עַד מְקוֹם שְׁכֶם עַד אֵלוֹן מוֹרֶה וְהַכְּנַעֲנִי אָז בָּאָרֶץ. וַיֵּרָא יְהוָה אֶל-אַבְרָם וַיֹּאמֶר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַיהוָה הַנִּרְאֶה אֵלָיו. וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם הָהָרָה מִקֶּדֶם לְבֵית-אֵל וַיֵּט אָהֳלֹה בֵּית-אֵל מִיָּם וְהָעַי מִקֶּדֶם וַיִּבֶן-שָׁם מִזְבֵּחַ לַיהוָה וַיִּקְרָא בְּשֵׁם יְהוָה. וַיִּסַּע אַבְרָם הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה'[ה].
אכן, אידיליה ציונית. אברהם אבינו מגיע אל הארץ המובטחת, אולם לא מסופר כי הוא ירד על ברכיו ונישק את האדמה, נעץ דגל החל לספח שטחים, אלא דווקא בנה שני מזבחות. לפי הפסוקים מסתבר, כי מזבחות אלו לא היו על בשורת ירושת הארץ הטובה, אלא על כך שהאל נגלה אליו ונתן לו לקרוא בשמו.
מפסוקים אלה גם עולה כי אברהם לא מרגיש בנוח בטריטוריה החדשה, ולא מצליח למצוא מקום מגורים שישביע את רצונו והוא נע ונד. ומה מגיע מיד אחר כך?
במילים אחרות- ברגע שהתחיל יוקר מחיה ("רעב" בלשון התורה), ירד אבי האומה לברלין (="מצרים"). מה עם ההבטחה האלוקית? מה עם הארץ המובטחת? הרי לא היו פה ערבים שהתנכלו לו, לא הייתה כאן ממשלה שהשיתה עליו מיסים, מחירי הדיור לא היוו פקטור משמעותי ליושב אוהלים, לא היה איום טילים מצד חיזבאללה ולא גיוס חובה או התפרעויות של בני נוער או טרור מתאבדים. רעב. במילים אחרות, בקונפליקט הראשון שעלה, אברהם הפרגמטי העמיד את המצווה על שמירת הגוף והמשפחה לפני מצוות יישוב הארץ.
בהמשך לא כתוב כי הגעגועים הכריעו את אברהם שהחליט לחזור לארץ זבת חלב ודבש, אלא נכפה עליו לשוב לארץ על ידי פרעה מלך מצרים, שזרק אותו ואת שרי אשתו מארצו ודאג ששומרים ילוו אותם בכוח חזרה לארץ ישראל:
אברהם, עם הזנב בין הרגליים, נאלץ לחזור בעל כורחו לארץ המובטחת, וכך מסתיים הפרק.
פרק יג – ויתור על שטחי מולדת
פרק יג נפתח באופן חיובי מאוד:
'וַיַּעַל אַבְרָם מִמִּצְרַיִם הוּא וְאִשְׁתּוֹ וְכָל-אֲשֶׁר-לוֹ וְלוֹט עִמּוֹ הַנֶּגְבָּה, וְאַבְרָם כָּבֵד מְאֹד בַּמִּקְנֶה בַּכֶּסֶף וּבַזָּהָב'[ח]. אבל תוך זמן קצר מתחיל סכסוך טריטוריאלי בין הרועים של אברהם לבין רועי לוט, ולפני שמתחיל סכסוך רב שנים, אינתיפאדה, פעולות תג מחיר, עקירת עצים או זריקות בקת"בים, אברהם מזדרז על דעת עצמו להציע "שלום תמורת שטחים":
'וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל-לוֹט אַל-נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין רֹעַי וּבֵין רֹעֶיךָ כִּי-אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנו. הֲלֹא כָל-הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי אִם-הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה וְאִם-הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה'[ט]. באיזו זכות מוותר אברהם על שטחי מולדת? הלא רק בפרק הקודם אלוהים נגלה אליו והבטיח לו בקולו 'לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת'[י] והרי יש איסור תורה חמור למסור שטחי מולדת ולו טעמים רבים[יא].
יתרה מכך, אברהם לא רק מוותר על שטחים, אלא נותן ללוט לבחור את החלק הטוב בעיניו!
האם אברהם נענש?
בקריאה מדוקדקת, מתחילת מסעו ועד לאותו רגע, שב אברהם וקורא לקב"ה, אך לא מקבל ממנו מענה. ורק לאחר שאברהם מוותר על חלק מהארץ ונפרד מלוט לשלום, פונה אליו האל, ומתגמל אותו בשל כך. גם המפרשים שמו לב לכך שהדיבור האלוהי התעכב עד ההיפרדות[יב] והתורה אפילו דואגת לקשור בין שני הדברים בפסוק:
'וַיהוָה אָמַר אֶל-אַבְרָם אַחֲרֵי הִפָּרֶד-לוֹט מֵעִמּוֹ שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה מִן-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-אַתָּה שָׁם צָפֹנָה וָנֶגְבָּה וָקֵדְמָה וָיָמָּה, כִּי אֶת-כָּל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-אַתָּה רֹאֶה לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ עַד-עוֹלָם'[יג].
פרק יד - יחסו של אברהם כלפי דתות אחרות
הפרק מספר על מלחמה כלל אזורית בה השתתף אברהם, ועל חגיגת נצחון שהוזמן אליה. החגיגה נערכה אצל כומר גוי, מלכי צדק מלך שלם ('שלם' היה אל כנעני[יד], בנו של ראש הפנתיאון הכנעני שנקרא 'אל עליון'[טו]) בעירו של אותו האל שלם (שנקראה על שמו, "עירו-שלם" או בשפת המקור...ירושלים, וגם הפרשנים מסכימים על כך[טז]) ולא שאף לסלק את הגויים ועובדי העבודה הזרה מהעיר המקודשת, אפילו כשכומר זה הגיש לו יין נסך (בלשון הכתוב 'וּמַלְכִּי-צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן'[יז]) אברהם לא מחה על העבודה הזרה על ידי שריפת כנסייתו וריסוס כתובות של "והאלילים כרות יכרתון" כמו צאצאיו[יח], לא התעקש כי בעיר המקודשת לו זרמים אחרים לא רשאים לעבוד בצורה שהם מאמינים בה[יט] אלא נשאר לארוחה והסכים לקבל מתנות ואוכל עבור לוחמיו.
פרק כ"א – ועידת שלום אזורית
בסוף פרק כ"א מסופר על ועידת שלום. אבימלך מלך פלישתים ופיכל שר צבאו מגיעים לאברהם. בשלב הזה אברהם כבר דמות ידועה ומכובדת באיזור. אבימלך, שאברהם מייחס לאנשיו פעולות טרור ('וְהוֹכִחַ אַבְרָהָם אֶת-אֲבִימֶלֶךְ עַל-אֹדוֹת בְּאֵר הַמַּיִם אֲשֶׁר גָּזְלוּ עַבְדֵי אֲבִימֶלֶךְ'[כ]) מבקש דבר אחד: שלום, ולא מציע וגם לא נותן דבר בתמורה לכריתת הברית. תגובת אברהם: 'וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אָנֹכִי אִשָּׁבֵעַ'[כא]. יתרה מזאת, מי שעושה את הוויתור בשביל השלום הוא דווקא אברהם, החזק מבין השניים: 'וַיִּקַּח אַבְרָהָם צֹאן וּבָקָר וַיִּתֵּן לַאֲבִימֶלֶךְ וַיִּכְרְתוּ שְׁנֵיהֶם בְּרִית'[כב], ולאחר חתימת הסכם השלום אברהם עובר להתגורר בשטח אויביו לשעבר, בהסכמה הדדית ('וַיָּגָר אַבְרָהָם בְּאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים יָמִים רַבִּים'[כג]).
פרק כ"ג – היחס לשטחי איו"ש
בתחילת הפרק מתה שרה אימנו. אברהם מחפש מקום לקבור אותה, ונותן עיניו דווקא בחברון, עיר המיושבת על ידי גויים. והנה, למרות ההבטחה האלוקית, למרות שאברהם הוא נשיא הארץ[כד], ולמרות שאנשי המקום מביעים את הסכמתם לקבורה, אברהם התעקש לשלם כסף רב על פיסת שטח באיו"ש ולא להשתלט בכח הזרוע.
אברהם הבין ששטח שאינו בבעלות של המדינה הוא שטח פרטי, גם אם לא מכירים את הבעלים. אברהם וידא שכל אלו שיכולים לטעון בעתיד לבעלות על השטח יופיעו בתוך הקהל[כה] ושתנתן להם האפשרות להתנגד למכירה[כו]. רק אחרי שהיתה הסכמה על המכירה, באופן ציבורי ושקוף, העביר אברהם המון כסף, שוב בשקיפות, לעיניהם של כל בעלי הקרקע הפוטנציאלים, על מנת שכל הצדדים יראו וידעו כי התבצעה כאן מכירת נדל"ן באופן מוסכם בין בעלי קרקע פרטית לבינו, והתורה, שבמקרים רבים מקמצת במילים, מפרטת שוב ושוב באריכות עד כמה המכירה הייתה שקופה: 'וַיָּקָם שְׂדֵה עֶפְרוֹן אֲשֶׁר בַּמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר לִפְנֵי מַמְרֵא הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר-בּוֹ וְכָל-הָעֵץ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה אֲשֶׁר בְּכָל-גְּבֻלוֹ סָבִיב. לְאַבְרָהָם לְמִקְנָה לְעֵינֵי בְנֵי-חֵת בְּכֹל בָּאֵי שַׁעַר-עִירוֹ'[כז]. גם בעתיד, כשימות אברהם בשיבה טובה ויקבר באותו מקום, תחזור התורה ותזכיר כי רכישת הקרקע, השדה והמערה, היו שקופים ולא בהשתלטות של אדוני הארץ על אדמות פרטיות
'ויִּקְבְּרוּ אֹתוֹ יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל בָּנָיו אֶל-מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה אֶל-שְׂדֵה עֶפְרֹן בֶּן-צֹחַר הַחִתִּי אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי מַמְרֵא. הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר-קָנָה אַבְרָהָם מֵאֵת בְּנֵי-חֵת ...'[כח]
יתרה מזו, הדבר המדהים בעיני, הוא שמילותיו האחרונות של נכדו, יעקב אבינו, לפני מותו, היו תזכורת לכך שסבו אברהם שילם בכסף על חלקת אדמה זו. לא "שמע ישראל", לא חזון על העם העתיד להתגבש במצרים, לא הזהרה על שמירת חוקי האל, לא חזון אחרית הימים אוטופית על מקדש ועל עם סגולה-אור לגויים, אלא התעסקות בשטר קניין על נדל"ן שנקנה יותר ממאה שנה קודם לכן. הוא מזכיר את הקניה, ואז מפרט מי נקבר במערה, ואז שוב חוזר על כך שרכישת הנדל"ן הייתה חוקית ומפרט את הצדדים לעסקה, ובמילים אלה מחזיר את נשמתו לבורא:
'וַיְצַו אוֹתָם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֲנִי נֶאֱסָף אֶל-עַמִּי קִבְרוּ אֹתִי אֶל-אֲבֹתָי אֶל-הַמְּעָרָה אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה עֶפְרוֹן הַחִתִּי. בַּמְּעָרָה אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי-מַמְרֵא בְּאֶרֶץ כְּנָעַן אֲשֶׁר קָנָה אַבְרָהָם אֶת-הַשָּׂדֶה מֵאֵת עֶפְרֹן הַחִתִּי לַאֲחֻזַּת-קָבֶר. שָׁמָּה קָבְרוּ אֶת-אַבְרָהָם וְאֵת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ שָׁמָּה קָבְרוּ אֶת-יִצְחָק וְאֵת רִבְקָה אִשְׁתּוֹ וְשָׁמָּה קָבַרְתִּי אֶת-לֵאָה. מִקְנֵה הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר-בּוֹ מֵאֵת בְּנֵי-חֵת. וַיְכַל יַעֲקֹב לְצַוֹּת אֶת-בָּנָיו וַיֶּאֱסֹף רַגְלָיו אֶל-הַמִּטָּה וַיִּגְוַע וַיֵּאָסֶף אֶל-עַמָּיו'[כט].
אברהם היה אבי האומה הישראלית. היו לו מגרעות: הוא לא היה בעל טוב[ל], לא היה אבא טוב[לא], אבל היה אזרח טוב ואדם ישר, הגון, ורודף שלום. הוא כיבד את הארץ, כיבד את יושביה, שאף וחתר לשלום ככל הניתן, והתעקש להיות הוגן גם בסביבה לא הוגנת. הוא לא ראה בהבטחה האלוקית סיבה להשתלט על שטחים פרטיים, לא ראה בה הצדקה לאדנות והתפשטות חסרת מעצורים, ולא העלה על דעתו לא לכבד את האמונות הדתיות של שכניו. זהו אברהם בעיני: אדם הגון ושוחר שלום, וכך זכה להיות אבי האומה.
|
רש"י על בראשית א,א
בראשית פרק יב פסוקים ה-ט
בראשית פרק יב פסוק י
בראשית פרק יב פסוקים יט-כ
בראשית פרק יג פסוקים א-ב
בראשית פרק יג פסוק ח
בראשית פרק יב פסוק ז
לדוגמא במאמר 'האיסור להתנתק מחלקי ארץ ישראל' באתר toraland
רש"י על פסוק יד 'כל זמן שהרשע עמו היה הדבור פורש ממנו', אולי רומז על כך שעדיפה היפרדות מרצון...
בראשית פרק יג פסוקים יד- טו
למשל הרמב"ן על הפסוק בבראשית י"ד: 'ומלכי צדק מלך שלם" -היא ירושלים כענין שנאמר (תהלים עו ג) "ויהי בשלם סוכו"
בראשית פרק יד פסוק יח
בראשית פרק כא פסוק כה
בראשית פרק כא פסוק כד
בראשית פרק כא פסוק כז
בראשית פרק כא פסוק לד
בראשית פרק כג פסוק ו
שם, פסוק ח
שם, פסוק יג
שם, פסוקים יז- יח
פרק כה, פסוקים ט-י
בראשית פרק מט פסוקים כט-לג
בראשית פרק יב פסוקים יא ואילך, פרק כ פסוק ב ואילך,
כל פרק כב (עקידת יצחק)
התגובות האחרונות