לשאלה זו, שרבים עוסקים בה, חשיבות מיוחדת מבחינתי, כפי שניתן להבין מדברי על טעם החיים.
במאמר "מעבר לספק" הצבעתי על החשיבות שאני מייחס להעלאת שאלות כדי לקדם את הבנתנו את המציאות אבל מה יקרה אחרי שנבין הכל?
ובכן, לדעתי, אנשים הרואים בניסיון להבין את העולם את טעם החיים, יכולים להמשיך לישון בשקט ולדעת שתמיד יימצאו דברים שלא נבין.
מאותה סיבה, גם אלוהי הפערים יכול להמשיך לישון בשקט ולדעת שלמרות ששטח המחייה שלו הולך ומצטמצם עם הצטברות הידע האנושי, תמיד יישאר לו מקום להתחבא בו.
על מה מסתמכת מסקנתי זו?
ובכן, לא על יכולת נבואית כלשהי. מדובר במסקנה שאפשר להסיק ממספר עובדות שנראה לי שכבר ידועות.
אתאר עובדות אלו בשלושת הסעיפים הבאים:
סעיף ראשון: משפט אי השלמות של גדל.
באופן גס, טענתו של משפט זה היא הטענה הבאה:
כל תיאוריה עקבית (=קונסיסטנטית) שהיא חזקה מספיק כדי לתאר את המספרים הטבעיים אינה שלמה, במובן זה שבכל מודל המקיים אותה קיימות טענות אמיתיות שאינן ניתנות להוכחה או להפרכה על בסיס האקסיומות המרכיבות את התיאוריה[2].
מה זה אומר על המדע?
זה אומר שאם וכאשר תוצע תיאוריה כלשהי שתתיימר לתאר את המציאות כולה, המציאות תהיה מודל של תיאוריה זו ובמודל זה תתקיימנה טענות אמיתיות שהתיאוריה לא תוכל להוכיח[3].
במילים אחרות – התיאוריה לא באמת תתאר את "הכל" ועדיין תשארנה שאלות שלא נוכל לקבל עליהן תשובה באמצעותה.
סעיף שני: מהותו של הסבר.
כשאנחנו מנסים להסביר דבר כלשהו, אנחנו תמיד מבססים את ההסבר על דברים שאנחנו מקבלים כנכונים.
אם נישאל לגבי הסיבה לנכונותם של דברים אלה – ייתכן שננסה להסביר אותם על ידי דברים אחרים שאנחנו מאמינים בנכונותם.
אם נעשה את הנ"ל ככל שיכולתנו מגעת, נישאר בסופו של דבר עם אוסף טענות שאנחנו מאמינים בנכונותן אבל אין לנו דרך לבסס את אמונתנו על ידי הסבר כלשהו[4].
השאלה "מהו ההסבר של הטענות הבסיסיות שאנחנו מקבלים כנכונות?" תישאר, לכן, רלוונטית תמיד.
סעיף שלישי: התבססותנו על קואליה[5].
במאמר "קואליה: גבולות ההבנה" ניסיתי להסביר מדוע, לדעתי, הקואליה (כלומר, האופן בו אנחנו חווים את קלט חושינו) תישאר לעולם בלתי מוסברת.
בניגוד לסעיפים העוסקים בשתי העובדות הקודמות, המסקנה העולה מן הסעיף הנוכחי אינה מעודדת במיוחד.
בסעיפים הקודמים ראינו שתמיד תשארנה שאלות שיהיה טעם להמשיך לחקור כדי למצוא את פתרונן בשעה שהסעיף הנוכחי מבהיר שתמיד תהיינה גם שאלות שאין טעם לחקור כיוון שאת התשובה להן לעולם לא נוכל לדעת.
מיכאל רוטשילד
קיומה של תיאוריה מאחדת הכרחי "לידיעת הכל" מכיוון שאם יש תיאוריות נפרדות הסותרות זו את זו, ברור שאיננו יודעים את הכל ואם יש מספר תיאוריות שאין ביניהן סתירה אפשר לראות באיחודן תיאוריה אחת.
ואני מזכיר: תיאוריה מדעית היא למעשה אוסף אקסיומות בצירוף המסקנות הנובעות מהן.
וזאת יש להבין: משפט גדל אמנם דן בתיאוריות המאפשרות ייצוג של המספרים הטבעיים אבל הוא לא עוסק רק במספרים הטבעיים. מכיוון שאנחנו רואים במספרים הטבעיים חלק מן המציאות, כל תיאוריה המתארת את המציאות צריכה לתאר גם אותם.
איננו יכולים לבסס את הסברן של טענות אלו על טענות שהסברנו באמצעותן כי זו תהיה הנחת המבוקש.
בעוד העובדות המתוארות בשני הסעיפים הראשונים מקובלות, לדעתי, על רוב המדענים והפילוסופים, טענתי בסעיף זה היא (בינתיים) מסקנה פרטית שלי.
התגובות האחרונות