Skip to content

1VSDAT

חמישי, 28 אפריל 2016 08:53

הפרדת דת ומדינה - אולי לא מה שחשבתם (מעגלתו של חילוני)

דרג מאמר זה
(0 מדרגים)

אולי לא מה שחשבתם

 

לא פעם, כאשר אני מעלה בשיחה את רצוני בהפרדת דת ומדינה, אני נתקל בהתבטאויות בסגנון "אינני יודע מהי הפרדת דת ומדינה. אני יודע מהם חופש דת וחופש מדת ובאלה אני תומך".

 

מאמר זה נועד להצביע על ההבדלים בין המונח "הפרדת דת ומדינה" לבין צירוף המונחים "חופש דת וחופש מדת"[א].

אבנה אותו כסדרת פרקים קצרים שכל אחד מהם מציג, מסביר ומנמק היבט אחר של המושג.

 

אפתח באמירה הדרמטית ביותר מבין אלו שתופענה במאמר:

 

הפרדת דת ומדינה נמצאת בסתירה לחופש דת!

 

הכיצד?

פשוט מאד: ברוב הדתות יש חוקים שהמאמינים אמורים לקיים ושנמצאים (או עלולים להימצא בעתיד) בסתירה עם חוקי המדינה.

כל "חופש דת" שהמדינה מאפשרת צריך להיות חלקי במובן זה שהוא חייב לאסור את העברה על החוק, גם אם היא מתבצעת ממניעים דתיים.

 

כדי להימנע ממתקפות בלתי רלוונטיות, ארחיק את העדות בעניין זה ואביא כדוגמה את המאמר שכתבתי על בעיית הפליטים המוסלמים באירופה.[ב]

 

הפרדת דת ומדינה אפשרית גם במדינה שמוגדרת כמדינה יהודית.

העניין הוא שהמונח "מדינה יהודית" נועד במקור לציין את העובדה שהמדינה נועדה לשמש מקלט לעם היהודי ולא מקדש לדת היהודית.

נושא זה מוסבר באופן מלא במאמר "מדינה יהודית ודמוקרטית".

 

במדינה המופרדת מן הדת לא תיתכן חקיקה המאפשרת התחמקות משירות צבאי על רקע דתי.

התחמקות מעין זו, מעבר לעובדה שהיא מפלה בין דם לדם, פוגעת גם ביכולתו של הצבא לגייס לשורותיו את המתאימים לו ביותר.

 

הפרדת דת ומדינה כרוכה גם בהימנעות המדינה מהקצאת משאבים למטרות דתיות.

זה חל על משכורות רבנים, הקצאת שטחים ציבוריים, תקצוב לימודי דת וכדומה.

זה חל גם על השקעות עקיפות שעונות לדרישות מיוחדות הנובעות מצרכים דתיים, כפי שמודגם, למשל, במאמר על תקצוב השירות הצבאי של החרדים.[ג]

 

מדינה המופרדת מן הדת לא אמורה לתמוך בהימנעות מעבודה על רקע דתי.

לא ייתכן, בפרט, שהמדינה תתגמל אברכים שתורתם אומנותם.

מי שתורתו אומנותו צריך לקבל את כספו ממי שצורך את אותה אומנות ומוכן לשלם עליה.[ד]

מנקודה זו (בצירוף עם חוק חינוך חובה) עולה גם שיש לחייב את כל תלמידי ישראל, כולל החרדים, בלימודי ליבה, שיאפשרו להם להיות אזרחים יצרניים.

גם החינוך העל-יסודי צריך לכוון למטרה זו.

משהו על טיבה הרצוי של תוכנית החינוך אפשר לקרוא כאן.

 

כשהדת מופרדת מן המדינה, מוסדות הדת אינם רשאים לפגוע בחירותו[ה] של אדם, ברכושו או בגופו.

לכל היותר יכולים מוסדות כאלה להתנות את המשך חברות האדם במסגרת הדתית שאליה הוא משתייך בהסכמה להגבלה מסוג זה.

 

כשהדת מופרדת מן המדינה, אין להתיר הקמת מפלגות שהמכנה המשותף שלהן הוא דתי.

מפלגות כאלו, מעצם הגדרתן, נועדו להשליט על המדינה את חוקי הדת.

ראוי לציין שבמדינת ישראל כבר קיימת חקיקה שאמורה הייתה לאסור את קיומן של המפלגות הדתיות אבל חקיקה זו אינה נאכפת.[ו]

 

לסיכום: הפרדת דת ומדינה מתקיימת כאשר אין לדת שום מעמד בקביעת חוקי המדינה ובקביעת יחסה לאזרחיה.

 

מיכאל רוטשילד

 



[א]             

יהיה אולי מי שיטען שכל הנושאים שהדגשתי מכוסים על ידי הביטוי "חופש מדת" אבל ביטוי זה ננקט בדרך כלל כדי לתאר מצב בו אדם אינו נדרש להשתייך לדת כלשהי ולא כדי לתאר את המצב של מניעת הגבלת זכויות הפרט בגלל דתיותם של אחרים.

[ב]             

גם בארץ אין חופש דת – אפילו לא לדת היהודית. למשל, בסתירה בין חוקי המדינה לבין חוקי הדת בנושא היחס להומוסקסואלים או למחללי שבת, חוק המדינה גובר.

[ג]              

תקצוב השירות הצבאי של החרדים עדיין לא מהווה בעיה אקוטית (בגלל שהחרדים עדיין מצליחים להשתמט מחובת השירות הצבאי) אבל הקצאת הכספים למטרות דתיות היא נרחבת, כפי שניתן לראות בכתבה זו.

[ד]

לעובדה שהחרדים לא עובדים (או עובדים בשחור) יש השלכות משמעותיות על תקציב המדינה (מעבר למה שצוין בנושא תקצוב שרותי הדת) בגלל מס ההכנסה שהם לא משלמים. חישוב גס של השלכות אלו אפשר למצוא כאן.

[ה]             

כולל החופש להינשא למי שרוצים.

[ו]              

פרק זה מיצג, מעבר לרעיון ההפרדה בין דת למדינה, גם את הרעיון של דמוקרטיה מתגוננת – כלומר – מניעת ניצול הדמוקרטיה למטרת ביטולה.

נקרא 716 פעמים שונה לאחרונה ב- ראשון, 05 אוגוסט 2018 08:10

השאר תגובה

אנא ודא שהינך מקליד השדות המסומנים ב-*

התגובות האחרונות

המאמרים האחרונים