חופשיים ואדוקים מול האישה במשפחה ובציבור

צבי י' כסה

מצער לדון בנושא החשוב הזה על גב אירוע התרמה למפעלו הנפלא של הרב פירר. מעשיו היפים אינם מכפרים על תרבות ההלכה הקלוקלת באשר למעמד האישה. הרב פירר עפ"י מעשיו היה צריך יחד אתנו החופשיים לתבוע מהמנהיגים הדתיים בימנו לבקש מחילת דורות מהאישה היהודיה על הדרתה, הנמכתה, וכפייתה כרכוש אביה או אישָהּ - בן זוגה המכונה לצערי בעלה.

הנאורים במאמינים חייבים להבין את העובר ומרעיד את החופשיים כשפוגשים בעוולות כאלה: "כל אישה שתימנע מלעשות מלאכה מן המלאכות שהיא חייבת לעשותן (לבעלה), כופין אותה ועושה אפילו בשוט....צריכה לשרת לפניו..." דברי הגדול ברציונליסטים, הרמב"ם. ומה כי נלין על הקטנים. שאחד מהם (שמואל?) במאה השלישית פרש פסוק משירת אהבה בין אישה לאיש – שיר השירים, שרבי עקיבא פסק כי זו האהבה בין אלוהים לעם ישראל - המבהיר שקול באישה ערווה. ולא נזכיר פסיקות טומאה ואיסור לימוד תורה לבנות ועוד ועוד אמירות קשות מקוממות.

מול פסיקות ונוהגים ויחס כזה לאישה. לאימא שלי, שלך, לאשתי ואשתך, לבתי ובתך – יכול בן ישראל חופשי לידום, לקבל את הצווים המיושנים הפרימיטיביים האלה ולהחשות ולהסכים להדרת נשים מהמרחב הציבורי? ראוי לכל איש חופשי נקי דעת לקרוא את כתביה של פרופסור, האורים למחשבת ישראל, רחל אליאור, על האישה בתולדות הדת העברית שהחמירו והשחיזו אותה חכמי ההלכה עד כדי כך שכל יהודי ישראלי חופשי צריך לתבוע ממנהיגי הדת לגווניהם לבקש מחילה היסטורית מהאישה העבריה – היהודיה – הישראלית. תביעה זו אינה מתעלמת מכך שבהלכה יש גם התייחסויות המקרינות ומעלות את כבודה של האישה.