|
התורה היא עסק מורכב. על פי המסורת, חמשת חומשי התורה נמסרו למשה רבינו (בבא בתרא יד ע"ב) בעזרת רוח הקודש, אם בצורה אחידה ואם בצורת מגילות (גיטין ס ע"א), ועלו על הכתב בצורה מאוחדת ושלמה במאה ה-13 לפנה"ס, כארבעים שנה לאחר יציאת ישראל ממצרים. אבל כל מי שניגש לקרוא בה, מיד ייתקל במספר רב של בעיות: סתירות, אי התאמות, כפילויות, סיפורים שחוזרים על עצמם פעמיים, שלוש ואף יותר, בעיות נוסח, בעיות ברציפות הטקסטים, פרדוקסים, אנכרוניזמים, סתירות מול המציאות הידועה לנו, סתירות מול הממצאים הארכיאולוגים הידועים לנו, ועוד.
שלומי אמוני ישראל, שלשיטתם התורה היא מושלמת ומקורה אלוהי, היו מודעים לבעיות אלו וניסו למצוא דרכים רבות לגשר ולהסביר בכלים רבים ומגוונים את הבעיות העולות מן הטקסטים. לשיטתם, כל הבעיות העולות מן התורה הן למראית עין בלבד, וברגע שיוסברו כהלכה, תישמר אחדות ורציפות התורה. ואכן, ברגע שנמצא הסבר מניח את הדעת יותר או פחות, ניתן מבחינת המאמינים להניח שהבעיה הוסרה. לעיתים ההסברים (שנקראו 'מדרשים') היו מספקים, לעיתים היו מגוחכים, אבל מאחר והאינטרס של המאמינים הוא להגן על הטענה שבתורה לא ייתכנו שיבושים או טעויות, התקבלו הסברים אלה. ובאמת, קשה להוכיח אחרת.
מי אמר שהתורה לא ניתנה כביכול 'פגומה' בכוונת מכוון על מנת לדרוש ממנה דרשות והסברים? כך סתירות או אי התאמות יפתרו על ידי מדרש 'בחינות' שונות שנועדו ללמד דברים שונים, או 'צלקות' בטקסט יפתרו בהסבר כי היה בכך צורך. לדוגמא הפסוק 'וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו; וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה' (בראשית ד, ח) שלא מוסיף את תוכן הנאמר על ידי קין כלל. חז"ל לא מצאו בחוסר זה קושי, אלא הזדמנות להטעין בכתוב מבחן רעיונות על אודות הגורמים האופיינים לסכסוכים בין אנשים. לשיטתם, התורה השאירה מקום ריק בכוונה להשלים את החסר לפי רוחב דעתם, זמנם ומקומם.
בדרך זו ניסו לתרץ את כל הבעיות הרבות והשונות העולות מן הכתוב, ובאין דרך לסתור חד משמעית את שיטתם, אכן הצליחו.
חוץ מבתחום אחד.
אנכרוניזם. לבעיה זו לא נמצא שום פתרון והיא מוכיחה שהתורה לא מתארת את אשר ארע בפועל.
אנכרוניזם הינו: כשל כרונולוגי, כלומר כשל בתיארוך. משהו שלא יכל היה להתקיים מבחינה כרונולוגית. לדוגמא: אם במחזה 'רומאו ויוליה' היה נכתב כי רומאו גלש באינטרנט, היה זה אנכרוניזם, כי בזמן שהמחזמר נכתב, לא היו מחשבים, ולא היתה רשת אינטרנט. משמעות הדבר היא כי המחזמר לא יכל היה להיכתב קודם להמצאת האינטרנט.
וכך, בעוד שבעיות בנושאים רבים ניתנים לגישור, על אנכרוניזמים קשה עד בלתי אפשרי לגשר.
לצורך הנוחות אחלק את האנכרוניזמים בתורה לשניים: הסוג הראשון מערער את הטענה שחמשת חומשי התורה נכתבו על ידי משה רבינו, אך לא סותר בהכרח את הטענה שהתורה מתארת אירועים אמיתיים שאכן קרו. הסוג השני והקשה יותר, מערער על עצם נכונות האירועים הכתובים בה.
נתחיל בסוג הראשון. לשיטת המאמינים, כל חמשת חומשי התורה נכתבו על ידי משה רבינו, במאה ה-13 לפנה"ס. לדעת חוקרי המקרא, התורה עלתה על הכתב לאורך שנים רבות, על ידי מחברים שונים, מאות שנים לאחר מכן, בעיקר במאות ה-8 וה-7 לפנה"ס כלומר כ-600 שנה מאוחר יותר.
פסוקים רבים בתורה משיחים לפי תומם שאכן כך היה ושהכתוב בה מתאר מציאות הסטורית ולא את המציאות בזמן יציאת מצריים.
דוגמא מייצגת, בשנה ה-38 לצאת ישראל ממצרים, נכתב כי בחור בשם יאיר בן מנשה כבש את חבל ארגוב וקרא למקום על שמו 'חוות יאיר'. הפסוק מתאר יָאִיר בֶּן-מְנַשֶּׁה, לָקַח אֶת-כָּל-חֶבֶל אַרְגֹּב, עַד-גְּבוּל הַגְּשׁוּרִי, וְהַמַּעֲכָתִי; וַיִּקְרָא אֹתָם עַל-שְׁמוֹ אֶת-הַבָּשָׁן חַוֹּת יָאִיר, עַד הַיּוֹם הַזֶּה' (דברים ג, י"ד).
אם התורה נכתבה בשנה הארבעים, מה היה לו למשה לכתוב 'עד היום הזה' על אירוע שקרה שנתיים לפני כן?
הביטוי 'עַד הַיּוֹם הַזֶּה' מתאר אירוע שקרה בעבר אשר יש לו עדויות בהווה ונכתב מתוך פרספקטיבת זמן הסטורית. רוב הפרשנים אשר נתקלים בבעיות אנכרוניסטיות מסוג זה עונים שמדובר כאן על נבואה עתידית, והמילים 'עַד הַיּוֹם הַזֶּה' אמנם נכתבו על ידי משה רבינו אך לא מכוונים אל זמנו אלא אל זמן עתידי מאוחר יותר.
אבל על איזה עתיד מדובר? האם היום קיים ישוב בשם 'חוות יאיר' בסוריה? האם היה קיים לפני מאה שנה? לפני אלף שנה? לפני אלפיים?
הזמן היחיד שבו יכל היה ישוב יהודאי כזה להתקיים היה בדיוק בזמן בו חוקרי המקרא מעריכים כי נכתבה התורה - בזמן ימי בית המקדש הראשון - במאות ה10-6 לפני הספירה. למה שמשה יכתוב 'עד היום הזה' דווקא על אינטרוול זמן כל כך ספציפי בעתיד?
כל נסיון אחר לישב בעיה זו מחייב גמגום ותשובות ערטילאיות, דוגמת זו שענה הרב יובל שרלו (מגדולי הדמויות בציונות הדתית בימינו) שנשאל מה פשר הפסוק, וזו לשונו 'זו שאלה כבדת משקל, ואין אנו יודעים עד תום מה פירוש הביטוי. יש לזכור כי התורה קיצרה במקום בו הארכה הייתה מבארת לנו יותר, ואנו משערים מה משמעות הביטוי. בהחלט ייתכן שמדובר באירוע שקרה כמה שבועות לפני ספר דברים, והביטוי 'עַד הַיּוֹם הַזֶּה' משמעו שהשם קיבל אישור רשמי, ומשה רבינו מאמת את קריאת השם, על אף שמדובר בשם פרטי. תיתכנה אפשרויות נוספות, שאין לנו כלים להכריע בהן.".
במילים אחרות כותב הרב: אין לי מושג. תשובתו לא באה במאמר זה על מנת ללגלג אלא להיפך - להראות את יושרו, שכן אף תשובה במשך אלפי השנים מאז שנטען כי התורה נכתבה על ידי משה רבינו ועד היום לא היתה הגיונית דיה על מנת לענות על שאלה זו.
דוגמאות נוספות:
'הַנְּפִלִים הָיוּ בָאָרֶץ בַּיָּמִים הָהֵם וְגַם אַחֲרֵי-כֵן אֲשֶׁר יָבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים אֶל-בְּנוֹת הָאָדָם וְיָלְדוּ לָהֶם הֵמָּה הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם אַנְשֵׁי הַשֵּׁם.' (בראשית ו, ד) - כאן מתוארים הנפילים כמי שהתקיימו בעבר. אבל מפשט התורה והנביאים עולה כי נשארו רבים מהם גם בזמן שהטקסט נכתב וגם שנים רבות לאחר מכן.
'וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ עַד מְקוֹם שְׁכֶם עַד אֵלוֹן מוֹרֶה וְהַכְּנַעֲנִי אָז בָּאָרֶץ' (בראשית יב, ו) - משמעות הכתוב היא שהכנעני היה בארץ בעבר ואינו נמצא בה כיום. הגהה זו יכלה להיכתב רק אחרי כיבוש הארץ בימי דוד.
'ויְהִי-רִיב בֵּין רֹעֵי מִקְנֵה-אַבְרָם וּבֵין רֹעֵי מִקְנֵה-לוֹט וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי אָז יֹשֵׁב בָּאָרֶץ.' (בראשית יג, ז) – כנ"ל.
'וַיִּשְׁמַע אַבְרָם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו וַיָּרֶק אֶת-חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת וַיִּרְדֹּף עַד-דָּן' (בראשית יד' יד') - דן נקראה בימי קדם ליש ושמה שונה רק אחרי שבני שבט דן נעלו צפונה, כבשו את העיר הכנענית ושינו את שמה לדן. (שופטים יח,כט). מכאן שהפסוק יכל להכתב לכל המוקדם בימי השופטים.
'וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם-הַמָּקוֹם הַהוּא יְהוָה יִרְאֶה אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר יְהוָה יֵרָאֶה' (ברא' יד) - מקום המקדש נחשב כמקום קדוש רק מהזמן שבו ראה דוד את מלאך ה' עומד בגורן ארונה היבוסי ולפני כן לא נקרא המקום 'הר ה''.
'נָחִיתָ בְחַסְדְּךָ עַם זוּ גָּאָלְתָּ נֵהַלְתָּ בְעָזְּךָ אֶל נְוֵה קָדְשֶׁךָ' (שמות יג, טו) – פרק זה מדבר על כך שישראל כבר הגיעו בעבר אל 'נווה הקודש' ואל 'מקדש ה'' בזמן עבר, למרות ששירה זו אמורה היתה להיאמר מיד לאחר יציאת מצרים.
'וְאֵלֶּה הַמְּלָכִים אֲשֶׁר מָלְכוּ בְּאֶרֶץ אֱדוֹם לִפְנֵי מְלָךְ מֶלֶךְ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל' (בראשית לו א) - אזכורו של מלך ישראל אינו מובן בתקופת משה מכיוון שבזמנו וגם זמן רב לאחר מכן עדיין לא היה מלך לבני ישראל.
'וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אָכְלוּ אֶת הַמָּן אַרְבָּעִים שָׁנָה עַד בֹּאָם אֶל אֶרֶץ נוֹשָׁבֶת אֶת הַמָּן אָכְלוּ עַד בֹּאָם אֶל קְצֵה אֶרֶץ כְּנָעַן' (שמות טז ל"ה) – מתאר את המציאות לאחר הכניסה לארץ, כניסה שמשה רבינו לא היה שותף לה.
'וּבְשֵׂעִיר יָשְׁבוּ הַחֹרִים לְפָנִים וּבְנֵי עֵשָׂו יִירָשׁוּם וַיַּשְׁמִידוּם מִפְּנֵיהֶם וַיֵּשְׁבוּ תַּחְתָּם כַּאֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׂרָאֵל לְאֶרֶץ יְרֻשָּׁתוֹ אֲשֶׁר נָתַן יְהוָה לָהֶם." (דברים ב יב) – כנ"ל
'אֶרֶץ רְפָאִים תֵּחָשֵׁב אַף הִוא רְפָאִים יָשְׁבוּ בָהּ לְפָנִים וְהָעַמֹּנִים יִקְרְאוּ לָהֶם זַמְזֻמִּים. עַם גָּדוֹל וְרַב וָרָם כָּעֲנָקִים וַיַּשְׁמִידֵם יְהוָה מִפְּנֵיהֶם וַיִּירָשֻׁם וַיֵּשְׁבוּ תַחְתָּם כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לִבְנֵי עֵשָׂו הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר אֲשֶׁר הִשְׁמִיד אֶת הַחֹרִי מִפְּנֵיהֶם וַיִּירָשֻׁם וַיֵּשְׁבוּ תַחְתָּם עַד הַיּוֹם הַזֶּה וְהָעַוִּים הַיֹּשְׁבִים בַּחֲצֵרִים עַד עַזָּה כַּפְתֹּרִים הַיֹּצְאִים מִכַּפְתּוֹר הִשְׁמִידֻם וַיֵּשְׁבוּ תַחְתָּם.' (דברים ב כ) – כנ"ל
'כִּי רַק עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן נִשְׁאַר מִיֶּתֶר הָרְפָאִים הִנֵּה עַרְשׂוֹ עֶרֶשׂ בַּרְזֶל הֲלֹה הִוא בְּרַבַּת בְּנֵי עַמּוֹן תֵּשַׁע אַמּוֹת אָרְכָּהּ וְאַרְבַּע אַמּוֹת רָחְבָּהּ בְּאַמַּת אִישׁ.' (דברים ג יא) - מטת עוג מתוארת כראיה הסטורית וארכיאולוגית לגדלו – אבל לא היה צורך בכך לבני דורו של משה שכן דור יוצאי המדבר נלחמו בו וידעו את מידותיו.
וכן פסוקים מסוף ספר דברים המתארים את מותו של משה ואירועים שקרו לאחר מותו, דבר שלא הגיוני שמשה יכתוב. בגמרא מובאת דעה כי את הפסוקים האלה כתב יהושע בן נון, אך בבית המדרש בו נאמרו הדברים לא היתה הסכמה על טענה זו.
הפרשנים ברובם טוענים שכל הפסוקים שהובאו הם נבואיים. אבל אין הגיון בלקרוא לדוגמא דווקא לעיר 'ליש' בשם 'דן' בצורה נבואית. למה לדן כן ולערים אחרות לא? האם לא יותר הגיוני להסיק שהכותב המאוחר השיח לפי תומו על עיר לפי שמה שהיה מוכר בזמנו?
עם הזמן חז"ל הבינו שיש כאן בעיה שאין לה פתרון פרשני פשוט. הראשון שאזר אומץ להודות בכך הוא הפרשן הספרדי רבי אברהם אבן-עזרא (ראב"ע), שבחר לתת כינוי למבחר מן הפסוקים המאוחרים הללו בשם 'סוד השנים עשר' על שם שנים עשר פסוקים שלדעתו נכתבו מאוחר יותר. למה סוד? מכיוון שלא יכל היה להודות בפה מלא שלא משה רבינו כתבם. לכן השתמש ברמזים דוגמת 'וכן פירוש כל אשר צוה ה' אותו אליהם בעבר הירדן בערבה. ואם תבין סוד השנים עשר, גם ויכתוב משה, והכנעני אז בארץ, בהר ה' יראה , גם הנה ערשו ערש ברזל , תכיר האמת' (אבן עזרא, דברים א,ב) הוא השתמש ברמזים דוגמת 'תכיר האמת', 'המשכיל יבין', 'המשכיל ידום' ועוד.
אחריו החרו החזיקו פרשנים רבים דוגמת מדרש שכל טוב, רשב"ם, ר' יוסף בן אליעזר, ר' יהודה החסיד, רד"ק ועוד.
אבל הם עשו חצי עבודה. למה? כי למשל לאחר הפסוק 'וְאֵלֶּה הַמְּלָכִים אֲשֶׁר מָלְכוּ בְּאֶרֶץ אֱדוֹם לִפְנֵי מְלָךְ מֶלֶךְ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל' מופיע פרק שלם שבו רשומים שמות המלכים אשר מלכו בארץ אדום. אז אם הפסוק הזה מאוחר, כל הפרק מאוחר! כך נופלים פסוקים ופרקים רבים נוספים אשר מתוארכים על ידי פרשנים מאמינים רבים, דורות קדימה לאחר זמנו של משה.
סוג זה כאמור לא שולל את נכונות התורה והמסופר בה. הוא 'רק' שולל את מסורת מסירתה על ידי משה רבינו. לא דבר של מה בכך, שכן הדבר סותר במפורש את הגמרא, וכן מדובר באחד מעיקרי האמונה היהודית על פי הרמב"ם.
(אני מתעלם מסוג של אנכרוניזם, שהוא אכן מעורר תהיה אבל אין דרך לסתור את הטענה כי 'מדובר כאן על שם העתיד' כדברי הפרשנים, על פסוקים דוגמת 'וַיַּכּוּ אֶת-כָּל-שְׂדֵה הָעֲמָלֵקִי'- על אירוע שקרה בימי אברהם שנים רבות לפני שנולד נינו עמלק, או עשיו שהתחתן עם אשה בשם 'יהודית' זמן רב לפני שנולד האיש בשם 'יהודה'. או האל שמצווה על נוח להבחין בין 'חיה טהורה' ו'חיה לא טהורה' אלפי שנים לפני שהורה למשה רבינו איזה חיות טהורות ואיזה לא. דוגמאות רבות כאלה, הגם שהגיוני לראות בהם אנכרוניזם, לא ניתן חד משמעית לא לקבל את דעת האומרים כי 'היתה מסורת עתיקה בעל פה על שמות\ מקומות\ חיות וכיוצ"ב'. ניתן להבין בנקל על פי ההגיון וההסטוריה כי לא ייתכן דבר שכזה, אך לא לסתור את הטענה של מי שאומר אותה מצד ההגיון בלבד ללא אמצעים נוספים).
הסוג השני הוא הרבה יותר בעייתי. בו כבר מסופר על אנשים, קבוצות, אירועים, מקומות ודברים נוספים שפשוט לא היו קיימים בזמן התורה ולכן לא יכול להיות שהסיפורים אודותם אכן התקיימו.
הדוגמא הקלאסית היא הגמלים. על פי ספר בראשית, לאבות היו גמלים רבים. אברהם אבינו היה כבד במקנה ובגמלים, את עבדו שלח למצוא אשה לבנו עם עשרה גמלים מגמליו, העבד ערך ניסוי למציאת הזיווג בעזרת הגמלים, גם על יעקב אבינו מסופר כי היה כבד בגמלים, את הדרך מחרן לארץ עם משפחתו הענפה עשו על גמלים, ואפילו את יוסף הורידו למצרים שיירת גמלים ישמעלית (או מדינית, או מדנית).
אז איפה הבעיה?
הקונצנזוס בין הארכיאולוגים, הזואולוגים והעוסקים בתחום הוא שהגמל בוית (=הפך לחיה מבוייתת שניתן לשלוט בה) כ-700 שנה לאחר ימי אברהם אבינו. לפני כן אנשים לא החזיקו גמלים, לא רכבו עליהם, ובטח לא קיימו מסחר בשיירות גמלים. ככל הנראה חלקים אלו של התורה נכתבו במאה ה-8 או ה-7 לפנה"ס בזמן שהגמלים היו שכיחים וכותבי התורה לא ידעו מתי בוית הגמל ולכן הניחו שהאבות יכלו להסתובב איתם. מיותר לציין כי אם לא היו גמלים, כל הסיפור בבאר סביב רבקה ופרשת 'שתה וגם לגמליך אשקה' לא יכל היה לקרות, כמו גם גניבת התרפים של לבן על ידי בתו רחל, וכן הלאה.
המאמינים (דוגמת אמנון בזק בספרו 'עד היום הזה') מנסים לענות על כך: מאחר ונמצאו ממצאים עתיקים מזמן האבות כגון עצמות גמל בסמוך לעצמות בעלי חיים אחרים למשא, ומאחר ונמצאה 'רשימת קניות' שבין השאר נכתב בה על מנת 'מזון אחת לגמל' וממצאים בודדים נוספים, מקצת הארכיאולוגים היו מוכנים להחריג את טענת ביות הגמל המאוחרת בזו הלשון 'ייתכן והיה ביות מסויים מוקדם יותר לגמלים, אך ביות זה היה חלקי וספוראדי'.
המאמינים אומרים: הנה! היה ביות! ושלום על ישראל.
זה רק מוכיח את הגינותו המובנית של המדע ביחס לחוסר ההגינות המובנית של הדת.
המדע, על מנת לא לקפוץ למסקנות, לא להכליל בצורה לא אחראית ולא להיות מקובע, היה מוכן להרחיב את היריעה ואת רווח הסמך עם הסתייגויות רבות גם לאחר שהגיע למסקנות מאוששות ומקובלות.
הדת מצד שני, משתמשת בכל ממצא, זניח ככל שיהיה, כדי להוכיח ממנה בצורה לא אחראית מציאות שאין לה כל סימוכין.
במה 'עשרה גמלים מגמלי אדוניו' של אברהם אבינו מעידים על ביות 'חלקי וספוראדי'? הלא עצם ההגדרה של 'חלקי וספוראדי' מראה על נדירות הגמלים, ולא יתכן כי היו רבים מהם לאדם מסוים. במה העובדה שהאבות היו 'כבדים בגמלים' מדברים על 'ביות מסוים'? במה 'שיירת גמלים ישמעאלית' מעידים על ביות חלקי? היא מעידה על סחר בין מדינתי בגמלים - כלומר על ביות בהיקפים עצומים!
דוגמא שניה היא הפלישתים. לאבות היו התנגשויות רבות עם הפלישתים שגרו באזור. אברהם נתן את שרה אשתו לאבימלך מלך גרר מלך פלישתים, הוא גר בארץ פלישתים 'ימים רבים' ואף כרת עם מלכם ברית, יצחק כרת עם אותו מלך ברית ואף נתן את רבקה אשתו לאותו אבימלך מלך פלישתים ורועיו רבו עם רועי הפלישתים על מספר בארות בנגב.
אז איפה הבעיה?
החוקרים תמימי דעים כי הפלישתים ושאר גויי הים היגרו לכנען רק בראשית המאה השתיים-עשרה לפנה"ס מאות רבות של שנים לאחר האבות. הממצאים לא מותירים מקום לספק- הפלישתים הידועים לא יכלו להיות בימי האבות. הם פשוט לא היו שם.
המאמינים מנסים לישב את האנכרוניזם בקצרה: אלו לא אותם פלישתים. זו קבוצה אחרת שנקראה באותו שם.
על כך יש לי שתי שאלות:
|
|
1.
|
למה התורה, שלכל תת שבט ולכל ישוב זניח נותנת שם משלו (לדוגמא 'ברע מלך סדום, ברשע מלך עמורה, שנאב מלך אדמה. ושמאבר מלך צבויים ומלך בלע היא צוער' (בראשית יד) פתאום כשמדובר בעם מובדל וידוע כל כך כמו הפלישתים מתבלבלת בינו לבין קבוצה אחרת מאוחרת יותר של עם אחר?
|
|
2.
|
ואם נאמר שכן - ואז מה, אם כך איך אפשר לסמוך על דברים אחרים שכתובים בתורה? אם אני צריך ארכיאולוגים בני המאה ה20 שדרכם אדע כי שתי קבוצות שמסופר עליהם כל כך הרבה בתורה ובנביאים אלו לא אותו עם, מי יודע כמה זמן יעבור בטרם אדע עוד 'אמיתות' לגבי קבוצות או עמים אחרם? מי יודע אם 'עמלק' המקראי הוא אותו 'עמלק' שעליו מדובר במקומות אחרים בתנ"ך? מי יודע אם "ציון" היא אותה "ציון"? ברגע שמפקיעים את אמינות הכתוב, נפתח פתח מסוכן מאוד לחוסר אמינות גורף (ע"ע התירוץ של 'דיברה התורה על הרוב' בקשר למקום הולדת בנימין).
|
|
אנכרוניזמים עובדתיים נוספים שעליהם למאמינים אפילו אין תשובות להשיב מלבד 'אולי קיימת טעות בזיהוי':
כשדים: על אברהם מסופר כי הגיע מ"אור כשדים". אור היתה אחת הערים הגדולות בשומר בדרום מסופוטמיה. אבל כשדים (אלו הבבלים) לא היו שם. אז למה נקרא המקום על שמם?
הכשדים עלו על במת ההסטוריה רק במאה ה11 לפנה"ס, וירדו ממנה במאה ה-5 לאחר שהמדיים והפרסים השמידום. אם גם כאן נאמר שמדובר בנבואה "עתידית" על שם הכשדים שעתידים לשלוט באור, למה לקרוא למקום דווקא על שם עם ששלט בפרק זמן כל כך מובחן? למה לא לקרוא לה "אור פרס" על שם העם אשר שלט באיזור בימי בית שני או "אור עיראק" על שם העם ששולט שם בימינו?
ארמים: הארמים (שעליהם מסופר בפרוטרוט בסיפורי יעקב שגר בארם ימים רבים, ואף אזכור לדבר יש בתפילה 'ארמי אובד אבי', עלו על במת ההסטוריה מאות רבות של שנים מאוחר יותר, מקצתם רק מסוף המאה השלוש-עשרה ומראשית המאה השתים-עשרה לפנה"ס, כמו כן בתקופת הברונזה המאוחרת ישבו אֱמורים באזור חרן. איך יעקב יכל לכרות ברית עם לבן הארמי (שקרא למקום הברית "יגר שהדותא" בארמית) בטרם היה עם כזה ושפה כזו?
אדום: כשישראל יצאו ממצרים, רצו לעבור דרך ארץ אדום. מלך אדום לא הסכים ואיים עליהם במלחמה, וישראל נזהרו מלעבור בארצו. ('וַיְמָאֵן אֱדוֹם נְתֹן אֶת יִשְׂרָאֵל עֲבֹר בִּגְבֻלוֹ וַיֵּט יִשְׂרָאֵל מֵעָלָיו' במדבר כ כ"א).
אבל, אדום מופיעה כישות נבדלת רק בזמן הכיבוש האשורי, מאות רבות של שנים לאחר מכן. עד אז האיזור היה דליל ברובו ומיושב ספוראדית על ידי מעט נוודים. איך ישראל יכלו לבוא במגע עם מלך ועם שלא היו קיימים אז?
מקומות רבים שנזכרו בזמן מסעות בני ישראל במדבר, דוגמת קדש ברנע, עציון גבר, ערד ואחרים כלל לא היו מיושבים בתקופה שעליה מספרת התורה. מקומות רבים שזוהו בוודאות מלאה ואף היוו מקומות ישוב תוססים בזמן ימי בית המקדש הראשון (=הזמן שבו לטענת חוקרי המקרא נכתבה התורה) פשוט לא היו קיימים בתקופה עליה מדברת התורה.
המסקנה החד משמעית העולה מבין ריבוי האנכרוניזמים היא שהתורה, שאולי נסמכת על גרעיני זכרונות קדומים ועל מסורות עתיקות, בהכרח לא סיפרה סיפור הסטורי עובדתי אמין. גם אם ניתן לקבל את הטענה שאירועים מסוימים אכן קרו, חובה לפסול בהגינות סיפורים רבים אשר לא עומדים במבחן האמינות העובדתית. למאמינים בני ימינו אין תשובות מניחות את הדעת לשטף האנכרוניזמים המתברר בשנים האחרונות עקב ממצאים ארכיאולוגים והסטורים והמסקנה היחידה שאפשר להסיק היא שהתורה טעתה \ הטעתה \ לא ניתנה בסיני על ידי האל ולא תיארה סיפורים הסטורים אמיתיים.
|
התגובות האחרונות