יש לי מה לומר לחסוכי ידע חפי אשמה ולכותבי בלע כבדי אשמה

מול רוב רובם (לא כולם) של באי פורום קפה שפירא, אני מתדיין עם מגיבים ראויים והחלטתי להסתער אינטלקטואלית לא עליהם אלא על התובנות החלולות בתמונת העולם של רובם. רוצה לספר להם את הסיפור שלי על האירוע הנפלא שלא היה כמותו ב–3000 שנות היסטוריה ולא יהיה עד קץ הימים. הסיפור שלי עומד מול החללים בתובנה  שלהם. אני מאשים את מערכת החינוך הפורמלית והפוליטית. הם לא קראו את הדרשה של הזז ולא את יל"ג ולא את "נעל נא איפוא בלעדיו" של ביאליק.

היהדות הפתוחה

באי הקפה לא מודעים לפלא הבריאה שבראה "היהדות הפתוחה" כשגאלה עם דפוק ומושפל ונידח והעלתה אותו אל הזהות הלאומית ואל המודרנה. ובתוך 120  שנה ענקי רוח מבניו היו לפיסגת התרבות המערבית; ואחרי ששליש ממנו הושמד בשואה, הנותרים מחציתם הקימו מדינת תפארת לנרמל את הקיום הלאומי כעם בין עמים ומדינה בין מדינות. ומחציתם עלו לפסגות במעצמה הראשה בעולם. מי תיכן לנו כל אלה? – היהדות הפתוחה. הסיפור שלי – מי שנולד לעלייה השלישית – הוא על המעלל הזה למעגליו. הראשון יהיה על "השמאל" בפרדס הזה של היהדות הפתוחה. השני יפרוס את הזינוק מתרבות של צידוק הדין אל המודרנה. ואם רק 5% מבאי הקפה יעלו לפלנטה שלי והיה זה שכרי.

מה זה שמאל

שמאל זה לא מפלגה. שמאל זה רעיון ללכת מהמצוי לרצוי עד לראוי. שמאל זה להקדים תבונה לאמונה; שמאל זה אוריינטציה על העתיד – מה שאמרו אבותינו מעניין ולעיתים מפעים. אבל, מה שחשוב זה מה אנחנו אומרים ומה יאמרו אחרינו. שמאל אומר שהדור הקיים והבאים חשובים מהדורות שעברו מן העולם. שמאל זו ההבנה שבסיום לא שואלים אדם מה ירשת. זאת יודעים כולם. שואלים מה חידשת. לכן, החדש טוב מהישן שנאמר "הישן יתחדש והחדש יתקדש". לכן, שמאל זה רוב אופציות לבני אדם לבחור ממלוא הקשת המזומנת בין לידה ומוות.

וכדי שיוכלו בנינו ובנותינו לבחור בפועל מתחייב עפ"י השמאל מתווה של 3 עמודי תווך:

 "הזדמנות לכולם" – "אחריות מכולם" וסולמות לעלות להשתתף "בחברה של כולם". ושמאל זה להחיל על המערכת לא סיסמאות שיוויון אלא סרגלי מדידה: האחד - שיעור המוביליות הכלכלית חברתית. השני - הסולידריות החברתית. בלי שלושה עמודי התווך האלה אין סולידריות חברתית. וישראל היא היחידה שבה הסולידריות היא מרכיב אסטרטגי.

במה חטאו כל ממשלות ישראל? – לא עשו הזדמנות לכולם ולא אחריות מכולם ולא חברה של כולם. לא עשו שמאל. ולא היה שמאל. וכדי להסביר למעטים הנה סיפור:

במאי 1953 העפיל לראשונה הילרי הניו זילאנדי לאוורסט. בשבת בן גוריון פתח דיון ואמר: מה עשה הילרי? עלה לפיסגה. מה זה פיסגה: מונחת בראש ההר. אתם רוצים פיסגה גבוהה, צריך להרים את כל ההר. הנמשל: צריך להעלות את כל העם אל "חברת המופת" של הציונות האנושית. לו הוא וממשלות ישראל דבקו בזה היו בונים הזדמנות לכולם ואחריות מכולם והייתה אולי חברה של כולם.

בעיית הבעיות של החברה הישראלית היא איך 8 מיליון יעמדו בחזית המודרנה המידעית[AA1]  והמדעית והתרבותית מול ענקי עולם. עמודת ההזדמנות לכולם – זו השטחה החינוכית שבה אדם ניטען ביכולות ובאיכויות ובכלים לבחור את חלקו בקשת האופציות היצירתיות. מי שיעלה ממערכת חינוך באיכות של הזדמנות לכולם וידלג אל חברה המקיימת תרבות של אחריותיות של כולם – ימצא את הסולם לעלות בהר אל חברה של כולם. זה שמאל.

שמאל כמוני מה הוא רוצה? – אני הולך ברחוב בעירי ומולי חבורת תלמידי תיכון ואני רואה את הרופאים, המתמטיקאים, המדענים, המהנדסים. הפילוסופים, הסופרים, האמנים, חוקרי המוח והחלל ואת אלופי/ת צה"ל בעתיד – ורוצה שכך יראה וירגיש מי שהולך ברחוב של כל עיר ואזור בפריפריה.

הדמוקרטיה הממלכתית

התוכנית הפוליטית היא איך עושים בכל עיר וכפר וברמה הלאומית הממלכתית את שלושה עמודי השמאל הללו. התנאי ההכרחי הוא תבנית מדינה של דמוקרטיה מתוקנת זו שעקרונותיה נרשמו במגילת העצמאות. וזה חלום השמאל וזה חלום העל של היהדות הפתוחה לנרמל את הקיום היהודי.

מי מקוראי המסמך שיבקש אשלח לו מסמך ראשוני לאיך עושים את הדברים הללוThis e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it. .