6 תגובות

• קישור לתגובה ראשון, 09 אוגוסט 2026 19:49 הוסף ע״י שי

  תשובה למיכאל רוטשילד: כשהמטריאליזם מניח מראש את מה שהוא מבקש להוכיח
  
  בס"ד
  
  מאמרו של מיכאל רוטשילד מעניין דווקא מפני שהוא נוגע באחת השאלות העמוקות ביותר בפילוסופיה של המדע: מדוע מסוגל השכל האנושי להבין את העולם? אלא שהתשובה המוצעת במאמר אינה פותרת את הבעיה. במידה רבה היא מניחה מראש השקפת עולם מטריאליסטית, מעניקה לה אוצר מילים אבולוציוני, ואז מציגה אותה כמסקנה מדעית. כבר בראשית הדברים נכתב כי "תכונות בטבע לא באמת נועדו למשהו". אלא שזו אינה תוצאה של ניסוי מדעי. שום מיקרוסקופ, מאיץ חלקיקים או ריצוף גנטי לא הראו שאין תכלית בטבע. זוהי עמדה מטפיזית: תפיסה שלפיה המציאות כולה חסרת כוונה ותכלית יסודית. מותר כמובן להחזיק בעמדה הזאת; מה שאסור מבחינה אינטלקטואלית הוא להכניס אותה אל הנחות היסוד ואחר כך להציג את התוצאה כאילו המדע עצמו הכריע שאין תכלית.
  
  ברירה טבעית מסבירה כשירות, לא בהכרח אמת
  
  ליבת הטיעון היא שמוחנו התפתח משום שזיהוי תבניות, הסקת מסקנות וסקרנות העניקו יתרון הישרדותי. מכאן מבקש הכותב להסביר מדוע מוחנו מתאים לעיסוק מדעי. אולם כאן בדיוק מתחילה הבעיה הפילוסופית. ברירה טבעית, על פי הגדרתה, בוררת תכונות לפי תרומתן להישרדות ולהתרבות. היא אינה "בוררת אמת" בתור אמת. אם ייצוג מנטלי מסוים גורם לאורגניזם להתנהג באופן מועיל, די בכך מבחינת הברירה, גם אם תפיסתו הכוללת של העולם אינה נכונה. יש אמנם קשר ברור בין תפיסה נכונה של חלקים מסוימים בסביבה לבין הישרדות. מי שטועה באופן שיטתי בשאלה אם לפניו אריה או אבן כנראה לא יעמיד שושלת מפוארת של פילוסופים. אבל מכאן ועד לאמון בכושר השכל להגיע לאמיתות מופשטות המרחק עצום. מדוע מוח שהתעצב לצורך התמודדות עם טורפים, מזון, רבייה ויחסים חברתיים מסוגל להבין גאומטריה לא־אוקלידית, מכניקת קוונטים, אינסופים מתמטיים וקוסמולוגיה? המשפט "זה מועיל ולכן נברר" אינו תשובה לכל שאלה; לעיתים הוא אינו אלא שם שניתן לחידה.
  
  תינוק איננו "מדען מלידה"
  
  הטענה שכל תינוק הוא מדען מפני שהוא לומד מניסיון משתמשת במילה "מדע" במשמעות כה רחבה עד שהיא כמעט מתרוקנת מתוכן. למידה מניסיון אינה זהה למדע. גם חתול לומד היכן נמצאת קערת המזון, עורב לומד לפתור בעיות ואדם לומד שלא כדאי לגעת בסיר רותח. מדע במובנו המודרני דורש הרבה מעבר לכך: ניסוח השערות, מדידה, בקרה, הפרדה בין מתאם לסיבתיות, כימות אי־ודאות, שחזור ונכונות לדחות הסבר אינטואיטיבי כאשר הנתונים סותרים אותו. למעשה, עצם הצורך בשיטה המדעית מלמד שהקוגניציה הטבעית שלנו אינה "מדעית" במיוחד. האדם נוטה להטיית אישוש, לזיהוי תבניות שאינן קיימות, לשיפוט יתר ולהסקה מסיפורים בודדים. כהנמן, שאותו מגייס המאמר לעזרתו, הקדיש חלק ניכר מעבודתו לתיאור השגיאות השיטתיות של החשיבה האנושית. לכן השיטה המדעית אינה בסך הכול הגדלה חברתית של מה שהתינוק ממילא עושה; במובנים רבים היא מערכת משמעת שנבנתה דווקא כדי להתגבר על מה שהאדם עושה באופן טבעי.
  
  כהנמן אינו מוכיח מטריאליזם
  
  הדיון ב"מערכת 1" ו"מערכת 2" מועיל להבנת קוגניציה, אך אינו מכריע דבר בשאלה המטפיזית. מכך שהאדם מפעיל לעיתים חשיבה מהירה ואינטואיטיבית ולעיתים חשיבה איטית ואנליטית לא נובע שהשכל האנושי הוא תוצר בלתי־מכוון של חומר, כשם שמתיאור הדרך שבה העין מעבדת אור לא נובע שאין בורא לעין. זהו בלבול בין שתי רמות הסבר. המדע יכול לחקור כיצד מנגנון קוגניטיבי פועל. מכאן לא מתקבלת אוטומטית תשובה לשאלות מדוע קיימת בכלל תודעה, מדוע יש לה יחס לאמת, מדוע חוקי ההיגיון מחייבים ומדוע מבנה החשיבה האנושית מסוגל להתאים למבנה המתמטי של המציאות. נוירולוגיה של חשיבה אינה פילוסופיה של אמת.
  
  מניין הביטחון בשכל שהמטריאליזם עצמו מתאר כתוצר הישרדותי?
  
  כאן נוצרת מתיחות עמוקה יותר. המאמר מבקש מאתנו לסמוך על מסקנה פילוסופית שהפיק מוח אשר, לפי אותה השקפה עצמה, עוצב בסופו של דבר בידי תהליך שאינו מכוון לידיעת האמת אלא להצלחה רבייתית. אין זו הפרכה פשוטה של האבולוציה, ואף אין צורך לטעון שהאבולוציה אינה יכולה להעדיף מנגנונים קוגניטיביים אמינים. ודאי שהיא יכולה; תפיסה אמינה של הסביבה מועילה בדרך כלל. השאלה העמוקה יותר היא כיצד עוברים מ"אמינות מקומית המספיקה להישרדות" להצדקה של אמון בכוחו של השכל לעסוק באמת מטפיזית, בלוגיקה מופשטת ובמבנה היסודי של היקום. דווקא האדם המאמין אינו צריך להתפלא על עצם ההתאמה הזאת. אם מקור השכל האנושי ומקור חוקיות העולם הוא אחד, ההתאמה בין השניים אינה תאונה קוסמית מוזרה אלא דבר שניתן לצפות לו.
  
  היהדות מעולם לא הציבה את השכל כאויב האמונה
  
  כאן כדאי להיפרד מן הקריקטורה המקובלת כאילו הברירה היא בין "מדע" לבין "דת". התורה אינה דורשת מן האדם לכבות את שכלו. להפך: "שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה" (ישעיהו מ, כו), וכן "השמים מספרים כבוד אל ומעשה ידיו מגיד הרקיע" (תהלים יט, ב). הרמב"ם מנסח זאת במפורש בהלכות יסודי התורה, כאשר הוא מתאר את ההתבוננות בבריאה ובחכמתה כדרך המביאה לאהבת ה' וליראתו. חקירת הטבע אפוא אינה איום על האמונה; היא יכולה להיות אחת מדרכי ההתבוננות בחכמת הבורא. היהדות אינה אומרת: אל תשאל כיצד העולם פועל. היא אומרת: אל תעשה את הטעות לחשוב שאחרי שתיארת כיצד דבר פועל, ממילא הוכחת שאין משמעות לשאלה מדוע הוא קיים. אם אסביר באופן מושלם כיצד אותיות מודפסות באמצעות מדפסת, לא הוכחתי שהספר נכתב ללא מחבר.
  
  אבולוציה ובריאה אינן בהכרח שתי תשובות לאותה שאלה
  
  גם אם נקבל לצורך הדיון את מלוא התיאור האבולוציוני של התפתחות המוח, לא קיבלנו בכך את המסקנה שאין בורא ואין תכלית. זוהי קפיצה ממדע למטפיזיקה. אפשר לשאול כיצד התפתח איבר מסוים, ובמקביל לשאול מדוע קיימת בכלל מערכת טבע בעלת חוקים המאפשרים את התהליך הזה. גשם ניתן להסביר באמצעות התאדות, התעבות, לחץ אטמוספרי וטמפרטורה. יהודי מאמין אינו נבהל משום כך מן הברכה "משיב הרוח ומוריד הגשם". ההסבר הפיזיקלי מתאר את המנגנון; האמונה עוסקת בשכבה אחרת של המציאות. לומר "מצאתי מנגנון ולכן אין מחולל" אינו מדע. זו כבר פילוסופיה, ולא פילוסופיה משכנעת במיוחד.
  
  התעלומה האמיתית היא יכולתו של העולם להיות מובן
  
  יש עובדה עמוקה יותר מן העובדה שבני אדם סקרנים: העולם ניתן לתיאור מתמטי. משוואות שנכתבות באמצעות סמלים מופשטים מתארות בדייקנות תופעות המרוחקות מאוד מן הניסיון היומיומי שלנו. המתמטיקה שפיתח השכל האנושי מצליחה לתאר החל ממסלולי כוכבי לכת ועד התנהגות חלקיקים. אפשר לומר שגם היכולת הזאת היא תוצר של התפתחות טבעית, אבל נתינת שם לתהליך אינה מעלימה את השאלה: מדוע קיים בכלל יקום בעל סדר רציונלי הניתן לגילוי? מדוע חוקיו יציבים? מדוע הם ניתנים לניסוח מתמטי? ומדוע יצור ביולוגי זעיר על כוכב לכת אחד מסוגל לגלות אותם? המאמין רואה כאן התאמה טבעית בין שכל לבריאה, ולא תאונה חסרת פשר.
  
  והנקודה האירונית: המאמר אינו באמת נפטר מן התכלית
  
  המאמר פותח בהצהרה שאין בטבע דברים ש"נועדו" למשהו, אך לאחר מכן כמעט כולו כתוב בשפה תכליתית: המוח בנוי לזהות תבניות, יכולת מסוימת קיימת משום שהיא מועילה, מנגנון אחר מאפשר קבלת החלטות ותכונה אחרת מעניקה יתרון. כמובן, ביולוג אבולוציוני רשאי להשתמש בשפה פונקציונלית בלי להתחייב לתכנון מודע, ואין בכך כשלעצמו הוכחה לבורא. אבל יש בכך סיבה טובה להיות מעט פחות נחרצים מן המשפט "אין למוח מטרה". המדע יכול לתאר את ההיסטוריה הסיבתית של המוח; הוא אינו מחזיק מכשיר מעבדה שמודד אם למציאות יש תכלית.
  
  לסיכום
  
  הטעות היסודית במאמר אינה האבולוציה. יהודי מאמין אינו חייב לפחד ממדע האבולוציה, ובוודאי שאין צורך להכחיש ממצאים אמפיריים כדי להגן על אמונה בבורא. הטעות היא הפיכת המתודולוגיה המדעית למטפיזיקה מטריאליסטית. מן העובדה שאפשר לתאר כיצד התפתח המוח לא נובע שאין לו תכלית; מן העובדה שסקרנות מעניקה יתרון הישרדותי לא נובע שכל חיפוש האמת ניתן לרדוקציה להישרדות; מן העובדה שאפשר לחקור את המנגנונים העצביים של החשיבה לא נובע שהתודעה, ההיגיון והאמת הוסברו במלואם; ומן העובדה שהמדע מצליח אין להסיק שהאמונה נעשתה מיותרת. אפשר לטעון בדיוק להפך: עצם הצלחת המדע מעוררת את אחת השאלות המטפיזיות הגדולות ביותר. כיצד זה שהיקום רציונלי, חוקי וניתן להבנה, וכיצד זה שהאדם מצויד בשכל המסוגל לפענח אותו?
  
  הפסוק "מה רבו מעשיך ה', כולם בחכמה עשית" אינו מתחרה במשוואה פיזיקלית; הוא מעניק לה הקשר מטפיזי. המדען מגלה את החוק, המתמטיקאי מנסח אותו, הפילוסוף שואל מדוע יש בכלל חוקיות, והמאמין רואה בחוקיות הזאת לא אויב של האמונה אלא אחד הדברים הראויים ביותר להתפעלות.
  
  לכן, מר רוטשילד, השאלה איננה האם מוחנו מסוגל לעסוק במדע. בוודאי שהוא מסוגל, ובאופן מופלא. השאלה המעניינת הרבה יותר היא מדוע קיים עולם הניתן להבנה מדעית ומדוע קיים בתוכו יצור בעל שכל המסוגל להבין אותו. לענות על שתי השאלות במילה "ברירה טבעית" ולחשוב שבכך סולקה שאלת הבורא, דומה לאדם שהסביר בפרטי פרטים כיצד פועל מנגנון השעון ולאחר מכן הכריז שהוכיח שאין שען. את המנגנון הוא אכן חקר; את המסקנה האחרונה הוא פשוט הביא עמו מן הבית.
  
  שי
• קישור לתגובה שני, 04 יולי 2016 14:50 הוסף ע״י חילוני (מעגלתו של)

  אריאל:
  
  לא ברור לי מה כוונתך בכך ש"אינך מקבל" משפט מסוג זה או אחר.
  
  אם ניקח את המשפט הבודד שהוצאת מהקשרו, הרי שהוא מנומק היטב (ולמעשה הצבעתי על מאמר שלם שמרחיב את הנימוקים התומכים בו).
  
  כשם שאנשים ובעלי חיים מקיימים יחסי מין – לא בגלל שהם מחויבים לצורך הבאת צאצאים (רוב בעלי החיים בכלל לא יודעים שיחסי מין מביאים ליצירת דור חדש) וכשם שאנחנו אוכלים בגלל תחושות כמו רעב וטעם טוב ולא בגלל שגופנו זקוק לאנרגיה (שוב: רוב בעלי החיים בכלל לא יודעים מהי אנרגיה), כך גם כל הפעולות האחרות שהאבולוציה "גילתה" שהן נחוצות להישרדותנו.
  "גילוי" נחיצותה של פעולה להישרדות – הוא למעשה תמיד התפתחות של דחף שדוחף אותנו לבצע אותה (ויצורים שלא ניחנו בדחף הזה אינם מבצעים אותה ולכן שורדים פחות טוב).
  
  כמו לכל פעולה אחרת, זה נכון גם לזיהוי תבניות – בין אם המשפט מקובל עליך ובין אם לא.
  
  אגב:
  לכל זה אין כמובן קשר לרמה החברתית. אבולוציה המתרחשת כתוצאה משינוי גנטי בפרט בודד ואינה הופכת לנחלת החברה במקרים בהם המוטציה אינה מועילה לפרט הבודד.
• קישור לתגובה שני, 04 יולי 2016 11:36 הוסף ע״י אריאל

  אני מאוד נהנה לקרוא הגיגים בנושאים אלו. אינני מסכים עם המעברים המהירים שאתה עושה, כך שאינני יכול לקבל את מסקנתך (תוצאתך רצויה, אבל לא הוכחת אותה). אינני מקבל משפט כזה: "מכיוון שזיהוי תבניות הוא דבר שמועיל להישרדות שיש לבצע מראש, המוח שלנו גם בנוי לאהוב את זה". לא תוכל לבסס תיאוריה אנושית על גרימת הנאה כטוב שבעולם. זה מורכב מזה. להערכתי לא תוכל לנתח את זה ברמת המיקרו, כאינדיבידואל, אלא רק ברמה חברתית-קבוצתית - אדם כחלק מקבוצה. לגבי כהנמן - ההסתכלות שלו בה מחשבה היא פעולה הצורכת אנרגיה לעומת אינטואיציה שהיא פעולת חינם - זה בהחלט יכול להיות בסיס לניתוח למשל הקשר בין רמת חיים גבוהה - לחוסר מאמץ - לרמת חשיבה נמוכה, זה, בתוספת המורכבות של הבנת כל דבר בחיים - ממש מתאר מה שקורה היום.
• קישור לתגובה חמישי, 30 יוני 2016 12:08 הוסף ע״י חילוני (מעגלתו של)

  משהו קשור (המדען הוא הסייר):
  http://www.ted.com/talks/julia_galef_why_you_think_you_re_right_even_if_you_re_wrong#t-31231
• קישור לתגובה שלישי, 28 יוני 2016 22:43 הוסף ע״י חילוני (מעגלתו של)

  סולי: קשה לענות על שאלה זו כי היא דומה במשהו לשאלה "מתי תפסיק להכות את אשתך?" המופנית לאדם שאינו מכה את אשתו. יש בבלוג הרבה מאד מאמרים שדנים בבעיות קיומיות. למעשה - כל הפרק "ניהול המדינה" מוקדש לכאלו בעיות.
• קישור לתגובה שלישי, 28 יוני 2016 17:42 הוסף ע״י סולי תמרי

  מיכאל ידידי,
  אין ספק שלך מוח חכם, ואני מסכים אם הרבה ממה שאתה אומר כאן ובאופן כללי. לפני שאנסה לאתגר אותך רק אוסיף לגבי הספר של פרופסור כהנמן שהמעבר משימוש ממוח מספר 2 - החושב - למוח מספר 1 - האינסטינקטיבי - הוא בעצם תהליך הלמידה שלנו על כל דבר שימושי, כגון נהיגה, ניגון בכינור, לימוד שפה ולימוד הליכה. כך גם נושאים מדעיים.
  
  ועכשיו לאתגר: בנוסף להגיגים אינטלקטואליים, למה שלא תחשוב איך לפתור בעיות קיומיות - כמו איך להפסיק אלימות בעולם. אלה חלק מהדברים שמטרידים אותי.
  
  תודה