להלן דברי דורון קשוב ואחריהם תגובתי.

דברי דורון קשוב:

מיכאל ידידי,

כמי שקורא בהנאה את כתבותיך בעלון הכפר וכמי ששותף לחילוניותך, ברצוני להעמיד מספר דברים על דיוקם.

הפלגנות הפוליטית אינה נחלתה של  החברה החילונית בלבד אלא עוד יותר של החברה החרדית. מספיק לציין את התיעוב של החרדים אל חובשי הכיפות הסרוגות, וזאת כאין וכאפס לעומת האיבה בין הליטאים לבין החסידים, והשנאות בין החצרות החסידיות לבין עצמן. אם מדובר בפיצול המפלגתי בין ש"ס של דרעי לבין מפלגתו של אלי ישי, או בפיצול הפוליטי בין דגל התורה הליטאית לבין אגודת ישראל החסידית.

מסתבר כנראה, שפלגנות פוליטית אינה עניין דתי אלא כנראה עניין גנטי יהודי.

באשר לאמונה הדתית, תרשה לי להפנותך למאמר מעניין של פרופ' עדי אופיר, שבו הוא טוען כי "החילונים נטשו את האלוהים אבל לא מצאו אף תחליף להישען עליו".

ואם באמונה עסקינן, אפנה אותך לפילוסוף האמריקאי ויליאם ג'יימס, שבספרו החוויה הדתית לסוגיה, התייחס לכל הדתות המונותיאיסטיות ובחן מה האמונה הדתית לכשעצמה עושה למאמינים ללא קשר באיזו דת מאמינים. מסקנותיו מעניינות ביותר. הוא טוען, כי "המאמין נפתח אל תופעות, שמי שלא מאמין לא מזהה אותן כלל. עדיפות המאמין על הספקן, היא בכך שהוא מוכן לקחת את הסיכון ולבחור בפעולה על פני אי פעולה. הרצון להתנסות גובר על החשש לטעות. מי שאינו מוכן לקחת את הסיכון שבאמונה מרצון, הוא אדם שאצלו החשש מטעות נובע מחרדה להתגלות כפתי. כל חקירה מקורה באמונה, שהיא הנכונות לקבל השערה כבסיס לפעולה".

רציתי להציג גישה שונה מזו שהצגת וזאת לצורך הדיון הביקורתי שאותו שיבחת בכתבתך.

תגובתי:

אנסה להשיב לכל סעיפי התייחסותו של דורון. כדי לא להכביר מילים אציין כל טיעון בדברי דורון באמצעות המילים שבתחילתו ובסופו.

הפלגנות הפוליטית ... אגודת ישראל החסידית.

לא טענתי שאין פלגנות בקרב הדתיים אלא שיש הרבה פחות. אין לזה קשר לעוצמת השנאה אלא למספר הפלגים. עוצמת השנאה אכן מלובה על ידי הדת (בהיעדר אפשרות לבסס את ההיבדלות מאחרים על ההיגיון, מבססים אותה על רגש) אבל זה סיפור אחר.

מספר המפלגות שהמניע להקמתן אינו דתי, עולה עשרות מונים על מספר המפלגות הדתיות וזה מודגם בצורה הרבה יותר חזקה אם מסתכלים גם על המפלגות שלא שרדו.

כאשר אתה מצביע על הפיצול בין ש"ס לבין מפלגתו של אלי ישי - אתה למעשה גם מציין מבלי משים את הסיבה: ראשי המפלגות הללו, לרוב, אינם מי שעומד בראש ה"פלג" שאותו הן מייצגות. המנהיג האמיתי בפלגים אלה הוא גדול הדור שלאור הלכתו הם הולכים.

גדולי הדור "נוצרים" בתכיפות הרבה יותר נמוכה מאשר רעיונות שיש לקדם בדרכים פוליטיות ולכך מתווספת העובדה שמי שכבר הוכרז כגדול הדור יישאר כזה, ברוב המקרים, עד אחרית ימיו.

יתר על כן: היצמדותם של גדולי הדור לטקסט התורני מקטינה מראש את השונות האפשרית בין הפלגים שהם מנהיגים.

מסתבר כנראה, שפלגנות פוליטית אינה עניין דתי אלא כנראה עניין גנטי יהודי.

הנטייה היהודית לפלגנות פוליטית היא, למעשה, אישוש נוסף לטענתי!

כל מה שצריך להבחין בו כדי להבין זאת, הוא העובדה שהיהודים - בנוסף להצטיינותם בפלגנות  - מצטיינים גם במספר פרסי הנובל לראש ובמספר הממוצע של חברות הזנק!

המחשה נוספת של העניין תמצא בירידת הדירוג העולמי של אוניברסיטאות המחקר הישראליות במקביל ל (ולדעתי כתוצאה מ) דיכוי הפלגנות על ידי השתלטותן של הדת ושל מפלגות דיקטטוריות על הפוליטיקה.

 באשר לאמונה הדתית, תרשה לי להפנותך ...  להישען עליו".

אם המונח "תחליף לאלוהים" נועד לתאר אמונה שהנחלתה לאנשים מאפשרת את השליטה בהם, הטענה שלא נמצא כזה תחליף מתפרצת לדלת פתוחה כיוון שהמאמר "חכמתנו בעוכרינו" מסביר מדוע אמונה כזאת לא נמצאה ולא תמצא.

המאמר גם מסביר מדוע עובדה זו טובה מכל היבט אפשרי מלבד ההיבט של מאבק בין אידיאולוגיות.

למעשה, מהווה מצב זה המחשה נוספת לטענתי במאמר "הדת תורמת להישרדות של עצמה בלבד".

לעומת זאת - אם המונח נועד לתאר "תשובות לשאלות המטרידות אותנו בדבר טיבה ומקורה של ההוויה" או אם הוא נועד לתאר "דרכים טובות להתמודד עם המציאות" אז הטענה לא שייכת לעניין (כי אין למידת נכונותה השלכה על השאלה אם חכמתנו בעוכרינו).

אנסה לענות עליה למרות זאת.

ל"אלוהים" במובן זה דווקא נמצאו תחליפים אלא שתחליפים אלה אינם נחלת הכלל.

זו הבעיה שלצורך התמודדות עמה אני כותב את הבלוג "מעגלתו של חילוני" וזה גם המניע להקמתם וניהולם של כל משאבי הרשת המוזכרים במאמר "קישורי חיים".

ואם באמונה עסקינן, ... כבסיס לפעולה".

נראה לי שנעשה כאן ניסיון לבסס טענה עובדתית נכונה (היכולת שמקנה הדת למנהיגים להניע את ההמונים לפעולה) על פרשנות שגויה, המגייסת להצדקת עצמה גם טענות עובדתיות שגויות.

הדתי מוכן לפעול להתנסויות מסוימות ונמנע מפעולה לצורך התנסויות אחרות.

החרדי הישראלי, למשל, מוכן לפעול להתנסות בחיים טפיליים או בזריקת טיטולים צואים על עוברים ושבים, אבל ימנע מפעילות שתאפשר לו להתנסות בחילול שבת או באכילת בשר חזיר.

הן הנכונות להתנסות בדברים שההיגיון והמוסר אינם מובילים אליהם והן חוסר הנכונות להתנסות בדברים שההיגיון והמוסר מחייבים, אינם מוסברים על ידי נכונות כללית להתנסות אלא על ידי ציות עיוור לסמכות שמראש מוכרת בעיני הדתי ככזאת שכל השאלות שעלולות להטריד אותו כבר נפתרו על ידה. זה בדיוק הדבר שעליו המאמר מדבר.

החקירה, אגב, היא המרכיב המרכזי במדע שהוא לא דתי.

מסקנותיה של החקירה נדחות לא אחת על ידי הדתיים שאינם מוכנים לקבל מסקנות הסותרות את כתבי הקודש שלהם.

רציתי להציג גישה שונה מזו שהצגת וזאת לצורך הדיון הביקורתי שאותו שיבחת בכתבתך.

אכן, דיונים מסוג זה הם אחד הפנים החיוביים של חכמתנו (זו שבמאבק נגד הכפייה הדתית היא בעוכרינו).

מיכאל רוטשילד