עקיבא והלל והדתציונים

צבי י' כסה    (במגזין האינטרנט "על צד שמאל" www.on-the-left-side.org.il)

אני מבקש תשובה מהשורש ממנו התגלגלה הציונות הדתית לדתציונות שמפאר אותה רפי פרץ, שר החינוך של נתניהו. איך קרה הדבר לבן הארץ, להיות לגזען ולאומן משיחי של "אמונה ועבודה" = מילת קוד לעבודת בית המקדש. החרפה הזאת היא לא מהמערבולת הפוליטית אלא משורש התרבות. מפירוש מעוות של הציוויליזציה העברית. יהודי מאמין או לא מאמין יש לו לבחור בין שני הענקים - רבי עקיבא ומנגדו הלל הזקן.

עקיבא אומר אהבה. ואהבת לרעך כמוך. הלל אומר צדק: לא תעשה לחברך את השנוא עליך. אלה שתי תרבויות - הסוריאליסטית והאמיתית, המיסטית והריאלית. אהבה היא פיקציה: מרוב אהבה אחד או אחת מהאוהבים מבטל את אישיותו בפני השני/ה; מרוב אהבה הורג אישה; אוהב בנו יגונן על פשעיו; אוהב חברו יסתירנו מדין; אוהב עמו יהרוג בעם אחר; אוהב אלוהיו יצדיקו בתרבות של צידוק הדין שעל פיה קיימנו גלות של ייסורים. על כך נפסק בכְתָבֵנו החכמים: על כל פשעים תכסה אהבה.

 ובא הלל הזקן ואומר אל תספרו אהבה שאיש לא יודע מהי. אתה לא יודע אמת מהי. אתה יודע רק דבר אחד במובחן: אתה יודע מה אתה לא רוצה שיעוללו לך. וזו הציוויליזציה העברית - התורה - על רגל אחת. זהו דבר בית הלל. מול שמאי שדחה באמת הבניין אשר בידו את הגר שביקש ללמוד את התורה כשהוא עומד על רגל אחת. על שש המילים האלה של הלל הזקן קאנט כתב 1000 עמודי פילוסופיה.

 הציונות הדתית / בני עקיבא החינוכית בחרו בעקיבא. אנחנו אוהבים את עם ישראל ומה כי תגלגלו עלינו שאנו מעוולי עוול, כובשים ורועצים עם אחר? אין כמונו אוהבי עמנו הנבחר. ונבחר פירושינו לו הם זכויות יתר. שלי שלי ושלך שלי. וכך הם מביאים אותנו אל "..עם נבל ולא חכם". זה השורש לעיוות.

זו הדתציונות. ביום שהרב קוק מצא כי המפעל הוא שלב בגאולה האלוהית נוצק האלגוריתם שיביא את הדור השלישי והרביעי של תלמידיו ואת בית מדרשו, "מרכז הרב", מהציונות הדתית האנושית הליברלית לגוש אמונים ולדתציונות ההתנחלותית הלאומנית משיחית שודדת זכויות ותקוות מעם אחר ומטהרת את מצפונה באהבת העם. כה חבל שהחלוצים המייסדים שהתפעמו מרב גדול דתי ציוני הנאבק מול הקנאים החרדים באמירה: הם החופשיים בונים את בית המקדש. ולא שמו לב לסייפא: אנחנו נהיה הכוהנים. צריך להגן על הישראליות מפניהם.