לדעתי לא מדובר כאן בפשרות שמתחייבות מן הדמוקרטיה אלא בפשרות שאנו מתנדבים להתפשר מול חברה אנטי דמוקרטית.
החוקים שהמגזר הדתי נלחם עליהם הם חוקים של כפייה דתית ולאלה אין מקום בדמוקרטיה.
כמעט שאין חוקים המחייבים את החרדים לעבור על חוקי דתם (כלומר – יש קצת כאלה – כמו איסור רציחתם של הומואים, דבר שדתם מצווה עליהם לעשות. באופן כללי, החוקים שהחרדי מנוע מלקיים במדינה דמוקרטית הם חוקים אנטי דמוקרטיים) ואין להסכים עם חוקים שיחייבו את מי שאינו מאמין במפלצת הספגטי לציית לחוקיה או לשלם על ציותם של אחרים לחוקים אלה.
לכן הפתרון הנכון (אבל ברור לי שכמו כל הפתרונות הנכונים – אין סיכוי שיתקבל בעידן הפוסט מודרניסטי בו אנו חיים) הוא להשית את כל עלויות דרישות היתר של החרדים – על החרדים עצמם.
אם מישהו רוצה השגחה של רבנות מיוחדת על המזון – שיממן בעצמו את משגיחי הכשרות הנדרשים לשם כך.
אם מישהו רוצה לשרת ללא נשים – שיממן בעצמו את ההפסד הכספי הנגרם בעקבות אבדן חלק מיתרון הגודל של הצבא.
אפשר לעשות זאת, למשל, על ידי על ידי מיסוי נוסף של שכר החובה של מי שדורש לשרת ביחידות עם התנאים המיוחדים.
תארו לעצמכם דת המחייבת את מאמיניה לשרוף שטר של עשרה ₪ כל בוקר – האם על הצבא לתת למאמינים את השטרות שהם רוצים לשרוף או שמותר לו לדרוש מהם להביא את השטרות מהבית?
למעשה מדובר כאן באותו דבר בדיוק.
עם חוקים הפוטרים חרדים משירות בזמנים מסוימים אין להסכים, כל עוד אין מאפשרים פטור כזה לאחרים (אפשר לחוקק חוקים סימטריים שעל פיהם יוכל כל חייל לקבוע לעצמו מראש זמנים בהם אינו משרת והחרדים יוכלו להשתמש בזכות זו כדי לציית לאיסורים שמפלצת הספגטי אוסרת עליהם.
אותו פתרון מתאים, אגב, גם לאופן בו יש לקבוע את ימי המנוחה באזרחות).
עם חוקים הפוטרים חרדיות משירות – כמובן שאין להסכים.
אגב – גם החוקים שנועדו להימנע מכליאת החרדים בשל סירובם לשרת צריכים להחליף את דרכי האכיפה על האוכלוסייה החילונית: אם כדי לא לכלוא אלפי חרדים מחליטים שחרדי שלא משרת יאבד חלק מזכויותיו כאזרח – זה צריך להיות הפתרון גם לגבי חילוני – לא ייתכן מצב בו חרדי שמשתמט מאבד את זכות ההצבעה וחילוני שמשתמט ייאסר (לא ברור לי מי משלם יותר במצב זה וגם לא מעניין אותי. העיקרון צריך להיות עיקרון השוויון).
כאמור – אני יודע שאלו חלומות באספמיה אבל נראה לי שבכל זאת שווה להשמיע את הדברים
מיכאל רוטשילד
התגובות האחרונות