Skip to content

1VSDAT

חמישי, 13 אוקטובר 2016 20:53

מחלוקת עצובה עם אלי ויזל על התפילות (צבי כסה)

דרג מאמר זה
(0 מדרגים)
מחלוקת עצובה עם אלי ויזל על התפילות
 
צבי י' כסה
 
יום הכיפורים הקדוש. לו אני דתי המאמין כי אלוהים הוא הבורא, הכל יכול והכל נעשה בדברו, הייתי מזמן אותו לדין תורה. בכתב התביעה הייתי טוען כי הוא הפר את הברית. מיום שניצחו הפרושים – הנאמנים יותר לתרי"ג הציוויים, אנחנו מוכים וחבולים. בתוכנית טלוויזיה על היצירה של המסמך: "היהדות הישראלית – המניפסט" טענתי את הטענה הזאת בפני בן הפלוגתה, הרב יואל בן נון, והוא קהה בי: אלוהים לא הבטיח לנו דבר.
 
בערב החג פרסם בהארץ יואל רפל מאמר "יום ללא כפרה" בו הוא מביא את התלבטויותיו של אלי ויזל ביום הכיפורים על תפילותיו. בכנס אקדמאים בבר אילן על התפילה היהודית שמעו את המסה הפיוטית שלו ואת התוכחה על מילות התפילה אותן אמרו, מצוות אנשים מלומדה בצילו של עשן ארובות התנורים.
 
התפילות הקיימות נשמעות כבלתי הולמות, בלתי רלוונטיות, אומר ויזל. "איך יקום אדם לפאר ולרומם את הצדק האלוהי ואת רחמי האלוהים בדור של מיידנק וטריבלינקה. כשגיבור סיפורי אומר אהבה גדולה אהבתנו. איך יכול אדם לומר מילים אלה בלי להפכן לכזבים. לחילול השם?  והוא מוסיף: הושלכו מיליונים ללהבות ואתה בחרתנו מכל העמים. איך יפנה אדם אל אלוהיו כאשר דרכיו נעלמות וחמלתו נסתרת. ולא צריף יותר לומר מילה.
 
אלא שמכאן ויזל מנמיך אישיות יהודית: היהודי אינו יכול להתנתק (מהתפילה), הוא אולי רוצה אבל אין לו כוחות נפש לכך. כאן באה המחלוקת. היהודי כאדם, כמו כל אדם בעולם יכול להינתק מאמונות מכזיבות, כך קרה בתקופת ההשכלה תוך מלחמת תרבות של המשתחררים מהאורתודוקסיה אל המודרנה. ואלה היהודים שפרצו אל המודרנה - בניגוד ליהודי האורתודוקסיה – וחרתו את הזהות הלאומית לא היו מוכנים יותר לעמוד בהשפלות האנטישמיות. וכך באה הלאומיות היהודית להשתחרר מהדתית והקימה מדינה ריבונית.
 
אבל. האמת היא שכאן בארץ לא קיימנו ברצינות דיון של החופשיים עם הדתיים לסוגיהם על הדת מול השואה ומול הרעות הממלאות את עולמנו. מול הצדק האלוהי הנסתר. פסיקתו הנוראה של החזון איש כשדימה את השואה לחייט הגוזר פיסות בד כדי לתפור חליפה יותר יפה. אלוהים כחייט. עד היום לא שמענו התרסה של רבנים לאמירה הזאת. והדברים כבדים יותר כי אנחנו מקיימים מדינה. וכמו שבעניין הנורא של הדת והרעות הרבות שבאו עלינו לא מתקיים דיון ממשי בין החופשיים לדתיים כך גם בענייני מדינה. לא ייתכן כי האורתודוקסיה מאלצת את המדינה לנקוט מעשים אסורים למדינה, למנוע עיקרים של מתוקנות דמוקרטית ושיוויון וחופש לכל יושבי המדינה. כלומר, את אלוהים אנחנו לא יכולים לזמן לדין תורה אבל את הממסד הדתי אנחנו לא רק יכולים אלא חייבים לדון אתם ולתבוע מהם תהליכי רלוונטיזציה לחיינו כמדינה מתוקנת דמוקרטית. לישראלים המדינתיים יש חובה לתבוע מהדתיים למצוא את האומץ כאזרחי מדינה, המבקשים להשתתף בפוליטיקה של הפרהסיה, ולהכריז כי הוראות ותקנות אלה ואלה מהתורה ואף מההלכה לא אפשריות היום במדינת היהודים הריבונית. ולכן הם מותרים לה. וכך לשחרר את המדינה מלנהוג באי יושר וקריצות עין. יום כיפור של חשבון נפש אישי וחברתי אמיתי מעורר את הצורך בעיון בנושאים אלה של כיבשונו של עולם.
נקרא 893 פעמים

השאר תגובה

אנא ודא שהינך מקליד השדות המסומנים ב-*

התגובות האחרונות

המאמרים האחרונים