המילה "יהודי" משמשת בשתי משמעויות שונות.
היא משמשת לתיאור אדם שדתו יהודית וגם לתיאור אדם שהעם שלו יהודי.
גם ההגדרה של העם – שורשיה בדת (שם היא מתארת את "הורשת" היהדות באמצעות האם) אבל הגדרה זו הורחבה בזכות/אשמת האנטישמים.
אחרי ההרחבה – אמור העם היהודי לכלול בדיוק את מי שהאנטישמים רדפו.
מדינת ישראל נוסדה כדי לשמש מקלט לעם היהודי ולא לדת היהודית.
הקמתה זכתה בתמיכת האומות המאוחדות כיוון שאלו הכירו במחדליהן בהגנה על אזרחיהן המשתייכים לעם היהודי (הנאציזם הוא הרי סוג של גזענות בגלל שהוא מפלה גם על רקע גזעי).
לכן נוסח חוק השבות כתמונת ראי של חוקי נורנברג.
כל חוק מנוסח באופן כללי בביטוי מהצורה "אם מתקיים X אז יש לעשות Y "
ה X של חוקי נירנברג ושל חוק השבות הוא אותו X אבל הY מנוגד:
במקום בו מתירים חוקי נירנברג להפלות לרעה מתיר חוק השבות להפלות לטובה על ידי מתן אזרחות ישראלית.
לכן חוק השבות הוא חוק גזעני אבל אין בכך כל פסול – הן מכיוון שזו "גזענות מתקנת" (על משקל "אפליה מתקנת" – ואכן גזענות היא סוג של אפליה), והן מכיוון שחוק השבות הוא חוק הגירה שאינו מפלה בין אזרחים אלא רק בין מי שאינם אזרחים ולכן אינו פוגע בדמוקרטיה.
ראוי לציין שכל חוקי ההגירה של כל המדינות מפלים על רקע זה או אחר ואין מנוס מכך כי אי אפשר לתת אזרחות לכל העולם.
לכן – ככל שמדובר במדינת ישראל – ההגדרה הרלוונטית של "יהודי" אמורה לכלול גם יהודים שהם כאלה על פי המוצא בלבד (או במילים אחרות - יש להשתמש בהגדרת היהודי על פי חוקי נירנברג).
אבל קרה כאן דבר נורא ואיום:
בגלל כפל המשמעות (עם/דת) השתלטה הכת החרדית על הגדרת המילה "יהודי" בחוק השבות –שכזכור – במקור נועדה לתאר עם – וטענה אותה במשמעות דתית מחמירה.
זו הסיבה לכך שיש כיום אנשים שהנאצים היו רוצחים בשל יהדותם אבל מדינת ישראל אינה נותנת להם אזרחות בגלל שאינם מספיק יהודים בשביל הכת החרדית השלטת.
הפתרון היחיד לבעיה זו (ואחרות) הוא הפרדת דת ומדינה.
נ.ב.
לאחרונה אני נתקל יותר ויותר בביטוי "יהדות כתרבות" בדיונים העוסקים בקשר בין מדינת ישראל לבין ה"יהדות".
ביטויים אלה מתיימרים להציע את התרבות היהודית כאלטרנטיבה לדת היהודית בתביעת הבעלות על המדינה.
לדעתי מדובר במגמה מסוכנת וחסרת היגיון וזאת מהיבטים רבים שאת חלקם אמנה כאן:
1. התרבות היהודית מוגדרת כמכלול הנכסים הרוחניים של היהודים ולכן הגדרת התרבות היהודית כפירוש המתאים למילה "יהדות" היא פרדוקסאלית כי אי אפשר להגדיר מילה על סמך עצמה.
2. המילה "יהדות" שבה אנו משתמשים בדיונים על דת ומדינה אמורה להגדיר מיהם האנשים שמדינת ישראל תיתן להם עדיפות מסוג זה או אחר (ולצורך הבהרת הנקודה הנוכחית – כלל לא חשוב באיזו עדיפות מדובר – בין אם זה חוק השבות ובין אם זו העדפה בחלוקת משאבים). העניין הוא שאין כל דרך לבדוק אם "תרבותו" של אדם כלשהו היא יהודית. זה לא ניתן לבדיקה – גם מפני שאין כל סמכות שמוסמכת לקבוע מהי התרבות היהודית, גם מפני שאפילו אילו היה גוף סמכותי שהיה יכול לקבוע בכל עת ובכל שעה מהי זהותה הנוכחית של התרבות היהודית (המתהווה ללא הפסק), לא ברור איך בוחנים אם התרבות הזו היא תרבותו של מאן דהו (האם זה מבחן ידע? אם כן – האם אנשים טיפשים שאינם מצליחים לקלוט ידע זה אינם יכולים להיות יהודים? ואם זה ידע – אז מה עם אנשים שמכירים גם את הידע של התרבות היהודית וגם את הידע של התרבות האינדיאנית? לאיזו תרבות הם שייכים?)
3. אפילו לו ידענו לבדוק מהי תרבותו של אדם היה קריטריון ה"תרבות" הזה פוגע בנו בסופו של דבר מפני שאיש חמאס שרוצה להסתנן לישראל ולהרוס אותה מבפנים יכול לרכוש את התרבות היהודית (ותהא הגדרתה אשר תהא) ולזכות בזכויות של "יהודי"
כל זה, כמובן, מעבר לשטות שבעצם הגדרתה של משמעות נוספת למילה קיימת – ככל שלמילה יש יותר פירושים שונים כך גובר הסיכוי שהמשתמשים בה לא יבינו איש את רעהו.
מיכאל רוטשילד
התגובות האחרונות