לפני כמה ימים השתתפתי בהפגנה של הפורום לשוויון בנטל מול ישיבה בבני ברק.
חלק מן התינוקות שנשבו שם התחילו להתווכח אתי על קיום אלוהים.
שאלתי אחד מהם מה דעתו על כך שאלוהים אפשר את רציחתם בשואה של תינוקות יהודיים שלא עשו דבר רע.
הוא אמר לי שהם מתו בגללי ובגלל העבירות שאני מבצע.
מכיוון שאינני חושב שהוא מתכוון באמת לטעון שאני (שעוד לא נולדתי אז) באמת גרמתי לכך – אני נותן לו ליהנות מהספק ומיחס לו את הכוונה שלא אני – אלא אנשים כמוני שחיו אז – הם הסיבה לרצח אותם תינוקות.
קצת אחרי זה שאל אותי מישהו אם אני באמת לא מאמין שיש אלוהים.
אמרתי לו שלא, והמשכתי וקראתי לעבר השמיים המעוננים "אם יש אלוהים, שיפיל בבקשה סלע שימחץ אותי כאן ועכשיו!".
בן שיחי התחלחל מן המחווה ואמר לי "אתה עוד תקבל את המכה שלך".
באירועים כאלה שבהם מתחלפים בני השיח תוך שניות, קשה לחשוב ולנסח תשובות מספיק מהר, אבל חשבתי לעצמי שמאחר שאני כבר חייתי שנים רבות ואין בכלל דרך להמית אותי מספיק פעמים כדי לכפר, למשל, על כל חילולי השבת שלי, הייתי צריך לומר לו שמכיוון שכפי שהודגם בשואה אלוהים לא עובד ברמת הפרט, את המכה שהוא חושב שאלוהים ייתן לי, הוא בכלל ייתן לו (כי, כאמור – אותי הרי אי אפשר להכות מספיק על כל העברות שביצעתי כך שהרבה מאד יישאר לחלוקה בין שיות תמימות כמוהו).
ואז עלה במוחי הרעיון הבא, שאותו אני מציע לכל האווילים שמקבלים את ההסבר על השואה, לכתוב על פתק שיתחבו בין אבני הכותל, כהצעת ייעול לאלוהים.
אני מציע להם לכתוב כהאי לישנא:
אלוהים היקר.
ראיתי בשואה שתחושת הצדק שלך לא כל כך מפותחת ואתה חושב שנכון להעניש תינוקות שלא חטאו על חטאיהם של אחרים.
לא אתווכח אתך על המוסריות שבדבר כי הרי אתה זה שקובע מה מוסרי ומה לא, אבל אתן לך עצה קטנה לייעול תהליך קבלת ההחלטות שלך.
ביישום נכון תוכל לחסוך כאן נפחים אדירים על הדיסק הקשיח שלך וגם זמן העיבוד יתקצר פלאים.
בין מצוותיך אנחנו מוצאים לא אחת את הרעיון של "עין תחת עין", כלומר – שהעונש הראוי על גרימת נזק מסוים שווה בגודלו לנזק שנגרם.
שים לב לעובדה שכאשר מוסיפים לכך את הרעיון של "לא חשוב את מי מענישים" אותו הדגמת לנו בשואה – אפשר פשוט להעניש את הרוצח בעונש שאינו אחר ממות קורבנו – כלומר – כאשר א רוצח את ב, העונש שיקבל א הוא מותו של ב.
כנ"ל כאשר מדובר בעקירת עיניים או כל נזק אחר – העונש לעבריין יהיה פשוט סבלו של הקורבן.
זה מבטיח שאכן – גודל העונש יהיה זהה לגודל הנזק וכך – ללא כל הנהלת חשבונות וללא צורך בשמירה של טרה בייטים של זיכרון על כל העברות שעדיין יש להתחשבן עליהן – תוכלנה כל העברות שבין אדם לחברו להיות מטופלות בחסכוניות רבה.
כמובן שזה משאיר את העברות שבין האדם למקום ללא טיפול, אבל בשביל זה הרי המצאת את המחלות.
מיכאל רוטשילד
התגובות האחרונות