|
הרפורמים והקונסרבטיבים מהווים כ-53% מיהודי אמריקה, לעומת פחות מ7% אורתודוקסים חרדים[א]. בישראל, הרפורמים והקונסרבטיבים מהווים 7.1% מהציבור הישראלי היהודי והשאר, גם אם מצהירים על עצמם כלא דתיים, מחשיבים עצמם ברמה זו או אחרת (לאור הבנתם במסורת) כאורתודוקסים[ב].
היחס של האורתודוקסים לרפורמים הוא שלילי ביותר: מבחינות רבות, האורתודוקסים רואים ברפורמים לא יהודים. באופן פרדוקסלי, האורתודוקסים רואים ברפורמים גרועים מהחילונים, ויוצאים נגדם בראש חוצות. לטענתם, הם גרועים יותר מחילונים, כי חילוני רגיל לא מתיימר לחיות לפי היהדות, ואילו הרפורמים, לשיטתם, מעוותים את דמותה של היהדות וטוענים שיהדותם היא אותנטית. התנגדות זו כוללת בין השאר פשקווילים, חרמות, נאצות ואף הפגנות[ג].
גם האורתודוקסים הפחות שמרנים מתנגדים נחרצות לרפורמים. משנשאל הרב שמואל אליהו (בנו של הראשון לציון הרב מרדכי אליהו ואחת הדמויות המשפיעות ביותר בעולם ההלכה הציוני-דתי)[ד] בעניין, הגדיר את תפיסת הציונות הדתית את הזרמים במילים אלה:
|
|
'אורתודוקסי – משתדל לקיים את התורה כפי שניתנה מסיני. הוא חושב שאלוקים שיצר את העולם, היה מספיק חכם להבין את היכולות של העולם בהיותו בתחילת דרכו וגם מכיר את היכולות האפשרויות שלו בהיותו יותר מפותח. והתורה מותאמת לכל המציאויות של העולם והנבואות של אלוקים נכונות בכל מצב וענין.
רפורמי–או שהוא חושב את עצמו חכם מאלוקים ולכן הוא יכול לשנות את התורה. או שהוא חושב שאלוקים לא היה מספיק חכם לכתוב תורה שתתאים לדרגה שהעולם התפתח אליה. או שהוא סתם לא חושב, רק נוח לו ללכת אחרי תאוותיו ולכן הוא מוריד מהתורה כל מה שמחייב אותו ולוקח ממנה כל מה שנוח לו'.[ה]
|
|
גם ארגונים אורתודוקסים שנחשבים מתקדמים ונאורים יותר, דוגמת ארגון 'צהר' מתנגד לרפורמים, ופרסם בשנת 2013 הודעה בזו הלשון "'צהר' מתנגד להכרה רשמית של מדינת ישראל בזרם הרפורמי, בגיוריו או בדרכו"[ו]
היהדות הרפורמית היא זרם צעיר יחסית ביהדות, הדוגל בהשתנותה המתמדת, במרכזיות ערכי המוסר שבה לעומת היבטיה הטקסיים, ובאמונה בהתגלות מתמשכת של רצון האלוהים בעולם, שאינה ממוקדת במעמד הר סיני[ז]. היהדות האורתודוקסית, מנגד, היא זרם הרואה את עצמו מחוייב לשלשלת הפסיקה המקובלת של ההלכה, מימי חז"ל ובית המקדש, וטוענת שהיא היהדות המקורית שלא נעשה בה שינוי מימי מעמד הר סיני ועד ימינו.
האם הם צודקים?
בימי בית המקדש השני, עד למלחמת החשמונאים, היהדות נשלטה בידי הכהנים הצדוקים: מקובל להניח ששמם נגזר מהמילים 'בית צדוק' כלומר הם נצר לשושלת הכהנים צאצאיו של צדוק הכהן ששימשו ככהנים גדולים מימי בית ראשון ולאורך תקופה גדולה של בית שני. היהדות עצמה הייתה דת שעיקרה הקרבת קרבנות בבית המקדש, בהתאם למה שכתוב בתורה. לאחר מלחמות החשמונאים קמו פלגים שונים ביהדות. שני הזרמים הגדולים היו הצדוקים (אותם כהנים גדולים), והפרושים. הצדוקים ייצגו את הסדר המקראי הישן. הם היו הזרם השולט במשך זמן רב. ובדומה ליהודים של ימי בית ראשון, לא האמינו בחיים שאחרי המוות, לא האמינו בתכנית אלוהית גדולה אחת וכן האמינו בבחירה החפשית של האדם. הם שללו את האמונה במלאכים ואת הנבואה. עקרונות אלו התבססו על התורה שבכתב, אשר בין השאר שימשה להם אמצעי ראקציוני לניהול המדינה[ח]. ואכן, בתנ"ך (למעט סיפור יוצא דופן על בעלת האוב של שאול) אין שום אזכור לעולם הבא, לנצחיות הנפש, או לתפיסות של שכר ועונש. הם שאפו לשמור על כוחם ומעמדם שכן הם היוו את מוקד הכוח בדת היהודית, בתפקידם ככהנים גדולים וכשכבה המשפיעה בעם.
לעומתם, הפרושים ייצגו יהדות מתקדמת, חדשה, שמבוססת על פרשנות למקרא ולא על המקרא עצמו. הם לא היו חלק ממשפחה גדולה או מיוחסת וניסו לחדש את התורה שלהשקפתם הייתה מאובנת. הם יצרו פרשנות חדשה וכינו אותה 'התורה שבעל פה'. לעיתים הפרשנות שלהם סטתה מאוד מהמסורת המקובלת או מכתבי הקודש הפשוטים. הם פירשו בצורה שונה לחלוטין חוקי ענישה, דיני כשרות שונים, את היחס לשכר ועונש ועוד תחומים מרכזים רבים אחרים בצורה שלא נרמזת כלל בכתבי הקודש. בין השאר הם טענו שהנפש נצחית ונשארת לאחר המוות, כמו גם על קיומו וחשיבותו של העולם הבא, ועוד. יוסף בן מתתיהו מספר על ערנותם של חכמי הפרושים לרחשי לבו של העם ולצרכיו, ועל יכולתם להראות איך ליישם את ההלכה בהתאם לתנאי השעה המתחדשים, בניגוד לכתות האחרות באותה תקופה, ומציין כי הם זכו לפופולריות גדולה[ט].
הפרושים יצרו כמה מהפכות בדת היהודית. הם הנגישו את כתבי הקודש לכלל האוכלוסייה, שברובה הייתה חקלאית ולא ידעה קרוא וכתוב, ועד אז הסתמכה על ההקראות הפומביות השנתיות שערכו הכהנים בני משפחת צדוק. בנוסף הפרושים הקימו בתי כנסת רבים שהפכו לבתי פולחן ותפילה במקום בית המקדש שהיה המרכז הפולחני המרכזי בדת היהודית. בכך הם חתרו תחת המונופול הצדוקי הקיים. הם גם יזמו את חיבור התפילות והפכו אותן לעוגן חשוב ביהדות. בתורה אין שום זכר על חובה להתפלל והתפילה התפתחה בתצורה של נוסח אחיד ורפטטיבי כתקנת חכמים מאוחרת[י].
לאחר חורבן בית המקדש השני נעלמו הצדוקים - ככל הנראה מכיוון שלא יכלו לקיים את הלכותיהם ללא בית המקדש. מאז נותר רוב העם היהודי בהשפעת היהדות הרבנית של הפרושים - ובמרכזה ההלכה[יא], מימי המשנה דרך ה'שולחן ערוך', ועד ימינו.
בימינו, הפרושים, או בשמם הנוכחי 'אורתודוקסים', רואים עצמם כמשמרי המסורת האמתית שלא השתנתה מעולם (על מנת ליישב את הסתירה בין קביעה זו לבין השינוי העמוק שחוללו הפרושים במסורת הם טוענים כי כל השינויים שנעשו הם חלק מתורה נסתרת שעברה בעל פה עוד מימי משה רבינו, או תקנות מסיבות הכרחיות שונות) ושאר הזרמים מהווים סטייה מן הדרך. האם יש להם על מה להסתמך? אם נבדוק לעומק הבדלים בין האורתודוקסים לרפורמים נגלה דברים מעניינים:
לדוגמא: השינוי שניסו לעשות הרפורמים בחלוקת קריאת התורה בשבת, שתסיים מחזור של קריאה בתורה לאחר שלש שנים ולא במחזור שנתי. החרדים (=אורתודוקסים) מתנגדים בתוקף. אבל מחזור של שלוש שנים הוא הוא המחזור המקורי שהיה נהוג ביהדות בעבר וכך הייתה הקריאה כפי שנהגו בישראל הקדומה בימי בית המקדש וגם זמן רב לאחר החורבן, לעומת מחזור שנתי שנהג בבבל[יב].
דוגמא נוספת: הפרדה בין גברים לנשים. בבתי הכנסת בימי בית המקדש לא הייתה שום הפרדה בין גברים ונשים. גם בבית המקדש ההפרדה היתה נדירה וקרתה רק בזמן שמחת בית השואבה[יג]. למעשה ההפרדה הראשונה הידועה לנו התרחשה בבית כנסת בוורמס בגרמניה, יותר מאלף שנה לאחר חורבן בית שני[יד]. אבל היום האורתודוקסים מתנגדים בתוקף לכל סוג של ערבוב בין גברים לנשים, והאבסורד מגיע עד לרמה של ישיבה נפרדת בחלקים שונים באוטובוסים או מדרכות ייעודיות למינים השונים.
דוגמא נוספת: הנחת תפילין. בתלמוד היה מסופר כי מיכל בת שאול היתה מניחה תפילין ולא מחו בה חכמים[טו] (למרות שבזמן זה עדיין לא היו תפילין, במקרא אין כל אזכור להנחת תפילין והעדויות הראשונות עליהם מופיעות במאות ה2-3 לפנה"ס), כמו גם בנותיו של רש"י שהניחו תפילין בברכתו. אבל בימינו יוצאים החרדים בזעם נגד המנהג הרפורמי של נשים להניח תפילין. מבחינתם מדובר בחילול הקודש.
מה שהחרדים (האורתודוקסים\ החכמים \הפרושים) מתקשים להבין הוא שהרפורמים לא רואים את עצמם מחוייבים לרמב"ם, לשולחן ערוך, ואפילו לא לגמרא, הם רואים את עצמם כיהודים טרום עידן הרבני התלמודי, ולכן מוכנים לפתוח לדיון מחדש גם דברים שמופיעים בגמרא.
ההבנה הרפורמית של הדברים, אם לנסח את הדברים בצורה בוטה היא: איך לעזאזל הפכנו מדת עם מצוות מוסריות ועם חיבור לאלוהים לדת הזויה שמתעסקת עם שטויות טכניות, כאורך השרוול וגודל הזית. מה קרה לנו שהפסקנו לגמרי לחשוב מה האל רוצה מאיתנו באמת ובמקום זה אנחנו מקטלגים אנשים לפי איזה בד"ץ הם אוכלים וכמה עולה המצה השמורה שקנו.
אפשר לבקר את ההתבוללות שבאה יחד עם התפיסה הרפורמית. אפשר לא להסכים לאספקטים שונים בה, ואפשר גם לטעון כי חלקים בה אינם רציניים או אינם מחוייבים מספיק לדת. אבל לטעון שבגלל שהם מנסים להתאים את היהדות למוסריות ולרוח התקופה הם לא ה'יהודים האמתיים' ושהאורתוקסים הם נושאי הלפיד של היהדות המקורית זוהי בורות לשמה. היהדות עברה גלגולים רבים, והפרושים ששינו באופן דרסטי את היהדות, תוך שינוי הכוונות של כתבי הקודש, קביעת מרכזי כובד שונים ביהדות, תפיסת עולם תיאולוגית שמאמינה במיסטיקה שסטתה באופן דרסטי מהכתוב בתורה ועוד, טוענים כיום כי הם המקוריים והשאר סוטים בצורה מסוכנת.
אם נתייחס שוב לדברי הרב אליהו, נראה כי בקלות אפשר להחליף את המילים 'אורתודוקסי' ל'צדוקי' ו'רפורמי' ל'פרושי':
|
|
'צדוקי–משתדל לקיים את התורה כפי שניתנה מסיני. הוא חושב שאלוקים שיצר את העולם, היה מספיק חכם להבין את היכולות של העולם בהיותו בתחילת דרכו וגם מכיר את היכולות האפשרויות שלו בהיותו יותר מפותח. והתורה מותאמת לכל המציאויות של העולם והנבואות של אלוקים נכונות בכל מצב וענין.
פרושי/אורתודוקסי–או שהוא חושב את עצמו חכם מאלוקים ולכן הוא יכול לשנות את התורה. או שהוא חושב שאלוקים לא היה מספיק חכם לכתוב תורה שתתאים לדרגה שהעולם התפתח אליה.'
|
|
אמנם הרב כתב את דעתו בצורה מזלזלת על הרפורמים אבל כוונתו ברורה אבל חוטאת למציאות. הפרושים טענו ש'לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא'[טז] וש'עֵת, לַעֲשׂוֹת לַיהוָה הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ'[יז] ועל יסודות אלו הקימו מפעל שלם של תורה שבעל פה שסוטה וסותר באופן ישיר את הכוונות המקוריות של כתבי הקודש (ראו הרחבה במאמר כאן) ועכשיו טוענים כי הם מקיימים אותה כפי שניתנה מסיני וכל השאר טועים ומסוכנים.
היחס לתנועה הרפורמית מקורו בבורות, בזלזול ובפחד. ההתנגדות הנחרצת לשינוי מהקיבעון שיצרו האורתודוקסים מובנת לאור חששם, אבל הטענה כי הם (האורתודוקסים) הם היהודים המקוריים, שלא שינו מעולם את כתבי הקודש והמסורת שלהם היא המקורית הנכונה והיחידה, היא טענה שמקורה בשקר גס במקרא הרע, ובמקרה הפחות גרוע, פשוט בבורות.
|
[ד]
מסכת עירובין דף צ"ו עמוד א
דברים פרק ל פסוק י"ב
תהילים פרק קי"ט פסוק קכ"ו
התגובות האחרונות