להיות יותר יהודים בישראל זה להיות שמאל

צבי י' כסה

כעשרה אחוז בתולדותינו חיינו בתבנית מדינתית. מכאן שההיסטוריה היהודית בעיקרה היא תרבותית. והעיסוק ב-"להיות יותר יהודי", כנייר לקמוס של הזהויות השבטיות במדינה, הוא בעיקרו תרבותי ולא פוליטי. זהות אדם ומושגיו מתגבשים מהוויית חייו ומעשיו. ואלה משתנים. היהדות היא שם משפחה ולה גוונים יהודיים לדורותיהם.

במעברים מהמדבר לארץ ועד לחורבן ולגלות, התאימו ושינו אורחות חיים, מנהגים ומחשבות. אך התעקשו לטעון שלא שינו. ההתכחשות לשינוי הייתה לחוכמת ההישרדות. ואז באה המהפכה האוריינית על אירופה.

יהודים. הציצו ונפגעו. ופרצה מלחמת תרבות חריפה בין יהדות הפתוחה למודרנה לבין יהדות הסגורה לה. "כולם נשא הרוח, כולם סחף האור", רשם ביאליק. הפתוחים למודרנה חדלה אתם ההרמוניה בין אורח חייהם להגדרת זהותם היהודית. אנחנו לא תָרְיָ"גִִים, לומדים ועוסקים בחוכמות של גויים והסתירה קשה מנשוא. ועלו שלוש אפשרויות: להחזירם או להוציאם מהמעגל - כדעת הסגורה - או להסכים לשינוי: היהדות פתוחה. היהודים קובעים את גבולות תרבותם אל מלוא שדות היצירה האנושית ומודים בשינוי - כדעת הנאורים.

אמרו נאמני הסגורה: תבוא התבוללות. ענו יהודי הפתוחה: נהיה גם מודרנים וגם יהודים ללא התבוללות: ננרמל את הקיום היהודי לזהות לאומית. דיסקט אחר: עפ"י האורתודוקסיה בגלל חטאינו גלינו. יש צדק אלוהי וקבלת הדין. בזהות הלאומית אין קבלת הדין ואין צדק אלוהי (צדק אלוהי היה לנו 1800 שנה). אנחנו לאום, עם בין עמים. ותובעים צדק אנושי – ערך אוניברסלי - זכותנו להגדרה ולמדינה ובה היהודי הריבוני הוא מקור הסמכות. הרצל הבין שתפילות לא מחזירות לארץ. רק ארגון של העם/לאום לפריצה מדינית אל לב המערבולות המעצמתיות. וויצמן תובע ליהודים את הצדק האנושי במשפט העמים. ויש מדינה. היהודי הלאומי במדינתו הוא זן אחר ביהודיות ההיסטורית. יהודי ישראלי.

מה שעושים האנגלים היא האנגליות. ומה שעושים היהודים היא היהדות על אורחותיה. וזו במדינתם אינה כשל אבותיהם בגלויות, ואין יהודית ממנה. השונות בין הגוונים היהודים במדינה נקבעת על פי מידת הישראליות בזהותם.

החרדים דומים לאבותיהם בתָרְיָ"גיוּּת ולא בהוויתם במדינה; דתציוני שדבק בתרי"גוּת שונה מהחרדים. בזהותו יותר ישראליות ומדינה (ראו תופעת הדת"לשים); וכך המסורתיים שהישראליות בזהותם עולה על "עטרות" אבותיהם; לידם החופשיים מלוא זהותם היהודית היא ישראליותם.

יהודי תריָ"גִִי שאומר אני קודם כל יהודי, דברו אמת. יהודים לא תָריָ"גִים כמו שרון ודיין  ואולמרט ונתניהו וגבאי ואסף ענברי ועמיר פרץ ואחרים האומרים אני קודם יהודי, לא  אמת דברם. במה אלה יהודים? – רק בישראליותם. היינו, במעשיהם ובמחשבות על ההוויה הישראלית. וזו כמובן מכילה זיקה חזקה להיסטוריה. אך בהפוך: האמוניים שופטים את ההווה עפ"י העבר, החופשיים בוחנים ושופטים את העבר עפ"י מושגיהם במדינתם המודרנית הדמוקרטית.

יוצא איפוא שבמבחן היהודיות במדינה, החופשיים הם היהודים הישראלים במליאותם. ומה שהם עושים להישרדות (הביטחונית) ולייחוד {התרבותי) זו היהודיות  המדינתית   במלואה. לומר להם "להיות יותר יהודים" זו קנטרנות. יהדות היא יורשת הציוויליזציה העברית שעיקרה לא פולחן. קורבנות, נרות ותפילות להטבות מאלוהים (נביאי ישראל) ולא שולחן ערוך, יִידִישְקָייט מערבי או יָהוּדִֶישְקַָיט מזרחי, כהמלצות שר החינוך.

יהדות היא קוד של גרעיני בדולח אנושיים שקיבלנו: מאברהם - את הצדק כתכלית (השופט כל הארץ לא יעשה משפט); ממשה – את המשפט (שבלעדיו לא ייכון צדק); מישוע – את החמלה (צדק ומשפט ללא חמלה - סכנה). צדק –משפט – חמלה אלה שלושה עמודי התווך לחברה אנושית ראויה. והלל הזקן כתמצית הצו האנושי: "מה ששנוא עליך לא תעולל לרעך". 1500 שנה לפני קאנט. ולא צריך יותר.

אלה הדברים הם השמאל. התרבות היהודית היא שמאל. ישעיהו, ירמיהו, עמוס במושגי ימינו הם "בצלם". נתן הנביא ואליהו מול דוד ואחאב הם "שוברים שתיקה". ושפוט נשפוט  אם יהודי תריָ"גִי מסרב להודות שיש מצוות אסורות בימינו ובוגד בקוד האנושי של הלל הזקן (כובש עם אחר כנמשל) -  הוא יותר יהודי מהישראלי הקורא בתנ"ך וביצירת הדורות עפ"י הַפָסל רודן "...לוקח סלע וזורק את המיותר" - לוקח נטו את היופי אשר בגרעיני הבדולח האנושיים שבציוויליזציה העברית. הלוא אלה מה שקרוי הערכים הליברליים האוניברסליים אותם מסרנו לעולם ועליהם גאוותינו. היא חברת המופת שביקש בן גוריון.

צריך ללמוד תנ"ך ומקורות כתרבות יהודית. אלא שמורה אורתודוקסי תחת שר דתציוני לא יכול ללמד בחינוך החופשי (חילוני). הוא לא יכול לענות לנכד שלי על שאלה: למה אלוהים היקשה את לב פרעה? ואולי הוא היקשה עוד לבבות בהיסטוריה? למה יעקב אבינו מתנה את אמונתו בכך שאלוהים ימלא את רצונותיו? ואיך "שיקסה" האומרת עמך עמי ואלוהיך אלוהי הופכת לאם השושלת?

צריך ללמד תנ"ך כמו שלמדנו בימים רחוקים בביה"ס בגבעת ברנר : על שני פרקים לקח אותנו דוד רודנר לקאנט ולשופהאור ולוולטר ולרמב"ם ולביאליק וטשרניחובסקי וברנר. והוא אשר התכוונה לעשות הציונות האנושית של היהדות הפתוחה כשהקימה מדינה: רלוונטיזציה של התנ"ך והמקורות והחגים והטקסים ואורחות חיי הפרהסיה ולכתוב את הפרקים החדשים של תנ"ך ימינו.