Skip to content

1VSDAT

רביעי, 27 נובמבר 2013 10:58

פרדוקס הסחטן, טעותו של חתן פרס נובל ומו"מ עם מדינות ערב (מעגלתו של חילוני)

דרג מאמר זה
(32 מדרגים)
פרדוקס הסחטן, טעותו של חתן פרס נובל ומו"מ עם מדינות ערב
על חשיבותו של מודל נכון לייצוג המציאות
 
זוכרים שהייתה פעם מדינה בשם סוריה?
פרופסור אומן כתב את מאמרו על פרדוקס הסחטן כדי להסביר למנהיגי המדינה איך לדעתו עליהם לנהוג בסכסוך הגבולות שהיה לנו עמה.
 
ייתכן שסוריה עוד תחזור לחיים כמדינה אחת ויתכן שתחזור ככמה מדינות.
איך שלא יהיה - יום אחד תהיה לנו שוב מדינה שכנה על הגבול שפעם היה של סוריה.
אז כנראה יחזור לחיים סכסוך הגבולות הישן באזור.
 
מאמר זה נכתב בעבר כדי לעזור בפתרון הסכסוך הנ"ל וסכסוכי גבולות נוספים.
הוא נועד גם להראות את חשיבותה של הקפדה על ייצוג נכון של המציאות במודל המתמטי שנבנה על מנת לנתחה, בטרם מסיקים מסקנות ממודל זה.
 
ברצוני להציג כאן את המאמר שכתב חתן פרס נובל לכלכלה – פרופסור ישראל אומן – בנושא יחסינו עם שכנותינו ולהסביר מדוע – לדעתי – הוא טועה.
 נראה לי שגם מי שלא יקבל את הפתרון שלי יבין שהוא חושף טעות בסיסית בטיעון של אומן.
להלן דברי אומן ואחריהם תגובתי.
 
פרופ' ישראל אומן
 
ראובן ושמעון מוכנסים לחדר קטן שבו מזוודה המכילה שטרות כסף בסכום של $100,000 . בעל המזוודה מציע להם את ההצעה הבאה: "אני אתן לכם את הכסף שבמזוודה, אבל רק בתנאי אחד… אתם נדרשים לנהל מו"מ ולהגיע להסכמה על אופן החלוקה שלו. רק כך אסכים לתת לכם את הכסף".
ראובן הרציונאלי מעריך את הזדמנות הפז שנקרתה בפניו ופונה לשמעון בהצעה המתבקשת: "בא קח חצי מהסכום, אני אקח את החצי השני, וכל אחד מאתנו ילך לדרכו עם $50,000 ". להפתעתו, שמעון מרצין את מבטו ובקול נחוש אומר: "תשמע, אני לא יודע מה הכוונות שלך לגבי הכסף, אבל אני לא מוכן לצאת מהחדר עם פחות מ - $90,000. טוב לך קח, לא טוב לך, מבחינתי ששנינו נלך הביתה בלי כלום".
ראובן לא מאמין למשמע אוזניו. "מה קורה לשמעון?", הוא חושב לעצמו. "למה שהוא יקבל 90% מהסכום, ואני אקבל רק 10% ?". הוא מחליט לנסות לדבר על לבו של שמעון. "בא תהיה הגיוני", הוא מפציר בו. "שנינו הרי באותו המצב, ושנינו רוצים את הכסף. בא נחלוק את הסכום בשווה ונרוויח שנינו". אך שמעון איננו נראה מוטרד מהסברו המנומק של חברו. הוא מקשיב בקשב רב לדבריו, ובסיומם קובע בצורה נחרצת עוד יותר: "אין על מה לדבר. 90-10 או כלום, זו הצעתי האחרונה".
פניו של ראובן מאדימות מכעס. הוא עומד לחבוט בפניו של שמעון, אך מייד נסוג לאחור. הוא מבין ששמעון נחוש בדעתו לקבל את מרב הכסף, ושהדרך היחידה לצאת מהחדר עם איזה שהוא סכום היא להיכנע לסחטנות שלו. הוא מסדר את בגדיו, שולף מהמזוודה שטרות על סך $10,000 לוחץ את ידו של שמעון ויוצא מן החדר במבט מושפל.
 
מקרה זה מכונה בתורת המשחקים "פרדוקס הסחטן". הפרדוקס העולה ממנו הוא שראובן הרציונאלי נאלץ בסופו של דבר להתנהג באופן בלתי רציונאלי בעליל, על מנת להפיק את המקסימום מהמצב הנתון שבו הוא נמצא. ההיגיון מאחורי התוצאה הביזארית הזאת הוא ששמעון משדר אמינות וביטחון בדרישתו המוגזמת, ובאופן זה הוא מצליח לשכנע את ראובן להיכנע לסחטנות על מנת להשיג את התוצאה האפשרית הטובה ביותר.
 
הקונפליקט הערבי-ישראלי
מערכת היחסים המדינית בין ישראל לארצות ערב מתנהלת גם כן לפי עקרונות פרדוקס זה.
הערבים מציגים בכל משא ומתן עמדות פתיחה נוקשות ובלתי סבירות. הם משדרים ביטחון ואמונה בדרישותיהם, ודואגים להבהיר לישראל כי לעולם לא יוותרו על הדרישות הללו. בלית ברירה, נאלצת ישראל להיכנע לסחטנות מתוך תפיסה שאם לא תיכנע תצא מן החדר בלא לקבל דבר. הדוגמה הבולטת ביותר לכך היא המשא ומתן עם הסורים המתנהל בעוצמות שונות כבר כמה וכמה שנים. הסורים דאגו להבהיר מראש שלא יוותרו לעולם על אף מילימטר מרמת הגולן.
הצד הישראלי, החפץ כל כך בהסכם שלום עם הסורים, הפנים את עמדת הסורים, והיום בשיח הציבורי הישראלי ברור שנקודת הפתיחה למשא ומתן עתידי עם סוריה חייב לכלול נסיגה מלאה מרמת הגולן, למרות החשיבות האסטרטגית הקריטית שיש לגולן בהבטחת גבולות ברי הגנה לישראל.
 
פתרון הכשל
לפי תורת המשחקים, מדינת ישראל חייבת לעבור כמה שינויים תפיסתיים על מנת לשפר את מעמדה במשחק המשא-ומתן עם הערבים, ולנצח במאבק המדיני בטווח הארוך:
א. נכונות לוותר על הסכמים – התפיסה המדינית הישראלית מבוססת על ההנחה שחייבים להגיע להסכם עם הערבים בכל מחיר, שכן מצב של העדר הסכם הוא בלתי נסבל.
ב"פרדוקס הסחטן", התנהגותו של ראובן מבוססת על התפיסה שלפיה הוא מוכרח לצאת מהחדר עם סכום של כסף כלשהו, ולוּ הקטן ביותר. חוסר היכולת הנפשית של ראובן לקבל את האפשרות שאולי ייאלץ לצאת מהחדר בידיים ריקות, גורמת לו בהכרח להיכנע לסחטנות ולצאת מהחדר עם סכום מסוים, אך בבושת פנים וכמפסיד. באופן דומה, מדינת ישראל מנהלת את משאיה ומתניה מתוך עמדה נפשית שאינה מאפשרת לה לדחות הצעות שאינן מתאימות לאינטרסים שלה.
 
ב. התחשבות ב"משחקים חוזרים" – לפי תורת המשחקים, יש להתייחס לסיטואציה חד פעמית באופן שונה לחלוטין מאשר לסיטואציה החוזרת על עצמה מספר פעמים, שכן במשחק החוזר על עצמו לאורך זמן, נוצר איזון אסטרטגי הגורם באופן פרדוכסלי לשיתוף פעולה בין צדדים יריבים. שיתוף פעולה כזה מתרחש כאשר הצדדים מבינים שהמשחק יחזור על עצמו פעמים רבות, ולכן עליהם לשקול מה תהיה השפעת מהלכים שיבוצעו בהווה על המשחקים בעתיד, כאשר הפחד מהפסד עתידי מהווה גורם מאזן. ראובן התייחס לסיטואציה שנקלע אליה כמשחק חד פעמי, והתנהג בהתאם. אילו לחלופין היה מודיע לשמעון שלא יוותר על החלק המגיע לו גם במחיר הפסד מוחלט, היה משנה את תוצאת המשחק לאורך זמן. אמנם סביר מאוד שבמשא ומתן הנוכחי הוא היה יוצא מהחדר בידיים ריקות, אך אם שניהם ייקלעו לסיטואציה דומה בעתיד, שמעון יכיר ברצינותו וייאלץ להגיע עמו לפשרה. באותו האופן חייבת ישראל לפעול מתוך סבלנות וראייה לטווח ארוך, גם במחיר של ויתור על הסכם והמשך מצב הלוחמה, וזאת על מנת לשפר את עמדתה במשאים ומתנים עתידיים.
 
ג. אמונה בעמדותיך – אלמנט נוסף היוצר את "פרדוקס הסחטן" הוא הביטחון המוחלט של צד אחד בעמדותיו, במקרה הזה של שמעון. הביטחון המלא יוצר שכנוע פנימי בצדקת עמדות אלו, ובשלב השני הוא משכנע גם את היריב בצדקתן. התוצאה הישירה מכך היא רצונו של היריב להגיע לפשרה גם במחיר כניעה בלתי רציונאלית והתרחקות מוחלטת מעמדות הפתיחה שלו. לפני מספר שנים שוחחתי עם קצין בכיר שטען שחייבים לסגת מהגולן במסגרת הסדר שלום, מכיוון שמבחינת הסורים מדובר באדמה קדושה וממילא הם לא יוותרו עליה. הסברתי לו, שהסורים שכנעו את עצמם שמדובר באדמה קדושה, ולאחר מכן הם שכנעו גם אותנו בכך. השכנוע הפנימי העמוק של הסורים גורם לנו להיכנע לתכתיבים שלהם. מצב זה ייפתר רק אם נשכנע את עצמנו בצדקת עמדותינו. רק אמונה מלאה בדרישותינו תצליח לשכנע גם את היריב הסורי להתחשב בעמדותינו.
 
ככל מדע, גם תורת המשחקים איננה מתיימרת לחוות דעה בנושאים ערכיים ומוסריים, אלא לנתח אסטרטגית את התנהגותם של צדדים יריבים למשחק משותף. מדינת ישראל משחקת במשחק שכזה מול אויביה. ככל משחק, גם במשחק הערבי- ישראלי קיימים אינטרסים היוצרים את מסגרת המשחק ואת חוקיו. לצערנו, מדינת ישראל מתעלמת מעקרונות בסיסיים העולים מתורת המשחקים. אם תשכיל מדינת ישראל לפעול לפי עקרונות אלו, מעמדה המדיני וממילא הביטחוני ישתפרו באופן ניכר.
 
תגובתי:
לדעתי – למרות שהמשחק מנותח נכון – הוא אינו מייצג את המציאות במובן זה שאינו מביא בחשבון את כל דרכי הפעולה שקיימות במציאות ואינן קיימות במשחק.
 
גם כשסוריה אומרת שהיא רוצה את כל רמת הגולן – היא אינה מתעקשת על קבלתו "עד מחר" וזה מוכח היטב בהרבה "מחר"ים שעברו.
 
חשוב לה לדעת באופן עקרוני שתקבל את הגולן בעתיד.
 
מיד לאחר כיבוש הרמה אמרתי לחברי שהדרך להגיע לשלום עם הסורים היא להציע להם הסכם שעל פיו יקבלו את כל רמת הגולן אחרי 50 שנה של נורמליזציה ביחסים.
 
למרות כל המים שהתייבשו מאז בירדן – זו דעתי גם היום.
לדעתי סוג זה של הסכם (בכוונון נכון של הפרמטרים ובהגדרה ראויה של "מהי נורמליזציה") – יכול להיות מקובל על שני הצדדים.
לדעתי רעיון זה נכון גם לגבי כל שאר השטחים הנתונים במחלוקת בינינו ובין שכנינו.
 
מיכאל רוטשילד
 
נקרא 1398 פעמים שונה לאחרונה ב- ראשון, 05 אוגוסט 2018 08:23

השאר תגובה

אנא ודא שהינך מקליד השדות המסומנים ב-*

15 תגובות

  • קישור לתגובה שלישי, 02 מאי 2017 18:37 הוסף ע״י חילוני (מעגלתו של)

    יובל:
    לא שאני חותם על כך שהמשל משקף את המציאות אבל יש הבדל גדול בין אדם לבין מדינה ולא צריך ללכת רחוק כדי לראות זאת - מדינת ישראל היא דוגמה טובה לכך. אמנם כאן השינוי היה לרעה אבל השינוי הוא דרמטי והוא נובע בסך הכל מהבטחות (ולא סתם הבטחות, אלא כאלו שברבות הימים התבררו כולן כשקריות).
    חוץ מזה - כפי שהסברתי במאמר על התוכנית המדינית שלי - האסטרטגיה המתוארת צופנת בחובה יתרונות רבים גם במקרה שהערבים יישארו כפי שהם.

  • קישור לתגובה שלישי, 02 מאי 2017 02:56 הוסף ע״י חייקין יובל

    לי זה מזכיר את משל הצפרדע והעקרב. העקרב פנה אל הצפרדע וביקשהּ שתעבירנו את הנחל.
    ענתה הצפרדע "אבל אני חוששת שתעקוץ אותי ואמות".
    ענה העקרב "אך אם תמותי אטבע ואמות גם אני".
    הטיעון שכנע את הצפרדע והיא הרכיבה את העקרב על גבה. באמצע הדרך עקץ אותה העקרב ושניהם החלו לטבוע.
    "מדוע עשית את זה", שאלה הצפרדע, הרי הבטחת מפורשות שלא תעקוץ אותי".
    "מה אעשה", ענה העקרב, "זה הטבע שלי".
    הנמשל: אין טעם לצפות שאדם ישנה את טבעו רק על סמך הבטחות

  • קישור לתגובה שישי, 09 אוקטובר 2015 08:40 הוסף ע״י חילוני (מעגלתו של)

    תודה, טומי.
    כתבתי מאמר נוסף שמפנה למאמר הנוכחי ולעוד מאמר מתייחס גם לנקודות בהן "זה לא השתלם" ומסביר מדוע לא מדובר באותו "זה".
    המאמר נקרא "התוכנית המדינית שלי" ולהלן קישור אליו:
    http://www.1vsdat.org/index.php?option=com_k2&view=item&id=977:%D7%94%D7%AA%D7%95%D7%9B%D7%A0%D7%99%D7%AA-%D7%94%D7%9E%D7%93%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%AA-%D7%A9%D7%9C%D7%99&Itemid=189

  • קישור לתגובה חמישי, 08 אוקטובר 2015 14:48 הוסף ע״י טומי פדן

    מאמר מצויין. רציתי להוסיף להשגות שלך על מאמרו של פרופ׳ אומן, שהוא מתעלם משתי עובדות היסטוריות: פעמיים הראה הצד הישראלי נכונות לוויתור, ואין חולק שהוא הרוויח על כך בגדול:
    1. בפעם הראשונה ב-1948, כאשר הסכמנו לתכנית החלוקה. הצד הפלסטיני סירב, והשורה התחתונה: לנו יש מדינה, ולהם אין.
    2. בשלום עם מצרים. זה לא היה השלום הרומנטי והיפה שחשבנו שהוא, כאשר סאדאת ומוברק אף פעם לא באמת אהבו את ישראל, בלשון המעטה - אבל הוא השתלם. למעט תקרית ראס בוקרה, הגבול עם מצרים נהיה שקט, ומעולם לא היתה מלחמה נגד מדינה ערבית כמדינה מאז, ל המלחמות והמבצעים שהיו אחר כך היו מלחמות גרילה, ומלחמת במפרץ שהיתה למעשה בין ארה״ב לעיראק, כשישראל היא צד פאסיבי בה.
    היו גם מקרים שבהם זה לא השתלם, כשהיו גלי טרור ואינתפאדה לאחר הקמת הרשות הפלסטינית, וגם ההתנתקות מעזה כלל לא השתלמה עד כה, אבל עובדות אלה באות להוכיח שהמציאות יותר מורכבת ממה שפרופ׳ אומן מתאר.

    חוץ מזה - האסטרטגיה שאתה מציע היא לדעתי בכיוון הנכון.

  • קישור לתגובה ראשון, 05 ינואר 2014 09:02 הוסף ע״י חילוני (מעגלתו של)

    MouthHole:
    אינני יודע מהו פרדוקס השחקן.
    אם אתה מדבר על פרדוקס הסחטן אז אין כל טעם לדבר על משחקים חוזרים (כמה פעמים בכוונתך לערוך חוזה שלום עם אותה מדינה).
    גם המונח של 50-50 אינו רלוונטי בהקשר של חוזה שלום (וגם לא בכל המצבים בהם דברים ניתנים לכימות. האם כשמישהו (סחטן) בא לדרוש ממך פרוטקשן תתפשר אתו על 50 50? אני לא).

    אתה אומר שיש לנו מחלוקת בשאלה "איך נבטיח את בטחוננו?"
    מכיוון שלא הצגת את דעתך בנושא אינני יכול לדעת אם זה נכון או שפשוט אין לך פתרון.

  • קישור לתגובה שבת, 04 ינואר 2014 23:48 הוסף ע״י MouthHole

    אני מניח ש'באיך נבטיח את בטחוננו' נמצאת המחלוקת העיקרית בנינו. אבל בעיקר ביגלל שלא על זה המאמר, ואני מעדיף להישאר בנושא של המאמר (אם התשובה האישית שלי חשובה לך, אשמח לכתוב לך במייל או שתכתוב על זה מאמר ואז אשמח להגיב לך שם (ואולי אפילו תשכנע אותי בדעותיך)).

    ואם כבר נושא המאמר, חשבתי על זה בזמן המקלחת: [אני מדבר על משחק פרדוקס השחקן]
    התחשבות ב"משחקים חוזרים", בסופו של דבר תיצור מצב של 50-50. זאת אומרת שני האנשים יתחלקו שווה ושווה בכסף. זאת אומרת שהמצב הכי הגון (שמבחינתי זה הגון=מוסרי) הוא בסופו של דבר הפיתרון. ולכן לדעתי זהו הפיטרון היחידי שכולם יאלצו לקבל (עם כל הקושי שבדבר)...

  • קישור לתגובה שבת, 04 ינואר 2014 19:22 הוסף ע״י חילוני (מעגלתו של)

    MouthHole:
    אבל איך תבטיח את הישרדותנו?!
    זה כמו האיש שבא למשרד האנרגיה ואמר שפתר את כל בעיות האנרגיה של העולם.
    שאלו אותו "איך?" והוא ענה "פשוט תבנו מנוע שפועל על מים במקום על דלק". שאלו אותו "אבל איך עושים את זה?" אז הוא ענה "תראו, אני נתתי לכם את הרעיון. לגבי האיך - את זה שהמהנדסים יפתרו".
    אני מציע פתרון שלם שכולל גם את התשובה ל"איך נגיע לפתרון הוגן באופן כזה שנישאר בחיים (כמדינה) עד שיושג?".
    "פתרונות" שאינם עונים על כל מרכיבי השאלה אינם מעניינים.

  • קישור לתגובה שבת, 04 ינואר 2014 16:39 הוסף ע״י MouthHole

    כן, התגובה האחרונה שלי לא הייתה במקום. אני חושב שרציתי להדגיש שהגינו כן חשובה, לא לך אלא לשאר הקוראים.

    ואני הבנתי שאתה מוכן ל2 מדינות לשני עמים, אין צרוך שתאמר זו שוב ואני מצטער אם עיצבנתי אותך, צייתי 'כמה שיותר מהר' בשביל למנוע זאת :).
    אך עדיין הפיתרון שלך לא נראה לי נכון כמו שציינתי בתגובות הראשונות. הפיתרון הנכון הוא לפי דעתי כזה שהגינות (לאחר שנבטיח את הישרדותנו כמובן) ממלאת בתפקיד מרכזי

    תודה רבה על המאמר!

  • קישור לתגובה שבת, 04 ינואר 2014 16:12 הוסף ע״י חילוני (מעגלתו של)

    MouthHole:
    אין שום סתירה בין מה שאתה רוצה לבין הצעתי.
    אני חוזר ואומר – אני רוצה שתי מדינות (כמה פעמים צריך לומר זאת?!) ומאמרים אחרים שלי גם מבהירים את זה מעבר לכל ספק (ראה למשל את מאמרי זה:
    http://www.1vsdat.org/index.php?option=com_k2&view=item&id=766:%D7%9E%D7%94-%D7%A7%D7%95%D7%A8%D7%94-%D7%9B%D7%90%D7%9F?-%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C-%D7%9E%D7%90%D7%91%D7%93%D7%AA-%D7%90%D7%AA-%D7%90%D7%9E%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%AA%D7%94-%D7%91%D7%A2%D7%99%D7%A0%D7%99-%D7%90%D7%95%D7%9E%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%A2%D7%95%D7%9C%D7%9D&Itemid=189
    למעשה – גם המאמר הנוכחי אינו אלא הצעה של דרך מעשיך להגיע לכך. מעשית – בניגוד לכל מה שנוסה עד כה!)

    מאמרי מזכירים את כל הנקודות שאתה מעלה וההבדל בינם לבין דבריך הוא רק בכך שהם מביאים גם את שאר העובדות בחשבון ומציעים פתרון שהוא גם הוגן, גם בטוח וגם מעשי (ואני חייב לחזור ולומר שלא ראיתי מימי שום הצעה שעלתה בשיח הישראלי שיש לא את כל שלושת התכונות הנ"ל.

    ולמרות שאמרתי זאת מראש - תגובתך האחרונה מלמדת אותי שצריך לחזור על דברים יותר מפעם אחת: לא אמרתי שהגינות ושלום אינם מטרות. בסך הכל הסברתי מהו סדר העדיפויות בין המטרות השונות.
    כדי להציג נימוק מן הסוג שהצגת בתגובה האחרונה אולי הייתי צריך לומר "אם שלום הוא המטרה - למה שלא נתאבד כולנו ונניח לערבים לחיות בשלום?"

  • קישור לתגובה שבת, 04 ינואר 2014 13:14 הוסף ע״י MouthHole

    מיכאל, דבר אחרון,

    אם לא הגינות ולא שלום הם המטרה- מדוע לא להרוג את כולם? כרגע אנו יכולים. אין בעיה, נשלח את כולם למחנות ריכוז או משהו כזה. נגיד להם שזה מקלחות אבל בעצם זה יהיה גז.

    כרגע, יש לנו את היכולת לחסל את כולם. למה לא? כך בטוח נישרוד!

  • קישור לתגובה שבת, 04 ינואר 2014 13:11 הוסף ע״י MouthHole

    היה נחמד לשמוע את דעתך, אך ניראה שדעתנו רחוקה מידי בשביל גישור.

    אני חושב שאלה שחושבים שתמיד תהיה מלחמה עם הפלסטינאים לא ראלים- לראיה ניתן להסתכל על המצב בעולם לפני 1000 שנה ולראות שהכל שונה לגמרי - אז למה שהסיכסוך שלנו יהיה שונה? כי הוא שלנו?

    אבל בוא נזרום רגע עם הטענה שההישרדות של ישראל זהו האינטרס- האם היציבות של ישראל לא להיפתר מהפלסטינאים כמה שיותר מהר? האם השליטה עליהם לא מסכנת את קיומנו כמדינה יהודית (אני מדבר על ריבוי דמוגראפי).
    שלא לדבר על הנזק הבין לאומי שזה עושה (כן- משום מה העולם לא אוהב חוסר מוסריות הרבה ביגלל מה שהיה בגרמניה)

    וביכלל לדעתי האידיאל שלא תיצור לך אויבים ברגע שנולדת בטריטוריה X ואם נודלת ב Y אז אתה מחוייב לאוייבים אחרים (מאז שאתה תינוק עד המוות לרוב). כל זה נשמע לי פרמיטיבי והזוי.

    Imagine all the people :)

  • קישור לתגובה שבת, 04 ינואר 2014 10:31 הוסף ע״י חילוני (מעגלתו של)

    MouthHole:
    ברור מה מכנים רווח מכסימאלי בהקשר הנוכחי וברור גם שב"רווח מכסימאלי" זה "הגינות" מהווה רק חלק קטן מהשיקולים.
    כמה שזה עלול להישמע רע - גם שלום אינו עומד במקום הראשון.
    מה שעומד במקום הראשון הוא הישרדות ושלום הוא בסך הכל אסטרטגיה טובה להישרדות והגינות היא בסך הכל דבר שמעבר להנאה שבו מקנה בדרך כלל גם סיכויים טובים לשלום אבל כאמור - בגדול - השיקול המרכזי של מדינה (ובדרך כלל - גם של אדם שפוי) הוא שיקול ההישרדות.
    הדרך שהצעתי מאפשרת כאמור את הכל! גם הישרדות, גם שלום, וגם הגינות, אבל היא לא מוותרת על ההישרדות למען דברים אחרים.
    תתפלא - אבל היו שקראו לי נאיבי בשל התקווה שבהמשך הזמן ייווצרו בכלל התנאים שבהם נוכל להשיג שלום. כפי שכתבתי, אני מקווה שהם ייווצרו בעתיד והשטחים יהוו מוטיבציה נוספת לכך (הם יפסיקו להוות מוטיבציה מרגע שיועברו לידי הפלסטינים אבל כל עוד העברתם מובטחת אחרי תקופה מוסכמת מראש של נורמליזציה - כזו שיהיה קשה לסגת ממנה בתום התקופה כי היא תהיה מוטיבציה כלכלית בפני עצמה - הם יהוו מוטיבציה).
    בפתרון זה מובאים כח האלמנטים בחשבון והאטרקטיביות שלו מבחינת הערבים נשענת בין השאר על שיקולי הכבוד שכולם עושים אבל הערבים עושים אום יותר מאחרים. מי שיגיע להסכם כזה עם ישראל יוכל לטעון כבר מיד ברגע חתימת ההסכם שהצליח להשיג את השטחים.

  • קישור לתגובה שישי, 03 ינואר 2014 22:55 הוסף ע״י MouthHole

    השאלה למה אתה קורא רווח מכסימאלי? מקסימום אדמה? אם כך אז אכן אני מסכים שזה לא רלוונטי, אך גם הטיעון שלך לא. שלך רלוונטי, לפי שאני מבין התגובה האחרונה שלך למקסימום שלום (שכן אתה כן מוכן לוות על כל האדמה בסופו של דבר). לכן הפרופ' מאומן יאמר לך שהטעון שלך לא רלוונטי (הרי אתה מוכן לוותר על כל האדמה, שמבחינתו היא הפסד )

    אני אישית חושב שרווח מקסימלי זה שלום במקסימום הגינות. לכן הסיפור שאני לדעתי יש להוסיף עוד מידע למשחק.

    אני לא חשבתי שאתה נגד מדינה פלסטינאית. אתה פשוט מוכן לקחת למליוני אנשים את זכויותהם למש 50 שנה..

    אני מסכים איתך שישנם פלסטינאים רבים שרוצים להשמידנו. אבל שלום הגון אמור לפתור בעיה זו מתישהו
    (כמובן שעכשיו אקרא נאיבי- אך אני אחזיר את התשובה הזו לקוראים. אם אנו סלחנו לגרמנים, אם הצרפתים והבריטים הפסיקו להילחם גם אנו נעשה זה מתישהו... )

  • קישור לתגובה שישי, 03 ינואר 2014 19:28 הוסף ע״י חילוני (מעגלתו של)

    MouthHole:
    לעניין תורת המשחקים חשוב המצב ולא חשוב איך הגעת אליו.
    השאלה עליה מנסים לענות היא איך יוצאים מהמצב עם רווח מכסימאלי והפסד מינימאלי.
    לכן הסתייגותך הראשונה לא שייכת לעניין.
    לגבי השנייה - אינני יודע מניין הסקת שאני מתנגד למדינה פלסטינית.
    האמת היא ממש הפוכה.
    כמובן שכל דבר בעיתו וחייבים גם להבטיח את הביטחון שלנו.
    הפתרון שלי נותן מענה לשני הדברים.
    אני רוצה להזכיר לך שמדובר כאן בשטחים ולא באוטונומיה.
    גם לא מדובר כאן בכל השטחים אלא בכאלה שיש בארץ אנשים שחושבים שכל עוד הפלסטינים מחוייבים להשמדתנו (והם0 מחוייבים להשמדתנו!)הם נחוצים לבטחוננו.

  • קישור לתגובה שישי, 03 ינואר 2014 18:35 הוסף ע״י MouthHole

    אני מסכים איתך שהמשחק "הוא אינו מייצג את המציאות במובן זה שאינו מביא בחשבון את כל דרכי הפעולה". אבל לדעתי הוא גם לא דומ למציאות .
    שכן אנו כבשנו את רמת הגולן. אם המשחק היה מסופר משהו בסיגנון: איש עשיר התחיל לריב עם אחד עני, העני ניצח ולקח לשני מליון דולר ועכשיו העשיר רוצה את המליון דולר שלו ומנצח לא חושב שמגיע לו כל המליון...

    אז זה היה יותר קרוב למציאות ועדיין לא משקף אותה כמו שצריך. אני לא מבין איך איפשר לפשט את הסיפור עד כדי כך כמו שפרופ' אומן עשה.

    בכל מקרה, אני גם לא מסכים עם הפיתרון שלך (אני יודע שזה לא עיקרו של המאמר הזה אך בכל זאת זה צויין)- נעזוב לרגע את הצפון ונחזור לפלסטינאים.

    האם אתה חושב שזה הגיוני לא לתת לפלסטינאים מדינה, לרמוס את רוב זכויות האדם (ברגע שאתה לא נותן להם אוטונומיה אוטומטית חלק מזכויות האדם שלהם נרמסות) שלהם במשך עוד 50 שנה (שזה הרבה מאוד זמן) רק כי אנו רוצים לבדוק אותם? לא נשמע לי סביר.

התגובות האחרונות

המאמרים האחרונים