הדתיים הציונים (דתציונים) ללא מסיכות

צבי י' כסה

אני בא חשבון עם הדתיים ההתנחלותיים וביתם היהודתי ומאשים אותם על ארבע סטיות מהעיקרים:

·   בציונות – סטייה ממטרת העל לנרמל את הקיום היהודי להתנחלותיות המונעת את הסיכוי לכך.

·   במדינה – סטייה מנאמנות למדינה ודבקות במאמץ להמריד את ארץ ישראל נגדה.

·   בציוויליזציה העברית – סטייה משלושה המסרים הנישגבים לאנושות שההתנחלותיות  סותרת אותם; 

·   במדינת עם ישראל – סטייה אל נחישותם הבלתי נלאית להמיר אותה למדינה עמי ארץ ישראל ויהודים בה מיעוט..

ארבע הסטיות מכוננות רע ומביאות עלינו זעזע טקטוני היסטורי.

הסטייה מעיקר העיקרים של הציונות.

אחרי שנות גלות ואנטישמיות דתית, הגיעו האמנסיפציה והלאומיות. היהודים שפרצו מהאורתודוקסיה אל  הזהות הלאומית והמודרנה ניכוו באנטישמיות גזענית הגרועה מהדתית. וזעקה השאלה למה באה אנטישמיות גזענית? האורתודוקסים אמרו: בגלל חטאינו. יבוא משיח. היוצאים למודרנה אמרו: אנחנו עם לא נורמלי. נהיה עם נורמלי ותדעך האנטישמיות  איך נהיה עם נורמלי? – תהיה לנו זהות לאומית ומדינה. זו המהפיכה.

בששת ימי הניצחון נדחה החלום לנורמליות

מטרת העל היא לנרמל את הקיום. המדינה היא האמצעי לו. זה הלוז – הדי אנ איי – המהות של התקומה – עם בין עמים, מדינה בין מדינות וסוף לעם לבדד ישכון. וכך היה. עד שאחרי מלחמת ששת הימים נגוז החזון. מדינה כובשת לא יכולה להיות מדינה נורמלית. לכן, כל מי שרוצה לשלוט במיליונים שדודי זכויות ותקוות מבטל את מטרת העל לנרמל את הקיום הלאומי היהודי.

כאן הסטייה הראשונה של גוש אמונים וניגזרותיו - הבית היהודתי ממטרת העל.

הסטייה מנאמנות למדינה 

לא ביקשנו לעשות את ארץ ישראל למדינה אלא להקים מדינה בארץ ישראל. כמה ארץ? כדרוש לביטחונה. מגבולות 49 ניצחנו מלחמות והבאנו מדינות ערביות לשלום. והביטחון האסטרטגי שיצק בן גוריון (ואתו שמעון פרס) הבטיח תשתית לקיום. אחרי הקיום בא "טעם הקיום" שמחייב מדינה מתוקנת. ולא תיכון כזאת  יחד עם שילטון על מיליונים שדודי זכויות ותקוות.

ממשלת העבודה נכנעה לגוש אמונים. ממשלות הליכוד היו למשת"פיות שלהם ועשו אותם למשכוכית להקים את ארץ ישראל נגד מדינת ישראל. להמיר אותה למדינת עמי ארץ ישראל ויהודים בה מיעוט. מדינה ערבית.

סטיית הציונות ההתנחלותית מעיקרי הציווליזציה העברית

הציוויליזציה העברית ניסחה ומסרה לאנושות את שלוש התכליות:

הצדק - של אברהם אבינו, שתבע מאלוהים צדק "השופט כל הארץ לא יעשה משפט";

החוקה - של משה רבנו - שללא חוקה לא יהיה צדק וראשון שכפף את המלך לחוקה;  

החמלה של ישוע, שהבין ומסר לעולם שצדק ומשפט ללא חמלה הם מירשם פגום.

אלה שלושה עמודי הקיום של חברה מתוקנת: צדק – משפט – חמלה, חברה שראוי להשתייך אליה. הציונות הדתית ההתנחלותית מעשיה הם בגידה בשלושה: אין צדק במעשיהם; אין משפט הוגן לעלילותיהם; ואין חמלה מסביב לאוהליהם.

הסטיות האלה מסכנות את המדינה אולי יותר מסיכוני הביטחון שעליהם התגברנו ונתגבר. הציונות הצליחה כי גדולי המנהיגים והסופרים הראשונים לא ריחמו ולא סלחו לעם היהודי. והמדינה תצליח אם מנהיגיה לא יסלחו ולא יפחדו מההתנחלותיות המונעת לנרמל את הקיום היהודי כראוי לעם ישראל במדינתו.

זעזוע טקטוני בהיסטוריה שלנו

האנטישמיות היא מתועבת בפשעים כי לא עוולנו, לא הרגנו וחמור ושור לא לקחנו, רק קורבנות היינו. והיום, עם ניצחונה של ההתנחלותיות, אין אלא להודות ביושר וייאוש ורעד מצמית: בפעם הראשונה בהיסטוריה שיש לאנטישמיות קייס – העם הפלשתיני יכול לטעון שהיהודים עוולו לו. אשמתם המליאה באסונם לא משנה את המציאות בין שני העמים. זה זעזוע טקטוני בהיסטוריה היהודית.

הכיבוש ההתנחלותי  והשליטה במיליונים שדודי זכויות ותקוות משנים את פניה של התרבות הישראלית ומעוותים את גרעיני הבדולח האנושיים של הציוויליזציה העברית שאותה ניסח בארבע המילים י. ח. ברנר: "תחי העבודה העברית האנושית". היש בשטחים עבודה עברית? ואנושית? הציונות הדתית ההתנחלותית המשיחית היא העדות שאין בעולם ולא יכול להיות גם בישראל לאומן הגון גם אם בגר בישיבה ובוודאי אם סינן מהווייתו את עיקרי הבדולח האנושיים של תרבות ישראל.