Skip to content

1VSDAT

ראשון, 18 פברואר 2018 09:01

מה ההבדל בין דת לבין תרבות וספורט (מכגלתו של חילוני)

דרג מאמר זה
(0 מדרגים)

מה ההבדל בין דת לבין תרבות וספורט

 

את התשובה לשאלה זו כל אחד יודע אבל כאשר היא נשאלת בהקשר של מימון המדינה, התומכים בהפרדת דת ומדינה מתקשים לפעמים להשיב.

 

 

"מדוע", שואלים אנשים (ולא רק דתיים[א]), "אלה שמתנגדים למימון הדת על ידי המדינה אינם מתנגדים באותה מידה למימון התרבות והספורט על ידי המדינה?"

 

אמנם אלה שמתנגדים למימון הדת לא בהכרח תומכים במימון התרבות והספורט, אבל בדרך כלל אין הם (או אחרים) מנהלים מאבק נגד מימון התרבות והספורט. אנשים משתמשים בעובדה זו כדי לבסס טענה שיש לממן גם דת או כדי לבסס את הטענה שאין לממן תרבות וספורט.

 

מבלי להמליץ על דעה כלשהי בשאלת מימון התרבות והספורט, ברצוני להצביע כאן על מספר תשובות אפשריות לשאלה "מדוע אין הצדקה לגזירת גזירה שווה בין מימון הדת לבין מימון תרבות וספורט?".

 

תשובה אחת לשאלה היא תשובה כמותית.

אילו היו ההוצאות על הדת דומות בהיקפן להוצאות על תרבות וספורט, סביר מאד שהשאלה כלל לא הייתה עולה, אבל זה רחוק מלהיות המצב:

ההוצאות השנתיות שמוציאה המדינה על התרבות והספורט מתבטאות בתקציב משרד התרבות והספורט העומד כיום על קצת יותר ממיליארד ש"ח.

 

ההוצאות השנתיות על הדת, גדולות בהרבה:

בתחקיר שערך, גילה תומר אביטל שמדי שנה מוציאה המדינה 8.7 מיליארד ₪ על שירותי דת

מספר זה אינו משקף את מלוא חומרת המצב כיוון שהוא לא מביא בחשבון את ההוצאות על אברכים שתורתם אומנותם ואת אובדן ההכנסות שהיו מתקבלות ממסים לו עבדו החרדים באותם היקפים ובאותו שכר כמו שאר אזרחי המדינה.

בחשבון גס מסתכמים מספרים אלה לסדר גודל של 50 מיליארד ש"ח.

 

יוצא, אם כן, שהדת מקטינה את תקציב המדינה בכמעט 60 מיליארד ש"ח - כמעט כמו תקציב הביטחון!

 

כמובן שישנן גם סיבות עקרוניות.

כדי להתמודד עמן צריך להגדיר את העקרונות הקובעים במה צריכה המדינה להשקיע ובמה לא.

מה שצריך להכריע בשאלת המימון הוא השאלה באיזו מידה רוצה המדינה לעודד את הפעילות.

כדי להחליט אם המדינה רוצה לעודד דבר מה, עליה להצביע על התועלת שיש בו לכלל או למרבית האזרחים.

התועלת שבה מדובר היא על פי רוב ממוצעת/הסתברותית.

המדינה מממנת חינוך כי התלמיד המחונך יהפוך בממוצע לאזרח מועיל יותר מזה שלא קיבל חינוך.

המדינה מממנת שירותי בריאות כי כל אחד יכול לסבול ממחלה – בין אם שלו ובין אם של קרובי משפחתו.

המדינה אינה מממנת את כנסיית מפלצת הספגטי המעופפת כי (אולי בטעות) אינה רואה בה כל תועלת לכלל הציבור.

 

אז מה עם ספורט?

אינני טוען בתוקף שיש לממן ספורט אבל לפחות יש טיעונים הגיוניים בעד מימון זה.

אני מניח ש"רצונה" של המדינה לממן פעילות ספורטיבית יכול לנבוע מן האמונה שפעילות ספורטיבית תורמת בממוצע לבריאות האוכלוסייה ויכולה, באופן זה או אחר, להיחשב לרפואה מונעת (יש גם פציעות ספורט אבל זכרו את המילה "בממוצע").

מכיוון שפעילות ספורטיבית היא פעמים רבות תחרותית, המדינה גם מרוויחה בעקיפין מן היוקרה הכרוכה בהישגים של ספורטאיה.

 

ומה עם תרבות?

אינני טוען בתוקף שיש לממן תרבות אבל לפחות יש טיעונים הגיוניים גם בעד מימון זה[ב].

מה שמכונה במחוזותינו "תרבות" כרוך בדרך כלל בפעילות יצירתית וגם את זה המדינה "רוצה" לעודד בגלל שגישה יצירתית לחיים גם מניבה פירות מעשיים בסופו של דבר.

ספרות ושירה משמשים אותנו היטב בגיבוש, ביטוי והפצה של רעיונות.

שירה חשובה בעיני במיוחד בזכות ריבוי המטפורות שהיא כוללת. מטפורה היא כלי מחשבתי חשוב ביותר כיוון שהיא מביאה לזיהוי אנלוגיות בלתי צפויות בין אתגרים שונים ומאפשרת להעתיק פתרונות ותובנות שנוצרו בתחום ידע אחד לתחומי ידע אחרים[ג].

למוזיקה יש חשיבות בהנכחת שירה והפיכתה לקליטה[ד].

ציור ופיסול ריאליסטיים, מתרגלים בנו סוג של כנות בכך שהם דורשים מאתנו להציג מה שאנחנו רואים באמת ולא סטריאוטיפים הטבועים במוחנו[ה].

ועוד[ו].

גם הישגי התרבות, כמו הישגי הספורט, תורמים למדינה בשיפור ההערכה ששאר מדינות העולם רוחשות כלפיה.

 

אז מה עם הדת?

לדעתי, לא ניתן להצביע על כל מוטיבציה שבזכותה תרצה המדינה לעודד את הדת[ז].

אני מבדיל כאן בין "המדינה" לבין "מנהיגי המדינה" כי הדת יכולה לתרום רבות לשליטת מנהיגי המדינה באזרחיה אבל במצב דמוקרטי נורמאלי זה לכל היותר אינטרס אישי של מנהיגי המדינה ולא אינטרס כללי של המדינה.

 

 

מיכאל רוטשילד

 

 



[א]             

השאלה נשאלת לרוב בדיונים על הפרדת דת ומדינה. יש אנשים התומכים בהפרדת דת ומדינה ועדיין חושבים שהמדינה צריכה לממן שירותי דת.

[ב]             

אישית אני חושב שרבים מטיעונים אלה אינם נכונים ושכל המאבק שמנהלים "אנשי רוח" נגד העדפת לימודי המדע והטכנולוגיה על פני לימודי האומנות מונע על ידי אינטרס אישי ולא על ידי עובדות אובייקטיביות אבל זה לא משנה את העובדה שיש גם טיעונים הגיוניים בדבר חשיבותה של האומנות.

[ג]              

אישית, אני נפעם כל פעם מחדש מן המטפורה של "הצל המפכה" בשיר "שובי לפרדס". מי שהסתובב אי פעם בפרדס כשהשמש מאירה בוודאי יבין במה מדובר.

[ד]              

יש הטוענים שהמוזיקה תורמת ליכולת מתמטית אבל זו טענה שנויה במחלוקת.

[ה]

הרחבה על כך אפשר למצוא בספרה של בטי אדווארדס – Drawing on the right side of the brain

[ו]

מבט נוסף על תפקידה של האומנות בחיינו תמצאו במאמר "מטא יופי".

[ז]

הפצתי מהדורה ראשונית של המאמר להערות בקרב חברי.
אחד מהם כתב לי שהדת נחוצה להרבה מאד אנשים במדינה והביא את השגחת הכשרות כדוגמה.
תשובתי להערה זו היא שהמדינה אינה מועדון צרכנות שמנסה להשיג לחברים בו עסקאות טובות.

כדי לתמוך בשירות "צרכני" מסוים, המדינה צריכה לדרוש גם שהשירות יהיה חיוני (במובן המילולי: כזה שהעדרו מסכן חיים או משבש אותם באופן ניכר) וגם שיהיו מקרים בהם הצרכן לא יכול לשאת במלוא עלותו (ולכן נזקק לעזרת האחרים על ידי שימוש בכספי המיסים שהם משלמים).
עצם העובדה שהיהודים הדתיים שחיים במדינות זרות חיים היטב מעידה על כך ששום שירות שנותנת המדינה בתחומי הדת אינו עונה לדרישות אלו.
הערה אחרת שקיבלתי הייתה שהדעה המובעת במאמר היא "רק דעתי" והחרדים לא יסכימו עמי.
אני מצהיר בזאת, לגבי המאמר הנוכחי כמו לגבי כל דבר שאני כותב: אני תמיד כותב רק את דעתי. אינני מסוגל לכתוב דעה של מישהו אחר. לכל היותר אני יכול לכתוב מהי דעתו, לדעתי!
גם השוויון 2+2=4 מבטא את דעתי. ייתכן שיהיה מי שיחלוק על דעתי זו. כל מה שאני יכול לעשות כדי להתמודד עם מחלוקת זו זה לנמק את דעתי. זה מה שעשיתי גם כאן.

נקרא 692 פעמים שונה לאחרונה ב- רביעי, 07 מרס 2018 09:18

השאר תגובה

אנא ודא שהינך מקליד השדות המסומנים ב-*

התגובות האחרונות

המאמרים האחרונים