שמחת תורה בימי קורונה

צבי יי כסה                                

בפעם הראשונה  שהלכתי לבית הכנסת הייתי בן 6. זה היה בשמחת תורה. בבית הכנסת בעיר ברודי פולניה (היום אוקראינה). סבא ר' גדליה וסבתא חנה שלי – אימא לקחה אותנו לביקור אחרי 16 שנים בארץ 1920-36 – לקחו אותי להקפות שמחת תורה. קהל רב היה שם ומה שאני זוכר הוא שרקדו ממושכות עם ספר התורה ואתי, הנכד מארץ ישראל של ר' גדליה. העבירו אותי מיד ליד ורקדו.

אני לא דתי. אבל היצירה הישראלית שברא היישוב העברי – בשוני מהאורתודוקסיה -  הציבה את התנ"ך כסלע התרבות וההצדק הייחודי. המורים בבית החינוך בגבעת ברנר הוליכו אותנו מפרקי התנ"ך ושינונם לעולם המחשבה העולמי. משני פרקים בתנ"ך, דוד רודנר, נסע אתנו לאריסטו, לקאנט, למרקס וכמובן לג'ון לוק עם הזכויות הטיבעיות. ומהם חזרה לנשגבות התנ"ך שכולן, שימו לב , אוניברסליות. יהודי הגלות בסבלותם האפילו על האוניברסליות לטובת הפרטיקולריות, על האנושי לטובת השיבטי.

ואני הישראלי-מקור, החופשי (במלחמת התרבות בין ההשכלה לאורתודוקסיה היו חופשיים ואדוקים) נפעם מעיקרי הציוויליזציה העברית. מהנברא בצלם ועד עשרת הדיברות ועד חוקת משה הכופפת – לראשונה בהיסטוריה – את המלך לחוקה ושופטת אותו על פיה. ועד הלל הזקן "במה ששנוא עליך לא תעשה לחברך" (על שש המילים האלה קאנט כתב 1000 עמודים). עשר שנים עבדנו צוות מצומצם על פרויקט ישראלי-עולמי "עמק התנ"ך" דבר דבור על אופניו. ואחד מאתנו יחד עם עוזרי ראש הממשלה חיסלו את החזון הזה.

ואני ישראלי-מקור. שהתנ"ך ושפת עבר הם בסיסי תודעתו, והישראליות המדינתית היא דמו, באירוע שמחת תורה בימי קורונה, לא יכול להתעלם ולברוח ולהחריש מתופעת הכפירה של היהודים בני דת ההתנחלותיות בעיקרי הצדק האנושיים האוניברסליים. התנ"ך שלנו – של היהדות הפתוחה שהקימה מדינת צדק לעם היהודי - כשחוזרים אחרי שמחת תורה לקרוא מחדש את התורה, מגיעים לפסגת הציוויליזיציה העברית – לעשרת הדיברות האוניברסליות, והנה כת ההתנחלותיות מקיימת רק שש דיברות אוניברסליות ולא מקיימת ארבע מתוך העשר:

לא תרצח – יהודי;   לא תגנוב – מיהודי;  לא תענה ברעך – היהודי עדות שקר; לא תחמוד את.....של יהודי.

הפלשתינים לא יהודים מודרים מארבע אלה הדיברות.

אנחנו הישראלים-מקור, היישוב העברי, ניצחנו את הפלשתינים בכוחנו ובצִדְקָתֵנוּ. כי אמרנו: "גם אנחנו". והם ענו ב"רק אנחנו" ונפלו. גוש אמונים וניגזרותיו ההתנחלותיות גררו אותנו להיפוך: אנחנו היינו ל"רק אנחנו". "הצדק בצדק נגע" של ויצמן, סלל לנו דרך "לצדק האנושי" שלכל עם זכות לריבונות. וממנו קיבלנו מדינה. איפה הישראליות-מקור של הצדק "גם אנחנו" ואיפה הכת הדתית הלאומנית המשיחית ההתנחלותית המסכנת ומכערת את הישראליות-מקור הדמוקרטית.