ההבדל בין החרדים לכל סוגי המשתמטים האחרים (למעט הערבים) טמון בעניין ההתארגנות והחקיקה.
מכל הנ"ל, רק החרדים משתמטים באופן מאורגן ורק מקרבם יש אנשים שנמנעים משירות – לא בגלל דעותיהם האישיות – אלא בלחץ הסביבה והרבנים.
מכל הנ"ל, רק החרדים ארגנו לעצמם חקיקה המתירה את השתמטותם – הן מעול השירות הביטחוני והן מעול הפרנסה.
כל זה מתבטא גם בכמויות המשתמטים ומי שרוצה להיות מציאותי בעניין מוזמן להתעדכן בנתונים האגורים בפורום לשוויון בנטל.
אחוז ההשתמטות בקרב החרדים עולה לאין שיעור על אחוז ההשתמטות בחברה הכללית.
יש מקום לפעולה פרטנית נגד משתמטים פרטיים אבל זו פעולה שונה לחלוטין שאינה מחייבת שום חקיקה.
הפעולה נגד השתמטות החרדים מכל עול המוטל על יתר החברה הישראלית מחייבת חקיקה.
ההבדל בין החרדים לבין הערבים נעוץ בשני עניינים השלובים זה בזה – עניין הביטחון ועניין שוויון הזכויות.
עניין הביטחון בולט לעין – הצבא הישראלי שמאבקו – רובו ככולו – מתנהל מול מדינות ערב – חושש משילוב ערבים – שהזדהותם עם מטרותיו מוטלת בספק – במקרה הטוב – בשורותיו.
החשש הביטחוני הזה משותף לכולנו ולכן כל אלה שקוראים כיום לגיוס הערבים "באותה הזדמנות" עושים זאת רק כדי לטרפד את גיוס החרדים (טוב – לא כולם – יש כאלה ששמעו את הקריאה המכוונת הזאת ומחרים מחזיקים אחרי קוראיה מבלי לחשוב עליה – זה מה שמכונה בעולמנו Useful Idiots ).
מי שרוצה להתעמק קצת יותר שואל את עצמו כמה שאלות על הסיבות שבגללן חושש הצבא מגיוס הערבים ואולי מוצא כמה דרכים להיאבק בסיבות אלו כדי לאפשר, בסופו של דבר – גם את גיוסה של אוכלוסייה זו.
אני בכוונה מתייחס לגיוס לצה"ל ולא לשירות לאומי כי יש הבדל מהותי בין השניים – האחד מהווה סיכון של החיים והשני לא. בעיני אפליה בין דם לדם אינה מוסרית.
אז למה מוטלת נאמנותם של ערביי ישראל למטרות הצבא בספק?
הרי במדינות ערב השונות – ערבים דווקא מוכנים לשרת בצבא ולהילחם ב...ערבים אחרים!
יש לכך כמה סיבות שעם חלקן ניתן להתמודד בקלות יחסית ועם חלקן קשה יותר (אבל אפשרי) להתמודד.
אחת הסיבות החשובות היא הקשר בין שוויון חובות לשוויון זכויות.
היחס בין הפרט למדינה הוא מעין חוזה שבו הפרט מקבל מהמדינה זכויות ומשלם עליהן במילוי חובות אזרחיות.
העניין הוא שהחוזה הזה קשור בציר הזמן.
אדם מתחיל את חייו כתינוק וכילד.
אני מניח שתסכימו אתי שנגד זה אין מה לעשות.
ילד הוא – מטבע הדברים – חסר ישע וחסר הבנה ולכן יש לו רק זכויות. אין לו חובות כלל וברור מדוע.
את החובות ניתן לדרוש מן האזרח רק לאחר שבגר.
במילים אחרות – לגבי כל אזרח – על המדינה להתחיל לקיים את חלקה בחוזה הרבה לפני שהיא באה אל הפרט ודורשת ממנו למלא את חלקו.
כאשר המדינה באה לאדם בוגר ומבקשת ממנו לכבד את שוויון החובות (כשאחת החובות היא ההגנה על המדינה מפני אויביה), עליה לעשות זאת בידיים נקיות – כלומר – אחרי שמלאה כהלכה את חלקו של החוזה שהיה מוטל עליה עד לאותו רגע.
ובנושא זה – ההבדל בין הערבים לבין החרדים הוא הבדל של שמיים וארץ.
למרבה הצער – ערביי ישראל מקופחים בתחומי חיים רבים, כולל תחומים הקשורים ברווחת הילדים.
כאשר בוגר ערבי מגיע לגיל הגיוס הוא כבר טעון במידה רבה של איבה כלפי המדינה בגלל הקיפוח שחווה במהלך ילדותו. איבה זו היא מוצדקת והדרך היחידה להיאבק בה היא ביטול הקיפוח.
השוני לעומת החרדים הוא כאמור עצום כיוון שבניגוד לערבים המופלים לרעה – החרדים דווקא מופלים לטובה!
לכן – אצל החרדים – הסיבה לחוסר הזדהות עם המדינה נעוצה רק בחינוך העוין ולא בקיפוח, בשעה שאצל הערבים קיימות שתי הסיבות. למעשה - חינוכם של חלק גדול מערביי ישראל מסוכן עוד יותר מזה של החרדים כי הוא מקנה להם זהות פלשתינאית - כלומר - זהות של אויב ממש.
אז בעניין החינוך העוין (שהוא הסיבה החשובה השנייה – מעבר לסיבת שוויון הזכויות) צריך לטפל בשתי האוכלוסיות אבל עניין שוויון הזכויות דורש טיפול ממש הפוך בין חרדים לבין ערבים.
לערבים צריך להעניק זכויות ומן החרדים יש לשלול זכויות יתר.
צריך גם לזכור שהחינוך העוין מכה שורש טוב יותר אצל ילדים מקופחים.
אז מה ההשלכה המעשית של כל זה על ההתנהלות בנושא גיוס חובה?
זה די ברור: בשעה שמן החרדים אפשר לדרוש להתגייס כבר עכשיו הרי שמן הערבים אפשר לדרוש להתגייס רק אחרי שגדל בקרבם דור שלא קופח, מחד, וחונך לזהות ישראלית, מאידך!
זה עניין של 18 שנה אם נתחיל לפעול בעניין ברגע זה.
מיכאל רוטשילד
התגובות האחרונות