22 תגובות

• קישור לתגובה ראשון, 18 ינואר 2026 11:51 הוסף ע״י שי

  מיכאל,
  אם אינך רואה טעם בוויכוח, זה לגיטימי לחלוטין.
  רק אבהיר שלא ייחסתי “עמדה פיזיקלית” להשקפה החרדית, אלא פרשנות פילוסופית למשמעות של חוקיות וקוונטיזציה.
  אם גם הבהרה זו אינה מעניינת אותך, אין צורך להמשיך.
  יום טוב.
• קישור לתגובה חמישי, 15 ינואר 2026 18:27 הוסף ע״י חילוני (מעגלתו של)

  שי:
  כאמור, אינני רואה שום טעם בוויכוח אתך על נושא זה.
  כשאתה כותב "ההשקפה החרדית רואה את הקוונטיזציה אחרת לגמרי: היא ביטוי לסדר מושלם, לדיוק אלוקי ולחוקים שנקבעו על ידי הקב"ה." אתה ישר מתחיל בשקר, כאילו להשקפה החרדית יש עמדה על קוונטיזציה וכאילו יש קשר בין קוונטיזציה לבין סדר (אתה באמת רואה אי סדר בפונקציות רציפות?!).
  אינני מוצא לנכון להקדיש זמן להבלים הללו.
• קישור לתגובה רביעי, 14 ינואר 2026 11:57 הוסף ע״י שי

  עדי,
  
  אקבל את ההערה הסגנונית שלך. אכן ניתן, ואולי אף ראוי, להתנסח בלשון טנטטיבית יותר. אין לי קושי לומר שדבריי משקפים את הבנתי והערכתי, לא פסיקה סמכותית. אם זה יסייע לדיון ענייני – נניח את עניין הסגנון בצד.
  
  לעצם הדברים: נדמה לי שהמחלוקת בינינו אינה רטורית אלא עקרונית. אתה טוען שאין הבדל בין אקסיומות תורניות לבין טענות עובדתיות על העולם, וששתיהן עומדות לאימות או להפרכה באותו מישור. אני חולק על כך. להבנתי, חלק גדול מן השיח החז"לי אינו מתיימר להיות תיאור פיזיקלי של מנגנוני טבע, אלא שיח תיאולוגי־ערכי, המשתמש בשפת העולם המוכר בזמנו. ייתכן שאתה סבור אחרת, אבל עצם הקביעה שחז"ל “התכוונו להסביר את העולם הריאלי” דורשת גם היא ביסוס, ולא רק הצבעה על מקרים שבהם אמירות מסוימות אינן תואמות ידע מדעי מודרני.
  
  באשר לאמת: אני מסכים איתך שטענה הסותרת ממצאים אמפיריים אינה יכולה להיחשב נכונה במישור העובדתי. עם זאת, מכאן לא נובע שכל מסגרת מחשבתית שאינה מייצרת חיזויים אמפיריים היא חסרת ערך או “שקולה להזיה”. המדע עצמו, כפי שאתה יודע היטב, נשען על הנחות שאינן אמפיריות כגון סיבתיות, חוקיות הטבע ותוקף ההיסק האינדוקטיבי. השאלה אינה האם יש אמת אחת בלבד, אלא באילו תחומים כל כלי תקף.
  
  לגבי המעבר שלך משאלות פילוסופיות לביקורת על תקציבים, גיוס וכפייה: כאן אני מבקש לעצור. אלו נושאים חשובים, אך הם אינם נובעים לוגית מן הדיון המטפיזי שאנחנו מנהלים. ערבובם לתוך השיחה יוצר רושם שהמחלוקת אינה רק אינטלקטואלית אלא גם אידיאולוגית־פוליטית, ובמישור הזה אינני מנהל את הדיון הנוכחי.
  
  לסיכום, איני טוען לעליונות, איני מבקש לכפות דבר, ואיני מייחס לחז"ל אי־טעות או סמכות מדעית. אני כן טוען שיש הבחנה לגיטימית בין תיאור אמפירי של העולם לבין שאלות של משמעות, תכלית ומטפיזיקה, וששלילת כל מה שאינו ניתן לאימות ניסויי כ”הבל” היא עמדה פילוסופית מסוימת – לא מסקנה מחויבת.
  
  אם הדיון יישאר במישור הזה, אשמח להמשיך בו. אם הוא גולש להאשמות, בוז והכרעות אידיאולוגיות – כנראה שלא נתקדם לשום מקום.
• קישור לתגובה שלישי, 13 ינואר 2026 12:20 הוסף ע״י עדי אביר

  שי,
  
  דיון רציני יתאפשר אם תפסיק לתת ציונים לאחרים ותתחיל להתנסח בשפה טנטטיבית שמשתמשת בביטויים דוגמת 'אני חושב','לפי עניות דעתי', 'נראה לי', 'להערכתי' וכדומה. הייתי מתייחס אליך בצורה הרבה יותר רצינית אם במקום 'הניתוח שלך לגבי אקסיומות הוא נכון באופן כללי, אבל היישום שאתה עושה בו חוטא בדיוק למה שאתה מנסה להוכיח' היית כותב 'להערכתי, הניתוח שלך לגבי אקסיומות הוא נכון באופן כללי, אבל אני חושב שהיישום שאתה עושה בו חוטא בדיוק למה שאתה מנסה להוכיח'. איש לא העניק לך את הסמכות לקבוע מה נכון ומה לא, ומי בדיוק חוטא בדבר זה או אחר.
  
  לעצם העניין: לשיטתי, אין שום הבדל בין אקסיומות תורניות לבין טענות עובדתיות על העולם. בשני המקרים חיש לנו תורות שמנסות להסביר את המציאות, בין אם ריאלית ובין עם טרנסצנדנטלית. שתי התורות מתבססות על הנחות אקסיומטיות ושתיהן מפיקות מערכת של אמירות - המדע על העולם המטריאלי והדת על העולם האלוהי אבל גם על התערבותו של העולם האלוהי בעולם הריאלי. אין לי שום דרך לאמוד את מטען האמת בסיפורים על אלוהים, עדת האל, מלאכים, שכר ועונש בגן עדן וגיהנום (שאינם מוזכרים בתנ"ך) וכדומה אבל חז"ל לא הגבילו את עצמם לדיונים בתופעות על-טבעיות ולעיתים קרובות הם הרבו להג גם בתופעות שמתרחשות בעולם הריאלי ואת האמירות הללו בהחלט ניתן לבדוק באמצעות התורות מדעיות.
  
  שוב, אינך מוסמך לקבוע שהדוגמאות שאני מביא מהגמרא אינן 'נגזרות פיזיקליות' של אמונה דתית, אלא 'לשון חז"לית, מדרשית ואגדה, שמעולם לא הוצגו כהסבר מכניסטי לתופעות טבע'. אתה חושב כך ואני חושב אחרת. לדעתי החז"ל שלך ניסו להבין את העולם הריאלי על ידי דרישת פסוקים תנ"כיים בהנחה ש'דוש בה דהכל בה'. אתה חוזר שוב ושוב על הטיעון ש'חכמי' התלמוד התנסחו באמצעות מליצות עמוקות אבל שטף ההצהרות שלך אינם הופכים את הטיעון הזה לנכון. אם ברצונך לשכנע אחרים עליך להוכיחו באמצעות טיעונים לוגיים שמסתמכים על מובאות מהמקורות. האתר שלי דן בעשרות דוגמאות להבלים רבנים, שדווקא כן הוצגו 'כהסבר מכניסטי לתופעות טבע' ומראה שהם מסתמכים על הדעות ה'מדעויות' הפרימיטיביות של זמנם.
  
  אני אכן טוען ש'אמת' אינה יכולה לסתור תופעות שניתנות לאימות אמפירי. אין לי שום יכולת לבדוק אמירות שמתייחסות לעולם העל-טבעי ולכן איני יכול לאמת או לפסול אותם אבל אני בהחלט מסוגל לבחון את האמירות שמתייחסות לברקים, רעמים, רקיעים, גרמי שמים וכך הלאה וכך הלאה. כשאני רואה שהאמירות הללו סותרות את המציאות הריאלית אני בהחלט יכול לטעון שהם הבלים ושטויות ושהרבנים, מן הסתם, לא הבינו דבר בחלק מהנושאים בהם הם הרשו לעצמם להתבטא.
  
  למרות שלמדע יש תיאוריות מוצקות בנושאים הללו, אני לא חייב להסביר למה יש חוקיות, למה יש תודעה, למה יש ערך מוסרי, ולמה בכלל יש משהו ולא כלום. די לי אם אהיה מסוגל להוכיח שהתשובות הרבניות לנושאים הללו הן פרימיטיביות ושגויות מעיקרן. נראה לי שהאתר הזה עושה זאת בצורה די משכנעת. אתם שכנעתם את עצמכם שהרבנים הם הסמכות העליונה בענייני תודעה, חוקיות ומוסר אבל האמת היא שאתם מבססים את יומרותיכם על אמונות נושנות שיכלו אולי לשכנע בעת העתיקה ואולי אף בימי הביניים אבל כיום הן מסוגלות לעורר לא יותר מאשר בוז וגיחוך.
  
  גם הטענה שניתן להשוות את ההתבטאויות התפלות של הרבנים למליצות שקספיריות יכולה להתבסס, למחיטב הבנתי, רק על חוסר הבנה מוחלטת בכתבי שייקספיר מחד ובהבלים רבניים מאידך. אתה למדת שכל מבוכה רבנית ניתן להסביר בכך שהרבנים תמיד התבטאו באלגוריות, משלים ומליצות שיר אבל, לשיטתי, זאת רק סיסמה רבנית, חסרת כל ביסוס, שבאה להשקיט את ספקותיהם של אלו שעדיין מסוגלים לחשוב בכוחות עצמם. שייקספיר השתמש במטאפורות - הרבנים במשפטי חיווי שאין להוציא מחוץ לפשטן.
  
  ולבסוף, אני בהחלט חושב שאמונה דתית שקולה למספרים דמיוניים: למספרים דמיוניים משמעות רבה במרחבים לא ריאליים אבל אין להם שום משמעות במציאות הריאלית. תפיסות דתיות אולי עוסקות בדיוק בשאלות שהמדע עדיין לא פיתח כלים להבנתם המלאה אבל אנשי הדת היומרנים החליטו ש'מומחיותם' בנושאים הללו מעניקה להם רשות להרחיב את סמכותם גם לשאלות שעוסקות בעולם הריאלי. אתם רשאים לנצל את התובנות המטפיזיות בעמוקות שלכם בבתי הכנסת והמדרש שלכם אבל אנא, אל תכפו אותם על העולם שלי. אני מבטיח שאם לא תנסו לתרגם את 'מומחיותכם' והאמונות שלכם להטבות תקציביות ייחודיות, להקלות בגיוס להצבא ולכפיית אורחות חייכם על שאר הציבור, אני אעלים עיין מסיסמאות הסרק שלכם.
  
  בקיצור: אם אתה מעוניין בדיון רציני – עליך לוותר על תחושת העליונות, לזנוח את הסיסמאות הסרק ולהתחיל לבסס את טיעוניך על מובאות מהמקורות ולא על ההבלים שהוצאו על ידי רבנים מודרניים שהבינו שבכל דברי קודמיהם לא ניתן למצוא דבר זולת הבלים, אמונות טפלות ודעות שכבר מזמן איבדו כל קשר למציאות הריאלית.
  
  עדי אביר
• קישור לתגובה שני, 12 ינואר 2026 17:02 הוסף ע״י שי

  עדי,
  
  הניתוח שלך לגבי אקסיומות הוא נכון באופן כללי, אבל היישום שאתה עושה בו חוטא בדיוק למה שאתה מנסה להוכיח.
  
  ראשית, יש הבדל יסודי בין אקסיומות מתודולוגיות לבין טענות עובדתיות על העולם.
  המדע אינו מניח אקסיומטית ש“אין מציאות רוחנית”, אלא פועל מתודולוגית כאילו רק תופעות מדידות הן מושא החקירה שלו. זו אינה טענה מטפיזית אלא בחירה פרקטית. ברגע שמציגים אותה כאקסיומה על טבע המציאות עצמה, עושים בדיוק את מה שאתה מייחס לדת.
  
  שנית, הדוגמאות שאתה מביא מהגמרא אינן “נגזרות פיזיקליות” של אמונה דתית, אלא לשון חז"לית, מדרשית ואגדה, שמעולם לא הוצגו כהסבר מכניסטי לתופעות טבע. להעמיד אותן כאלטרנטיבה לרעם הנגרם מפריקה חשמלית זה כמו לטעון ששייקספיר טעה פיזיקלית כשהשמש “קמה בבוקר”. זו קריאה פשטנית של טקסט שלא התיימר מעולם להיות ספר פיזיקה.
  
  שלישית, מושג “מטען האמת” שאתה משתמש בו אינו ניטרלי כפי שהוא נשמע. אתה מזהה “אמת” עם יכולת חיזוי אמפירית. זה קריטריון אחד חשוב, אבל הוא לא הקריטריון היחיד לאמת.
  תיאור מדויק של איך תופעה מתרחשת אינו שקול להסבר למה יש חוקיות, למה יש תודעה, למה יש ערך מוסרי, ולמה בכלל יש משהו ולא כלום. בתחומים האלה, למדע אין יתרון, כי הוא פשוט לא עוסק בהם.
  
  הטענה ש“המטפיזיקה המדעית מניבה היסקים שתואמים את המציאות והדתית לא” היא קביעה גורפת שלא הוכחה.
  המדע מצליח להפליא בתיאור מנגנונים, אך נכשל שוב ושוב בהצדקת מושגי יסוד כמו סיבתיות, חוק טבע, תודעה, משמעות וערך. כל אחד מהם מחייב הנחות שאינן אמפיריות כלל.
  
  ולבסוף, ההשוואה בין אמונה דתית ל“מספרים דמיוניים” חושפת את נקודת הכשל העיקרית:
  מספרים מדומים אינם מתיימרים לייצג מציאות קונקרטית, בעוד שתפיסות דתיות עוסקות בדיוק בשאלות שהמדע מודה שאין לו כלים אליהן. יתרה מזו, גם בפיזיקה המודרנית “ישויות מתמטיות” שאינן ניתנות למיפוי ישיר למציאות הן כלי עבודה לגיטימי לחלוטין.
  
  הערבוב בין דיון פילוסופי לגיטימי לבין התקפות פוליטיות על תקציבים, צבא ואורחות חיים אינו טיעון אלא שינוי נושא.
  גם אם אקבל את כל טענותיך הפילוסופיות, מהן לא נובע דבר וחצי דבר לגבי חובות אזרחיות, מוסריות או לאומיות. אלו דיונים אחרים, עם אקסיומות אחרות, וראוי להשאיר אותם שם.
  
  בקיצור:
  המדע אינו מחליף מטפיזיקה, אלא מתקיים בתוכה.
  הדת אינה פיזיקה גרועה, אלא עיסוק בשאלות מסוג אחר.
  והניסיון להכתיר אחת כ“בעלת מטען אמת” והשנייה כ“אפסית” הוא קביעה אידיאולוגית, לא מסקנה לוגית.
  
  אם רוצים דיון רציני – צריך קודם להסכים על גבולות המשחק.
  כרגע אתה משחק שחמט, אבל מוחק מהלוח את הכלים שלא מוצאים חן בעיניך.
• קישור לתגובה שני, 12 ינואר 2026 15:04 הוסף ע״י עדי אביר

  שי,
  
  כל תורה - מדעית, פילוסופית, דתית וכדומה נבנית משני מרכיבים חיוניים: הנחות יסוד הנקראות 'אקסיומות' ונגזרות של הנחות היסוד הללו. הנחות היסוד, מעצם טבען, אינן ניתנות להוכחה כי כל אמירה שניתן להוכיח היא בהכרח נגזרת של הנחות יסוד אחרות. כיוון שכך, גם אמירות פיזיקליות וגם אמירות תיאוליוגיות אינן יכולות להיות נכונות בצורה וודאית ומוחלטת כי כולן חייבות להסתמך על הנחות אקסיומטיות שאינן ניתנות להוכחה והללו יכולות להתגלות כשגויות. למשל, אני מאמין בצורה אקסיומטית שכוח הכבידה מפסיק להשפיע על חדרי השינה של צדיקים גמורים באחת מחמשים ושמונה אלף, שמונת אלפים שמונה מאות ושמונים ושמונה חלקים של השעה בהן אלוהים כועס וכרבולת התרנגות מלבינה (ברכות ז:א). אמונתי מחייבת אותי להסיק שבשבריר שניה כוס תה שתיפול מהשידה תעלה לתקרה ולא תתנפץ על הרצפה. אמנם יהיה לי קשה מאד להוכיח את הטענה הזאת אבל כל מדען שינסה להפריכה ייתקל בדיוק האותו הקושי ובהעדר הפרכה תמיד אוכל לטעון שהתורה המטפיזית שלי שקולה למטפיזיקה של המדענים.
  
  עם זאת, לכל אמירה שנגזרת מהאקסיומות של תורה זו או אחרת חייב להיות גם בעלת 'מטען אמת', היינו מידת ההסבירות שהאמירה תואמת את תכתיבי המציאות הריאלית. לשם דוגמה, בהסתמך על ההנחות האקסיומטית שאלוהים קיים ושהוא אחראי לכל תופעות הטבע, אני יכול להסיק שקולות רעם נוצרים בשעה שאלוהים מוזיל שתי דמעות, כשהוא סופק את כפיו או כשהוא מנסה לדחות את רגליו מתחת לכסא הכבוד (ברכות נט:א). לכאורה ההיסקים הללו שקולים להיסקים המדעיים על היווצרות הרעמים אבל כיום כבר ברור בוודאות כמעט מוחלטת שרעמים אינם נוצרים בעקבות פעילות אלוהית כלשהי ולכן מטען האמת של האמירה המדעית הוא מאד גבוה בעוד שמטען האמת של האמירה התורנית הוא כמעט אפסי לחלוטין.
  
  הסבר זה מסביר מדוע הטענה 'אין לתורת הקוונטים שום עדיפות מובנית על מסגרות מחשבתיות אחרות, כולל תיאולוגיות' היא רק אחיזדת עיניים. תורות מטפיזיות שמניבות אמירות בעלות מטען אמת גבוה אינן שקולות לתורות מטפיזיות שמניבות אמירות בעלות מטעני אמת אפסיים ואולי אפילו שליליים. אין הבדל בין המטפיזיקה המדעיות למטפיזיקה הדתית: האחת מניחה שאין מציאות שאינה חומרית והשנייה מניחה שמעבר למציאות החומרית קיימת גם מציאות רוחינית וטרנצנדנטלית. לא ניתן להוכיח אף אחת משתי האקסיומות הללו אבל האחת מניבה הסקים שתואמים את המציאות הריאלית והשנייה לא.
  
  תוכל להקביל זאת לפתרון משוואות מתמטיות - יש פתרונות שניתן לבטא במספרים רציונליים ויש פתרונות שניתן לבטא רק במספרים דמיוניים אותם לעולם לא נוכל למפות לתוך המציאות הריאלית. לי אין שום בעיה אם אלו שאוהבים להתעסק במספרים דמיוניים אבל זאת רק בתנאי שהם אינם חושבים שהזיותיהם מזכים אותן בתקציבי ענק, בזכות לחיות על חשבון אחרים וברשות להשתמט משירות בצבא העם. הבחירה בעולם דמיוני שמנותק מהמציאות הריאלית מחייבת רק את אלו שמעדיפים לחיות עם אמחירות בעלות מטען אמת זנעיח והיא אינה יכולה להעניק פטור מהחובות האישיות, משפחתיות ולאומיות שמוטלות על אלו שמעדיפים לרחיות בעולם המציאותי.
  
  
  עדי אביר
• קישור לתגובה ראשון, 11 ינואר 2026 15:52 הוסף ע״י שי

  מיכאל:
  
  הטענה שלי לא הייתה, ולו לרגע, שתורת הקוונטים זקוקה ל“פרשנות חרדית”, אלא שהשימוש שאתה עושה בה כדי לרמוז על סימולציה הוא שימוש פילוסופי – לא פיזיקלי. ולכן אין שום דרישה מוקדמת לנסח “ביטויים חרדיים” לשזירה או לסופרפוזיציה, בדיוק כפי שאין “ביטוי חילוני” לכבידה או ליחסות.
  
  אבל אם כבר מתעקשים:
  
  שזירה, סופרפוזיציה, התאבכות וקריסת פונקציית הגל הם מודלים מתמטיים המתארים תצפיות ניסיוניות. הם אינם אמירות מטפיזיות על מהות המציאות, אלא כלים חישוביים שמצליחים לחזות תוצאות.
  המעבר מהמודל המתמטי למסקנה שהעולם הוא “סימולציה” אינו פיזיקה – הוא קפיצה פילוסופית.
  
  וכאן בדיוק נכנסת הביקורת שלי:
  ברגע שאתה שואל מה זה אומר על טבע המציאות, אתה כבר לא עוסק בקוונטים אלא במטאפיזיקה. ושם, בניגוד למה שנדמה לך, אין לתורת הקוונטים שום עדיפות מובנית על מסגרות מחשבתיות אחרות, כולל תיאולוגיות.
  
  העובדה שאין “מונח חרדי” לקריסת פונקציית הגל אינה רלוונטית, כשם שאין מונח קוונטי למשמעות, תכלית, או ערך מוסרי.
  המדע מתאר איך תופעות מתנהגות. הוא שותק לחלוטין לגבי למה יש חוקיות, ולמה יש בכלל משהו ולא כלום.
  
  כך שהשאלה האמיתית אינה אם אני יודע לדקלם מונחי קוונטים, אלא מדוע אתה בוחר לייחס להם מטען פילוסופי חד-כיווני, כאילו הם מחייבים השקפת עולם אחת ויחידה. הם לא.
  
  אם תרצה דיון פיזיקלי – נדון בפיזיקה.
  אם תרצה דיון פילוסופי – בוא נודה שזה מה שאנחנו עושים, ונפסיק להעמיד פנים שפונקציית גל מחליפה מחשבה.
  
  שי
• קישור לתגובה שני, 05 ינואר 2026 15:29 הוסף ע״י חילוני (מעגלתו של)

  שי:
  זה שאתה מנסה לנכס לחרדות פרשנות של תורת הקוונטים מעיד על טיבה של כל התגובה.
  אמור לי בבקשה, באותה הזדמנות, מהם הביטויים החרדיים לשזירה, להתאבכות, לקריסת פונקציית הגל ולסופרפוזיציה.
• קישור לתגובה שני, 15 דצמבר 2025 14:04 הוסף ע״י שי

  האם אנו חיים במטריקס? השקפה חרדית מעמיקה
  
  תפיסת המציאות כ"סימולציה ממוחשבת" היא רעיון פופולרי בעשורים האחרונים, המופיע בספרות מדעית, קולנועית ואף בפילוסופיה מודרנית. על פי רעיון זה, כל מה שאנו חווים – חומר, זמן, מרחב, רגשות – הוא חיקוי מתוחכם, סימולציה שמנוהלת על ידי מערכת מחשבים עתידנית. התפיסה הזו מציעה, בפשטות יחסית, הסבר שמצמצם את העולם כולו ל"תכנות" או "אלגוריתם".
  
  מהשקפה חרדית-מסורתית, רעיון זה עומד בניגוד מוחלט לאמת היסודית של בריאת העולם והטבע האלוקי. המציאות אינה תוצר של מערכת חיצונית, אלא יצירה אלוקית מושלמת. כל ההתרחשויות – מחוקים פיזיקליים ועד רצף האירועים בחיי האדם – הן ביטוי ישיר לרצון הקב"ה ולחוכמתו. במאמר זה ננתח את הטענות המדעיות שהועלו במאמרי "מטריקס" ונבחן אותן מנקודת מבט חרדית.
  
  1. קוונטיזציה: התפלגות המנות בעולם הפיזיקלי
  
  טענה עיקרית המוצגת בהקשר למטריקס היא התופעה הקוונטית – העובדה שחלק מהגדלים הפיזיקליים מגיעים במנות סדירות, "קוונטות", ולא ברציפות. מחקרי הפיזיקה המודרנית מראים שלחלקיקים יסודיים כמו אלקטרון או פוטון יש אנרגיה בדידה. חלק מהתומכים ברעיון הסימולציה מפרשים את זה כעדות לכך שהיקום מתנהג כמו "מערכת מחשב", שבה כל דבר מחושב בדיד.
  
  ההשקפה החרדית רואה את הקוונטיזציה אחרת לגמרי: היא ביטוי לסדר מושלם, לדיוק אלוקי ולחוקים שנקבעו על ידי הקב"ה. הקב"ה ברא את הבריאה באופן כזה שהחוקים הפיזיקליים ברורים, מסודרים, ומאפשרים סדר, אך אינם "מכונה". העובדה שאנו מבחינים במנות דיסקרטיות אינה עדות ל"מחשב", אלא להבדל בין גבולות הידע האנושי לבין האינסוף האלוקי.
  
  הקוונטיזציה מעידה, מהשקפה חרדית, על חוכמה עמוקה: היא יוצרת יציבות, מאפשרת חיים, מבנים ותהליכים טבעיים, אך לא מגבילה את הקב"ה. התורה מלמדת שהיקום נברא "בתכלית מדויקת", וכל פרט בו נברא לשם מטרה. כל ניסיונות לפרש את המנה בדידת כעדות לסימולציה מתעלמים ממקורו האלוקי.
  
  2. סיבוכיות אלגוריתמית: גבולות הפתרון האנושי והטבעי
  
  טענה נוספת מבוססת על תחום הסיבוכיות במחשבים. ההבחנה המרכזית בתחום זה היא בין בעיות שיש להן פתרון יעיל (אלגוריתם פולינומיאלי) לבין בעיות שאין להן פתרון יעיל ידוע. דוגמות למקרים כאלה הן בעיית הסוכן הנוסע או עצי שטיינר – בעיות שבהן אין פתרון יעיל יחיד.
  
  במאמרי המדע נטען: "גם הטבע אינו מסוגל לפתור בעיות מסוימות בצורה אופטימלית, אולי משום שהעולם מנוהל על ידי מערכת חיצונית". השקפה חרדית מפרשת זאת אחרת: מגבלות אלו אינן עדות ל"חוסר יכולת" של הטבע או ל"מחשב", אלא לבחירה האלוקית למערכת חוקים מורכבת.
  
  הטבע אינו "חושב" או "מחשב" – הוא פועל על פי חוקים ברורים, והאדם נתקל במגבלות כיוון שהמוח האנושי מוגבל. העדר פתרון יעיל בעיה מתמטית מסוימת אינו סימן לסימולציה אלא ביטוי להבדל בין כוח הבורא לבין כוח האדם.
  
  מהשקפה חרדית, היקום אינו נתון לאקראיות חיצונית בלבד: החוקים קיימים כדי לאפשר סדירות ותכלית, תוך שמירה על חירות האדם ועל פיתוח מוסרי ורוחני. המגבלות האנושיות והטבעיות הן חלק מתוכנית הבריאה האלוקית, לא חישוב דיגיטלי.
  
  3. עצי שטיינר והבחירה האלוקית
  
  דוגמה נוספת שמוזכרת בהקשר לסימולציה היא עצי שטיינר – מבנים גיאומטריים שמחברים קבוצת נקודות תוך חיפוש אחרי אופטימיזציה של סכום אורכי הקווים. הממצאים מראים כי הטבע לא תמיד בוחר את האופטימיזציה המלאה. עבור חלק מהתומכים ברעיון הסימולציה, זהו סימן לכך שהעולם "מחשב" חלקית בלבד או שבמקום כלשהו יש מערכת חיצונית שמנוהלת לא בצורה מושלמת.
  
  השקפה חרדית רואה בכך הזדמנות להכיר בחוכמה האלוקית: הבחירה "הלא מושלמת" היא ביטוי לחוקי הטבע שמאפשרים חירות, יצירתיות, ותהליכים מורכבים. הבחירה המקרית לכאורה אינה אקראית, אלא חלק ממסגרת השגחה אלוקית שמאפשרת מגוון של תוצאות בהתאם לנסיבות ולתכלית הבריאה.
  
  לכן, ממצאי עצי שטיינר אינם מעידים על "סימולציה", אלא מדגישים את ההבדל בין הגיון אנושי-חישובי לבין הבחירה האלוקית, הכוללת מורכבות, חירות ותכלית רוחנית.
  
  4. גבולות המדע והידע האנושי
  
  טיעונים המופיעים במאמרי "מטריקס" מתמקדים בגבולות המדע: אי-יכולת למדוד כל גדלים, בעיות סיבוכיות, בחירות טבעיות לא אופטימליות. השקפה חרדית מסבירה את אותם גבולות אחרת לחלוטין: הם אינם עדות ל"מחשב" או ל"מטריקס", אלא לגבולות התפיסה האנושית מול אין סוף הבורא.
  
  העובדה שאנו לא יכולים להבין במלואה את כל מהות היקום אינה סתירה לאמתיותו אלא הזדמנות להכיר את חוכמת הבורא. כל ממצא מדעי, כל תופעה בלתי מוסברת, מחזק את ההכרה בגדולתו של הקב"ה ובמורכבות הבריאה, ולא את רעיון הסימולציה.
  
  5. חיבור רוחני ומוסרי
  
  תפיסה של "מטריקס" מתעלמת מהמימד הרוחני והמוסרי של המציאות. בעולם החרדי, כל מעשה של האדם, כל בחירה מוסרית, כל תפילה או מצווה, הם חלק מהמציאות האמיתית. אם נחשוב על המציאות כסימולציה, אין משמעות מוסרית אמיתית למעשינו – הכול "מוגדר מראש". השקפה חרדית מדגישה שהמציאות היא מציאות מוחשית ורוחנית, וכל פעולה אנושית נושאת משמעות בפני הבורא, ולא בפני מערכת חיצונית.
  
  6. מסקנות מרכזיות
  
  היקום הוא יצירה אלוקית אמיתית – כל התרחשות, מחוקי הפיזיקה ועד ההתנהלות האנושית, היא ביטוי לרצון ולחכמה האלוקית.
  
  קוונטיזציה אינה סימולציה – היא ביטוי לחוקיות ולדיוק אלוקי.
  
  סיבוכיות אלגוריתמית מגבילה את האדם, לא את הבורא – מגבלות פתרון בעיות מורכבות אינן ראיה לסימולציה, אלא להבדל בין כוח האדם לכוח הקב"ה.
  
  בחירה טבעית "לא מושלמת" היא חלק מהשגחה – העולם פועל על פי חוקים, אך כוללים חירות, מורכבות ותכלית רוחנית.
  
  גבולות המדע הם הזדמנות להכרה באלוקות – כל מגבלה או חוסר יכולת מדעית היא אינדיקציה לעומק והיקף חוכמת הבורא.
  
  המציאות היא רוחנית ומוסרית – השקפה של סימולציה תתעלם מהמימד הרוחני של המציאות, בעוד שבשקפה חרדית המציאות נושאת משמעות מוסרית ורוחנית עמוקה.
  
  סיכום
  
  הדיון על "האם אנו חיים במטריקס" הוא בגדר פילוסופיה תיאורטית בלבד. כל טיעון מדעי – קוונטיזציה, סיבוכיות אלגוריתמית, עצי שטיינר – ניתן להרחיב ולהסביר בהקשר חרדי ללא צורך בהנחה שהעולם הוא סימולציה. העולם הוא מציאות מוחשית ורוחנית כאחד, מלא חוקים ותכלית, והאדם נתקל במגבלות ידע אנושיות בלבד.
  
  השקפה זו מאפשרת לא רק הבנה של המדע אלא גם חיזוק האמונה וההכרה באלוקות, תוך שמירה על ההמשכיות של תורה ומצוות. "היקום אמיתי, הקב"ה אמיתי, והאדם חלק מהמערכת האלוקית האמיתית" – זו מסקנה חרדית בסיסית, שמניחה את המציאות על יסודות איתנים, ולא על אפסים ואחדים של "מטריקס"
• קישור לתגובה שלישי, 24 ספטמבר 2019 08:31 הוסף ע״י חילוני (מעגלתו של)

  ההתפתחויות האחרונות בחישוב קוואנטי מערערות ככל הנראה את ההנחות העומדות בבסיסו של טיעון הסיבוכיות:
  https://www.theverge.com/2019/9/23/20879485/google-quantum-supremacy-qubits-nasa
• קישור לתגובה שלישי, 06 אוגוסט 2019 20:54 הוסף ע״י חילוני (מעגלתו של)

  MouthHole:
  
  אני חושב אחרת - גם מכיוון שאני רוצה להבין את המציאות וגם מפני שזה שאי אפשר לעשות עם זה דבר לא בהכרח מדוייק כי אם תגלה שזו סימולציה ואם תגלה שיש בה בג - תוכל לנצל אותו לטובתך.
  איך שלא יהיה, אינני חושב שזו סימולציה.
  מה שכן חשוב להבין זה שאי שם בתחילת שרשרת יוצרי הסימולציות חייב בכל מקרה להיות מישהו או משהו שאינו סימולציה והשאלה איך הוא נוצר מעניינת אף היא.
• קישור לתגובה שלישי, 06 אוגוסט 2019 13:23 הוסף ע״י MouthHole

  רשמתי "ואף הסימולציות עצמן יריצו סימולציות"
  
  אני בעיקר חושב שמיותר לתת את הדעת על הנושא הזה שכן אין אנו יכולים לעשות איתו שום דבר גם אם אנו אכן סימולציה..
• קישור לתגובה שבת, 27 יולי 2019 20:07 הוסף ע״י חילוני (מעגלתו של)

  MouthHole:
  הטיעון מוכר וחביב והוא אפילו רחב יותר: גם הישויות בסימולציות יכולות ליצור סימולציות משלהן וחו"ח כמה רמות שרק תרצה :)
• קישור לתגובה חמישי, 25 יולי 2019 11:34 הוסף ע״י MouthHole

  שמעתי משהו שמציע להסתכל על הנושא מזווית אחרת (ויפה לדעתי):
  יש רק לקבל הנחה (אשר היא אינה טריוויאלית כלל וכלל)
  
  נניח שיהיה ניתן להציג את המציאות שלנו, כל המציאות שלנו בתוך מחשב.
  
  מכאן הגיוני שאנחנו (או גזע אחר עתידי) אשר יש לו את יכולות המחשוב הללו ירצה להריץ סימולציות בשביל לדעת כיצת לבחור הכי נכון בעולם האימיתי.
  
  מכאן כנראה ירוצו מליוני סימולציות ואף הסימולציות עצמן יריצו סימולציות
  
  מכאן הסיכוי שאנו לא סימולציה הוא אפסי (שכן רצות אין ספור סימולציות ורק מציאות אחת)
  
  כך שאם ההחנה נכונה, כמעט ודאי שאנו סימולציה. אך כמובן שזה אם גדול, גדול מידי
• קישור לתגובה שישי, 01 יוני 2018 00:56 הוסף ע״י חילוני (מעגלתו של)

  בגרסה ראשונית של המאמר הבאתי את המהירות המוגבלת של העברת האינפורמציה (מהירות האור) מהווה אף היא עדות לכך שאנחנו חיים בסימולציה שמהירות החישוב שלה מוגבלת.
  בגרסה מאוחרת יותר הורדתי את הקטע הזה אבל במחשבה נוספת אני חושב שהייתי צריך להציג גם את השיקול הזה.
• קישור לתגובה שישי, 01 יוני 2018 00:55 הוסף ע״י חילוני (מעגלתו של)

  בגרסה ראשונית של המאמר הבאתי את המהירות המוגבלת של העברת האינפורמציה (מהירות האור) מהווה אף היא עדות לכך שאנחנו חיים בסימולציה שמהירות החישוב שלה מוגבלת.
  בגרסה מאוחרת יותר הורדתי את הקטע הזה אבל במחשבה נוספת אנני חושב שהייתי צריך להציג גם את השיקול הזה.
• קישור לתגובה שבת, 21 אוקטובר 2017 11:24 הוסף ע״י חילוני (מעגלתו של)

  על המשותף והמפריד בין שני המאמרים שנדונו בתגובות.
  
  המשותף:
  
  שני המאמרים נכתבו בידי ישראלים.
  שניהם עוסקים בתורת הקוונטים ובסיבוכיות הפתרון של משוואותיה.
  
  
  המפריד:
  
  המאמרים הם נציגים של שתי תפיסות שונות ביחס לאינטרפרטציה של תורת הקוונטים.
  (כדי להבין באילו אינטרפרטציות מדובר אני מפנה אתכם לערך הבא בויקיפדיה:
  https://en.wikipedia.org/wiki/Interpretations_of_quantum_mechanics).
  אחת החלוקות הבולטות של אינטרפרטציות אלו היא בין אלו המניחות שפונקצית הגל קורסת כאשר מתבצעת מדידה לביו אלו שמניחות שאין קריסה של פונקצית הגל.
  
  מאמרו של בולוטין שייך לקטגוריה הראשונה ומאמרו של רינגל שייך, כנראה, לשנייה.
  
  האינטרפרטציה המקובלת על רוב הפיזיקאים היא אינטרפרטצית קופנהגן ששייכת לקטגוריה הראשונה אבל אינטרפרטציה זו אינה מציינת בדיוק מהי "מדידה" שמביאה לקריסה.
  אלה מבין מאמיניה (ובינינו – כאן באמת מדובר באמונה כי כיום אין בידינו מידע שיכול להכריע בין האינטרפרטציות השונות) שאינם מסתפקים באינטרפרטציה שלא מגדירה מהי מדידה ורוצים לתת למונח "מדידה" הגדרה מעשית, נחלקים לכמה מחלקות.
  אחת ממחלקות אלו היא זו שטוענת שמדידה נוצרת על ידי תודעה וכשאין יצור מודע הצופה בתוצאות התהליך הפיזיקאלי – אין מדידה ואין קריסה. זו מחלקה שמעטים מאד משתייכים אליה.
  מחלקה אחרת (ראה טבלה בקישור דלעיל) היא זו המציעה "קריסה אובייקטיבית" – כלומר – קיומם של תנאים פיזיקאליים מוגדרים שבהם מתרחשת קריסה.
  בין התיאוריות המוצעות בקטגוריה זו בולטת זו של פנרוז:
  https://en.wikipedia.org/wiki/Penrose_interpretation
  
  מאמרו של בולוטין מציע, למעשה, מנגנון קריסה מקורי וחדש, המגדיר את תנאי הקריסה על בסיס הסיבוריות.
  
  בקטגוריה השנייה נמצאות מספר אינטרפרטציות נוספות שהבולטת והמקובלת שבהן היא זו של "העולמות המרובים".
  לא ברור (לי) איזו מן האינטרפרטציות בקטגוריה זו עומדת מאחרי המאמר של רינגל אבל די ברור שמאמר זה אינו מניח קריסה של פונקצית הגל.
  
  לאור הנ"ל, אפשר לומר עוד כמה דברים שגם הם עוסקים במשותף ובמפריד:
  
  המשותף – שתי הגישות אינן "מוכיחות" דבר כי הן מתבססות על אמונות שונות שעדיין אין הכרעה ביניהן.
  
  המפריד – הגישה הגורסת "קריסה אובייקטיבית" נותנת, ככל הנראה, סיכויים נמוכים יותר להצלחת המחשוב הקוואנטי. נראה שהתיאוריה של בולוטין אינה נותנת למחשוב הקוואנטי שום סיכוי.
• קישור לתגובה שלישי, 17 אוקטובר 2017 23:13 הוסף ע״י חילוני (מעגלתו של)

  התכתבתי עם ארקדי בולוטין (שאת מאמרו הזכרתי במאמרי) והוא הצדיק את הפירוש שנתן לדבריו הכתב המדעי שעל כתבתו התבססתי כשייחסתי לו את הטענה שדברים שסיבוכיותם גבוהה אינם מתרחשים בפועל.
  
  מכתבי אליו:
  
  Dear Arkadi,
  
  I read one of your articles in arxiv (https://arxiv.org/pdf/1403.7686.pdf) and found the following segment:
  
  *****
  However, as soon as the prediction |Ψ(Tf )i is extracted from the Schr¨odinger equation, one will get – in virtue of linearity of this equation – a superposition state of the particle plus the apparatus (the infamous Schr¨odinger cat state), which is never experienced in our classical world. This paradox is especially puzzling since apparently the Schr¨odinger equation contains nothing prohibiting its application to macroscopic objects.
  *****
  
  This segment may seem to imply that you claim that the predictions of quantum theory are not manifested in the macroscopic world and that this fact is paradoxical.
  
  Is this really what you claim?
  
  I'm asking this question since most of the rest of the article does not deal with the manifestation of quantum theory in the macroscopic world but with the question of the model we humans, as creatures whose calculations are based on algorithms, should best adopt to describe it.
  
  Most parts of the article don't seem to imply that superposition doesn't happen in the macroscopic world. What these parts do imply is that it would be impractical for us to try to predict the behavior of the macroscopic world through the solution of Schr¨odinger's equations.
  
  I'd be grateful if you tell me what the best way to interpret your claim is.
  
  By the way, is your name spelled "Arkady" or "Arkadi"?
  
  Thanks,
  
  
  תשובתו:
  
  Dear Michael,
  
  The short-short version of the answer to your question is yes (though, subject to the interpretation of the term “manifestation in the macroscopic world”).
  
  A not-so brief version is following:
  
  Applying the Schrödinger equation to a macroscopic object faces with the conundrum known as the quantum measurement problem (or macro-objectification problem). In a nutshell, because the Schrödinger equation is linear, a linear combination (superposition) of any two of its solutions must be a solution as well. So, if this equation governs all physical processes, we shell observe a macroscopic superposition such as (in)famous Schrödinger’s cat which is dead and alive simultaneously (or neither dead nor alive). But classical physics obeys the principle of bivalence: an event either happens or does not (so the cat is either dead or alive). Thus, the problem is, how does such bivalence emerge from quantum mechanics?
  
  Despite the roughly ninety years since the conception of quantum theory, there is currently no single widely accepted resolution to that puzzle. My article, which you mention, proposes one of possible ways to solve it.
  
  
  Again, thank you for writing me.
  
  Yours,
  
  Arkady Bolotin
• קישור לתגובה ראשון, 15 אוקטובר 2017 18:59 הוסף ע״י חילוני (מעגלתו של)

  אברום:
  מצד שני, באמת קשה לדעת למה התכוון המשורר כיוון שהמשפט המטעה העיקרי מופיע כבר במאמר המקורי:
  However, as soon as the prediction |Ψ(Tf )i is extracted from the Schr¨odinger equation, one will get – in virtue of linearity of this equation – a superposition state of the particle plus the apparatus (the infamous Schr¨odinger cat state), which is never experienced in our classical world. This paradox is especially puzzling since apparently the Schr¨odinger equation contains nothing prohibiting its application to macroscopic objects.
  ממשפט זה אפשר להבין (כנראה שלא בצדק) שהוא טוען שתחזיות של תורת הקוונטים, כמו סופרפוזיציה, אינן מתקיימות בעולם המקרוסקופי ושעובדה זו היא פרדוקסאלית.
• קישור לתגובה ראשון, 15 אוקטובר 2017 17:45 הוסף ע״י חילוני (מעגלתו של)

  אברום:
  
  נראה שעיתונאים שכותבים על מאמרים מדעיים לא תמיד מבינים מה כתוב במאמר ולכן מציירים לקורא תמונה לא מדויקת של מסקנות המאמרים.
  
  ניסיתי להיכנס קצת לעובי הקורה בשני מאמרים שהוזכרו בשרשור הנוכחי – אחד שמוזכר במאמר ללא ציון שם תחת הקישור "המאמר הזה" והשני הוא זה שאתה הזכרת.
  
  המאמרים קשים לקריאה ומה שאני כותב כאן הוא רק התרשמות ראשונית (אני ממתין לחוות דעת של חברים שמבינים טוב יותר את תורת הקוונטים לפני שאגבש דעה מוצקת).
  
  התרשמותי כרגע היא שמי שסיכם את המאמר הראשון (ואני קראתי רק את הסיכום שלו) לא עשה עבודה טובה. אמנם חלק ממה שהוביל אותו לסיכום השגוי היא התנסחויות מטעות במאמר עצמו אבל נראה לי שבכל זאת היה עליו להבין שמה שהמאמר טוען בעצם הוא......
  ...מה שטוען גם המאמר שאתה הבאת!
  
  כלומר, הוא טוען שבטבע מתרחשים תהליכים (לא במסגרת פתרון בעיות שאנחנו רוצים לפתור, אלא במסגרת פתרון בעיות שהטבע מציב לעצמו) שאנחנו לא יכולים לעקוב אחרי פרטיהם בגלל שאנחנו (לא הטבע) משתמשים באלגוריתמים.
  
  גם המאמר שאתה הבאת מעלה טענה דומה שמדברת שוב – על מגבלות שלנו בחישוב מה שהטבע אמור לעשות ולא על מגבלות של הטבע.
  
  במילים אחרות, שני מאמרים אלה, אם הנטען בהם נכון, אמנם אינם מפילים את אפשרות הסימולציה אבל הם כן שומטים את הבסיס מתחת לטיעון השני במאמר שלי.
• קישור לתגובה שבת, 14 אוקטובר 2017 15:46 הוסף ע״י חילוני (מעגלתו של)

  אברום:
  עדיין לא קראתי את הפוסט הצנוע אבל אם הוא מסתמך, כדבריך, על דברים כמו כמות המשאבים ביקום שלנו הוא שוגה שגיאה של ממש שהרי שום דבר לא מחייב את זה שהמסמלץ ישתמש במשאבי היקום המסומלץ. הרי יש לו יקום שבו הוא עצמו חי וביקום זה ייתכן שיש יותר משאבים.
• קישור לתגובה שבת, 14 אוקטובר 2017 10:09 הוסף ע״י אברום רותם

  בפוסט צנוע (שלהי ספטמבר 2017), המצ"ב, המסתמך על מאמר הקריא רק על ידי יודעי ח"ן בתחום, שפורסם בכתב העת Journal Advances, חוקרים מראים כי בניית סימולציה ממוחשבת של תופעה קוונטית מסוימת המתרחשת במתכות היא בלתי אפשרית - לא רק באופן מעשי, אלא באופן עקרוני.
  אם ננסה לפשט זאת - הרעיון שהם מראים, שלשם סימולציה של התנהגות כמה מאות אלקטרונים בלבד, צריך מחשב בגודל הזיכרון שגדול ממספר האטומים המצויים ביקום שלנו..... אז לפחות נרגענו: אנחנו לא סימולציה. אפשר להמשיך לחיות בשקט ולעשות שטויות. בתכלס מראים שכמות האנרגיה והחומר הנדרשים למחשב כזה שעושה סימולציה אל-מטריקס, איננה הגיונית וסבירה.
  [התזה של המשאבים הנדרשים מעניינת, כי יותר מדי מדברים על הרים וגבעות, ושוכחים לחשב מה צריך כדי שזה יעבוד, מבלי בכלל להיכנס אם זה אפשרי או לא. למשל, תחזיות הגידול בשימוש במידע דיגיטלי בשנים הגדולות זקוקות מופרכות, כי כמות החשמל שנזקקים לשם כך, היא צריכת החשמל העולמית בכלל...]
  הפוסט שמפשט את העניין:
  https://cosmosmagazine.com/physics/physicists-find-we-re-not-living-in-a-computer-simulation
  
  המאמר המקורי:
  http://advances.sciencemag.org/content/3/9/e1701758.full