הישראליות פאר היצירה בכל הדורות

צבי י' כסה

בני ארצי, 90% מכם צעירים ממני ולא הייתם על האבניים. ואנחנו חוגגים היום את יום העצמאות ה – 73 לישראליות – פאר היצירה של עם ישראל ב- 3000 שנותיו.

ואני קובע שאתם יודעים את הסיפור ברפרוף. ולא מבינים למהותה הפֶלאית של התקומה. לא קראתם את הדרשה של הזז. ולא את ברנר. ולא את מדינת היהודים. ולא את ספרות ההשכלה. ולא נכוויתם לדעת את הגלות הנוראה של ההשפלה והרדיפות וחוסר האונים. ולא סיפרו לכם איך התמעטנו מ–6 מיליון לפחות ממיליון ב– 1800, ורובכם לא קראתם את "מצעד האיוולת היהודי" של אמוץ עשהאל. באין אלה באמתחותיכם אינכם יכולים לתפוש את נשגבות הפלא - איך מפעל התקומה חילץ עם דפוק מגלות נוראה אל  "הישראליות" = "המדינה לקיום והתרבות העברית – הספר הישראלי בתנ"ך – לטעם הקיום". ולא למדתם את נפלאות עם ישראל בתרומתו לאנושות ב–200 השנים האחרונות, אני מנסה לצלול אתכם לקרקעית מהותו של סיפור התקומה.

הפעם הראשונה שעם ישראל תרם לאנושות כשפאולוס מסר את האלוהים האחד לעמי העולם.  מאז ועד שנת 1800 חכמי ישראל, חז"ל חרשו בגנינו הנעול. ותחת "צידוק הדין" הובילו אותנו לשרידות יחידה בעולם  בגלות של 2000 שנה.

ואז בא המפץ הגדול של ההשכלה - "כולם נשא הרוח כולם סחף האור. שירה חדשה את בוקר חייהם הרנינה" (ביאליק, לבדי)..והשירה החדשה פרצה אל  מרחב היצירה האנושית ואל תיקון עולמינו היהודי. 

במלחמת תרבות בין החופשיים (ההשכלה) לאדוקים (האורתודוקסיה) נבראה "היהדות הפתוחה" לחלץ "עָם עָבָר" ל"עָם עָתִִיד" בשני נהרות אל המודרנה ואל הזהות הלאומית. הנהר למודרנה נושא את היהודי החדש אל האינסוף של היצירה האנושית, ואין סיפור של זו התרבות במאתיים השנים האחרונות בלי ענקי היוצרים שהשתחררו מהאורתודוקסיה.

איך קרו הדברים. ב – 1902 ביאליק כותב את לבדי. ושמים וארץ ב – 1920-30 יש כבר 10 פרסי נובל. המוח היהודי משוחרר אל מרחבי האינסוף של היצירה האנושית. בספר "גאונות וחרדה מלמד נורמן לברכט, את התרומה הענקית של היהודים החופשיים 1847 עד 1947.  הקדימו את אלה למודרנה מגורשי ספרד באמסטרדם ובאנגליה ובוונציה כשטענו שהתלמוד חסם את היצירה היהודית.

הנהר ללאומיות הוביל אל מטרת העל "לנרמל את הקיום היהודי".

ב–1903 משורר ביאליק את "בעיר ההרגה". בקישינב היו יותר מ–20 אלף יהודים וכמה מאות פורעים הרגו בהם. ואחרי 45 שנה 500 אלף ישראלים גוברים על כל מדינות ערב והפלסטינים. שומו שמים – פרס נובל "ליהדות הפתוחה". הֵשִיטָה פלנטה אחרת: לעשות ההיפך מהיהודים. החת"ם סופר פסק שהחדש אסור מן התורה. אנחנו החדש. אנחנו התורה: היהודים החיים קובעים את גבולות תרבותם. משה ויהושע מגבשים שבטיה. אנחנו מדינה. אין צידוק הדין. לא חטאנו לאף אחד. חמור ושור לא גנבנו מאף עם. אנחנו עם בין עמים ולא בדד נשכון. מדינה בין מדינות. אין צדק אלוהי. אנחנו הולכים אל הצדק האנושי במוקד המעצמות שלכל עם יש זכות לריבונות.

ציונות מדינית וציונות מעשית

בציונות המדינית פורשים מהתפילות ומחיבת ציון והולכים – הרצל-ויצמן-בן גוריון-ז'בוטינסקי-ארלוזורוב-שרת אל מוקדי המעצמות בהעזה וחוכמת חוש המידה לגייס את ההסכמה למדינתו של עם ישראל.

בציונות המעשית היישוב העברי - פאר היצירה בכל הדורות – עיצב את הישראליות על התשתית המהפכנית המכוננת. היפוך היהדות הישנה:

* בזהות הלאומית היינו מקורבן לעם בין עמים;

* במודרנה ניצחנו את הפלשתינים וכל הערבים וכבשנו את חלקת ארצנו;

* בדמוקרטיה הליברלית המדינתית ניצחנו שיבטיות דתית שהביאה גלות;

* ביהדות הפתוחה שחררנו תרבות לאומית אל מלוא היצירה האנושית.

אלה הדברים ביישוב העברי שעשה השמאל. והקים מדינה לעם היהודי וקרא לתפוצותיו לעלות למדינתם. כל הבאים באו ממדינות לא דמוקרטיות כדי להקים ולקיים דמוקרטיה אנושית לעם היהודי. וזוהי הזהות הישראלית האישית והחברתית והמדינתית. "תחי העבודה העברית האנושית" (ברנר).

עיקרי הדברים האלה שגאו ופרחו לתפארה וזכו להערצה בינלאומית. והיו אתנו עד שהניצחון בששת הימים הביא עלינו את המשיחיות ממנה ברחנו. ועד שהשמאל (שהיה) סטה אל הקולוניזציה הדתציונית ומסר את המדינה הקולוניאלית להנהגה ימנית שהולידה את נתניהו ופועלת עם החרדים ללכת מהישראליות המדינתית לשבטיות היהודאיסטית ולעמעם את הישראליות-מקור. המאבק הוא בין חומרי הזהות של החורבנות והחרדות ההיסטורים או של התקומה הישראלית-מקור.